ועשו לי מקדש

הרב-אריה-שטרן
הרב-אריה-שטרן

"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" זוהי המצוה המרכזית שאת פרטיה אנו קוראים ולומדים בפרשיות התורה בשבועות הקרובים. ואולם ככל שהיא ברורה כך היא גם קשה וכבר אצל שני ה"בנאים" הגדולים משה רבנו ושלמה המלך מצינו שהיו תמהים בתחילה על עצם המצוה המיוחדת הזו שנתגלגלה לידם.

אצל משה נאמר במדרש שבשעה שאמר לו הקב"ה שיעשה את המשכן התחיל מתמיה ואומר: כבוד של הקב"ה מלא עליונים ותחתונים והוא אומר עשה לי משכן. וכך. נאמר אצל שלמה (בספר מלכים א' ח, כז) שהיה שואל: " כי האמנם ישב אלוקים על הארץ".

ואכן יש לתמיהה הזו מקור מן התורה עצמה שכן בפרשת יתרו קראנו: "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך", ולכאורה משמע שהכוונה לכל מקום ממש. זו אפשרות שהועלתה בגמרא במסכת סוטה (לח, א) אשר דוחה ומפרשת שהמקרא מסורס, וכך צריך לומר: "בכל מקום אשר אבוא אליך וברכתיך שם אזכיר את שמי, והיכן בבית הבחירה",. ברם כיוון שכידוע אין מקרא יוצא מידי פשוטו, לכן הוא מובא במסכת אבות (פרק שלישי משנה ה) כראיה לכך שבכל מקום שיושב מישהו מישראל ועוסק בתורה שהשכינה שרויה אצלו ואפילו הוא יחיד בודד.

עם זאת העיקר כדברי המדרש שהרי המצוה היא לבנות את בית המקדש, והתורה חוזרת עליה בספר דברים (יב, ה) בפסוק: "לשכנו תדרשו ובאתם שמה" וזה הפסוק שמחייב אותנו גם היום כמאמר הספרי: יכול שתמתין עד שיאמר לך נביא, ת"ל לשכנו תדרשו, דרוש ותמצא ואח"כ יאמר לך נביא".

מכאן שהעיקר הוא בהבנת הצורך בהבחנה בין הדברים השונים ומדרגותיהם בכל תחום, באדם בזמן ובמקום, שלא יתכן שיזכירו את השם המפורש בכל מקום שמתעסקים בו בדברי חולין, אף על פי שמצווים אנו ומשתדלים לקיים את מה שנאמר "בכל דרכיך דעהו".

עם זאת כמובן שגם לאחר קיום הדרישה והמצוה יש לזכור את הקשר שיש למקום הקדוש הזה עם הנעשה בכל מקום, שעל כן אמר ישעיהו הנביא בעמדו בבית המקדש במלוא תפארתו, והכריז כי "מלוא כל הארץ כבודו".

ענין גדול יש בבית המקדש ובעבודתו במסר היוצא ממנו לאחדות פנימית, שכן בדרך כלל יש לשמור על ההפרדה בין קודש לחול, אבל ההתקדשות בשיאה אשר במקדש, מאחדת את הניגודים, וכך אנו מוצאים למשל בבגדי הכהונה שערכם מיוחד במה שנאמר שהם לכבוד ולתפארת, שיש בהם גם התעלות מעל האיסור של כלאים שלא מצינו כמותו אלא בציצית. וצריך להסביר שאיסורי הכלאים באים להורות לנו את הצורך להבחין בין דבר לדבר ושלא לערבב בין התחומים השונים, אבל בקודש יש אחדות כשרואים איך הכל בא ממקום אחד.

בדרך זו הננו מבינים גם מדוע ראתה התורה להביא את המצוה של מזבח הקטורת רק בסוף פרשת תצוה ולא בפרשת תרומה שיש בה את כל הציורים של כלי המקדש האחרים.

אבל הטעם הוא שהקטורת, היא לשון קישור ומרמזת על הקשר שבין הגוף לרוח, שכן הריח הוא התכונה העדינה שבין הרוח לגוף, כמו שנאמר: "והריחו ביראת השם".

קישור זה מביא לאחדות ולהתרוממות של כל המעשים בכל מקום, עד שיכולים אנו וצריכים אנו להבין את מה שאמר יחזקאל הנביא בעמדו בגולה הרחוקה והכריז דווקא שם, כי "ברוך כבוד ה' ממקומו".

כיום לדאבוננו אין לנו בינתיים מקדש, ואולם מלבד עצם המצוה המוטלת עלינו להשתדל להגיע, לזכות ולראות בבנינו מקובלים אנו שיש בעצם הזכרת הדבר ולימודו גם משהו מקיום מצותו.

בינתיים אף עכשיו יש לנו מה לעשות לקראת קיום המצוה וכוונתי לפעול לאחדות של כל חלקי הציבור מסביב למטרה זו, שכן אי אפשר שתהא מצוות המקדש מתקיימת רק ע"י חלק אחד של הציבור ולא על כולם יחדיו.

בזכות המצוה נזכה גם לקיום מה שנאמר אצל שלמה אחר הקמת המקדש: "ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל". וכך למדנו אצל מו"ר הרצי"ה זצ"ל, שזהו הסוד של נצח ישראל, שכאשר נאמר ו"שכנתי בתוכם" הרי זו הבטחה "שלא אעזוב את עמי ישראל".

השארת תגובה