"למה דווקא אני?" • הילד הגידם

הרב-אלבז-1
הרב-אלבז-1
>> בעל עסק? לחץ כאן לבניית אתר אינטרנט בחינם!

הָרַחֲמִים שֶׁבְּתוֹךְ הַדִּין

וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' (ו, ב).

"אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ מְבָאֵר, שֶׁבְּפָסוּק זֶה נִזְכָּר גַּם שֵׁם אֱלֹקִים הַמּוֹרֶה עַל דִּין, וְגַם שֵׁם הֲוָיָ-ה הַמּוֹרֶה עַל רַחֲמִים, כְּנֶגֶד מַה שֶּׁהֵכִין לָדוּן אֶת הַמִּצְרִיִּים אָמַר: 'וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים', שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדִּין, וּכְנֶגֶד מַה שֶּׁרָצָה לְהֵיטִיב לְיִשְׂרָאֵל אָמַר: 'וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה". גַּם בְּהֶמְשֵׁךְ הַכְּתוּבִים כּוֹתֵב הָרבַ, שֶׁיֵּשׁ שִׁלּוּב בֵּין הַיִּסּוּרִים הַבָּאִים מִכֹּחָהּ שֶׁל מִדַּת הַדִּין – "נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", לְבֵין שֵׁם הֲוָיָ"ה. "אֲנִי ה'", לְלַמְּדֵנוּ כִּי גַּם הַיִּסּוּרִים נִתָּנִים בְּמִדָּה קְצוּבָה וּבְרַחֲמִים גְּדוֹלִים.

כְּמֶלַח הַמַּמְתִּיק אֶת הַבָּשָׂר

אָמְרוּ חֲזַ"ל (בְּרָכוֹת ה ע"א): "נֶאֱמַר 'בְּרִית' בַּמֶּלַח, וְנֶאֱמַר 'בְּרִית' בַּיִּסּוּרִים, מַה בְּרִית הָאָמוּר בַּמֶּלַח – מֶלַח מְמַתֶּקֶת אֶת הַבָּשָׂר, אַף בְּרִית הָאָמוּר בַּיִּסּוּרִים – יִסּוּרִים מְמָרְקִים כָּל עֲווֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם". גַּם כְּשֶׁהַקָּבָּ"ה מֵבִיא עַל אָדָם יִסּוּרִים מִכֹּחָהּ שֶׁל מִדַּת הַדִּין, מְעֹרָבִים בָּהֶם רַחֲמִים, וַהֲרֵיהֶם כְּמֶלַח הַמַּמְתִּיק אֶת הַבָּשָׂר. וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ לָשִׂים מֶלַח בְּמִדָּה מְדֻיֶּקֶת, לֹא פָּחוֹת מִדַּי וְלֹא יוֹתֵר מִדַּי, כָּךְ גַּם בְּיַחַס לַיִּסּוּרִים: הֵם נִתָּנִים בְּמִדָּה מְדֻיֶּקֶת, וְהַקָּבָּ"ה אֵינוֹ מַעֲמִיד אָדָם בְּנִסָּיוֹן, שֶׁאֵין בְּכֹחוֹ לַעֲמֹד בּוֹ.

לְפִיכָךְ אַל יִפֹּל אָדָם בְּרוּחוֹ כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁיִּסּוּרִים בָּאִים עָלָיו, וְאַל יִתְיָאֵשׁ. עָלָיו לִזְכֹּר כִּי הַקָּבָּ"ה, שֶׁהֵבִיא עָלָיו אֶת הַיִּסּוּרִים, הוּא זֶה שֶׁגַּם נָתַן לוֹ אֶת הַכֹּחוֹת לְהִתְמוֹדֵד מוּלָם, עָלָיו לַעֲמֹד אֵיתָן בְּנִסְיוֹנוֹתָיו, וַה' יִהְיֶה בְּעֶזְרוֹ. עַל כָּךְ נֶאֱמַר בַּפָּסוּק: "וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי". הֲגַם שֶׁמִּצְרַיִם מַעֲבִידִים אֶת יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶאֱנָקִים מֵעֲבוֹדָה זוֹ, מִכָּל מָקוֹם אֶזְכֹּר אֶת הַבְּרִית שֶׁנֶּאֶמְרָה בַּמֶּלַח, וְאֶת הַבְּרִית שֶׁנֶּאֶמְרָה בַּיִּסּוּרִים, וְכָל הַיִּסּוּרִים הָאֵלּוּ יְמָרְקוּ אֶת עֲווֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּמִתּוֹכָם תִּצְמַחְנָה לָהֶם הַיְשׁוּעָה וְהַגְּאֻלָּה.

גַּם מִדַּת הַדִּין הִיא רַחֲמִים! הֲרֵיהִי כְּמֶלַח הַמַּמְתִּיק אֶת הַבָּשָׂר. הַקָּבָּ"ה עוֹשֶׂה עִם הָאָדָם רַק טוֹב, גַּם אִם נִדְמֶה לוֹ שֶׁזֶּה רַע!

הַיֶּלֶד שֶׁנּוֹלַד לְלֹא יָד

בְּעִנְיָן זֶה נַזְכִּיר מַעֲשֶׂה נוֹרָא, הַמְלַמֵּד עַד כַּמָּה צָרִיךְ אָדָם לְקַבֵּל אֶת יִסּוּרָיו בְּאַהֲבָה וְלֹא לְהִתְרַעֵם כְּנֶגְדָּם: יֶלֶד אֶחָד נוֹלַד, לֹא עָלֵינוּ, לְלֹא יָד יָמִין. מִטֶּבַע הַדְּבָרִים הוּא הָיָה נִימוּסִי מְאֹד, לֹא הִתְקוֹטֵט וְלֹא רָב, כְּמִנְהָגָם שֶׁל יְלָדִים, וְתָמִיד הָיָה נוֹהֵג לַעֲמֹד בַּצַּד וְלִשְׁתֹּק. גַּם כְּשֶׁכְּבָר דִּבֵּר – הָיָה דִּבּוּרוֹ בְּנַחַת וּבְנִימוּס. אוּלָם תָּמִיד, הֵצִיקָה לוֹ בְּלִבּוֹ פְּנִימָה הַטַּעֲנָה: 'מַדּוּעַ לְכָל הַיְלָדִים יֵשׁ שְׁתֵּי יָדַיִם, וְאִלּוּ לִי יֵשׁ רַק אַחַת? מַדּוּעַ נִגְזְרוּ דַּוְקָא עָלַי יִסּוּרִים נוֹרָאִים כָּאֵלּוּ?'

מִדֵּי פַּעַם הוּא הָיָה פּוֹנֶה לְאִמּוֹ בִּשְׁאֵלָה: "מֶה חָטָאתִי"? וְלָאֵם הָרַחְמָנִית לֹא הָיָה מַה לַּעֲנוֹת – כָּל מַה שֶּׁנּוֹתַר לָהּ לַעֲשׂוֹת הוּא לְהִכָּנֵס לַמִּטְבָּח וְלִבְכּוֹת… הַיֶּלֶד גָּדַל וְהָיָה לְאִישׁ, עַל אַף הֱיוֹתוֹ תַּלְמִיד חָכָם הִמְשִׁיכָה הַשְּׁאֵלָה לְהָצִיק לוֹ תָּמִיד. יוֹם אֶחָד, בְּסִיּוּם הַתְּפִלָּה, לְאַחַר שֶׁכָּל הַמִּתְפַּלְּלִים עָזְבוּ אֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת. נוֹתַר הוּא שָׁם לְבַדּוֹ, הוּא נִגַּשׁ אֶל אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, הִכְנִיס אֶת רֹאשׁוֹ בֵּין סִפְרֵי הַתּוֹרָה, וְהֵחֵל לִבְכּוֹת בְּכִיּוֹת נוֹרָאוֹת: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מֶה עָשִׂיתִי? מֶה חָטָאתִי? מַדּוּעַ דַּוְקָא עָלַי גָּזַרְתָּ לְהִוָּלֵד חֲסַר יָד?"

לְפֶתַע הִרְגִּישׁ חֻלְשָׁה. הוּא הִתְיַשֵּׁב עַל כִּסֵּא וְנִרְדַּם. בַּחֲלוֹמוֹ שָׁמַע קוֹל מְדַבֵּר אֵלָיו: "כְּלוּם אֵינְךָ מִתְבַּיֵּשׁ לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה זוֹ? הֲלֹא הָיְתָה זוֹ 'הַזְמָנָה פְּרָטִית' שֶׁלְּךָ, וּבְמַאֲמַצִּים גְּדוֹלִים – לְאַחַר שֶׁמִּתְּחִלָּה סֵרְבוּ לְכָךְ – נֶעְתְּרוּ לְבַסּוֹף בַּשָּׁמַיִם לְבַקָּשָׁתְךָ!"  וְהַקּוֹל הֵחֵל לְסַפֵּר: "אֵין זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהִנְּךָ חַי בָּעוֹלָם הַזֶּה. כְּבָר הָיִיתָ כָּאן, עָשִׂיתָ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה', וְשָׁמַרְתָּ תּוֹרָה וּמִצְווֹת. אַךְ דָּא עָקָא, מִדָּה רָעָה אַחַת הָיְתָה בְּךָ: הָיִיתָ בַּעַל זְרוֹעַ. כָּל אֵימַת שֶׁמִּישֶׁהוּ הָיָה מַכְעִיס אוֹתְךָ, הָיִיתָ מְמַהֵר לִכְעֹס וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בִּזְרוֹעֲךָ לְ"הַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע" (יְשַׁעְיָהוּ נח, ד). כְּשֶׁמָּלְאוּ יָמֶיךָ וּשְׁנוֹתֶיךָ וְהִגַּעְתָּ לָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, יָשְׁבוּ לְעַיֵּן בְּדִינְךָ: מֵחַד גִּיסָא הִגִּיעַ לְךָ גַּן עֵדֶן; שָׁמַרְתָּ תּוֹרָה וּמִצְווֹת, דִּקְדַּקְתָּ בְּקַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, אַךְ מֵאִידָךְ גִּיסָא, כָּל הַמֵּרִים יָד עַל חֲבֵרוֹ לְהַכּוֹתוֹ, אֲפִלּוּ לֹא הִכָּהוּ, נִקְרָא רָשָׁע! (סַנְהֶדְרִין נח ע"ב). קַל וָחֹמֶר אַתָּה, שֶׁלֹּא רַק הֵרַמְתָּ יָד, אֶלָּא אַף הִכִּיתָ בְּפֹעַל, שֶׁאִי אַתָּה יָכוֹל לְהִפָּטֵר בְּלֹא כְּלוּם".

"לְבַסּוֹף נָתְנוּ לְךָ לִבְחֹר בְּאַחַת מִשְּׁתֵּי הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת: אוֹ לְהִכָּנֵס אַרְבָּעִים יוֹם לַגֵּיהִנֹּם, אוֹ לַחֲזֹר לָעוֹלָם בְּגִלְגּוּל וּלְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר פָּגַמְתָּ בְּמִדַּת הַכַּעַס וּבַהֲרָמַת יָדַיִם. וְאַתָּה, שֶׁחָשַׁשְׁתָּ לָשׁוּב לָעוֹלָם הַזֶּה, כִּי מִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה גִּלְגּוּל תָּשׁוּב, וְאִם אָכֵן תְּתַקֵּן אֶת הַפְּגָם שֶׁפָּגַמְתָּ, בָּחַרְתָּ בָּאֶפְשָׁרוּת הָרִאשׁוֹנָה. לָקְחוּ אוֹתְךָ לַגֵּיהִנֹּם, וּכְשֶׁהִתְחַלְתָּ לְהַרְגִּישׁ אֶת הַחֹם הַנּוֹרָא הָעוֹלֶה מִשָּׁם – 'הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה' (תְּהִלִּים קכו, ו), הַחִלּוֹתָ לִתְהוֹת עַל בְּחִירָתְךָ. כְּכָל שֶׁהִתְקָרַבְתָּ לַגֵּיהִנֹּם, וְהַחֹם הִתְגַּבֵּר בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּבְיֶתֶר עֹז, הַחִלּוֹתָ לְהִתְחַנֵּן עַל נַפְשְׁךָ, וּבִקַּשְׁתָּ לַחֲזֹר בְּךָ, וּלְהַעְדִּיף אֶת הָאֶפְשָׁרוּת הַשְּׁנִיָּה: לַחֲזֹר בְּגִלְגּוּל לָעוֹלָם הַזֶּה".

"מִתְּחִלָּה סֵרְבוּ לְאַפְשֵׁר לְךָ לַחֲזֹר בְּךָ מֵהַחְלָטָתְךָ הָרִאשׁוֹנָה. אַךְ כְּכָל שֶׁגָּבַר הַלַּהַט הַנּוֹרָא, וְתַחֲנוּנֶיךָ גָּבְרוּ, הֶחְלִיטוּ לְאַפְשֵׁר לְךָ לְהִתְחָרֵט וְלָשׁוּב בְּגִלְגּוּל, לֹא לִפְנֵי שֶׁהִתְרוּ בְּךָ וְהִזְהִירוּ אוֹתְךָ בְּאֹפֶן נוֹקֵב כִּי יִהְיֶה עָלֶיךָ לְהִתְנַהֵג בְּמִשְׁנֵה זְהִירוּת לְבַל תָּרִים יָד עַל חֲבֵרֶיךָ בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן, וְאִם חָלִילָה תִּכָּשֵׁל – מָרָה תִּהְיֶה אַחֲרִיתְךָ. אוֹ אָז, לְמִשְׁמַע הָאַזְהָרָה הַחֲמוּרָה, בִּקַּשְׁתָּ בְּמוֹ פִּיךָ לָשׁוּב לָעוֹלָם הַזֶּה בְּלִי יָד יָמִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּצְטָרֵךְ לַעֲמֹד שׁוּב בִּפְנֵי הַנִּסָּיוֹן הַזֶּה!"

"הַמַּלְאָכִים סֵרְבוּ לְקַבֵּל אֶת בַּקָּשָׁתְךָ, וְטַעֲנָתָם בְּפִיהֶם: 'בְּלִי יָד יָמִין – אֵין הוּא עוֹמֵד בִּפְנֵי 'נִסָּיוֹן'! הַתִּקּוּן אֵינֶנּוּ תִּקּוּן!' מִנֶּגֶד, הָיוּ מַלְאָכִים שֶׁטָּעֲנוּ כִּי סוֹף כָּל סוֹף הָיִיתָ כְּבָר בָּעוֹלָם הַזֶּה, חָיִיתָ בּוֹ שִׁבְעִים שָׁנָה וְשָׁמַרְתָּ תּוֹרָה וּמִצְווֹת, וְאֶפְשָׁר לְקַבֵּל אֶת בַּקָּשָׁתְךָ לָשׁוּב לָעוֹלָם בְּלִי יָד, כְּדֵי שֶׁתַּצְלִיחַ לַעֲבֹר אֶת הַמְּשִׂימָה בְּשָׁלוֹם". "בְּסוֹפוֹ שֶׁל דִּיּוּן הִתְקַבְּלָה בַּקָּשָׁתְךָ! אִפְשְׁרוּ לְךָ לָשׁוּב לָעוֹלָם הַזֶּה בְּלִי יָד! מַה לְּךָ, אֵפוֹא, מִתְלוֹנֵן וּמַקְשֶׁה קֻשְׁיוֹת לַקָּבָּ"ה מַדּוּעַ בָּרָא אוֹתְךָ בְּלִי יָד?! וַהֲלֹא זֶהוּ חֶסֶד ה' אִתְּךָ! בַּצּוּרָה הַזֹּאת אַתָּה עוֹבֵר אֶת חַיֶּיךָ מִתּוֹךְ שִׁפְלוּת הָרוּחַ וַעֲדִינוּת הַנֶּפֶשׁ, לְלֹא כְּעָסִים, לְלֹא מְרִיבוֹת, לְלֹא הַכָּאוֹת, וְעוֹמֵד הֵיטֵב בַּמְּשִׂימָה שֶׁהֻטְּלָה עָלֶיךָ".

הֱוֵי אוֹמֵר: גַּם מַה שֶּׁנִּרְאֶה בְּעֵינֵינוּ כְּ"דִין" הוּא בְּעֶצֶם "רַחֲמִים"! דָּא עָקָא, בְּדֶרֶךְ כְּלָל טָחוּ עֵינֵינוּ מֵרְאוֹת. רַק מִי שֶׁהוּא בַּעַל אֱמוּנָה אֵיתָנָה בְּבוֹרֵא עוֹלָם מַשְׂכִּיל לְהָבִין שֶׁכָּל מַה שֶּׁה' עוֹשֶׂה הוּא לְטוֹבָה. הַכֹּל חֶסֶד וְרַחֲמִים, גַּם מַה שֶּׁבְּעַיִן שִׁטְחִית אֵינוֹ נִרְאֶה כָּךְ!

גָּלוּת מִצְרַיִם – הָרַחֲמִים שֶׁבַּדִּין

גַּם גָּלוּת מִצְרַיִם וְהַשִּׁעְבּוּד הַנּוֹרָא שֶׁהָיָה בָּהּ – נָבְעוּ מֵחַסְדֵי ה' אִתָּנוּ. בַּחֲזַ"ל (נְדָרִים לב ע"א) מְבֹאָר, שֶׁגָּלוּת זוֹ בָּאָה לְתַקֵּן כביכול אֶת פְּגַם הַיְרִידָה בֶּאֱמוּנָה שֶׁהָיָה אֵצֶל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁשָּׁאַל אֶת הַקָּבָּ"ה (בְּרֵאשִׁית טו, ח): "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה". וְכָךְ אוֹמֶרֶת הַגְּמָרָא: "מִפְּנֵי מַה נֶּעֱנַשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְנִשְׁתַּעַבְּדוּ בָּנָיו לְמִצְרַיִם מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שָׁנִים? מִפְּנֵי שֶׁהִפְרִיז עַל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: 'בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה'".

הַקָּבָּ"ה דִּקְדֵּק עִם אַבְרָהָם אָבִינוּ, כְּמַאֲמַר הַכָּתוּב (תְּהִלִּים נ, ג): "וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד", וְדָרְשׁוּ עַל כָּךְ חֲזַ"ל (יְבָמוֹת קכא ע"ב): "מְלַמֵּד, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַקְדֵּק עִם סְבִיבָיו כְּחוּט הַשַּׁעֲרָה". כְּדֵי לְחַזֵּק וּלְתַקֵּן אֶת הַחִסָּרוֹן הַקַּל בָּאֱמוּנָה שֶׁהִתְגַּלָּה אֶצְלוֹ, גָּזַר הַקָּבָּ"ה עַל בָּנָיו אֶת גָּלוּת מִצְרַיִם וְאָמַר לוֹ: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה". שָׁם – כְּשֶׁיִּרְאוּ אֶת כָּל הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת – תִּתְחַזֵּק בְּלִבָּם הָאֱמוּנָה, וְהֵם יַגִּיעוּ לְמַדְרֵגָה שֶׁל: "וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" (שְׁמוֹת יד, לא), וּבְכָךְ יֻשְׁלַם הַתִּקּוּן.

וְיֵשׁ לְהוֹסִיף, כִּי בְּוַדַּאי הַקָּבָּ"ה לֹא מַעֲנִישׁ בָּנִים בַּעֲווֹן אֲבוֹתֵיהֶם, כְּמַאֲמַר הַכָּתוּב (דְּבָרִים כד, טז): "וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ", וְהַקָּבָּ"ה לֹא יַעֲנִישׁ אֶת עַם יִשְׂרָאֵל כֻּלּוֹ בִּגְלַל אַבְרָהָם אֲבִיהֶם. וּבְהֶכְרֵחַ שֶׁהַחִסָּרוֹן בָּאֱמוּנָה חִלְחֵל גַּם אֲלֵיהֶם, כְּפִי שֶׁמְּבָאֶרֶת הַגְּמָרָא (סַנְהֶדְרִין כז ע"ב): "וּבָנִים בַּעֲווֹן אָבוֹת לֹא? וְהָכְתִיב (שְׁמוֹת לד, ז): 'פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים'? הָתָם כְּשֶׁאוֹחֲזִים מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם".

נִמְצָא, אֵפוֹא, שֶׁגָּלוּת מִצְרַיִם הָיְתָה תִּקּוּן לְעַם יִשְׂרָאֵל כֻּלּוֹ שֶׁנֶּחְלַשׁ בֶּאֱמוּנָתוֹ, וְעַל יְדֵי הַשִּׁעְבּוּד הִגִּיעוּ לָאֱמוּנָה הַשְּׁלֵמָה, כְּפִי שֶׁהֵעִיד עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב (שְׁמוֹת ד, לא): "וַיַּאֲמֵן הָעָם", וְכָךְ הֻשְׁלַם הַתִּקּוּן. דַּוְקָא הַיִּסּוּרִים וְהַשִּׁעְבּוּד הַקָּשֶׁה – הֵם שֶׁהֵבִיאוּ אֶת הַתִּקּוּן לַחֵטְא וְאֶת הַגְּאֻלָּה.

(נלקט מהספר החדש "משכני אחריך").

השארת תגובה