"התקציב משועבד לארגוני מורים"

בועז ארד, מנהל מרכז איין ראנד בישראל, בראיון לרגל העברת התקציב • על הישיבות: "אין סחר מכר וסחטנות של חדרים אחוריים" • על המגזר החרדי: "לאפשר לו להקים מסגרת חינוך עצמאית" • על הנכים: "מתייחסים אליהם בכפפות של משי" • ועל החינוך: "התוצאות לא משתפרות בגלל ארגוני המורים"

בועז ארד, צילום: אייל מרילוס
בועז ארד, צילום: אייל מרילוס
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

בזמן שבמשרדי הממשלה השונים מרבים לשבח את התקציב לשנת 2019, שאושר בסוף השבוע האחרון בדיון מרתוני בישיבת הממשלה, יש מי שבוחר לפתוח את הקלפים על השולחן ומציג את גרסתו האיתנה בראיון לוחמני ל'קו עיתונות'. לדברי בועז ארד, מנהל מרכז איין ראנד בישראל, אמנם יש דברים טובים בתקציב החדש, "ישנן רפורמות שונות שהוכנסו לתקציב: קיצור ימי חופשות בבתי ספר, סבסודי צהרונים, מענקי עבודה, קיצור שבוע העבודה ועוד". אך הוא גם מעלה ביקורת על התקציב שמגיע לסכומים גדולים מאי-פעם.

"תקציב החינוך גדל ב-2.5 מיליארד שקלים, אבל הבעיה היא שהתקציב גדל בצורה שהתוצרים והתוצאות של משרד החינוך לא משתפרים בצורה מקבילה לגודל בתקציב". לדבריו, "חלק מהבעיה נובעת מכך שהתקציב משועבד לארגוני מורים שמונעים פיתוח של מורים מוצלחים יותר וצמיחה בבתי הספר. אין תחרות בתוך המערכת – בדיוק כמו השוק החקלאי. והתוצאה היא שההעלאה בתקציב לא עוזרת להביא תוצאות משובחות יותר".

ארד מוסיף ומתייחס לשוק החקלאות, תוך שהוא מסביר כי "בשוק החקלאות אנחנו רואים שחוסמים יבוא ומונעים את התחרות, ואז אנחנו מקבלים תוצאה שהמחירים בשוק יקרים יותר מרוב המדינות בעולם. החקלאות הוא תחום שיש בו מכסות המהוות חסמים ליבוא. למשל אננס בישראל עולה שלושים שקלים ובחו"ל הוא עולה שקלים בודדים", הוא אומר.

שבוע בלבד מאז הכריזו במשרד האוצר על מה "רפורמת ענק" בחברת החשמל, אך לדברי ארד, כלל לא מדובר ברפורמה והיא למעשה מהווה "תעודת ביטחון המאפשרת לחברת החשמל להמשיך במונופול שלה", כלשונו. "אומרים לנו שהולכים לשלם על החשמל יותר זול, אבל מצד שני אנחנו צריכים לקחת בחשבון שלחברת החשמל יש חובות של עשרות מיליוני שקלים וזה מונע את הורדת מחירי החשמל למחיר שהוא כן היה יכול להיות – זול בהרבה. אז בפועל, אנחנו משלמים הרבה יותר ממה שהיינו יכולים לשלם. וכל עוד לא פותחים את השוק לתחרות אז ההוזלה מתקדמת בצורה איטית ביותר. אמנם הכיוון חיובי, אך הוא יכול היה להיות טוב בהרבה אם היו מורידים את החסמים ופותחים את השוק". ארד הוסיף והתייחס לטענות באוצר על כך שחלק ממערך הייצור עובר לחברות פרטיות וטוען כי "הן עדיין נשלטות על ידי חברת החשמל".
ואיך לא? גם הפעם יש לזה קשר פוליטי. לדברי ארד, "חברת החשמל מונה המון עובדים והם מאיימים על הפוליטיקאים – שנותנים להם את הכוח להמשיך במונופול, מאחר ואנחנו חיים תחת משטר פוליטי חלש שנשלט על ידי ארגונים בעלי כוח פוליטי. זה לא עניין של איום פלילי, וזה חוקי לגמרי, אבל כששר התחבורה הורה למשל לעשות רפורמה בנמלים, אז איימו עליו העובדים שיתפקדו לליכוד ויפגעו בו בפריימריז. כששר התחבורה עמד מול הסוגיה האם להתיר לאובר לעבוד בישראל, איימו עליו נהגי המוניות שיפגעו בו בפריימריז והתוצאה היא שקיבלנו מין עמדת פשרה – לא לפה ולא לשם. זאת, בזמן ששירותי אובר שיכלו להוביל את המהלך להוזלת יוקר המחיה בתחום התחבורה – אסורים בישראל".

בהתייחס לכך שלראשונה הוכנסו תקציבי הישיבות לבסיס התקציב, אומר ארד ל'קו עיתונות' כי "יש בזה משהו מוסרי שאומר שאין סחר-מכר וסחטנות שמתמשכת כל השנה בחדרים האחוריים, אלא רואים את זה בסעיף התקציבי שאומר מי מקבל וכמה. זה לא עובר כל מיני סעיפים מוזרים, כמו שראינו בישראל ביתנו עם ההסכמים על העמותות, או המון דרכים אחרות שהם פתח לשחיתות פוליטית".

ארד הוסיף וציין כי הוא "חושב שגם הציבור החרדי הגיע מזמן למצב שצריך לאפשר לו להקים מסגרות חינוך משלו, עם פחות שליטה ותלות במדינה". לדבריו, "לא צריך להיות משרד החינוך בשביל שהחרדים יצאו לשוק התעסוקה, ואנחנו רואים את זה בצורה חד משמעית בניו-יורק. אין שום משרד חינוך שמנהל את מסגרות החינוך החרדי שם והם משתלבים מצוין, ואפילו מפרנסים את החרדים בארץ. אני חושב שכל בן אדם היה מעדיף את האפשרות הבחירה העצמאית, מבלי תלות בפוליטיקאי כזה או אחר שצריך לאשר לו קצבה".

כששאלנו אותו אם היה מגייס עובדים ללא השכלה אקדמית, השיב ארד כי "זה תלוי מאוד בסוג העבודה. יש דברים שהחרדי לא יודע לעשות ולכן אני לא אקח אותו. אבל לפעמים זה יכול להיות לי מאוד שווה לקחת את החרדי ולתת לו להתפתח עוד". ארד הוסיף ואמר כי הוא "חושב שהציבור החרדי מעוניין לעמוד על רגליו ולהתארגן ביוזמות פרטיות להשלמת ההשכלה, ואפשר ללמוד היום הכל דרך ערוצי לימוד אלטרנטיביים בכל התחומים ולהרחיב את הידע".

תקציבי הנכים, עליהם פרסמנו בעבר תחקיר מקיף כאן ב'קו עיתונות', גם לא ירד מהפרק וארד התייחס גם אליהם. "אני לא מצוי במצבו של כל נכה ונכה" אמר ארד. "אבל אני יכול להגיד לך שאנחנו חיים בתרבות שבה אם אתה חלש אז אתה כאילו עליון מוסרי ואסור לדבר נגדך. זו חלק מהסיבה שנכים יכולים לחסום את הכביש ויתייחסו אליהם בכפפות של משי – ואם חרדים יחסמו את הכביש אז ירביצו להם. אנחנו רואים שאנשים שהם או פצועים, או חולים, או נכים, זוכים ליד רפה מכיוון שאנחנו חיים בתרבות שהיא חיבור בין חולשה לבין צדק. זאת טעות פילוסופית, אבל הטעות הזאת מאכילה את הקוד הפוליטי שלנו. לכן כל פוליטיקאי באשר הוא לא יתבטא נגד קצבאות הנכים, כמו שהוא יצא נגד קצבאות אחרות".

השארת תגובה