"הטעם של רגבי הבוץ בירושלים"

הרב-אלבז-1
הרב-אלבז-1
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

לְהִתְחַבֵּר לְרִגְשׁוֹת הַלֵּב

וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם (ב, יא). פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: "וַיַּרְא בְּסִבְלוֹתָם – נָתַן עֵינָיו וְלִבּוֹ לִהְיוֹת מֵצֵר עֲלֵיהֶם". מָה הַכַּוָּנָה "נָתַן עֵינָיו וְלִבּוֹ"?

לִפְנֵי לְמַעְלָה מִשְּׁלֹשִׁים שָׁנָה דִּבֵּר בִּישִׁיבָתֵנוּ הַגָּאוֹן הָאֲמִתִּי רַבִּי חַיִּים קְרַיסְוִירְטֶה זַצַ"ל, אַבַּ"ד אַנְטְוֶרְפְּן שֶׁבְּבֶלְגִיָּה. רַבִּי חַיִּים הָיָה גָּאוֹן עָצוּם, בַּעַל יֶדַע וּבְקִיאוּת עֲצוּמָה. פַּעַם אַחַת זָכִיתִי לִנְסֹעַ עִמּוֹ בְּרֶכֶב. בַּדֶּרֶךְ לָמַדְתִּי אֶת פֵּרוּשׁ הָרַ"ן עַל מַסֶּכֶת חֻלִּין. "תִּקְרָא בְּקוֹל כְּדֵי שֶׁגַּם אֲנִי אֶשְׁמַע", אָמַר לִי הָרַב, וּכְשֶׁהִתְחַלְתִּי לִקְרֹא הוּא הִמְשִׁיךְ וְאָמַר אֶת דִּבְרֵי הָרַ"ן בְּעַל פֶּה! נָהֲגוּ לוֹמַר בִּמְלִיצָה, שֶׁאֶת נֹסַח שֶׁבַע הַבְּרָכוֹת שֶׁאוֹמְרִים בִּסְעֻדַּת חָתָן וְכַלָּה, יָדַע רַבִּי חַיִּים מִתּוֹךְ דִּבְרֵי הַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת כְּתֻבּוֹת (ח ע"א)…

בְּנוֹסָף, הָיָה אִישׁ מַעַשׂ, וְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקוֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים מִתּוֹךְ מְסִירוּת נֶפֶשׁ. בְּמַהֲלַךְ חַיָּיו חָלָה, וְהֻצְרַךְ לַעֲבֹר טִפּוּל מְסֻבָּךְ מְאֹד. אֲחוּזֵי הָרִפּוּי שֶׁלּוֹ הָיוּ אַפְסִיִּים מַמָּשׁ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קִבֵּל עַל עַצְמוֹ שֶׁאִם יַחֲלִים וְיַחֲזֹר לְהִתְהַלֵּךְ כְּאָדָם בָּרִיא, הוּא יִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹ לֶאֱסֹף מִילְיוֹנֵי דּוֹלָרִים בְּכָל שָׁנָה, עַל מְנָת לְחַתֵּן בַּחוּרֵי יְשִׁיבָה יְתוֹמִים, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהַמְשִׁיךְ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת. וְאָכֵן, כְּשֶׁזָּכָה וְהִבְרִיא הֵחֵל לַעֲסֹק בְּכָךְ, וּמִדֵּי שָׁנָה חִתֵּן עַשְׂרוֹת יְתוֹמִים וִיתוֹמוֹת, וְתָמַךְ בָּהֶם תְּמִיכָה שֶׁל מַמָּשׁ.

כַּאֲשֶׁר בָּא לְדַבֵּר בִּישִׁיבָתֵנוּ, הֵבִיא אֶת דִּבְרֵי הַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה (ד ע"ב) "רַב הוּנָא כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא: 'יִרְאֶה יֵרָאֶה' בָּכֵי. אָמַר: 'עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ מְצַפֶּה לוֹ לִרְאוֹתוֹ יִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ, דִּכְתִיב: 'כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי'". רַב הוּנָא כְּשֶׁהָיָה קוֹרֵא פָּסוּק זֶה, הָיָה בּוֹכֶה. מַהוּ הַפָּסוּק שֶׁגָּרַם לְרַב הוּנָא לִבְכּוֹת? הַתּוֹרָה אָמְרָה: "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר" (שְׁמוֹת כג, כג). אָמַר עַל כָּךְ רַב הוּנָא: עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ מְצַפֶּה לִרְאוֹתוֹ יִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ? וְאוֹמֵר הַקָּבָּ"ה: "מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי".

הָעִנְיָן כֻּלּוֹ לֹא מוּבָן. מִצַּד אֶחָד אוֹמֵר הַקָּבָּ"ה: "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ", אִם כֵּן אֵיךְ הוּא אוֹמֵר מִצַּד שֵׁנִי, "מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי"? אֶת הַדְּבָרִים הַמְּתוּקִים שֶׁאָמַר עַל כָּךְ רַבִּי חַיִּים זַצַ"ל צְרִיכִים "לִלְעֹס" וְלֹא רַק "לִבְלֹעַ"… מַמָּשׁ כְּמוֹ וִיטָמִינִים שֶׁלֹּא מַסְפִּיק לִבְלֹעַ אוֹתָם, אֶלָּא צָרִיךְ לִלְעֹס, וְעַל יְדֵי הַלְּעִיסָה הֵם מִתְעַכְּלִים בַּגּוּף בָּאֹפֶן הָרָאוּי, וּמְבִיאִים לִרְפוּאָה וּלְחִזּוּק.

בְּכִי מְיֻחָד

אָמַר רַבִּי חַיִּים: גַּם אֲנַחְנוּ בּוֹכִים הַרְבֵּה פְּעָמִים. רוֹאִים אֵיזֶה רַעְיוֹן בְּסֵפֶר מוּסָר, קוֹרְאִים פָּסוּק מְעוֹרֵר, וּמַתְחִילִים לִבְכּוֹת. אִם כֵּן לָמָּה חָשׁוּב לַגְּמָרָא לְסַפֵּר עַל הַבְּכִי שֶׁל רַב הוּנָא? מָה הַחִדּוּשׁ בַּבְּכִי הַזֶּה? אֶלָּא, שֶׁאֶפְשָׁר לִבְכּוֹת וְאֶפְשָׁר לִבְכּוֹת. הַבְּכִי שֶׁלָּנוּ לֹא מְשַׁנֶּה בָּנוּ מְאוּמָה, בְּעוֹד שֶׁאֵצֶל רַב הוּנָא הַבְּכִי יָצַר שִׁנּוּי פְּנִימִי.

הַבְּכִיָּה שֶׁלָּנוּ אֵינָהּ בָּאָה מִן הָרֹאשׁ, הִיא בָּאָה מִן הַלֵּב. לָאָדָם יֵשׁ הִתְעוֹרְרוּת רִגְשִׁית, אוֹ שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ כְּאֵב לֵב, וְהוּא מַתְחִיל לִבְכּוֹת. לִדְמָעוֹת כָּאֵלּוּ, הַמַּגִּיעוֹת מִן הַגּוּף, אֵין עֵרֶךְ. אֵצֶל חֲזַ"ל, הָרֹאשׁ וְהַלֵּב הָלְכוּ תָּמִיד בְּיַחַד. מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה חֲצִיצָה בֵּין הָרֹאשׁ לְבֵין הַלֵּב. כְּשֶׁמְּסַפֶּרֶת הַגְּמָרָא שֶׁרַב הוּנָא בָּכָה – הָיוּ אֵלּוּ דְּמָעוֹת מִן הָרֹאשׁ. לֹא מִתּוֹךְ סֶנְטִימֶנְטִים וְגִלּוּיֵי הִתְרַגְּשׁוּת, אֶלָּא מִתּוֹךְ הִתְבּוֹנְנוּת עֲמֻקָּה מְאֹד, שֶׁאֵין לָנוּ מֻשָּׂג אוֹדוֹתֶיהָ.

אֵין לָנוּ מֻשָּׂג בְּגַדְלוּת הַדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים! הַגְּמָרָא (עֲבוֹדָה זָרָה י ע"ב) מְסַפֶּרֶת שֶׁהַקָּטָן שֶׁבְּחַכְמֵי הַגְּמָרָא הָיָה מְחַיֶּה מֵתִים. אִם כָּךְ חֲכָמֵינוּ בַּגְּמָרָא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. כְּשֶׁרַשִׁ"י אוֹמֵר שֶׁ"נָּתַן עֵינָיו וְלִבּוֹ", מַשְׁמַע שֶׁהוּא קִשֵּׁר אֶת הָרֹאשׁ אֶל הַלֵּב. כְּשֶׁמֹּשֶׁה יָצָא אֶל אָחִיו וְרָאָה בְּסִבְלוֹתָם, הוּא קִשֵּׁר אֶת הָרֹאשׁ בְּיַחַד עִם הַלֵּב. הוּא לֹא סְתָם חָשׁ רִגְשׁוֹת הַלֵּב, אֶלָּא שִׁלֵּב בָּהֶן אֶת הַדַּעַת הָאֲמִתִּית, וְזוֹ הָיְתָה גַּדְלוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ!

הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם מִתְרַגְּשִׁים, אֲבָל אַחַר כָּךְ – הָיָה כְּלֹא הָיָה. הַחָכְמָה הָאֲמִתִּית הִיא, שֶׁלְּאַחַר שֶׁאָדָם מִתְרַגֵּשׁ – יַעֲבִיר זֹאת לְפַסִּים מַעֲשִׂיִּים. לִפְעָמִים אוֹמְרִים הֶסְפֵּד וְיֵשׁ בְּכִיּוֹת נוֹרָאוֹת, וּמָה אַחַר כָּךְ? נִגָּשִׁים לְקִיּוֹסְק, קוֹנִים גְּלִידָה וְאוֹכְלִים… זוֹ הַכַּוָּנָה בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ: "כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת" (אָבוֹת ג, ט). הַחָכְמָה אֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת כְּשֶׁאֵין הַדְּבָרִים בָּאִים לִכְלַל מַעֲשֶׂה. הַקָּבָּ"ה מְבַקֵּשׁ מֵאִתָּנוּ שִׁנּוּי בְּמַעֲשִׂים.

רַגְלַיִם שֶׁאֵין לָהֶן חִבּוּר לָרֹאשׁ וְלַלֵּב

הַקָּבָּ"ה אוֹמֵר לְעַם יִשְׂרָאֵל: "מִי בִּקֵּשׁ… מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי". בִּקַּשְׁתִּי מִכֶּם לַעֲלוֹת לָרֶגֶל – אֲבָל עִם מָה אַתֶּם בָּאִים? הָרַגְלַיִם שֶׁלָּכֶם בָּאוֹת לְקַיֵּם: "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה". אֲנִי בִּקַּשְׁתִּי 'יֵרָאֶה' – כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּאִים לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ, אֲבָל אַתֶּם שׁוֹלְחִים אֶת הָרַגְלַיִם. הָרַגְלַיִם הִגִּיעוּ – וְאֵיפֹה הָאָדָם עַצְמוֹ?? מִי בִּקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרַי בָּרַגְלַיִם ? אֲנִי רוֹצֶה לִרְאוֹת אֶתְכֶם! כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֵר: שִׁמְעוֹן בָּא אֵלַי, אֲנִי מִתְכַּוֵּן שֶׁהוּא עַצְמוֹ הִגִּיעַ, אֲבָל אִם אֹמַר: הָרַגְלַיִם שֶׁל שִׁמְעוֹן רָמְסוּ אֶת הֶחָצֵר שֶׁלִּי, אֵינִי מִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁהוּא בָּא אֵלַי. הָרַגְלַיִם שֶׁלּוֹ רַק רָמְסוּ אֶת הֶחָצֵר. אַל תַּשְׁאִירוּ אֶת הַלֵּב וְאֶת הַמֹּחַ בַּחוּץ – בּוֹאוּ אֵלַי בְּיַחַד אִתָּם! בּוֹאוּ עִם הַלֵּב וְעִם הָרֹאשׁ! אֲנִי מְחַכֶּה לָכֶם, וְלֹא לָרַגְלַיִם שֶׁלָּכֶם!"…

אֶת דְּבָרָיו סִיֵּם רַבִּי חַיִּים בְּפָן אִישִׁי, וְכָךְ סִפֵּר: כְּשֶׁעָמַדְתִּי בַּכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי, וְהִתְפַּלַּלְתִּי לִפְנֵי בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ, חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי: כַּמָּה הָיָה מוּכָן סַבָּא שֶׁלִּי מִוַּרְשָׁא לָתֵת כְּדֵי לִזְכּוֹת לְהַגִּיעַ לְכָאן… מֶה הָיְתָה סַבְתָּא שֶׁלִּי נוֹתֶנֶת כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לָהּ אֶפְשָׁרוּת לָבוֹא לְכָאן… יָדוּעַ, מַה שֶּׁאָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי: "יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל קִרְיָה לְמֶלֶךְ רַב, לָךְ נִכְסְפָה נַפְשִׁי מִפַּאֲתֵי מַעֲרָב, הֲמוֹן רַחֲמַי נִכְמַר כִּי אֶזְכְּרָה קֶדֶם כְּבוֹדֵךְ אֲשֶׁר גָּלָה, וְנָוֵךְ אֲשֶׁר חָרַב… וְטַעַם רְגָבַיִךְ לְפִי מִדְּבַשׁ יֶעֱרַב…".

טַעַם רְגָבַיִךְ – אוֹמֵר רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי – טַעַם הַבֹּץ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ, עָרֵב לִי מִדְּבַשׁ! זְכוּרַנִי שֶׁבִּהְיוֹתִי יֶלֶד, הָיוּ מַגִּיעִים לְבֵיתֵנוּ חֲכָמִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת מַגְבִּיּוֹת, וְאִמִּי מִתְפַּעֶלֶת וְאוֹמֶרֶת: "זֶה שָׁלִיחַ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל!". הָיִיתִי יֶלֶד קָטָן, וַאֲנִי זוֹכֵר אֶת עַצְמִי לוֹקֵחַ אֶת הַבֹּץ שֶׁהָיָה דָּבוּק בַּנַּעֲלַיִם שֶׁלָּהֶם, וְאוֹמֵר לְעַצְמִי: "זֶה וַדַּאי שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל"… הָיִיתִי לוֹקֵחַ וְשָׂם אוֹתוֹ בְּתוֹךְ הַמָּרָק שֶׁלִּי וְאוֹכֵל…

כְּשֶׁהִגִּיעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי אֵלִיָּהוּ לוּפְּיָאן, הִקְפִּיד תָּמִיד לִירֹק לְתוֹךְ מִטְפַּחַת. חָלִילָה לוֹ לִירֹק עַל אַדְמַת אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ אֲנִי אַף זוֹכֵר אֶת הַהִתְרַגְּשׁוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁאָחֲזָה בָּנוּ כְּשֶׁהִגַּעְנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הָיִיתִי רַק בֶּן אַחַת עֶשְׂרֵה כְּשֶׁהִגַּעְנוּ אַרְצָה. כְּשֶׁיָּרַדְנוּ מִן הָאֳנִיָּה בִּנְמַל חֵיפָה, הִשְׁתַּטַּחְנוּ עַל הָאֲדָמָה וְהִתְחַלְנוּ לִבְכּוֹת. לֹא אֶשְׁכַּח זֹאת… כָּךְ בָּאִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – וְכָךְ הִיא הַדֶּרֶךְ הָרְאוּיָה לָבוֹא לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. לֹא הָרַגְלַיִם בָּאוֹת, אֶלָּא הָאָדָם מַגִּיעַ!

(מתוך ספרו החדש של הגר"ר אלבז שליט"א – "משכני אחריך").

השארת תגובה