"מרן הגיע והאשה נמלטה למפרסת"

הרב-אלבז-1
הרב-אלבז-1
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

נְחִיצוּת הַדֻּגְמָה הָאִישִׁית

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (כז, כ). פָּרָשַׁת תְּצַוֶּה אֵינָהּ מַתְחִילָה כְּמוֹ שְׁאָר הַפָּרָשִׁיּוֹת בַּמִּלִּים: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה", "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה", אוֹ "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה", אֶלָּא מִיָּד "וְאַתָּה תְּצַוֶּה". מַדּוּעַ? בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל לְהָרִים אֶת תְּרוּמָתָם לְמַעַן בְּנִיַּת מִשְׁכַּן ה'. כַּאֲשֶׁר שָׁמַע מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עַל צִוּוּי בְּנִיַּת הַמִּשְׁכָּן, הִתְמַלֵּא הִתְלַהֲבוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְרָצָה לָתֵת מֵעַצְמוֹ לְמַעַן הַמִּשְׁכָּן, הוּא חָפַץ שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה מִמֶּנּוּ וְאָמַר: אִם כָּךְ הוּא רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, רְצוֹנִי שֶׁהַדָּבָר יִתְקַיֵּם עַל יָדִי! מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לֹא הִסְתַּפֵּק בְּכָךְ שֶׁיִּתְרֹם אֶת תְּרוּמַת הַמִּשְׁכָּן בִּלְבַד – זָהָב וְכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת, שֶׁמֶן לַמָּאוֹר, אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלּוּאִים וּשְׁאָר צָרְכֵי הַמִּשְׁכָּן. כָּל הַתְּרוּמוֹת הַלָּלוּ, גְּדוֹלוֹת וְרַבּוֹת כְּכָל שֶׁתִּהְיֶינָה, אֵינָן חֵלֶק מֵעַצְמוּתוֹ, אֶלָּא חִיצוֹנִיּוֹת לוֹ. הוּא הִשְׁתּוֹקֵק לִתְרֹם אֶת עַצְמוֹ וּבְשָׂרוֹ, וְרָצָה לִמְסֹר אֶת כָּל כֻּלּוֹ לַה' יִתְבָּרַךְ.

וְכִי הַקָּבָּ"ה צָרִיךְ אֶת כַּסְפֵּנוּ וּזְהָבֵנוּ? הֲרֵי הַכֹּל שֶׁלּוֹ, וְהַכֹּל מִשֶּׁלּוֹ – "לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם ה'" (חַגַּי ב, ח). אָכֵן כֵּן! מִלְּבַד תְּרוּמוֹת הַמִּשְׁכָּן, הַקָּבָּ"ה רוֹצֶה דָּבָר, שֶׁהוּא מֵעַל לַכֹּל – "וְאַתָּה". אוֹמֵר לוֹ הַקָּבָּ"ה: אֲנִי רוֹצֶה אוֹתְךָ! אֲנִי מְקַבֵּל אֶת הָרָצוֹן וְאֶת הַמּוּכָנוּת שֶׁלְּךָ לְהַקְרִיב אֶת עַצְמְךָ לְמִשְׁכַּן ה' כְּחֵלֶק מִתְּרוּמַת הַמִּשְׁכָּן. וְזֶהוּ אֵינוֹ חֵלֶק פָּשׁוּט, אֶלָּא הַחֵלֶק הֶחָשׁוּב וְהַמֻּבְחָר בְּיוֹתֵר.

לָכֵן, כָּל הַמִּשְׁכָּן כֻּלּוֹ עָמַד עַל מֹשֶׁה. גַּם אִם אַלְפֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בָּאִים לְהַעֲמִיד אֶת הַמִּשְׁכָּן, הֵם לֹא הָיוּ מַצְלִיחִים. הֵם יַעֲמִידוּ – וְהוּא יִפֹּל, יַעֲמִידוּ וְיִפֹּל… מִי הִצְלִיחַ לַהֲקִימוֹ? אָדָם אֶחָד – מֹשֶׁה רַבֵּנוּ: "וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שְׁמוֹת מ, יח). מַדּוּעַ? בַּמֶּה הוּא זָכָה? מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה מוּכָן לָתֵת לַמִּשְׁכָּן אֶת נִשְׁמָתוֹ וְאֶת חַיָּיו, אֶת גּוּפוֹ וְעַצְמוּתוֹ. רָאָה זֹאת הַקָּבָּ"ה וְאָמַר: אַתָּה, מֹשֶׁה, אֵינְךָ צָרִיךְ לְהָבִיא לִי יוֹתֵר דָּבָר, שֶׁהֲרֵי מָסַרְתָּ לִי אֶת כָּל גּוּפְךָ וְנִשְׁמָתְךָ. וְלָכֵן אֲנִי מַחְשִׁיב אוֹתְךָ כְּאֶחָד מֵעַמּוּדֵי הַמִּשְׁכָּן! תַּפְקִידְךָ הוּא רַק לְצַוּוֹת אֲחֵרִים לְהִתְנַדֵּב – זֶהוּ, "וְאַתָּה תְּצַוֶּה".

לִכְאוֹרָה, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁהִגִּיעַ לְתַכְלִית הַתִּקּוּן – דַּי לוֹ בְּמַה שֶּׁיְּצַוֶּה אֲחֵרִים. אַךְ מִן הַמִּלִּים "וְאַתָּה תְּצַוֶּה" לְמֵדִים בַּעֲלֵי הַמּוּסָר יְסוֹד גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת ה': עַל הָאָדָם לִבְדֹּק וּלְתַקֵּן אֶת עַצְמוֹ, בְּטֶרֶם יְנַסֶּה לְשַׁנּוֹת אֲחֵרִים וּלְחַנְּכָם.  "וְאַתָּה" – קֹדֶם כֹּל תִּבְדֹּק אֶת עַצְמְךָ, וְרַק אַחַר כָּךְ "תְּצַוֶּה" אֶת הָאֲחֵרִים וְתוֹרֶה לָהֶם לִבְדֹּק אֶת עַצְמָם וּלְשַׁנּוֹת אֶת הַדָּרוּשׁ.

עַל דֶּרֶךְ זוֹ אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ אֶת מִצְוַת הַתּוֹרָה: "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (וַיִּקְרָא יט, יז) – קֹדֶם כֹּל "הוֹכֵחַ" אֶת עַצְמְךָ, וְרַק אַחַר כָּךְ "תּוֹכִיחַ" אֶת הָאֲחֵרִים, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל (בָּבָא מְצִיעָא קז ע"א) "קְשֹׁט עַצְמְךָ", וְאַחַר כָּךְ "קְשֹׁט אֲחֵרִים".

חֲזַ"ל (בָּבָא בַּתְרָא ט ע"א) אָמְרוּ: "גָּדוֹל הַמְעַשֶּׂה יוֹתֵר מִן הָעוֹשֶׂה". כַּוָּנַת הַדְּבָרִים בְּפַשְׁטוּת הִיא, שֶׁאָדָם שֶׁגּוֹרֵם לַאֲחֵרִים לִתְרֹם וְלַעֲזֹר – שְׂכָרוֹ גָּדוֹל יוֹתֵר מִן הַתּוֹרֵם בְּעַצְמוֹ, שֶׁהֲרֵי לַמְרוֹת כָּל נְדִיבוּת לִבּוֹ יֵשׁ גְּבוּל לַנְּתִינָה שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ יָכוֹל לְהַעֲנִיק. לְכָל הַיּוֹתֵר, יָכוֹל הוּא לָתֵת סְכוּם הַשָּׁוֶה לִתְרוּמָתָם שֶׁל חֲמִשָּׁה אוֹ אֲפִלּוּ שֶׁל עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים, אַךְ הַתְרָמַת אֲחֵרִים – אֵין לָהּ גְּבוּלוֹת, וּכְשֶׁהוּא מְדַבֵּר עַל לֵב אֲנָשִׁים שֶׁיִּתְרְמוּ וּ"מְעַשֶּׂה" אֲחֵרִים, הוּא תּוֹרֵם יוֹתֵר מִן הָ"עוֹשֶׂה" בְּעַצְמוֹ.

אַךְ אֶפְשָׁר לִדְרֹשׁ זֹאת, גַּם עַל פִּי הַיְסוֹד שֶׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל: "גָּדוֹל הַמְעַשֶּׂה יוֹתֵר" – אֵימָתַי אָדָם שֶׁמְּדַבֵּר עִם אֲחֵרִים גָּדוֹל יוֹתֵר, וּדְבָרָיו נִשְׁמָעִים? בִּזְמַן שֶׁהֵם בָּאִים "מִן הָעוֹשֶׂה" – מֵאָדָם, שֶׁשִּׁנָּה אֶת עַצְמוֹ, וְהוּא בְּעַצְמוֹ מְקַיֵּם אֶת הַדְּבָרִים, וְרַק אַחַר כָּךְ מוֹכִיחַ אֲחֵרִים וּמְשַׁנֶּה אוֹתָם. וּמְפֻרְסֶמֶת הַמֵּימְרָא שֶׁל אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת, שֶׁאָמַר עַל עַצְמוֹ, שֶׁכְּשֶׁהָיָה צָעִיר לְיָמִים חָשַׁב לְתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וְהִשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת זֹאת, אוּלָם רָאָה שֶׁאֵין חֶפְצוֹ עוֹלֶה בְּיָדוֹ. אָז חָשַׁב, שֶׁאָמְנָם אֶת כָּל הָעוֹלָם אֵין בִּיכָלְתּוֹ לְתַקֵּן, אַךְ אוּלַי אֶת כָּל בְּנֵי עִירוֹ יוּכַל לְתַקֵּן. מִשֶּׁרָאָה שֶׁגַּם זֹאת אֵינוֹ מְסֻגָּל – הֶחְלִיט שֶׁהוּא עוֹבֵד עַל תִּקּוּן שְׁלֵמוּת עַצְמוֹ, וּמִמֵּילָא נוֹכַח לִרְאוֹת שֶׁכָּל הָעוֹלָם נִהְיָה מְתֻקָּן. וְאַתָּה תְּצַוֶּה – קֹדֶם עָלֶיךָ לִדְאֹג לְתַקֵּן אֶת עַצְמְךָ, וְאַחַר כָּךְ תְּצַוֶּה עַל אֲחֵרִים וּתְתַקֵּן אוֹתָם.

 

###דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים

זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (בְּרָכוֹת ו ע"ב): "כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם, דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים" – אֵינוֹ דּוֹמֶה אָדָם שֶׁעָמַל וְתִקֵּן אֶת עַצְמוֹ, עָלָה וְנִתְעַלָּה בְּתוֹרָה וּבְיִרְאָה, וְהִגִּיעַ לְרָמָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם, וְרַק אַחַר כָּךְ הָלַךְ לְהַשְׁפִּיעַ עַל הַצִּבּוּר – לְמִי שֶׁעֲדַיִן לֹא עָמַל מַסְפִּיק עַל הַתּוֹרָה וְעַל יִרְאַת הַשָּׁמַיִם שֶׁבּוֹ, וְהוּא כְּבָר הוֹלֵךְ לְהַשְׁפִּיעַ עַל הַצִּבּוּר.

מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ, הֲדַר תִּפְאֶרֶת עַם יִשְׂרָאֵל, רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זַצַ"ל, הִוָּה דֻּגְמָא חַיָּה לְכָךְ. כָּל כֻּלּוֹ הָיָה מָלֵא יִרְאַת שָׁמַיִם. הוּא חַי אֶת הַתּוֹרָה וּמָסַר אֶת נַפְשׁוֹ לְמַעַן זִכּוּי הָרַבִּים וּלְמַעַן קְדֻשַּׁת וְטָהֳרַת עַם יִשְׂרָאֵל. מִשּׁוּם כָּךְ זָכָה שֶׁדְּבָרָיו יִתְקַבְּלוּ עַל לֵב הַשּׁוֹמְעִים בְּאֹפֶן מֻפְלָא. אֵינָהּ דּוֹמָה הַשְׁפָּעָתוֹ שֶׁל סִפּוּר שֶׁסֻּפַּר מִפִּי מָרָן זַצַ"ל, לְהַשְׁפָּעָתוֹ, כְּשֶׁסֻּפַּר עַל יְדֵי רַב אַחֵר. הוּא הִצְלִיחַ לְהַחְדִּיר אֶת הַדְּבָרִים בְּלֵב הַשּׁוֹמְעִים, וּדְבָרָיו נִשְׁמְעוּ מֵחֲמַת יִרְאַת הַשָּׁמַיִם שֶׁהָיְתָה בּוֹ.

בְּאֶחָד מִשִּׁעוּרָיו דִּבֵּר מָרָן זַצַ"ל בַּחֲרִיפוּת עַל נוֹשֵׂא הַטֵּלֵוִיזְיָה, אֲשֶׁר כָּל גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל אָסְרוּ אֶת הַשִּׁמּוּשׁ בָּהּ, וְהִתְבַּטֵּא כִּי אָדָם הַמַּחֲזִיק מַכְשִׁיר זֶה בְּבֵיתוֹ, מַכְנִיס אֶת הַסִּטְרָא אַחֲרָא לְבֵיתוֹ, וְאֵין זֶה אֶלָּא כְּכֶלֶב רַע בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם, וּכְבָר "רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ". לְאַחַר הַשִּׁעוּר נִגַּשׁ אֵלָיו אַחַד הַשּׁוֹמְעִים – יְהוּדִי שֶׁבְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם נָהַג לַעֲבֹד לְמִחְיָתוֹ – "יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב", וּבַלַּיְלָה הָיָה מַגִּיעַ בִּקְבִיעוּת לְשִׁעוּרֵי הָרַב – וְשָׂח לוֹ בְּצַעַר, שֶׁהוּא, מִצִּדּוֹ, מוּכָן לִזְרֹק אֶת הַטֵּלֵוִיזְיָה מִן הַבַּיִת, אַךְ מַה יַּעֲשֶׂה? אִשְׁתּוֹ אֵינָהּ מוּכָנָה לְכָךְ בְּשׁוּם אֹפֶן…

מָרָן שָׁמַע עַל הַבְּעָיָה וְאָמַר בְּפַשְׁטוּת: "לֵךְ לְבֵיתְךָ, וְתֹאמַר לְאִשְׁתְּךָ שֶׁעוֹד מְעַט אֲנִי מַגִּיעַ לְבַקֵּר אֶתְכֶם". הַיְּהוּדִי הֶהָמוּם נִסָּה לְהִתְנַגֵּד, וְלוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מַסְכִּים לְהַטְרִיחַ אֶת הָרַב, וְהִצִּיעַ שֶׁאוּלַי יוּכְלוּ הֵם לָבוֹא לְבֵית הָרַב, אַךְ הָרַב הִתְעַקֵּשׁ לָבוֹא אֲלֵיהֶם. בְּלֵית בְּרֵרָה מִהֵר הַיְּהוּדִי לָשׁוּב לְבֵיתוֹ וְלַהֲכִינוֹ לִקְרַאת בִּקּוּרוֹ הֶחָשׁוּב שֶׁל מָרָן הָרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן. אִשְׁתּוֹ הִבִּיטָה בּוֹ בְּחֹסֶר אֵמוּן מֻחְלָט, וְהָיְתָה מְשֻׁכְנַעַת שֶׁהוּא חוֹמֵד לָהּ לָצוֹן… עַד שֶׁשָּׁמְעָה אֶת הַדְּפִיקוֹת בַּדֶּלֶת, וְרָאֲתָה אֶת הַנִּכְנָס פְּנִימָה… מֵרֹב בֶּהָלָה וּפַחַד הִיא בָּרְחָה לַמִּרְפֶּסֶת, אַךְ עַד מְהֵרָה הִגִּיעַ בַּעֲלָהּ, וְהֶעֱבִיר לָהּ אֶת בַּקָּשַׁת מָרָן – לָבוֹא אֶל הַסָּלוֹן, מִשּׁוּם שֶׁהוּא רוֹצֶה לוֹמַר לָהּ מִסְפַּר מִלִּים…

כְּשֶׁהִגִּיעָה, פָּנָה אֵלֶיהָ הָרַב וְאָמַר: "אַשְׁרַיִךְ! חַבְרוֹתַיִךְ יְכוֹלוֹת לְקַנֵּא בָּעוֹלָם הַבָּא שֶׁלָּךְ! אַתְּ שׁוֹלַחַת אֶת בַּעֲלֵךְ לִלְמֹד תּוֹרָה, וּמְקַבֶּלֶת שָׂכָר כְּנֶגְדּוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. דְּעִי לָךְ, שֶׁגַּם אִם הוּא נִרְדָּם בַּשִּׁעוּר, אַתְּ מְקַבֶּלֶת שָׂכָר עַל מֶשֶׁךְ כָּל הַזְּמַן שֶׁבּוֹ הָיָה בַּשִּׁעוּר". "אֲבָל", הוֹסִיף מִיָּד, "הִתְבָּרַכְתֶּם בִּילָדִים קְטַנִּים, וְאֶת הַטֵּלֵוִיזְיָה אִי אֶפְשָׁר, כַּיָּדוּעַ, לִנְעֹל בְּמַפְתֵּחַ. אִם כָּךְ אֵין שׁוּם דֶּרֶךְ לִמְנֹעַ בְּאֹפֶן מֻחְלָט מֵהַיְלָדִים לִצְפּוֹת בַּמַּכְשִׁיר הַזֶּה, וְהֵם עֲלוּלִים לְהֵחָשֵׂף לִתְכָנִים שֶׁאֵינָם טוֹבִים וּרְאוּיִים"…

עוֹד בְּטֶרֶם הִסְפִּיק לְסַיֵּם אֶת דְּבָרָיו, הֵחֵלָּה הָאִשָּׁה לְהַנְהֵן בְּרֹאשָׁהּ, וְהוֹדִיעָה כִּי הִיא מוּכָנָה לִזְרֹק אֶת הַמַּכְשִׁיר מִן הַבַּיִת עוֹד בְּאוֹתוֹ לַיְלָה. הִיא הוֹסִיפָה לְהִתְנַצֵּל וּלְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחַת הָרַב, עַל שֶׁהִטְרִיחָה אוֹתוֹ לָבוֹא לְבֵיתָם. זוֹהִי רַק דֻּגְמָא אֲחָת, מִתּוֹךְ רַבּוֹת, עַל יְרֵא שָׁמַיִם שֶׁדְּבָרָיו נִשְׁמָעִים וּמִתְקַבְּלִים!…

(מתוך הספר החדש "משכני אחריך" – שמות, ח"ב עמוד קפ"ו ואילך, עיין שם מעשים נוספים בעניין זה, ותרווה נחת).

השארת תגובה