הלל הודאה ושמחה בימי החנוכה

הרב-אריה-שטרן
הרב-אריה-שטרן
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

 בימי החנוכה כדאי וצריך לתת את הדעת על הגדרת הימים במסגרת הרחבה של החגים  והמועדים. הגמרא עצמה שואלת "מאי חנוכה?" ומשיבה בסיפור המעשה על היוונים שנכנסו להיכל וטמאו את כל השמנים וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים, לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.

רש"י מפרש שם (שבת כא) שלא אסרו את הימים במלאכה, ולא נקבעו אלא לקרות הלל ולומר על הנסים בהודאה. מעניין שרש"י עצמו מביא במסכת פסחים (קיז.) את חנוכה כדוגמא למצות אמירת הלל על כל צרה וצרה שלא תבוא שכאשר נגאלים ממנה אומרים שירה.

על פי זה צריך לומר שהצרה היא בעצם כניסת היוונים להיכל ואמירת ההלל היא על מה שניצחום וחזרו וקיימו את המקדש בטהרתו.

מסתבר שאין אומרים את ההלל כזכר לנס פך השמן שזה עניין בפני עצמו שבא להראות את השראת השכינה על מעשי ידיהם, ועל כך יש לנו את מצות הדלקת הנר.

לעומת זאת המצוות של ההלל והודאה ניתקנו לזכר הניצחון והיכולת להיטהר ולטהר. ונשאלת השאלה האם אלה גם ימים של שמחה, וצריך להבין מדוע באמת אין אנו מוצאים בגמרא שום ביטוי על שמחה, ואדרבא, הנה המחבר בשו"ע (או"ח תרע' ס"ק ב') מדגיש שהימים לא נקבעו למשתה ושמחה ועל כן הוא כותב שריבוי הסעודות, שמרבים בהם, הם סעודות הרשות.

אבל בעיון נוסף מגלים שיש מחלוקת בדבר, שכן הרמב"ם (הלכ' חנוכה ג', ג') כותב, בניגוד לשו"ע, שהימים הם ימי שמחה והלל ומסתבר שכך היתה גרסתו בגמרא.

להסבר המחלוקת הזו נראה לומר שמלכתחילה נקבעו הימים כימי שמחה שכן בודאי היתה שמחה גדולה אז כשגברו החשמונאים על היוונים והקימו מדינה יהודית עצמאית שאין עליה עול זרים. אולם כעבור זמן כאשר שוב אבדה העצמאות, ביהמ"ק חרב והעם גלה, שאלו את עצמם ל"שמחה זו מה עושה?".

בדרך זו מובנים דברי השו"ע אשר כידוע פוסק את ההלכות כפי שהן מתאימות לזמן הזה, ואמנם כאשר העם נמצא בגלות איך אפשר להורות לו לשמוח על מה שכבר חרב. לכן אמרו חכמים שהימים הם רק ימי הלל והודאה על הניצחון שהביא לתועלת מבחינה רוחנית, וזו יש לה משמעות לדורות אפילו לאחר החורבן.

הרמב"ם, לעומת זאת, נוהג לכתוב את ההלכות כפי שהן באופן מוחלט ואינו מתחשב בשינויים זמניים, בודאי לא בגלות ובחורבן שאנו מאמינים בתיקונם הקרוב. לפיכך השאיר הרמב"ם גם את השמחה כחלק ממצות ימי החנוכה. מסיבה זו הוא גם מציין בפתח הלכותיו לחנוכה את העובדה שניצחון החשמונאים הביא להחזרת מלכות ישראל יותר על מאתיים שנה שכאמור זהו הבסיס לשמחה כפשוטה.

אף אנו היום כשחזרנו לארץ ישראל וזכינו, בעזרת השם, להקמת מדינה יהודית עצמאית יכולים לחזור ולשמוח בימי החנוכה, וכל שנותר לנו הוא להשלים את מה שזכינו לו בדורנו במעשים של קדושה וטהרה.

חנוכה שמח!

השארת תגובה