"נבכה יחד" • כשהרבי לא יכל להושיע

הרב רבינוביץ
הרב רבינוביץ
>> בעל עסק? לחץ כאן לבניית אתר אינטרנט בחינם!

בפרשת השבוע נמנים שלושת השבטים: ראובן, שמעון ולוי, ומספר הסברים מדוע רק הם נמנו. אך אנו נעמוד על לשון הכתוב: במניין שבט ראובן נאמר: "בני ראובן" וכך גם אצל שמעון נאמר: "בני שמעון", ואילו אצל בני לוי נאמר: "ואלה שמות בני לוי". שואל השל"ה הק': למה אצל שבט לוי נאמר: "ואלה שמות בני לוי" ואילו אצל ראובן ושמעון כתוב "בני" בלבד?

מתרץ השל"ה: שמכיון ששבט לוי לא היו עובדים בפרך הם ביקשו להשתתף בצרת הציבור, ולכן קרא לוי לבניו שמות על שם הגלות: גרשון- על שם:שהיו ישראל גרים בארץ לא להם. קהת- על שקהו שיניהם מצער השעבוד והגלות. מררי- על שם: "וימררו את חייהם". ומשום כך נאמר: "ואלה שמות בני לוי". בכך הוא ביטא את האכפתיות והנשיאה בעול של אחיו.

מוסיף השל"ה הק' וכותב, שמכאן ילמד האדם להשתתף בצער הציבור, אע"פ שאין הצרה מגעת לו. ואף הקב"ה הבטיח: "אהיה אשר אהיה"- שיהיה עמנו בצער הגלות. וכל הרוצה לזכות לכתרה של תורה, צריך לשאת בעול עם חברו שהיא אחת ממ"ח קניני התורה. והדרך להשתתף בנשיאה בעול היא לתת כתף לאחרים ולשאת עימם את משא החיים.

דוגמא לנשיאה בעול נוכל ללמוד מהסיפור הבא: באחת העיירות הסמוכות לעיירת וורקא, היה יהודי שרק לאחר כמה שנים מחתונתו נולד לו בן. יום אחד, הילד ל"ע חלה. האב לקח אותו לרופא שבדק את הילד ואמר לאב: ילדך חולה מאוד, אין בכוחי לעזור לך, קום קרא אל אלוקיך ויושיעך.

כששמע היהודי את הבשורה, נסע לרבי מנדל מוורקא זי"ע, כשהוא נכנס לפני ולפנים החל למרר בבכי. הוא זעק: רבי! הושיעה נא את בני יחידי שאינו חש בטוב. למענו שפכתי כ"כ הרבה דמעות, אנא רבי העתר בעדי לאלוקים. הרבי שקע במחשבות עמוקות ולאחר כמה רגעים אמר: מה אוכל לעשות? שערי שמים נעולים ואיני יכול לעזור לך. היהודי יצא שבור מהרבי וחשב: אם הרבי לא יכול לעזור לי, אז מי כן?.

לא עברו כמה רגעים והוא שומע דפיקה על דלת ביתו, בפתח הוא רואה את הרבי הקדוש. הרבי נכנס לביתו ואמר: כשבאת לפני ובכית על ילדך החולה ניסיתי לעורר רחמי שמים, אך הם ננעלו בפני. ולאחר שיצאת מביתי שבור, ישבתי וחשבתי נכון שאני לא יכול לעזור לך, אבל לבוא ולבכות איתך ולהשתתף בצערך אני כן יכול, ולכן באתי. הם ישבו והתפללו לפני בעל הרחמים, עד שנשמעה שוועתם במרומים ותפילתם התקבלה, והילד החל להזיע ולהבריא. זהו "נושא בעול"- לבכות יחד, וכשעושים זאת, אפשר גם להושיע לו…

כ"ק ה"צמח צדק" זי"ע מליובאוויטש, בסיום קבלת הקהל הזיע כולו, על אף שמזג האויר בחוץ היה קר. תמה על כך גבאו והביע את פליאתו לפני הרבי. נענה הרבי הצמח צדק ואמר לו כדברים הבאים: "כשמגיע אלי אדם, מתעטף אני בלבוש צרותיו של העומד מולי, ולכשמגיע האדם שלאחריו, איני יכול להשאר לבוש בבגדי צרותיו של הקודם, לפיכך פושט אני את בגדי הצרות של הראשון, ולובש את בגד המועקה של השני. במאמץ כזה, של פשיטה ולבישה מחדש שוב ושוב, ודאי שאזיע".

זאת גם מצאנו אצל נכדו משה רבינו, כפי שנאמר: "וירד משה מן ההר אל העם" (יתרו יט, יד),אומרים חז"ל: מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו ולא היה יורד לביתו אלא מן ההר אל העם. (רש"י ומכילתא, שם) הוא עזב באותה עת את כל ענייניו האישיים והלך ישר אל העם. ונשאלת השאלה: וכי מה היו עסקיו של משה רבינו שלא פנה אליהם, שהוא זוכה בגינן להערכה גדולה? והלא כל עסקיו, מטבע הדברים, לא היו אלא תורה, יראה, צדקה וחסד. משיב ה'שם משמואל", כי עסקי משה אכן היו עשיית מצוות ותורה במעלה הגבוהה ביותר. אבל משה מסר את עצמו וויתר על עסקי עולם הבא שלו והלך מיד לבדוק למה זקוק כלל ישראל, וזו המשמעות הגדולה ביותר של מסירות נפש למען יהודים. לוותר על עולם הבא לטובת כלל ישראל.

מנהיג ישראל אמנם מבורך בהרבה מעלות. אך הבסיס הוא שה"אני" האישי שלו יחדל מלהתקיים לחלוטין. אדם שלא שוכח אף יהודי אחד. אדם שמוכן לישא בעול חברו על חשבון צרכיו הרוחניים והגשמיים. זהו היה לוי וזה היה נכדו משה רבינו.

השארת תגובה