מתגרשים? הסכסוך הבין אטלנטי, אריזונה, ראשון לציון

נועם קוריס
נועם קוריס
הצטרפו עכשיו – וקבלו את העיתון היומי לתיבת המייל שלכם

עוד גלגול משפטי בסכסוך גירושין חוצה יבשות הגיע לפתחו של בית המשפט העליון בישראל והועמד להכרעת הרכב השופטים בירושלים.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המלצות משטרה בתקשורת

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט

הסיפור החל, כאשר דרכם המשותפת של המבקשת ושל המשיב 1 (להלן: המשיב וביחד: בני הזוג) באה אל קצה בשנת 2012. החל משנת 2013 מתנהל בין השניים סכסוך רכושי בנוגע לנכסיהם בישראל ובארצות הברית בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון. רכוש זה כולל גם מניות בחברות אמריקאיות המחזיקות בנדל"ן מניב. בשנת 2016, בעקבות דו"ח של מומחה מטעם בית המשפט שהעיד בין היתר על פעולות שביצע המשיב בחברות העולה לכאורה כדי הפרת צווים שיפוטיים, הורה בית המשפט (כב' סגנית הנשיאה ר' מקייס) על מינוי כונס נכסים על נכסי הצדדים, לרבות על מניות החברות האמריקאיות. על הכונס הוטל לתפוס את מניות הצדדים בחברות, ולפעול, בין היתר, למניעת כל דיספוזיציה בהן ובנכסי החברות הנוספים. עוד הוטל על הכונס למנוע את פירעונה של הלוואה על סך מיליון דולר על ידי אחת החברות (להלן: צו הכינוס). לאחר שהחל הכונס הישראלי (שהתחלף במהלך ההליך) בביצוע הפעולות האמורות, הגיש המשיב ביום 7.6.2017 – למעלה משלוש וחצי שנים לאחר התחלת ההליך בישראל – תביעה לבית משפט במדינת אריזונה בארצות הברית שבגדרה התבקש, בין היתר, למנות כונס נכסים על נכסי החברות האמריקאיות שנכללו בצו הכינוס.

בתגובה לכך עתרה המבקשת למתן צו חוסם שיחייב את המשיב למחוק את תביעתו באריזונה. ביום 11.12.2017 נעתר בית המשפט (כב' השופטת ר' מקייס) לבקשה. בית המשפט קבע כי במכלול נסיבות העניין תומכים שיקולי הצדק במתן הצו, חרף העובדה שמדובר בסעד חריג שיינתן במקרים נדירים. בית המשפט עמד על הנזק הצפוי להיגרם למבקשת מן ההכרח לנהל הליך מקביל באריזונה, על העלויות והמורכבות הכרוכה בכך; על הסכנה שבמתן החלטות סותרות על ידי שתי הערכאות ביחס לאותם הנכסים; ועל העלויות הכבדות שתושתנה על קופת הכינוס. נקבע כי נזקים אלה עולים על נזקו של המשיב מהמשך ניהול ההליך בישראל, בשים לב לכך שבית המשפט צפוי לברר את טענותיו לגופן והוא מוסמך ליתן סעדים מתאימים אם אלו תתקבלנה. מטעם זה אף נקבע כי הפגיעה בזכות הגישה של המשיב לערכאות אינה כה משמעותית. עוד הדגיש בית המשפט את הספקות המתעוררים ביחס לתום ליבו של המשיב. ראשית, התייחס בית המשפט לתמיהה המתעוררת עקב החלטת המשיב להגיש תביעתו באריזונה לאחר שבמשך כל שנות ניהול ההליך נמנע המשיב מלהעלות טענה שלפיה בית המשפט הישראלי אינו הפורום הנאות לבירור התביעה. שנית, בית המשפט עמד על התנהלות המשיב עד כה, שדומה כי נועדה להקשות על כונס הנכסים בישראל לתפוס שליטה במניות החברות האמריקאיות ולפעול בהתאם להנחיות בית המשפט.

המשיב הגיש בקשת רשות לערער על ההחלטה האמורה ובצדה בקשת עיכוב ביצוע. ביום 30.1.2018 הורה בית המשפט המחוזי בלוד (כב' השופטת ו' פלאוט) על עיכוב ביצועו של הצו החוסם. בהחלטה קצרה ציין בית המשפט כי למשיב עלול להיגרם נזק בלתי הפיך כתוצאה ממחיקת ההליך באריזונה אם לבסוף תתקבל בקשת רשות הערעור; וכי לא ניתן לקבוע כבר בשלב זה כי סיכויי בקשת רשות הערעור קלושים. עיכוב הביצוע הותנה בכך שהמבקש יישא "בכל ההוצאות הכרוכות בניהול התביעה" (להלן: ההחלטה בעניין עיכוב הביצוע). בינתיים נקבע הדיון לפני בית המשפט המחוזי ליום 30.4.2018 ומועד הדיון בבית המשפט באריזונה נקבע ליום 9.3.2018. לפיכך ביקשה המבקשת להקדים את הדיון לפני בית המשפט המחוזי, אך הבקשה נדחתה (כב' השופטת ו' פלאוט) נוכח עומס יומנו של בית המשפט. עוד ציין בית המשפט בהחלטתו זו כי אינו סבור שיגרם נזק בלתי הפיך למבקשת לו יתקיים הדיון בבקשת רשות הערעור לאחר הדיון באריזונה (להלן: ההחלטה בעניין מועד הדיון). יובהר כי בהתאם להחלטה זו, קבוע הדיון בבקשת רשות הערעור לפני בית המשפט המחוזי ליום 30.4.2018; והדיון בבית המשפט באריזונה קבוע ליום 9.3.2018.

מכאן הבקשה בה הוכרע לאחרונה והמכוונת לשתי ההחלטות האמורות. בתמצית, טענת המבקשת היא כי תחילת הדיון באריזונה תאיין את הצו החוסם שכל תכליתו מניעת ניהולו של הליך זה. זאת ועוד, לו ימונה כונס נכסים אמריקאי על זכויות הצדדים בחברות הוא עשוי לפעול באופן שאינו עולה בקנה אחד עם החלטות שכבר התקבלו בבית המשפט בישראל, לרבות בדרך של הוצאת כספים מקופות החברות. עוד נטען, כי פעולתו של כונס אמריקאי, ככל שימונה, עלולה לסכל את יכולתו של בית המשפט לענייני משפחה ליתן בסופו של דבר פסק דין המכריע באופן סופי בזכויות הצדדים בכלל הנכסים, לרבות בחברות האמריקאיות, כמו גם להקשות על מימושו של פסק דין לטובת המבקשת, ככל שכך ייפסק. לטענת המבקשת, בכל אלה יש כדי לגרום לה נזק בלתי הפיך המצדיק את קבלת הבקשה באופן שימנע את קיום הדיון באריזונה עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

בתשובתו לבקשה טען המשיב כי המבקשת הסתירה בבקשתה מידע מהותי מבית משפט זה – בעיקר בדבר דחיקתו של המשיב מכלל ענייני החברות ונקיטת צעדים חד צדדיים בהן על ידי המבקשת – וכי דין הבקשה להידחות עקב אי ניקיון כפיים. לחלופין הציע המשיב כי הבקשה תתקבל בכפוף לתנאים שמנה בתשובתו ובהם, בין היתר, כי המבקשת תתחייב להימנע מהוצאת כספים מהחברות ומביצוע פעולות חד צדדיות בהן; ותפעל להשבת מעמדו כבעל זכויות בחשבון בפלורידה (להלן: הצעת המשיב).

כונס הנכסים השיב אף הוא לבקשה ותמך בקבלתה מנימוקיה של המבקשת. הכונס הוסיף והדגיש כי גם אם לכאורה החלטות שתתקבלנה בבית המשפט האמריקאי הפיכות וניתן לשנותן בדיעבד, הדבר ישית הוצאות כבדות על קופת הכינוס.

ביום 26.2.2018 הורה בית המשפט העליון למבקשת ולכונס הנכסים להתייחס להצעתו האמורה של המשיב. המבקשת התנגדה להצעה ועמדה על כך שממילא צווי איסור דיספוזיציה הקיימים מונעים ממנה לבצע פעולה כלשהי במניות החברות ובנכסיהן. עוד עמדה המבקשת על כך שטענותיו העובדתיות של המשיב נטענו ללא תימוכין נדרשים; וכי המשיב לא הציג כל נימוק ענייני לדחיית הבקשה דנן. זאת ועוד, המבקשת טוענת כי בקשתה מכוונת אך לדחיית הדיון בארצות הברית עד לאחר הכרעה בבקשת רשות הערעור וכי בכך ודאי שאין כדי לגרום נזק בלתי הפיך למבקש. כונס הנכסים התנגד אף הוא להצעת המשיב. לדידו, חלק מן התנאים שנכללו בהצעה, לרבות אלה הנוגעים לחשבון הבנק בפלורידה, נועדו לאפשר למשיב דריסת רגל בפעולות הכונס בקשר לניהולן השוטף של החברות האמריקאיות. עוד ציין הכונס כי כבר ביסס שיתוף פעולה עם מנהל הנכסים בפלורידה המודע למינויו ומעביר לו מידע כנדרש; וכי לאחרונה פנה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה להעביר סכום של 250,000 דולר מארצות הברית לקופת הכינוס בישראל.

לאחר שבית המשפט העליון עיין בבקשה, בתשובה לה, בתגובות לתשובה ובצרופותיהן הוחלט לעשות שימוש בסמכות בית המשפט לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה בכל הקשור להחלטה בעניין עיכוב הביצוע.

כידוע, תכליתו של צו עיכוב ביצוע, ככל סעד זמני, היא שימור המצב הקיים עד להכרעה בהליך העיקרי. מטרתו "להקפיא" את מצב הדברים הקיים ולמנוע מאחד הצדדים לקבוע עובדות בשטח באופן שיסכל את האפשרות לפתור באופן קונקרטי וישים את הסכסוך בין בעלי הדין (ע"א 8506/15 ריכטר נ' כהן, פסקה 6 (27.3.2016); רע"א 8716/15מימון נ' רייטר, פסקה 22 (28.12.2012)). בענייננו, דומה כי עיכוב הביצוע שעליו הורה בית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשת רשות הערעור עלול להוביל לתוצאה הפוכה.

מצב הדברים הקיים בכל הנוגע לנכסי בני הזוג נשמר עקב מינויו של כונס הנכסים על ידי בית המשפט לענייני משפחה האמון על תפיסת מניות ונכסי החברות ומניעת כל דיספוזיציה בהם, לרבות בדרך של הוצאת כסף מקופת החברות. כתוצאה מכך מנועים המערערת והמשיב גם יחד מביצוע כל פעולה העלולה לשנות את מצבת הנכסים הקיימת ולהרע את מצבו של האחר. בנסיבות אלו, מובן כי השעיית תוקפו של הצו החוסם על ידי עיכוב ביצועו עלולה לסבך שלא לצורך את ההכרעה בסכסוך ולגרור תגובת שרשרת שבסופה עלולים להיגרם למערערת נזקים כבדים, אף אם מבחינה תיאורטית נזקים אלה בני פיצוי בדיעבד (והשוו לרע"א 5853/13 משכנות אורבניקה בע"מ נ' ב.ס.ר אירופה בע"מ (בפירוק), פסקה 6 (1.9.2013); רע"א 3277/04 זומריס נ' וייס, פסקה 5 (5.9.2004)). כונס אמריקאי, ככל שימונה, עלול לנקוט צעדים במניות ובנכסי החברות שלגביהם ניתנו צווי איסור הדיספוזיציה בישראל ולנקוט בפעולות הסותרות החלטות קודמות של בית המשפט לענייני משפחה. הכונס יכול גם לנקוט צעדים שאינם עולים בקנה אחד עם צעדים שכבר נקט הכונס הישראלי בנוגע לניהול החברות. ונזכיר, לכתחילה מינה בית המשפט לענייני משפחה כונס נכסים על נכסי בני הזוג לאחר שהוגש לעיונו דו"ח מטעם מומחה שמינה שממנו עלתה לכאורה תמונה בעייתית ביחס לפעולות שביצע המשיב בנכסי החברות, לרבות חשש לניסיון להוציא מאחת מהן סכום של מיליון דולר.

הנה כי כן, תחילת בירורה של תביעת הכינוס באריזונה בטרם הוכרעה עצם זכותו של המשיב לעשות כן במסגרת בקשת רשות הערעור שהגיש, עלולה לגרור תקלה ולהכביד על המבקשת ליהנות בסופו של דבר מפסק דין לטובתה, ככל שיינתן, בבית המשפט לענייני משפחה. מטעם זה, אף לא שוכנעתי כי די בתנאי שקבע בית המשפט המחוזי במסגרת עיכוב הביצוע שלפיו המשיב יישא בכל הוצאות ההליך. אכן, אין לכחד כי העלויות הישירות שתושתנה על המערערת עקב הצורך להתגונן מפני תביעת הכינוס באריזונה הן שיקול של ממש בגדר מאזן הנוחות. ואולם, גם בהנחה שעלויות אלו תמומנה על ידי המשיב, אין בכך כדי ליתן מענה ליתר הסיכונים האמורים. עוד אציין כי פתיחת חזית נוספת באריזונה צפויה להשית עלויות כבדות גם על קופת הכינוס וקיים ספק אם וכיצד יושבו סכומים אלה אם תידחה בסופו של יום בקשת רשות הערעור.

מאידך גיסא, כאשר שוקלים אנו את מאזן הנוחות ואת הפגיעה האפשרית במשיב, כלל לא ברור מה הנזק שייגרם לו אם תביעתו באריזונה תחל להתברר לאחר הכרעה בבקשת רשות הערעור אם זו תתקבל לגופה, בפרט בהינתן לוח הזמנים שנקבע לדיון. כפי שציין בית המשפט לענייני משפחה במסגרת החלטתו בעניין הצו החוסם, מאז שנת 2013 מתגונן המשיב מפני תביעת המבקשת בבית משפט ישראלי ובשום שלב לא העלה טענה כי אין זהו הפורום הנאות לבירור הסכסוך. זאת ועוד, בתשובתו לבקשה זו לא הציג המשיב כל טיעון ממשי מדוע ישנה דחיפות בתחילת בירור ההליך באריזונה דווקא כעת; או מדוע השהיית הדיון עד להכרעה סופית בבקשת רשות הערעור שהגיש והפיכתה לחלוטה תגרום לו נזק בלתי הפיך. כך במיוחד בשים לב לזמן הרב שכבר חלף מאז החלה מתבררת תביעת המערערת. לעניין זה מקובלת עלי טענת האחרונה כי טענות המשיב אשר לנזקיו האפשריים בתקופת הביניים נטענו בעלמא, בלשון רפה וללא ביסוס עובדתי הולם. ממילא דומה כי אין בטענות אלו ממש נוכח צווי איסור הדיספוזיציה השוררים ומונעים מהמבקשת לבצע כל פעולה בחברות, במניות ובנכסיהן. בנתון לאמור, מצאתי כי מאזן הנוחות תומך בקבלת הבקשה.

זאת ועוד, יש לציין כי בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה בעניין הצו החוסם הוצגו נימוקים כבדי משקל בתמיכה לנתינתו, חרף העובדה שמדובר בסעד חריג. לא בכדי ציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו בעניין עיכוב הביצוע כי לשני הצדדים טענות "כבדות משקל". בנסיבות אלו, ומבלי שאביע כל עמדה בדבר סיכויי הערעור, נודעת להשקפתי חשיבות יתרה בשימור המצב הקיים ובמניעת מינויו של כונס נכסים על אותם הנכסים החוסים תחת צו הכינוס בישראל.

סיכומם של דברים. נוכח נסיבותיה הייחודיות של בקשה זו, בית המשפט העליון בחר להורות על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי בעניין עיכוב הביצוע כך שהצו החוסם יעמוד על כנו עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שהגיש המשיב לבית המשפט המחוזי. המשיב נדרש לנקוט באופן מיידי בצעדים הדרושים למניעת תחילת בירורה של התביעה שהגיש באריזונה עד למועד האמור.

הערעור התקבל אפוא, המשיב אף נשא בהוצאות המבקשת בסך 7500 ש"ח.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

השארת תגובה