גאולה ונטיעה // הרב אריה שטרן

הרב-אריה-שטרן
הרב-אריה-שטרן
>> בעל עסק? לחץ כאן לבניית אתר אינטרנט בחינם!

גאולה ונטיעה

מיוחדת היא פרשת "וארא" בתחילתה בדברי אלוקים חיים אל משה רבנו ע"ה, לאחר שמסר לה' את תלונות העם על קושי השעבוד שגבר, בניגוד למצופה בעקבות בשורת הגאולה.

בדברים עצמם יש מצד אחד הצהרה על ירידה כלשון המדרש "אמר לו הקב"ה למשה, חבל על דאבדין ולא משתכחין, הרבה פעמים נגליתי אל אברהם יצחק ויעקב בא –ל שדי ולא הודעתי להם כי שמי ה' כשם שאמרתי לך וגו'".

אבל מיד לאחריה באה התשובה המבטיחה ומודיעה על תנופה רוחנית חדשה הנחוצה דווקא בגלל חולשת העם שאינו יכול לגלות את האלוקות רק ע"י הכוח המצוי בטבע, בעליותיו ובמורדותיו.

זו אמנם הייתה מידת האבות שהיו יחידים באמונתם, שגם כאשר היה נראה שלא התקיימו ההבטחות שניתנו להם, בכל זאת לא הרהרו אחר מידותיו של הקב"ה.

כעת בזכות הברית עם האבות מתחילה ההנהגה האלוקית לעם, שאמנם אין היחידים בדרגת האבות, אבל ככלל יש להם מעלה גבוהה, מעלת כלל ישראל, וזוכים לגילוי השם של האלוקים, השם שמתגלה מעל לטבע, ומאפשר להבין ולקבל את הדברים גם בתוך הייסורים הקשיים.

ספר שמות נקרא ע"י הרמב"ן בשם "ספר הגאולה" וזו מתגלה בפרשיות הראשונות דווקא מתוך החושך והגלות. חיבתו של הקב"ה נודעת לבני ישראל גם בזמן של הירידה והעבדות, וכלשונו של רש"י בתחילת הספר, כשמסביר מדוע מנאם שוב אע"פ שמנאם מקודם בחייהם, ברם, הם לא שמעו מקוצר רוח ומעבודה קשה.

לפיכך אנו מוצאים בפרשה סתירה כביכול בין החיבה של ה' לבין תגובות העם, והחידוש הוא במסקנה של חיזוק היחס והתגלות, ללמדך עד כמה גדולה החיבה, כשהתכנית היא להוציא את העם ממצרים לארץ ישראל דרך המדבר שם יקבל את התורה מפי הגבורה, וזו הנוסחה הנותנת את היכולת להבין ולקבל את ההנהגה האלוקית. ולמה שהיו האבות יכולים להגיע בזכות מעלתם האישית, יכול העם כולו להגיע בזכות התורה והמצוות.

עם ישראל לאחר יציאת מצרים ומתן תורה מסוגל לשמור על מעמדו וחוסן רוחו גם במצבים קשים, ובזכות האמונה מקבל הוא מידה של אורך רוח עד שנזכה ונראה את הגאולה בשלמותה, בייחוד כשכבר זכינו לראשית צמיחתה.

כעת אנו עומדים בפתחו של חודש שבט, החודש שבו הננו מציינים את אחיזתנו בארץ ע"י הנטיעות. ובעיון ובהתבוננות נמצא שכמו שיש נטיעת אילנות כך יש נטיעה בבני אדם, ושתיהן מכוונות לדבר אחד.

במדרש נאמר: "כי תבואו אל הארץ – ונטעתם … אע"פ שתמצאו אותה מלאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא ניטע אלא הוו זהירים בנטיעות וכו".

ובשירת הים אותה קוראים בתורה בשבת של ט"ו בשבט, נאמר: "תביאמו ותטעמו", רוצה לומר שלא די  בעצם הכניסה לארץ ישראל, אלא שצריכים ללוותה בנטיעה. זו מתממשת ע"י היאחזות עמוקה בארץ, היאחזות המלווה במעשים של בנייה ונטיעה ביחד עם שמירת התורה והמצוה.

אכן כאן, ורק בארץ ישראל הננו יכולים לממש את יעודנו כעם כפי שבא לידי ביטוי בלשונות הגאולה אשר בפרשתנו: "והוצאתי אתכם וגו', והצלתי אתכם וגו', וגאלתי אתכם וגו', ולקחתי אתכם לי לעם וגו', והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב, ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'".

השארת תגובה