עו"ד נועם קוריס: אין המלצות, יש סיכומי חקירות

בית המשפט העליון הכריע בעתירה – אין המלצות משטרה, מותר לפרסם סיכומי חקירות • המשטרה טענה בדיון כי כלל איננה מעבירה 'המלצות' לפרקליטות

נועם קוריס
נועם קוריס

בית המשפט העליון הכריע לאחרונה בעתירה שהוגשה כנגד המלצות המשטרה וכנגד פרסום המלצות המשטרה בתקשורת.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המלצות משטרה בתקשורת

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט

בית המשפט העליון דחה בקשה לצו על תנאי המורה לשר לבטחון פנים

להנחות את מפכ"ל המשטרה שלא לצרף את המלצות משטרת ישראל בנוגע להגשת כתבי אישום בתיקי חקירה קיימים, המועברים לטיפולה של הפרקליטות, ובכלל זה בתיקי החקירה של ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו.

בנוסף, ביקש העותר כי בג"צ יורה למשיבים להימנע מלצרף המלצות באשר להגשת כתבי אישום בתיקי חקירה קיימים, ובין היתר, בתיקי החקירה של מר בנימין נתניהו.

בית המשפט העליון הסביר, שהרקע הנורמטיבי הרלוונטי לעתירה

הנו סעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 המסדיר את האופן בו מעבירה הרשות החוקרת את חומר החקירה המצוי ברשותה לפרקליט או לתובע משטרתי. ביום 2018.1.3 ,תוקן הסעיף, במסגרת תיקון מס' 81 לחוק סדר הדין הפלילי (חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 81 ,(התשע"ח – 2018 ,ס"ח 2679 ,92) (להלן: חוק ההמלצות). חוק ההמלצות מטיל מגבלות על תוכנו של חומר החקירה שיועבר מהמשטרה לפרקליטות, כך שזה לא יכלול את עמדת המשטרה בכתב, לעניין הגשת כתב אישום נגד נחקר, ובנסיבות מסויימות אף את עמדתה בשאלת התשתית הראייתית הרלוונטית לביסוס אשמתו. כמו כן, מטיל החוק סנקציה עונשית על עובד ציבור, המוסר את עמדתה של המשטרה בעניינים האמורים, לאדם שלא היה מוסמך לקבלה. הוראות חוק ההמלצות אינן מענייננו, נוכח סעיף 3 לחוק הקובע, כי הוראותיו "לא יחולו על חקירה שנפתחה לפני תחילתו של חוק זה".

ייאמר, שבשנת 2002 ,התקיים דיון בלשכתו של היועץ המשפטי דאז, אליקים רובינשטיין, הנוגע לתוכן סיכום החקירה שמעבירה המשטרה לפרקליטות, ולשאלת פרסומו של סיכום החקירה בציבור. בסיום הדיון, כך על פי תגובת המשיבים, הנחה היועץ המשפטי דאז כי סיכום חקירה של הרשות החוקרת לא יכלול "המלצה" בדבר העמדה לדין של חשוד, אך יכלול רכיבים אחרים, כגון ניתוח הראיות הקיימות בתיק, התייחסות לשאלות משפטיות שונות, וכיוצא באלה.

בחודש מרץ 2003 ,פורסמה הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 1003.4 שעניינה "קווים מנחים לחוקרים, לתובעים ולדוברים בעניין פרסומים מחקירות" (להלן: הנחיה מס' 1003.4 .(אשר לשאלת פרסום סיכום תיק חקירה בפני הציבור, קובע סעיף 5)ג)(4 (להנחיית היועץ המשפטי, כי: "ככלל, לא יפורסם סיכום תיק החקירה, הנערך על- ידי הגוף החוקר בסיומה של חקירה, עם העברת התיק לתביעה. עם זאת, במקרים בעלי עניין ציבורי מיוחד, כשהגוף החוקר סבור כי יש עניין מיוחד בפרסום תמצית הסיכום, יוכל הגוף החוקר לעשות כן, לאחר התייעצות וקבלת הסכמת היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה. בהתייעצות ידונו הן עצם הפרסום והן נוסחו […]".

לטענת העותר, עורך דין במקצועו, על המשטרה להמנע מלמסור לפרקליטות את המלצותיה, באשר להגשת כתב אישום בתיקי חקירה קיימים, לרבות בתיקי החקירה של ראש הממשלה, מאחר שהיא נעדרת סמכות שבדין לעשות כן. בהעדר הסמכה מפורשת בחוק להגיש את ההמלצות האמורות, כך נטען, לא ניתן להצדיק את הפגיעה האפשרית של ההמלצות בזכותו של הנחקר להגנה על שמו הטוב, שהינה זכות חוקתית. העותר הוסיף וטען, כי צירוף המלצות המשטרה באשר להגשת כתב אישום בתיקי חקירה קיימים, עומד בניגוד להנחיית השר לבטחון פנים משנת 2002 ,אשר ניתנה על דעתו של היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, ובאישור ועדת הפנים של הכנסת (פרוטוקול ישיבה מס' 435 של ועדת הפנים ואיכות הסביבה, הכנסת ה-15) 2002.7.1( הנחיית: להלן) (www .knesset.gov.il /protocols /data /rtf/pnim/2002-07-01.rtf השר לבטחון פנים). הנחיית השר לבטחון פנים, כך נטען, אוסרת על המשטרה למסור לתביעה המלצות בשאלת העמדה לדין של נחקר פלוני, הנחיה אשר לא בוטלה מעולם.

בפני בית המשפט העליון טענה המשטרה, שכלל איננה מעבירה לגורמי התביעה "המלצה" בשאלת העמדת חשוד פלוני לדין, אלא סיכום חקירה, בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה, הכולל את עמדתה בעניין התשתית הראייתית הרלוונטית. לעניין פרסום תמצית סיכום החקירה, בהעדר "המלצות" כאמור, נטען, כי הפרסום ייעשה בהתאם להנחיה מס' 1003.4 ,באישורו של היועץ המשפטי לממשלה.

בית המשפט העליון קבע, שלאור שהמשטרה כלל אינה מעבירה המלצות הנטען, אלא סיכום חקירה בלבד, הרי שאין מקום לתת צו כנגד המשטרה, בדבר המלצות שלטענתה כלל היא אינה מפרסמת.

בית המשפט העליון אף קבע שהשאלה כאמור כבר נבחנה ואושרה על ידי בית משפט בבג"ץ 07/5039 שורת הדין

Law Israel נ' משטרת ישראל (2009.1.14) (להלן: עניין שורת הדין). דומה, כי הדברים שנאמרו בעניין שורת הדין יפים גם לענייננו:

"לא מצאנו כי בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה נפל פגם של חוסר חוקיות או חוסר סבירות. אין כל מחלוקת כי סמכות ההחלטה על העמדה לדין נתונה לרשויות התביעה ולהן בלבד. אופן העברת חומר החקירה מהמשטרה לידי התביעה, כל עוד הוא נעשה במסגרת הדין, הוא בעיקרו של דבר, עניין הנוגע להתנהלותן הפנימית של רשויות האכיפה והיועץ המשפטי לממשלה הוא הגורם המתאים להתוות את המדיניות בהתחשב בשיקולים השונים הנוגעים לדבר. היועץ המשפטי לממשלה הביא בחשבון הנחייתו את היתרונות הטמונים בקבלת עמדת המשטרה בסוגיות דיות הראיות שנגבו על ידה, הן מבחינת המשטרה עצמה הן מבחינת התביעה, ומצד שני שקל את הצורך לצמצם את אפשרות הפגיעה בזכויות החשוד. כמובן, לא ניתן להתעלם מן הגבול הדק שעשוי להיות במקרים מסוימים בין חוות דעת לגבי תשתית הראיות לבין המלצה ממש, אולם נראה כי האיזון שנעשה על ידי היועץ המשפטי לממשלה (כגורם המוסמך) הוא סביר וככל שיתברר כי ראוי ליתן הנחיות משלימות או הבהרות אחרות יעשה כן בוודאי"

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

השארת תגובה