עלינו להיות נוכחים ואכפתיים בכל הליך

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים

חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים נראים אמנם זהים, אולם הפתרון של יוסף לחלומות אלו היה שונה כרחוק מזרח ממערב. בעוד שלשר המשקים אומר יוסף כי בעוד שלושה ימים ישיבו פרעה על כנו, ויתן כוס פרעה כמשפט הראשון, הרי לעומתו לשר האופים הוא אומר את הבשורה הקשה, שבעוד שלושה ימים ישא פרעה את ראשו מעליו ויתלה אותו על העץ.

רבים שאלו מהיכן למד יוסף את ההבדל התהומי הזה בין החלומות, כאשר לכאורה הם זהים?

רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל אמר שבחלומו של שר האופים נאמר: שבסל העליון יש מעשה אופה שאותו אוכל העוף. עופות אינם מתקרבים לאדם חי, הם מפחדים ממנו. רק כשאדם ל"ע מת עופות יאכלו את בשרו ולא יפחדו ממנו. כאשר יוסף שומע ששר האופים רואה בחלומו את העוף האוכל מהסל שבראשו כשהוא לא נרתע ולא פוחד, הבין שהוא יענש בתליה.

אך יש הבדל נוסף בחלום, שיש בו מוסר השכל לכל אחד מאיתנו. שר המשקים המספר ליוסף על חלומו אומר: "בחלומי והנה גפן לפני. ובגפן שלושה שריגים… כפורחת עלתה נצה הבשילו אשכלותיה ענבים" (בראשית מ, ט-י). מה עושה שר המשקים בכרם? הלא תפקידו לכאורה רק למזוג את היין לכוס פרעה? ויותר מכך, גם בתוך הכרם אנו רואים שהוא מגלה מקצועיות גדולה כפי שרש"י מבאר את המילים: "שריגים-זמורות ארוכות", "והיא כפורחת"-נדמה לי בחלומי כאילו היא פורחת, ואחר הפרח עלה ניצה ונעשה סמדר, ואחר כך הבשילו". ולאחר שהוא רואה את אותם שריגים מובחרים נאמר: "… ואקח את הענבים ואשחט אתם אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה", הוא במו ידיו סוחט את הענבים ישירות אל כוס פרעה, ורק לאחר כל התהליך הוא מניח את הכוס על כף יד פרעה. מדוע הוא שותף בכל התהליך? ממתי המוזגים הם העושים יין, הרי בדרך כלל הם מקבלים יין מוכן שאותו שופכים לכוס?

התשובה היא, שלמדונו חז"ל: "אין אדם חולם בלילה אלא ממה שמהרהר ביום"(כתובות מו). חלומותיו בלילה מעידים על אישיותו ומעמדו בהקיץ. מתוך חלום זה הבין יוסף ששר המשקים לא מסתפק בפעולה שטחית של מזיגת יין מהחבית אל כוס פרעה, אלא מגלה אכפתיות יוצאת דופן ביחסו לתפקיד. הוא מבין את רום תפקידו ועל כן הוא מתלווה לתהליך התהוות היין מרישא עד גמירא. הוא לא נותן אמון באיש. הוא זה שבוחר את הענבים המתאימים ואת הזמן המתאים לבצירה, והוא זה שסוחט במו ידיו ישירות אל כוס פרעה. אמנם קרתה תקלה כשזבוב סורר חדר ליין,  ולכן שילם את המחיר בישיבתו בכלא, אך בסופו של דבר איש לא פקפק באיכפתיות שלו להצלחת המשימה.

מנגד חלומו של שר האופים: "אף אני בחלומי והנה שלושה סלי חורי על ראשי. ובסל העליון… מעשה אופה והעוף אכל אתם מן הסל מעל ראשי". (מ', יז) אין תיאור על שדה חיטה ועל איכותה. לא שמענו משהו על הקצירה, הדישה, הטחינה, הלישה והאפייה. אצלו רואים רק את התוצאה: סלים עם לחמים מהמאפייה. מלבד זאת, הלחמים גלויים לעוף השמיים. כך שלא פלא שנמצאו אבנים בלחמיו? הלא התנהגותו הייתה מלווה בזלזול מחפיר. הוא סומך רק על המאפייה כשהלחם למלך,  והוא רק המוציא והמביא. אם ימצאו תקלות, אזי הם אשמים… מובן אם כן שקיבל עונשו ביושר.

הקב"ה זיכה אותנו בילדים טהורים, עלינו לדעת שתפקידנו אינו רק להיות 'המוציא והמכניס' לתלמוד תורה, ואת השאר יעשו המלמדים, כי אם כך נעשה, עלולים אנו כשר האופים למצוא אבנים במעשה ידינו. עלינו להיות נוכחים ואכפתיים בכל הליך הגדילה של ילדינו. אם נעשה כך, נזכה בעז"ה לראות נחת יהודית אמיתית, זרע ברך ה'.

בפרשת עקב נאמר הציווי: "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך… ובשכבך ובקומך" (דברים יא,יט). שואלים המפרשים: מדוע הכתוב פותח בלשון רבים: "ולמדתם אותם את בניכם", ומסיים בלשון יחיד: "לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך"? מיישב בעל ה'מנחם ציון' על דרך הדרוש, שהפיסקה הראשונה היא בלשון רבים, מפני שהתורה מטילה חוב ואחריות על כל ציבור מישראל להקים מוסדות לימוד לילדי ישראל. אך המשכו של הכתוב בלשון יחיד: "לדבר בם בשבתך בביתך", כאן מטילה התורה את החוב, הזכות והאחריות על כל אב בישראל להמשיך את אותו חינוך שבניו מקבלים בתלמוד תורה בכל שעות היום ובכל עת. לא להסתפק במלאכה כשר האופים אלא להיות אכפתי ולדאוג כשר המשקים.

התורה כללה את שני החובות והאחריות כלפיהן בכתוב אחד, כדי להורות, כי הא תלוי בהא. איכות הלימודים בבית המדרש תלוי באווירה שיש בית ההורים. אם חלילה הילד יחוש הבדל בין אווירת הקודש של הת"ת לבין אווירת החולין שבבית, והוא יתקשה מאד להצליח. רק חינוך עם אכפתיות מהחל ועד כלה יגרום בסייעתא דשמיא להוציא פרי הילולים זרע ברוך ה'. ההצלחה תלויה בעבודה מהכרם ועד היין.

השארת תגובה