הרבנים פסקו: אסור ליסוע ברכבת ישראל

"עד שיסתמו את כל החפירות שנעשו בשבת" מבהירים שורת רבנים שחתמו על המכתב, "חל איסור ליסע בקוי הרכבת שנסללו בשבת קודש"

עבודות הרכבת בשבת עבודות הרכבת בשבת
עבודות הרכבת בשבת עבודות הרכבת בשבת
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

על מכתב שפורסם הבוקר, חתמו שורת רבנים, בהם הגר"ש מחפוד. במכתב מבהירים כי חל חוב על הציבור לפשפש במעשיו ולבדוק האם בשלנו "הסער הזה".

את האיסור ליסוע ברכבת ישראל בקווים שעברו שידרוגים בימי שבת וחג הם מפרטים: "הן מחמת חילול שם, הן מחמת מסייע ביד עוברי עבירה ולדעת הרמב"ם והרבה פוסקים גם מחמת איסור הנאה ממלאכת שבת בפהרסיא"

אב"ד שערי שלום בבית שמש, הרב פנחס שפירא שיגר הבוקר מכתב אל גדולי ישראל בו הוא פורט את הסוגיא לפרטי פרטים:

איסור נסיעה בפסי רכבת שנבנו או נחפרו בשבת

בס"ד, כסליו תשע"ח

לכב' גדולי ישראל שליט"א

אחדשמעכת"ה בקידה ובכריעה כיאות

על של עתה באתי, שנודע בשבועות האחרונים אשר הרשעים כים נגרש השקט לא יוכלו, החלו בעבודות לבניית מסילת רכבת בין באר שבע לדימונה, ורח"ל שולחים לשם כך פועלים ומהנדסים בעיצומה של שב"ק, מה שעד היום לא העזו לעשות בארץ הקודש, ואחר שקם קול זעקה ע"כ אזי לקראת שב"ק "תולדות" השתא הודיעו שישלחו לשם בשב"ק רק פועלים נכרים ולא יהודים שגם זה הוא איסור גמור כמובן, ואח"כ נודע שגם בדבר זה היתלו בציבור ושלחו לשם גם מהנדסים יהודים, ולקראת שב"ק "ויצא" כבר הודיעו בגלוי שישלחו לשם גם עובדים יהודים, ובין כך ובין כך הוא איסור גמור לן להרשות דבר כזה, אלא שיש לדון לגבי דיעבד אם יהא מותר לנסוע בקטע הרכבת אשר בין באר שבע לדימונה, או שאסור עד אשר יפרקו אשר הרכיבו ויסתמו אשר חפרו ויחפרו ויבנו מחדש בחול.

א) ולבטח גלוי כשמש קמיה הדר"ג כנתינתה מסיני מה שנחלקו אבות העולם בסימן רמ"ד ס"ג אודות עכו"ם שכיר יום שבנה בית בשבת, שדעת המג"א לאסור עולמית אפילו לאחרים שלא נבנה בשבילם, ודעת הט"ז שמעיקר הדין מותר למוצ"ש בכדי שיעשה אפי' למי שנבנה בשבילו אלא שרק נכון להחמיר בזה שלא להיכנס לשם עולמית, וכ"כ בשו"ע הרב, ואילו דעת החיי אדם דעה אמצעית היא שלמי שנבנה בשבילו אסור עולמית מדינא, ולאחרים מותר מדינא למוצ"ש בכדי שיעשה, והמשנ"ב הביא רק את דעת החיי אדם ואת דעת הט"ז והשמיט את דעת המג"א, אך בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סימן ל"ג) מבואר דתפס לעיקר כדעת המג"א, גם הראי"ה קוק בשו"ת דעת כהן (סימן רי"ט) עשה עיקר גדול משיטת המג"א, וכן דעת השפת אמת במסכת מו"ק (י"ב ע"א) והוסיף שאינו יודע להלום דברי הט"ז ושפשט דברי הגמ' (שם) דלא כוותיה.

והנה בשו"ת הרשב"א (ח"ה סימן רי"א) דן אודות קהל ששלחו אחד מהם בעש"ק לשכור נכרי לקטיפת ערבה עד מוצש"ק, וקצב השליח עם הנכרי על שכר בזמן שעוד היה סיפק בידו לעשות כן קודם שקיעת החמה, אלא שהנכרי עשה זאת בעיצומה של שב"ק וסמוך לעיר ובפרהסיא, והשיב הרשב"א שלולא טעם של רינון וחילול השם היה ניתן להקל מעיקר הדין בכדי שיעשה מאחר שהגוי "במלאכתו הוא עושה", ומבואר בהדיא שאם היה מצווהו ממש לעשות בשבת כי אז היה אסור עולמית מדינא [ומשמע שם שזהו לכל הציבור הזקוקים לערבה ולא רק למי ששכר בעצמו את הגוי למלאכה], והיינו או כדעת המג"א או כדעת החיי"א, אך בשו"א לא כדעת הט"ז והשו"ע הרב.

ועוד מצאתי להמאירי במו"ק (שם) שכתב בפשיטות שלאחרים שלא נעשה בשבילם שרי למוצ"ש בכדי שיעשה, ומה שהני רבנן לא עיילו לבי מר זוטרא אי"ז מעיקר הדין, וזה דלא כשיטת המג"א, אך המשיך אח"כ המאירי שלמי שנעשה בשבילו סוברים "קצת חכמי צרפת" לאסור עולמית מדינא היכא שעשה זאת הנכרי מחומרי בנין של הישראל, וכפי שהוא בנדו"ד שחומרי הבנין שייכים לממשלה, דהיינו לציבור כולו, והסיק ע"ז המאירי "והדברים נראין אלא שגדולי המחברים חולקים בה", והיינו שמהרמב"ם משמע שדעתו להקל במלאכת עכו"ם שנעשית בצינעא לצורך ישראל אף כשהחומרים המה משל הישראל, ואח"כ סיים המאירי שדעתו כדעת הרמב"ם (המובאת במשנ"ב בסימן ש"ז ס"ק ע"ב) שבכל מילי דפרהסיא ומתקיים אסור עולמית מדינא למי שנעשה בשבילו.

ומדהביא המאירי את חומרת "קצת חכמי צרפת" ואת חומרת הרמב"ם בסוגיא דמו"ק שם, נראה שהוקשה לו דנהי שאפשר לפרש את חומרת הרבנן שלא עיילו לבי מר זוטרא שאי"ז מעיקר הדין, אך קשה להעמיס שמצד הדין יהא מותר אף למי שנעשה בשבילו והם החמירו לקצה השני דהיינו אף למי שלא נעשה בשבילו, וע"כ סובר המאירי שבע"כ יש לתפוס או כשיטת הרמב"ם שבכל מילי דפרהסיא אסור עולמית מדינא למי שנעשה בשבילו, או כדעת "קצת חכמי צרפת" דהיכא שנעשה מחומרי בנייה של הישראל אסור לו עולמית מדינא, אך בשו"א לא כט"ז.

ושיטה שלישית בסוגיא מצינו בספר המכתם (שם) שלאחר שכתב לחלק בין המבשל בשבת לבין הסוגיא במו"ק מחמת שהוי דבר המתקיים ובפרהסיא, וכדברי המאירי הנ"ל, הוסיף חילוק נוסף וז"ל "דהתם שרו למוצאי שבת, דכיון דשהה בכדי שיעשו תו לא מיחזי נהנה ממעשה שבת, דמאי אהני ליה, אבל הכא בבית אפילו שהה מאי הוי, מ"מ מעשה שבת קיימי עכשיו", וביאור דבריו לענ"ד הוא שבבית מכיון שכל הבנייה עשויה כנדבך ע"ג נדבך לכן גם מה שהוסיפו אחרי זה לאחר השבת גם הוא בכלל האיסור של מעשה שבת מחמת שאפשר לעשותו רק כתוספת למה שנבנה בשבת, וממילא יש איסור עצמי גם בלבנות נדבך נוסף ע"ג מה שנבנה בשבת, ולגבי הנאה מתוצאת האיסור הנוסף הנ"ל וודאי שלא שייך "בכדי שיעשה" אלא רק לאחר שיהרסו מה שנבנה בשבת ויבנו מחדש את התוספת ע"ג נדבך של היתר. וכעי"ז כתב בשו"ת שואל ומשיב (תנינא ח"א סימן צ"ג) וז"ל "לאחרים מותר למ"ש … בדבר שא"צ לעשות רק פ"א, ומה נ"מ לזה אם נעשה בחול או בשבת. אבל בנין שבונה בשבת ואח"כ בונה גם בחול, וא"כ זה הענין שנעשה בשבת מסייע למה שנעשה אח"כ בחול, ושפיר מקרי מעשה שבת ונאסר", ונראה שהן הן הדברים, וזכה בעל השואל ומשיב לכוין לדברי קדמון ה"ה בעל המכתם זיע"א.

ובדברי בעל המכתם שם [בין בביאורו הראשון ובין בביאורו השני] מבואר כשיטת המג"א, שאסור עולמית גם לאחרים שלא נעשה בשבילם, דהא קושייתו היתה מהא דקי"ל כר' יהודה שלאחרים מותר למוצ"ש, וע"ז קאי ומתרץ לחלק שדברי ר' יהודה לא שייכי גבי בית, והלא ה"אחרים" בדברי ר' יהודה המה גם מי שלא נעשה בשבילם שגם המה מותרים רק למוצ"ש, וממילא משמע שגם תירוציו של המכתם קאי גם עליהם, ומחמיר אף יותר מהמאירי [שלדעתו האיסור לעולם הוא רק למי שנעשה בשבילו, וכשיטת החיי אדם, ולשאר העולם רק נכון להחמיר].

ומאידך בשיטה לתלמיד ר"י מפאריס ובריטב"א ובתוספות רא"ש ובפירוש הר"ש בן היתום (שם) כתבו לבאר דברי האיכא דאמרי שמר זוטרא עצמו לא עייל בה, שזהו ממידת חסידות אך מדינא מותר לאחר השבת, אכן אפשר דזהו דווקא בכעין קבלנות, ואפשר דסוברים דאף לאוקימתא שהיה זה מעציו ואבניו של מר זוטרא מ"מ עדיין אי"ז במדריגת שכיר יום ממש, וכך באמת לשון התוס' רא"ש בהמשך "סיועי סייע בתיבנא בהדייהו – שהיה נותן תבן משלו לצורך הבנין הילכך לא הויא קיבולת ממש ואסיר", ומשמע שרק לא הויא ממש כקיבולת, אך באמת גם לא הויא ממש כשכיר יום, וכ"ה בהדיא בנמו"י שם, ובשכיר יום ממש י"ל דגם המה יודו שאסור לעולם מדינא, ואפושי פלוגתא לא מפשינן, ובפרט שגם בתשובת הרשב"א הנ"ל שמבואר בדבריו שבשכיר יום יש לאסור עולמית – הוא עצמו כותב שם כר"ת שהסוגיא במו"ק קמיירי באבל ולא בשבת, ושאם היה זה בשבת לא היו נמנעים הרבנן מלהיכנס לבית !!!

עכ"פ עלה בידינו שדעת המאירי להלכה היא כדעת החיי אדם, שלכל מי שנעשה בשבילו אסור מדינא לעולם, ורק לאחרים שלא נעשה בשבילם מותר למוצ"ש בכדי שיעשה ורק נכון להחמיר, ואילו דעת המכתם שלכולם נאסר לעולם מדינא, ובין כה וכה למי שנעשה בשבילו וכמו בנדו"ד (שנעשה לתועלת כל האזרחים) נאסר לעולם מדינא, וכן מבואר בשו"ת הרשב"א שעכ"פ למי שנעשה בשבילו אסור לעולם מעיקר הדין, ובדעת תלמיד הר"י מפאריס והריטב"א והתוס' רא"ש והר"ש בן היתום אין שום רמז מה שיטתם בשכיר יום, ודלא כיביע אומר (ח"ח חאו"ח סי' כח).
וגם כ"ש הוא מדברי סידור הר"ש מגרמייזא (בסימן קט"ז אות י"א) בשם רבותינו רבי שמואל הכהן (מחכמי מגנצא שנעקד"ה בתתנ"ו) ורבי יצחק ברבי משה (מחכמי וורמייזא בדור ההוא) שאסרו אף בקבלנות את מה ש"אירע שתיקנוה בשבת" בפרהסיא, הרי שיש שיטה לאסור אף בקבלנות !

ב) ועוד רגע אדבר, דגם לדברי הט"ז והגר"ז והיבי"א הסוברים שאף למי שנעשה בשבילו אי"ז אסור מעיקר הדין לעולם אלא רק נכון להחמיר, מ"מ גם לדעתם אסור מעיקר הדין עד בכדי שיעשה, ובענין זה דעת הרמ"א והט"ז בסימן שכ"ה (ס"ח) להחמיר שבמלאכה שאין דרך לעשות בלילה אין הלילה עולה מן החשבון אלא צריך להמתין ביום ראשון בכדי שיעשו, ומבואר שלדעתם בעינן שלא תהא שום תוספת הנאה מכך שנעשה בשבת, וממילא לדעתם יוצא שבנדו"ד שעושים זאת בשבת מטעמי נוחיות שלא רוצים לחסום כבישים ציבוריים בימות החול, הרי שאף אם ימתינו אח"כ שנים רבות אכתי כל עוד הנוחיות לא נעקרה אי"ז בגדר "בכדי שיעשה".

ואמנם דעת המג"א (שם) להקל שהלילה כן עולה מן החשבון, אך מאידך המג"א עצמו מחמיר במלאכת פרהסיא לאסור עולמית, ואיך ניתן לתפוס החבל בשתי קצותיו?!

ג) והנני בא בשלישיה, דהנה בשעה"צ בסימן רמ"ד (אות כ"ד) מבואר שבשכיר יום אסור למי שנעשה בשבילו גם ליהנות ממנו ע"י מכירה לאחרים, ורק לאחרים שלא נעשה בשבילם סובר שמשהגיע לידם יכולים למכור לעכו"ם, וממילא לשלטון החילוני אסור לגבות תשלום מנסיעה כזו על המקטע הנ"ל, והנוסע ומכשילם עובר בלפני עיור.

ד) וגם על הרביעית אין להשיב, שפסק הכתב סופר (חאו"ח סימן נ') דהיכא שהמחלל שבת מוכר את תוצרתו אזי "נקיטנא בקצרה דנ"ל ברור דמי שקונה מפונדק זה אחר השבת גם מי שלא נתבשל עבורו עושה איסור מסייע ידי ע"ע לכה"פ ויש לחוש גם משום לאו דלפ"ע", והביאוהו להלכה הכף החיים (שי"ח ס"ק י"ד) וכן מרן הסטייפלער זיע"א בליקוטי קהלות יעקב (ח"ב סימן ז'), ולענ"ד הוא מפורש מדברי היש"ש והפנ"י בשלהי ב"ק שכתבו דאף לאחר יאוש ושינוי רשות אסור לקנות סחורה הידוע שהיא גזולה משום מסייע ביד ע"ע, דלאו עכברא גנב אלא חורא גנב.

ואחתום מעין הפתיחה בקידה ובכריעה

הצב"י פנחס שפירא
חופק"ק בית שמש

2 תגובות
  1. אסור לנסוע ברכבת לא כותבים ליסוע

  2. חוסר אחריות – בכל הכבוד, ויש כבוד, הרבנים הנ"ל לא מוסמכים לפסוק בהלכות ציבור.
    על פי פסק זה אסור גם לנסוע בכל חברות התחבורה הציבורית באוטובוסים שנוסעות בשבת.

השארת תגובה