האחים שמעון ועזריה, הלומד והעובד

הרב-אלבז-1
הרב-אלבז-1
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן. יִשָּׂשׂכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם (בראשית מט, יג-יד). אֵיזוֹ זְכוּת וּמַעֲלָה גְּדוֹלָה יֵשׁ לְמִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה! "תּוֹרָה מַגְּנָא וּמַצְּלָא" (סוֹטָה כא ע"א)  – הַתּוֹרָה מְגִנָּה וּמַצִּילָה. עַל יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה מִתְכַּפְּרִים עֲווֹנוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם. וּכְפִי שֵלָמְדוּ חָזַ"ל (מְנָחוֹת קי ע"א) מֵהַפָּסוּק: "זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם" (וַיִּקְרָא ז, לז), שֶׁאִם הָיוּ לָאָדָם חֲטָאִים וַעֲווֹנוֹת, יַעֲסֹק בְּתוֹרַת הָעוֹלָה וְהַמִּנְחָה, הַחַטָּאת וְהָאָשָׁם, וְיֵחָשֵׁב לוֹ כְּאִלּוּ הִקְרִיבָם עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְעַל יְדֵי כָּךְ יְכַפֵּר עַל חֲטָאָיו.

אַךְ כָּל זֶה שַׁיָּךְ רַק בְּמִי שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם וּבָקִי בְּחַדְרֵי תּוֹרָה. וּמַה יַּעֲשֶׂה מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ צוּרַת אוֹת? אִם אֵינְךָ יוֹדֵעַ לִלְמֹד, תִּתְמֹךְ בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, תַּחְזִיק בְּמָמוֹנְךָ אֶת עֲמֵלֵי הַתּוֹרָה, וְעַל יְדֵי כָּךְ תּוּכַל לֵהָנוֹת מִסְּגֻלָּתָהּ וּמִמַּעֲלָתָהּ שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. דֵכָּךְ אוֹמֶרֶת הַגְּמָרָא (פְּסָחִים נג ע"ב): "כָּל הַמֵּטִיל מְלַאי לְכִיס תַּלְמִידֵי חֲכָמִים – זוֹכֶה וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף'".

יְדוּעָה הַשֻּׁתָּפוּת שֶׁל "יִשָּׂשׂכָר וּזְבוּלוּן". שְׁנַיִם עוֹשִׂים בֵּינֵיהֶם הֶסְכֵּם: הָאֶחָד עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, הַשֵּׁנִי עוֹסֵק בִּפְרַקְמַטְיָא. מֵרְוָחָיו הוּא תּוֹמֵךְ וּמַחֲזִיק אֶת הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, וּמִכֹּחַ זֶה הוּא זוֹכֶה לְמַחֲצִית מִשְּׂכַר תּוֹרָתוֹ.

כָּךְ הָיָה אֵצֶל יִשָּׂשׂכָר וּזְבוּלוּן בְּנֵי יַעֲקֹב. "יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם" – "סוֹבֵל עֹל תּוֹרָה, כַּחֲמוֹר חָזָק שֶׁמַּטְעִינִין אוֹתוֹ מַשְּׂאוּי כָּבֵד" (רַשִׁ"י בְּרֵאשִׁית מט, יד), וּ"זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן" – "שֶׁהָיָה זְבוּלוּן עוֹסֵק בִּפְרַקְמַטְיָא, וּמַמְצִיא מָזוֹן לְשֵׁבֶט יִשָּׂשׂכָר, וְהֵם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. הוּא שֶׁאָמַר מֹשֶׁה: 'שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ', זְבוּלוּן יוֹצֵא בִּפְרַקְמַטְיָא, וְיִשָּׂשׂכָר עוֹסֵק בַּתּוֹרָה בָּאֳהָלִים" (רַשִׁ"י שָׁם פס' יג).

שֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ כָּפוּל הָיָה (בְּכוֹרוֹת ה ע"א), רֶמֶז לְכָךְ שֶׁגַּם לוֹמֵד הַתּוֹרָה מְקַבֵּל שָׂכָר שָׁלֵם עַל לִמּוּדוֹ, וְגַם הַתּוֹמֵךְ וְהַמַּחֲזִיק בּוֹ מְקַבֵּל שָׂכָר שָׁלֵם [וּכְפִי שֶׁנִּרְמָז בְּשֵׁם יִשָּׂשׂכָר- יֵשׁ שָׂכָר, לַלּוֹמֵד וְלַתּוֹמֵךְ].

שִׁמְעוֹן אֲחִי עֲזַרְיָה

לְאֹרֶךְ הַדּוֹרוֹת הָיוּ הַרְבֵּה "יִשָּׂשׂכָר וּזְבוּלוּן". רַבּוֹתֵינוּ (סוֹטָה כא ע"א, וּבְיֶתֶר בֵּאוּר בְּוַיִּקְרָא רַבָּה כה) מְסַפְּרִים עַל שְׁנֵי אַחִים, שִׁמְעוֹן וַעֲזַרְיָה – שִׁמְעוֹן עָסַק בַּתּוֹרָה, וְאָחִיו עֲזַרְיָה הֶחֱזִיק אוֹתוֹ. "אַתָּה תַּמְשִׁיךְ לִשְׁקֹד עַל הַתּוֹרָה", אָמַר עֲזַרְיָה לְאָחִיו שִׁמְעוֹן, "וַאֲנִי אֶעֱסֹק בִּפְרַקְמַטְיָא, וּמַחֲצִית מֵרְוָחַי אֶתֵּן לְךָ, אֲבָל כָּל זֹאת בִּתְנַאי אֶחָד: כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה תְּקַבֵּל מַחֲצִית מִרְוָחַי, כָּךְ אֲנִי אֲקַבֵּל מַחֲצִית מִשְּׂכַר לִמּוּד הַתּוֹרָה שֶׁלְּךָ".

שִׁמְעוֹן הִסְכִּים. הוּא עָסַק בַּתּוֹרָה, וַעֲזַרְיָה אָחִיו יָצָא לִפְרַקְמַטְיָא. כָּל רֶוַח שֶׁהִרְוִיחַ עֲזַרְיָה, מַחֲצִית מִמֶּנּוּ הָיָה מַפְרִישׁ לְאָחִיו שִׁמְעוֹן. בִּזְכוּת שֶׁעֲזַרְיָה הֶחֱזִיק אֶת אָחִיו שִׁמְעוֹן, הָיָה שִׁמְעוֹן יָכוֹל לִגְדֹּל לְתַנָּא בְּיִשְׂרָאֵל. וְאָכֵן, חֲכָמִים הִנְחִילוּ לַעֲזַרְיָה אֶת הַכָּבוֹד הָרָאוּי לוֹ. בְּדֶרֶךְ כְּלָל קוֹרְאִים לְתַנָּא אוֹ לַאֲמוֹרָא עַל שֵׁם אָבִיו – רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. אַךְ שִׁמְעוֹן לֹא נִקְרָא עַל שֵׁם אָבִיו. בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִזְכִּירוּ אֶת שִׁמְעוֹן, הוּא נִקְרָא "שִׁמְעוֹן אֲחִי עֲזַרְיָה". בְּכָךְ רָצוּ חֲכָמִים לִרְמֹז שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁלָּמַד שִׁמְעוֹן מְיֻחֶסֶת גַּם לְאָחִיו.

אִם יִתֵּן אִישׁ… בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ

רַבּוֹתֵינוּ שָׁם מַמְשִׁיכִים וּמְסַפְּרִים עַל מִקְרֶה שׁוֹנֶה: הִלֵּל וְשֶׁבְנָא אַחִים הָיוּ, הִלֵּל עָסַק בַּתּוֹרָה, וְאָחִיו שֶׁבְנָא עָסַק בִּפְרַקְמַטְיָא. הִלֵּל, כַּיָּדוּעַ, הָיָה עָנִי מָרוּד. הוּא עָבַד כְּחוֹטֵב עֵצִים, וְהִשְׂתַּכֵּר מַטְבֵּעַ עֲלוּבָה שֶׁל טְרֶפְּעִיק אֶחָד בְּיוֹם. מַחֲצִית מִמֶּנָּה הָיָה נוֹתֵן לְשׁוֹמֵר בֵּית הַמִּדְרָשׁ כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִלְמֹד תּוֹרָה אֵצֶל רַבּוֹתָיו, וְהַמַּחֲצִית הַשְּׁנִיָּה נוֹעֲדָה לְפַרְנָסַת בְּנֵי בֵּיתוֹ.

שֶׁבְנָא, הֶאָח הֶעָשִׁיר שֶׁל הִלֵּל, הָיָה יָכוֹל לְהַחֲזִיקוֹ, אוּלָם הוּא לֹא מָצָא לְנָכוֹן לַעֲשׂוֹת זֹאת. הוּא גָּרַס כִּי כָּל אֶחָד אַחֲרַאי עַל עַצְמוֹ – הֵן בַּמִּישׁוֹר הָרוּחָנִי וְהֵן בַּמִּישׁוֹר הַגַּשְׁמִי.

הַגְּמָרָא (יוֹמָא לה ע"ב) מְסַפֶּרֶת, שפַּעַם אַחַת לֹא הִשְׂתַּכֵּר הִלֵּל כְּלָל, וְלֹא הִנִּיחוֹ שׁוֹמֵר בֵּית הַמִּדְרָשׁ לְהִכָּנֵס. עָלָה לְגַג בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְיָשַׁב עַל פִּי הָאֲרֻבָּה וּמִשָּׁם שָׁמַע אֶת דִּבְרֵי תּוֹרָתָם שֶׁל רַבּוֹתָיו – שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן.

אוֹתוֹ הַיּוֹם עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה, וּתְקוּפַת טֵבֵת הָיְתָה, וְיָרַד עָלָיו שֶׁלֶג כָּבֵד. כְּשֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר אָמַר שְׁמַעְיָה לְאַבְטַלְיוֹן: "אַבְטַלְיוֹן אָחִי! בְּכָל יוֹם הַבַּיִת מֵאִיר, וְהַיּוֹם הוּא אָפֵל, שֶׁמָּא יוֹם מְעֻנָּן הוּא?". נָשְׂאוּ עֵינֵיהֶם לַגַּג וְרָאוּ דְּמוּת אָדָם בָּאֲרֻבָּה. עָלוּ וּמָצְאוּ אֶת הִלֵּל כְּשֶׁהוּא מְכֻסֶּה מַעֲטֶה שֶׁל שֶׁלֶג בְּגֹבַהּ שָׁלֹשׁ אַמּוֹת. הוֹרִידוּהוּ מִן הַגַּג, רָחֲצוּ וְסָכוּ אוֹתוֹ, וְהוֹשִׁיבוּהוּ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה. לַמְרוֹת שֶׁהָיָה זֶה יוֹם שַׁבָּת, אָמְרוּ: "רָאוּי זֶה לְחַלֵּל עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת".

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר (מִשְׁלֵי כז, יח): "נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ". מְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל הִלֵּל לַתּוֹרָה רוֹמְמָה אוֹתוֹ, הוּא נִהְיָה מִגְּדוֹלֵי הַדּוֹר, וְהִתְמַנָּה לִנְשִׂיא יִשְׂרָאֵל. הַנָּשִׂיא הָרִאשׁוֹן בְּשׁוֹשֶׁלֶת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, בֵּן אַחַר בֵּן.

כָּל עוֹד הָיָה הִלֵּל עָנִי מָרוּד, שֶׁבְנָא לֹא מָצָא בּוֹ עִנְיָן. כְּשֶׁשָּׁמַע שֶׁבְנָא שֶׁאָחִיו נִהְיָה נָשִׂיא, בְּבַת אַחַת הִשְׁתַּנָּה הַכֹּל. כָּעֵת הָיָה מְעֻנְיָן מְאֹד לִהְיוֹת בְּקֶשֶׁר עִם הִלֵּל אָחִיו. הוּא דִּמְיֵן לְעַצְמוֹ כֵּיצַד הוּא הוֹלֵךְ בָּרְחוֹב וַאֲנָשִׁים מַצְבִּיעִים עָלָיו: "הִנֵּה אָח שֶׁל הַנָּשִׂיא"…

בָּא אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל הִלֵּל. הַשּׁוֹמְרִים בַּפֶּתַח עָצְרוּ אוֹתוֹ, וּשְׁאָלוּהוּ: "מִי אַתָּה?". – "מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת 'מִי אֲנִי', אֲנִי אָחִיו שֶׁל הִלֵּל"… אִפְשְׁרוּ לוֹ לְהִכָּנֵס. הוּא נָפַל עַל צַוְּארֵי אָחִיו, וְהֵחֵל לְסַפֵּר לוֹ עַל עֲסָקָיו הַגְּדוֹלִים וְעַל עָשְׁרוֹ הָרַב. וּלְבַסּוֹף הִגִּיעַ לַ"תַּכְלֶ'ס": "אֲנִי מְעֻנְיָן לָתֵת לְךָ מַחֲצִית מִמָּמוֹנִי, וּבִתְמוּרָה תְּזַכֶּה אוֹתִי בְּמַחֲצִית מִתּוֹרָתְךָ".

יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: "אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ" (שִׁיר הַשִּׁירִים ח, ז). הַתּוֹרָה שֶׁל הִלֵּל הִיא תּוֹרָה שֶׁל מְסִירוּת נֶפֶשׁ, תּוֹרָה כָּזוֹ אֵינָהּ נִקְנֵית בְּכֶסֶף!

כְּשֶׁהִלֵּל הָיָה רָעֵב לְפַת לֶחֶם, מַדּוּעַ אָז לֹא בָּאתָ לַעֲזֹר לוֹ? אִלּוּ אָז הָיִיתָ תּוֹמֵךְ בּוֹ, הָיִיתָ יָכוֹל לִזְכּוֹת בְּחֵלֶק מִתּוֹרָתוֹ. כָּעֵת מְאֻחָר מִדַּי.  עַכְשָׁיו, אַחֲרֵי שֶׁהוּא הִגִּיעַ לַמְּנוּחָה וְלַנַּחֲלָה, אַתָּה נִזְכָּר בּוֹ? כָּעֵת אַתָּה רוֹצֶה לִקְנוֹת אֶת הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ? – "בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ". הִלֵּל הוּא נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל, וּבְמַעֲמָדוֹ הָרָם הוּא גַּם עָשִׁיר. הוּא כְּבָר לֹא זָקוּק לְךָ. אֵחַרְתָּ אֶת הַמּוֹעֵד!

ומכאן נלמד מוסר השכל להשתמש ולנצל את כספנו במקומות המתאימים ובזמנים הראויים, ובכך נגדיל שכרנו בעולם הזה ובבא. יהי רצון שנזכה לגאולת ישראל השלימה בקרוב, אמן.

(נלקט מספרו של הגר"ר אלבז שליט"א – "משכני אחריך" שיוצא לאור עולם בימים אלו)

השארת תגובה