הרבנים הציעו: להקדיש שבת לשמירתה

הרב-אריה-שטרן
הרב-אריה-שטרן
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

במרכז הפרשה אנו קוראים על מתן תורה, שזה בעצם השיא של כל התהליך שמתחיל מזמן האבות, הירידה למצרים והיציאה ממנה, קריעת ים סוף עד שבאים למעמד הר סיני.

אצל האבות בעלי הדרגה האישית הגבוהה זה לא היה נחוץ, אבל כשמדובר בעם שלם, זוהי הדרך היחידה, הדרך של תורה ומצוות, שנותנת את היכולת לקבל את ההנהגה האלוקית ולהיכנס לארץ ישראל ולקיים בה מדינה של ממלכת כוהנים וגוי קדוש.
בפרשה עצמה לכאורה אין מה להוסיף על הפשט, ובכל זאת כדאי להדגיש את השלבים העיקריים.

הראשון, הוא בעצם בואם למדבר סיני שעל כך נאמר: "ויחן שם ישראל וגו'" ומפרש רש"י, כאיש אחד בלב אחד, ומוסיף שבכל שאר החניות היו בתרעומת.

עניין זה מוכר גם לנו מן המחלוקות אשר בתוכנו, ואולם היה אז רגע של אחדות. ומכאן נלמד מה שאפשר להשיג ברגע אחד של שלום.

צריך להוסיף שאף המחלוקת אינה מעכבת אלא כשהיא שלא לשם שמים, אבל כשהיא לשם שמים הרי נאמר שסופה להתקיים.

מכאן אנו מגיעים להבנה שהמחלוקת לשם שמים הינה הכרחית. זאת משום שבאמת יש שני צדדים לכל דבר ואולי אף יותר משנים, וזהו מה שאמר הכתוב "אחת דיבר אלוקים שתיים זו שמעתי", כלומר שאצל הקב"ה הכל מאוחד ביחד ורק אצלנו על הארץ מתקבלים הדברים כאילו יש באמת שני צדדים נפרדים, ולכן אין במחלוקת הזו כדי לפגום את השלום. וזהו אם כן נקודת המוצא של מעמד הר סיני שכאשר אוחזים בה מסוגלים לקבל את התורה.

בשלב השני מגיעים לעצם המעמד שעליו אומרים בליל הסדר "דיינו" עוד אפילו בטרם קבלת התורה בעצמה, והעניין הוא בעצם הנכונות לקבל ולהבין את המשמעות של קבלת התורה שאינה ככל קבלה אחרת.

בשפת אמת מסביר את הפסוק הראשון "וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמור…. ומה הם?" אנוכי השם אלוקיך" כלומר שזו התכלית ממנה מסתעפות כל המצוות כולן שצריכות לבסיס הראשוני של האמונה.

על כל אלה נאמר לבסוף: "אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עמכם" כלומר שהתורה היא מן השמים תורה שהיא שמימית ובאה להורות את הדרך על הארץ כמו שנאמר: "כימי השמים על הארץ".

ולסיום, כדאי לציין אף כאן את מה שהוצע על ידי רבנים רבים לקבוע את השבת הקרובה, שבת פרשת יתרו, כשבת שמוקדשת לנושא החשוב של שמירת קדושת השבת עליה נצטווינו בעשרת הדברות.

ההצעה הזו באה כנגד אלו שלצערנו מבקשים לפגום בפרהסיא של ערי ישראל בשבת, על ידי פתיחת מרכולים שבעה ימים בשבוע. זוהי חצית קו אדום שכבר אינו בגדר חילול שבת אלא בגדר הנורא של ביטול השבת.

כנגד אלה ידברו הרבנים בדרשותיהם בשבת ונקווה שבעז"ה יכנסו הדברים היוצאים מן הלב אל הלב גם של אלה שאינם שומרי תורה ומצוות, ומה שהבינו מנהיגי המדינה לפני שבעים שנה יתקבל בהבנה גם על ידי המנהיגים הנוכחיים.

בהקשר לכך כדאי לזכור שדווקא מי שהמדינה יקרה לו, צריכה להיות גם השבת יקרה לו.

השארת תגובה