אגדה היא חלק נפרד ומובחן מהתלמוד

היחס המזלזל שמפגינים חוקרים כלפי אגדות הש"ס, מעיד על בורותם וחוסר ההבנה שלהם במבנה התורה וחלקיה • "לא הבינו החוכמה והם רחוקים מן התבונות, ואין בהם מן השלמות כדי שיתעוררו מאליהם, ולא מצאו מעורר שיעורר אותם"

הכנסת ספר תורה לישיבת בית אליה, צילום סטודיו דוד זר (59)
הכנסת ספר תורה לישיבת בית אליה, צילום סטודיו דוד זר (59)

דווקא בדור בו הידע זמין ונגיש יותר מכל זמן אחר בהיסטוריה, הבורות, שלעיתים נדמה כי היא מכוונת להרגיז, הינה היסוד היחיד כמעט לדעות מוצקות מדי של אנשים רבים מידי בנושאים רחבים מידי.

מיותר מדי ספרים ומאמרים על התורה  עולה התחושה כי הכותב חסר כל מושג ביסודות הבסיסיים ביותר של הנושא עליו הוא דן. רבים כמובן מעדיפים להיטפל לפרטים לעתים בצורה מכוונת לעתים מתוך בורות ולא לכללים מהם נובעים ההבנות הרחבות שעל ידם כל הפרטים מסתדרים במקומם הראוי.

לעתים עוסקים הכותבים בנושאים בגישה הפסולה מראש. למשל באגדות שבש"ס, לא בכדי הנושא האהוב על חוקרי התלמוד הן האגדתות. א. בפשט הן קלות להבנה ולא דורשות עיון נמרץ ועבודה קשה כמו סוגיות דנשים ונזיקין ב. דווקא כיוון שהאגדות אינן בהירות וכתובות דרך משל סוד ורמז הם יכולים לדחוף לתוכן כל תאוריה שעולה על דעתם.

אם נפנה אל הראשונים כדי לבחון מהם בדיוק האגדתות שבש"ס ואיך עלינו להתייחס אליהן יתברר כי שדה מחקרי שלם ניצב על כרעי גישה שגויה מיסודה ושאינספור מאמרים בנושא חסרים כל ערך אקדמאי.

התורה מורכבת מחלקים רבים לכל חלק צורה מובחנת, כללים מוגדרים וצורת לימוד פרטית. אין לערבב בין חלקי התורה וכל ערבוב בהכרח יצור בלבול וחוסר עקביות. הבורות של  מבקרי התלמוד באותם מבני יסוד של הלמדנות שכל בר בי רב דחד יומא בקי בהם באופן כמעט תת מודע נותנת מקום למחקריהם המגוחכים.

נתחיל עם שני החלקים המרכזיים והידועים לכל: תורה שבכתב ותורה שבעל פה.

התורה שבכתב כולל את ספרי התורה הנביאים והכתובים. (הנושא מורכב ואין בכוונתי להרחיב בו כעת)

את הכתוב בתורה שבכתב אפשר ללמוד בארבעה דרכים עיקריות: דרש רמז פשט וסוד, המכונים פרד"ס. הדרש שהנלמד באמצעותו נכלל תחת הקטגוריה של תורה שבעל פה הוא לימוד דרך דרישת הפסוקים שאותם יש לפצח באמצעות שלוש עשרה כללים הידועים בשם שלוש עשרה מידות. כל כלל מכללים אלו מתחלק בעצמו למאות כללי משנה . המלב"ים בספרו "איילת השחר" מונה מאות מ"ההלכות והכללים, המידות והיסודות, החוקים והמכונות אשר קבלו חכמי המשנה והמסורת בתהלכות לשון הקדש". בעלי הש"ס בחכמתם דרשו את כל הדרשות הניתנות ללימוד בשלוש עשרה מידות וחתמו אותן במשנה ובתלמוד.

התורה שבעל פה לעומת זאת כוללת את כל מה שניתן למשה בעל פה ונלמד באותן שלוש עשרה מידות מהתורה לאורך הדורות, כלולים בה המשנה התלמוד הראשונים והאחרונים ועוד. בלתי אפשרי לנתח את המשנה על ידי שלוש עשרה המידות שהתורה נדרשת בהן ומי שינסה לבצע זאת טועה פשוט טעות בסיסית הנובעת מחוסר ידע. מאותה הסיבה גם בלתי אפשרי לדרוש את פסוקי התורה באחד מעשרות כללי המשנה כפי שלמשל מונה רב יעקב חגיז.

התורה שבעל פה עצמה מתחלקת לחלקים רבים שלכל אחד גישה משלו וצורת לימוד שונה. אין דרך לימוד המשנה כדרך לימוד התלמוד ירושלמי ואין דרך לימוד התלמוד  ירושלמי כדרך לימוד התלמוד בבלי. כמו כן אין יחס שווה בין דברי המשנה והתלמוד לדברי הראשונים ובין דברי הראשונים לדברי האחרונים. לכל מחלקה ומחלקה כללים משלה והלמדן מתייחס לכל אחת  בצורת התייחסות שונה.

התלמוד הבבלי שכל התורה בלולה בו גם מתחלק לעשרות חלקים. ר' שמואל הנגיד במבוא התלמוד כותב: "והחלק השני משני החלקים של פירוש המשנה והוא הגמרא יתחלק לכ"א חלקים ואלו הן. תוספתא. ברייתא. פירוש. שאלה. ותשובה. וקושיא. ופירוק. ותיובתא. וסיוע. ורמיה. ותקפתא והצרכה. ומעשה. ןשמעתא. וסוגיא. והלכה. ותיקו. והגדה. והוראה. ושיטה. ושינוי."

רואים מכאן שאגדה הינה חלק נפרד ומובחן משאר חלקי התלמוד. אך כיצד יש ללמוד אותה ולהתייחס אליה?

האגדה הכתובה בתלמוד  היא "סתרי התורה ועיקרי האלהיות", כמו שכותב הרמח"ל במאמרו על האגדה. אכן הרבה אגדות נראות על פניו תמוהות ביותר אם לא חס ושלום מגוחכות. הטעם הוא שחכמים כתבו בכוונת מכוון את את אותם סודות וסתרי תורה בצורה מרומזת, בהסתר ועל דרך משל שרק מי שבקיא בכללי הלימוד של האגדות יוכל להוציא מהן את כוונתם העמוקה. הבדל בסיסי יש בין החלק הדיני היבש שבתלמוד לחלק האגדתי בעוד הראשון ניתן בצורה גלויה וברורה השני ניתן באופן מעורפל ומוסתר. הסיבה לכך, כותב הרמח"ל, היא ש"וזה כי באורי המצות והדינים אין היזק כלל, אם יכתבו בספר בביאור גלוי לכל קורא, אך חלק הסודות אין ראוי שיימסר כך לפני כל הרוצה ליטול את השם, לא מצד יקר המושכלות ולא מצד עמקם. אם מצד יקרם, כי אינו כבודו של הבורא ית' שימסרו סתריו בידי אנשי מדות רעות, ואפילו שיהיו חכמים מחוכמים. ואם מצד עמקם, שהרי העניינים באמת עמוקים מאד, ולא יצליחו בם אלא אנשים זכי השכל ומלומדים בדרכי העיון היטב, ואם יפגעו בם שכלים גסים אף בלתי מלומדים בעיונים, יוציאו העניינים האמיתיים היקרים לשיבושים ודעות רעות. והמה הזהירו, וכן צוו לכל משכיל ומלמד שיהא מזהיר ומכריז לכל, שדברי חכמים וחידותם צריכים למוד, ושכל הקרב להם ואין המפתחות בידו אלא רוצה ליכשל. ואולם אחרי הזהירם האזהרה הזאת, אם יבא איש ויעפיל לכנוס בם והמפתחות אינם בידו, וכשל אחור ונשבר."

דבריו כאילו מכוונים ישירות למבקרי התלמוד שבבורותם התהומית במבנים הבסיסיים של התורה ניגשים אל האגדות כפשוטם ומשפילים את דעת חז"ל לדעתם. הם כותבים ספרים ומאמרים על נושא שהמפתחות לשער אליו אינם בידם.

הרמב"ם בפירוש המשניות בהקדמה לפרק חלק כותב על היחס הראוי לדברי חז"ל בכלל ובאגדה בפרט. החכמים "נתאמת להם שדבריהם (של חז"ל) יש לו נגלה ונסתר, וכי הם בכל מה שאומרים מן הדברים הנמנעים, דברו בהם בדרך חידה ומשל, כי הוא זה דרך החכמים הגדולים."

כלומר האגדה ובמיוחד הדברים שנראים כסותרים לשכל הישר הנה משל וסוד וכך יש להתייחס אליה. מי שמתייחס לאגדה כפשוטה או יותר גרוע כאל פלוקלור עממי מגלה יותר מכל את בורותו הבסיסית בנושא.

הרמב"ם שם כותב על אותן אנשים ש-"הם מאמינים אותם(דברי חכמים)  על פשטם, ואין סוברין בהם פירוש נסתר בשום פנים. והנמנעות כולם הם אצלם מחויבות המציאות. ואמנם עושים כן, לפי שלא הבינו החוכמה והם רחוקים מן התבונות, ואין בהם מן השלמות כדי שיתעוררו מאליהם, ולא מצאו מעורר שיעורר אותם. סוברין שלא כוונו החכמים ז"ל בכל דבריהם הישרים והמתוקנים, אלא מה שהבינו לפי דעתם מהם, ושהם על פשטם…. וזו הכת עניי הדעת, יש להצטער עליהם לסכלותם, לפי שהם מכבדין ומנשאין החכמים כפי דעתם, והם משפילים אותם בתכלית השפלות, והם אינם מבינין זה. וחי השם יתברך כי הכת הזה מאבדים הדרת התורה ומאפילים זהרה, ומשימים תורת ה' בהיפך המכוון בה. לפי שהשם יתברך אמר בתורה התמימה "אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה", והכת הזאת מספרים משפטי דברי החכמים ז"ל מה שכששומעים אותו שאר האומות, אומרים "רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה".

כל צורת התייחסות שונה לחלק התורה הקרוי אגדה נובעת מבורות במבני הבסיס של התורה שבעל פה. לכן כל ספרות מחקרית שנכתבה לא על ידי למדנים הבקיאים בדרכי התורה ואופן לימודה אלא בידי חוקרים הדנים מדעתם העניה באגדות חז"ל הנה בהכרח גיבוב שטויות חסר ערך.

השארת תגובה