עו"ד נועם קוריס – עשרים חודשי מאסר בגין גניבת רכב אלימה

נועם קוריס
נועם קוריס
משאיר אבק לכווולם! המסלול המקיף ביותר בשוק של עיצוב גרפי ותקשורת חזותית

בית המשפט העליון דחה לאחרונה ערעור על חומרת גזר הדין כנגד חבורת אנשים ששדדו רכב באלימות מאדם אחר, תוך ביצוע מספר פעולות פליליות במעשיהם.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- מיליון דרכים למיליון הראשון

עו"ד נועם קוריס – על בהלת הביטקוין וסכנת השורט

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט

הערעור שנדון הנו ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ד' מרשק מרום) בת"פ 52424-07-15 מיום 8.6.2017, בגדרו נגזר על המערערים עונש של 20 חודשי מאסר בפועל ומאסר על-תנאי. נגד המערער 2 (להלן: עמאד) הופעל גם מאסר על-תנאי למשך 12 חודשים; מחצית בחופף ומחצית במצטבר. בנוסף, חוייבו המערערים לשלם פיצוי כספי למתלונן (להלן: מחמד).

לפי הכרעת הדין, המערערים, בני זוג, קשרו יחד עם חמישה אחרים (4 הנאשמים הנוספים בכתב האישום ואחלאם עודה (להלן: אחלאם)) לשדוד בצוותא חדא את מכוניתו של מחמד – מכונית מסוג B.M.W X6 ששוויה כ-400 אלף ₪ (להלן: מכונית הב.מ.וו). בהתאם לתכנית שרקמו, ביום 23.4.2015 יצרה המערערת 1 (להלן: אלאא) קשר טלפוני עם מחמד, ופיתתה אותו באמתלת שווא להיפגש עמה. ביום 25.4.2015 בשעה 21:00 לערך, נסעה אלאא במכוניתה של אחלאם (להלן: מכונית השברולט) לתחנת הדלק בצור נתן, שם קבעה להיפגש עם מחמד. אלאא השאירה את מכונית השברולט בתחנת הדלק, עברה למכוניתו של מחמד, ונהגה בה. במשך כשעתיים נסעו השניים למקומות שונים, עד שלבסוף הגיעו – בהתאם לתכנון המוקדם – לחורשה מבודדת סמוך ליישוב בורגתה. במקביל, הגיעו לחורשה ששת המעורבים הנוספים (בכללם עמאד) בשתי מכוניות נפרדות (מכונית השברולט ומכונית נוספת). הששה, יחד עם אחרים שזהותם אינה ידועה (להלן: האחרים), ירדו מכלי הרכב כשהם רעולי פנים וניגשו למכונית הב.מ.וו. מחמד קרא לאלאא לברוח מן המקום, אולם זו פתחה את דלתות המכונית ואפשרה לרעולי הפנים להיכנס. אחד מרעולי הפנים הכה את מחמד בפניו באגרוף, ואחר הכה אותו באמצעות ידית אקדח בראשו, השניים משכו אותו מהרכב, כיסו את ראשו כך שלא יוכל לראות, והעבירו אותו למכונית השברולט; כמו כן נטלו מארנקו כ-2,000 ₪ במזומן, את תעודת הזהות, השעון, ומכשיר הטלפון הסלולרי שלו.

עמאד ואלאא נמלטו מן המקום במכונית ה.ב.מ.וו ונסעו לכפר איכתאבא שבשטחי הרשות הפלסטינית. אחלאם ואחד מן הנאשמים נסעו לביתה של אחלאם. האחרים הסיעו את מחמד – בעודו עם כיסוי ראש – לאתר הפסולת בקלנסוואה, שם הורידו אותו מהמכונית, פרמו את שרוכי נעליו וקשרו אותו עמם; הם הורו לו שלא לספר על אודות השוד, החזירו אותו למכונית, ולבסוף הורידו אותו סמוך לגשר המוביל לכביש 6. כתוצאה ממעשיהם של בני החבורה נגרמה למחמד חבלה של ממש והוא דימם בראשו. סמוך לחצות הלילה, אספה אחלאם את אלאא ועמאד מן המחסום סמוך לטול-כרם והסיעה אותם לביתה, שם המתינו להם יתר חברי הקבוצה. עמאד חילק לכל אחד מהשותפים סכום כסף, הם שברו את מכשירי הטלפון הניידים שלהם, השליכו אותם לפח האשפה, וסיכמו כי לא ישוחחו עוד על אשר אירע. לאחר האירוע, צבעה אלאא את שערה ושינתה את תסרוקתה – בהמלצת אחלאם – כדי להקשות על זיהויה; אחלאם ניקתה את מכוניתה מכתמי הדם של מחמד, ומכרה אותה.

ביום 10.1.2017 הודו אלאא ועמאד לפני בית המשפט המחוזי בעובדות כתב האישום המתוקן בהתאם להסדר טיעון, והורשעו בגין מעשים אלו בעבירת קשירת קשר לביצוע פשע (סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק)); תקיפה לשם גניבה בצוותא חדא (סעיף 381(ג) בצירוף סעיף 29 לחוק); שיבוש מהלכי משפט (סעיף 244 לחוק); וכליאת שווא בצוותא חדא (סעיף 377 רישא בצירוף סעיף 29 לחוק).

הערעור על גזר הדין הוגש לאחר שלטענתה של אלאא, בית המשפט המחוזי לא נתן את המשקל הראוי לנסיבותיה האישיות שאינן קשורות לביצוע העבירות, בכלל זה המניע לביצוען – מצוקה כלכלית כנה וקשה שלה ושל משפחתה; מחלת אביה; והפגיעה הצפויה בבנה כתוצאה ממאסרה. עוד טוענת אלאא, כי שגה בית המשפט המחוזי כשדחה את המלצת שירות המבחן בעניינה, וכי מכל מקום לא ניתן בגזר הדין המשקל הראוי לשיקולי השיקום שלה. עמאד מצדו טוען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן את המשקל הראוי לנסיבות חייו הקשות; לעברו הפלילי; ולעובדה שמאז שאביו נפטר הוא דואג לפרנסת אמו החולה. עוד טוען עמאד, כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע שעונש המאסר על-תנאי שהיה תלוי ועומד לחובתו הוא בר-הפעלה, שכן נסיבותיו של העניין דנן אינן עומדות ב'מבחן המהותי המחמיר' שנקבע בפסיקה.

בדיון שנערך ביום 15.1.2018 טענה ב"כ המדינה כי יש לדחות את הערעור. לדידה, העונש שהוטל על המערערים הולם את מעשיהם, שכן חלקם היחסי בביצוע העבירות משמעותי יותר מחלקם של יתר המעורבים; הן בשל הדומיננטיות היתרה שלהם בביצוע העבירות, הן בשל העובדה שהם הורשעו – בניגוד ליתר המעורבים – בעבירה נוספת – כליאת שווא. עוד טענה ב"כ המדינה, כי גם בהנחה שהמערערים לא נטלו חלק באלימות עצמה, הרי שמדובר בעבירות שבוצעו בצוותא חדא, על-פי תכנון מוקדם, ולפיכך יש ליתן משקל למכלול המעשים והעבירות. אשר לאלאא טענה ב"כ המדינה, כי בית המשפט המחוזי היה מודע להליכי השיקום שהחלה בהם, נתן להם את המשקל הראוי, ולמרות זאת החליט שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן. מכל מקום סבורה ב"כ המדינה, כי בשל מעורבותה המרכזית של אלאא בביצוע העבירות לא ניתן להפחית מעונשה. אשר להפעלת עונש המאסר על-תנאי נגד עמאד, ב"כ המדינה טענה כי מעשיו – מבחינה מהותית – עולים כדי 'סיוע לגניבת רכב', ועל כן עונש מאסר זה בר-הפעלה במקרה דנן.

בית המשפט העליון כאמור, דחה את הערעור והותיר את העונש שנקבע על כנו.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק במשפט מסחרי ובדיני אינטרנט מאז שנת 2004.

השארת תגובה