עו"ד נועם קוריס: התפוח המורעל, חיסיון רפואי וחשד לקבלת דבר במרמה

נועם קוריס
נועם קוריס
>> בעל עסק? לחץ כאן לבניית אתר אינטרנט בחינם!

בארה"ב מקובלת תיאוריית התפוח המורעל בדיני הראיות ולפיה ראיה שהוגשה תוך הפרת זכות החשוד לא תשמש כנגד החשוד אף אם ההימנעות מהשימוש בראיה תביא להרשעתו. בישראל המצב שונה והדין אינו פוסל ראיות המושגות שלא על פי החוק.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המלצות משטרה בתקשורת

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט

לאחרונה דן בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק בעתירה שעסקה בחקירה המתנהלת נגד העותר על ידי משטרת ישראל, בחשד לקבלת דבר במרמה, בדרך של קבלת קצבת נכות במרמה מקצין התגמולים במשרד הביטחון

לטענת העותר, חקירתו התנהלה תוך הפרת זכותו לחיסיון רופא-מטופל וכן תוך הפרת הוראות חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), התשס"ו-2005 (להלן: חוק הליכי חקירה)

על פי הנטען בעתירה, ביום 19.12.2017 פנה ב"כ העותר אל המשטרה בבקשה כי החומר הרפואי בו נעשה שימוש בחקירה יוכנס למעטפה סגורה וכי יימסרו לידיו הצווים שהסירו את החיסיון הרפואי או מספרי הבקשות הנוגעים לכך, אולם המשטרה לא עשתה כן. כמו כן נטען כי היא מתעלמת מפניות חוזרות ונשנות של ב"כ העותר ובכך פוגעת בזכות הטיעון שלו.

על רקע זה מבקש העותר צו על תנאי נגד המשיבה בגדרו יורה לה בית המשפט לחדול מחקירת העותר באופן בו היא מבוצעת וכן ליתן טעם מדוע נחקר העותר בעניינים הנוגעים לחיסיון רופא-חולה בהיעדר הסכמה מצידו ובהיעדר צו המסיר את החיסיון האמור; ליתן טעם מדוע לא נחקר העותר על ידי חוקר מיוחד כמשמעו בחוק הליכי חקירה; ליתן טעם מדוע לא תעביר צווים המסירים חיסיון רופא-חולה לשם מימוש זכות הטיעון של העותר בדרך של הגשת ערר או עיון חוזר.

לגישת המשיבה בתגובתה המקדמית, דין העתירה להידחות הן על הסף והן לגופה, תוך חיוב העותר בהוצאות. נטען כי מקומן של טענות העותר הוא בהליך הפלילי, אם וכאשר יוגש כתב אישום נגדו, ולכן דין העתירה להידחות בשל קיומו של סעד חלופי. עוד נטען כי העתירה מוקדמת, שכן פניית העותר למשיבה נעשתה באופן שלא איפשר לה להידרש לפנייה, שכן פניית ב"כ העותר התקבלה ביחידה החוקרת ביום 19.12.2017 בשעה 07:30 ובה הבהיר כי אם לא תיענה פנייתו עד השעה 11:30, יעתור לבית משפט, כפי שאכן עשה באותו יום. בנוסף נטען כי העותר לא פנה למשיבה קודם להגשת העתירה בטענה כי היה עליה לחקרו על ידי חוקר מיוחד קודם ובכך לא מיצה הליכים טרם הגשת עתירתו ובשל כך העתירה היא גם מוקדמת. מה גם, שזה מכבר הוגשה חוות דעת פסיכודיאגנוסטית בהליך פלילי אחר המתנהל נגד העותר, ממנה עולה כי הלה אינו סובל מכל מגבלה נפשית.

עוד טענה המשיבה כי דין העתירה להידחות גם לגופה בהעדר עילה להתערבותו של בית משפט משום שחקירת העותר מתבצעת בסבירות ובהתאם להוראות הדין. אין ממש בטענת העותר כי אין להמשיך ולחקרו בנוגע למצבו הרפואי לנוכח קיומו של חיסיון רופא-חולה, שבסעיף 49 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1981 (להלן: פקודת הראיות), שכן חיסיון זה עומד לרופא ולא לו. כך גם פעולות החקירה שנגעו למוסדות רפואיים נעשו לאחר שהוצאו צווים שיפוטיים, ואלו התבקשו לאחר שבפרשה אחרת, בגינה הועמד העותר לדין והורשע על פי הודאתו ודינו טרם נגזר, עלו החשדות עליהם הוא נחקר כעת

בתגובה לתשובתה המקדמית של המשיבה, שהוגשה בהתאם להחלטה מיום 26.12.2017, טען העותר כי בניגוד לעמדת המשיבה, הסעד החלופי העומד לו הוא "ערר או עיון חוזר בצווים שהוצאו כנגדו", אולם שעה שהמשיבה מסרבת להעביר הצווים לידיו, אין לו אלא לפנות בעתירה לבית משפט. עוד טען העותר, כי עמדת המשיבה בשאלת חיסיון רופא-חולה, שגוייה ומנוגדת לאמור בחוק ובפסיקה. לשיטתו, המדובר בזכות חוקתית, החוסה תחת הגנת הפרטיות ועומדת לחולה עצמו.

לאחר שהעתירה נבחנה על ידי בית המשפט העליון הוא החליט לדחות את העתירה על הסף, ממספר נימוקים:

ראשית, המדובר בעתירה מוקדמת. עיון בלוח הזמנים כפי שעולה מתגובת המשיבה, מלמד כי העותר נחקר בימים 18.12.2017 ו- 19.12.2017 והעתירה הוגשה ביום 19.12.2017, לאחר שמכתבו של ב"כ העותר התקבל ביחידה החוקרת בבוקרו של אותו יום תוך ציון כי אם לא תתקבל תגובת המשיבה לבקשה בתוך שעות ספורות, תוגש העתירה, כפי שאכן נעשה. העתירה הוגשה מבלי שהעותר המתין פרק זמן סביר לתגובת המשיבה ולכן די בעילה זו לבדה לדחותה על הסף (בג"ץ 1445/07 אל כרכי נ' מנהלת התיאום והקישור האזרחית – איו"ש (14.5.2007)).

שנית, לעותר עומד סעד חלופי. טענותיו של העותר נוגעות לאופן ניהול חקירת החשדות נגדו ומקומן בסוף החקירה. אז, ככל שתתקבל החלטה שלא להעמידו לדין בגין חשדות אלה, יתייתר הדיון בהן. אולם, אם יימצא כי יש להעמידו לדין, הרי שהעותר יוכל להעלותן במסגרת ההליך הפלילי והמקום הטבעי לדיון בהן הוא בית המשפט שידון בתיק הפלילי (בג"ץ 11099/04 ורצברגר נ' היועץ המשפטי לממשלה (4.1.2005)).

מן הראוי לציין, כי העותר בא לכלל טעות בטענה כי הסעד החלופי העומד לו הוא ערר או עיון חוזר בצווים שהוצאו נגדו. כעולה מתשובת המשיבה, טרם חקירת העותר, הוצאו צווים שיפוטיים שהופנו למוסדות רפואיים, והעותר נחקר לאחר קבלת המידע. מכאן, שבניגוד לאמור ברע"פ 8600/03 מדינת ישראל נ' שרון (פ"ד נח(1) 784)), עליו מבקש העותר להסתמך, אין המדובר בצווים שהופנו כלפי הנחקר להמציא מסמכים שברשותו, אלא צווים מכוחם חוייבו מוסדות רפואיים למסור פרטים רפואיים שהתבקשו על פי צו. בקשתו של העותר לקבל לידיו צווים אלו הינה בקשה לקבלת חומר חקירה טרם הוגש כתב אישום נגדו. בעניין זה חל ההסדר הפסיקתי ולפיו עיון בחומר החקירה לפני הגשת כתב אישום מסור לשיקול דעת גורמי החקירה, להבדיל מקיומה של החובה למסור את חומר חקירה לאחר הגשת כתב אישום (בג"ץ 4069/13 בן שבת נ' מדינת ישראל (30.10.2013). לגופו של עניין, אין מקום להעביר לעיונו של העותר צווים אלו, שעה שהחקירה נגדו מצויה בעיצומה, על מנת שלא לשבשה. אם יוחלט בהמשך כי יש מקום להגיש כתב אישום נגד העותר, יוכל להעלות טענות כי אלו הוצאו שלא כדין או בוצעו תוך הפרת חיסיון רופא-חולה, במסגרת ההליך הפלילי עצמו.

עילה נוספת המצדיקה דחיית העתירה על הסף, נעוצה בכך שהעותר לא מיצה הליכים בטרם הגשת העתירה משלא העלה בפני המשיבה את טענתו כי יש לחקרו בהתאם לחוק הליכי חקירה בג"ץ 7441/14 פלוני נ' משטרת ישראל.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

השארת תגובה