מקולות הקלפי לקולות מלחמה

על שלושה פשעי נתניהו: בהחלטתו לנסוע לקונגרס מאחורי הגב של אובמה. בהחלטתו להורות – ע"פ פרסומים זרים – על חיסול השיירה בסוריה. בהחלטתו שלא להתערב בוויכוח בין דיכטר לחוטובלי

ינון פלח
ינון פלח

מצב החירום בצפון מחזיר את השיח הביטחוני למערכת הבחירות. נתניהו הוא המרוויח הגדול. לפחות ע"פ סקרי העבר.

את המחיר משלמים האזרחים. פיגועי דקירה בתל אביב, פיגועי דריסה בירושלים, קסאמים על יישובי הדרום, או טילים על יישובי צפון. בכל פעם אזור אחר בישראל מוצא עצמו נתון למצב חירום ביטחוני.

לתושבים, הבטחות בדבר הצורך לשמור על ביטחונם, לא מסייעים. ברגע שהורים חוששים לשלוח את ילדיהם באוטובוס, ושכל יציאה עם הילדים לקניות הופכת למבצע מורכב וחשש מאזעקות ונפילת טילים, מבחינתם, האמון במערכות נסדק.

אם נגזר על תושבי הצפון לשבת בימים הקרובים במקלטים, התמונות שיגיעו משם לא בהכרח יטיבו עם נתניהו. גם להם יש סף שבירה. גם הם מבינים שאי אפשר להמשיך כך.

אין פתרון קסם. בממוצע, מידי שנה וחצי, מתרחש אירוע בטחוני בדמות של מלחמה או מבצע צבאי נרחב. זהו המחיר שמשלמת ישראל מיום כינונה. האויבים מעבר לגבול לא שוקטים על השמרים. בין הפוגה להפוגה הם עסוקים בחימוש.

במשך שמונה השנים האחרונות, מאז הסתיימה מלחמת לבנון השניה, הבטיחו לתושבים שקט ארוך טווח. בשנים האחרונות התגאתה מערכת הביטחון בכוח ההרתעה אל מול חיזבאללה.

החיסול שבוצע לפני שבועיים הפתיע את חיזבאללה. העובדה שגנרל איראני חוסל במתקפה הגבירה את הזעם בצד השני. גם חיסולו של מורניה, אתוס לבנוני בזכות עצמו, הוסיפה שמן למדורה.

הפרשנים הצבאיים היו תמימי דעים: חיזבאללה יגיב. רק שאלת העיתוי הייתה פתוחה. בישראל העריכו שהמתקפה תבוא מכיוון סוריה. כשנורו הטילים על רמת הגולן ביום שלישי, ההערכה הייתה שזו הדרך שבה בחר חיזבאללה להגיב על החיסול.

כשביום רביעי החלה המתקפה מכיוון לבנון, ההפתעה הייתה מושלמת. שוב שילמה ישראל מחיר בחיי אדם. ישראל לא הופתעה מהמתקפה. היא הופתעה מהתזמון ומהעובדה שחיזבאללה בחר להתקיף מלבנון ולא מסוריה.

נתניהו שבעוד למעלה מחודש יצא לנאום בפני הקונגרס האמריקאי, התווספו השבוע כמה שורות חדשות שמספרות על האיומים הביטחוניים הבלתי פוסקים. הוא יספר על חיזבאללה ועל חמאס ואיראן הגרעינית ודאע"ש המפלצתיים. הוא יסביר שכל הארגונים ומדינות הטרור הללו, הם ענפים של אותו עץ. שכולם יונקים מאותו מקור וצמחו באותה ערוגה.

נתניהו צריך לקחת בימים הקרובים שיעורי עזר בציור. הוא אוהב תרשימים, דיאגרמות ואיורים. בנאומו באו"ם הציג נתניהו את הקו האדום ברימון הרסס שאייר והפך לאחד האיורים המדוברים.

עד הנאום בקונגרס, הוא כבר ידע לצייר עץ שממנו בולטים ענפי הטרור המאיימים על ישראל.

העיסוק באיומים הביטחוניים הוחלף באיורים הביטחוניים.

היו ימים

39 שנים חלפו מאז שהמפד"ל – גלגולה הקודם של הבית היהודי – הפילה את הממשלה בגלל חילול שבת.

זה היה בדצמבר 1976. שלושת מטוסי  F-15 הראשונים שהגיעו לישראל מאמריקה נחתו בבסיס תל נוף. בטקס קבלת הפנים שהתקיים במקום נכחו 3000 מוזמנים ובהם ראש הממשלה יצחק רבין, שרי הממשלה, חברי כנסת, הרמטכ"ל וצמרת הצבא.

רק שהאירוע שהיה אמור להסתיים לפני כניסת השבת, התעכב וזלג אל תוך השבת.

בישראל התעוררה סערה. בישיבת הממשלה השבועית שנערכה ביום ראשון הסביר רבין כי נעשה כל מאמץ שהמטוסים יגיעו לפני כניסת שבת. הוא סיפר שהוא עצמו עזב את האירוע והגיע לביתו לפני כניסת השבת.

זה לא הרגיע את שרי המפד"ל יצחק רפאל, יוסף בורג וזבולון המר. כמה ימים לאחר מכן התפרקה הממשלה. זה היה האות למהפך של בחירות 77 שהעלה את בגין לשלטון.

במשך שנים, הוזכרה המפד"ל בנשימה אחת עם העובדה שבגין חילול השבת גרמה להפלת הממשלה.

זה היה כאמור ב-1976. בעידן הנוכחי, במפלגת הבית היהודי, ממקמים בעשירייה הראשונה שלושה מחללי שבת ומלבד רעשי רקע מכיוון אלו שהוצבו ברשימה במקומות ה-17 ומעלה, כמעט ואין פוצה פה.

ככה זה כאשר איילת שקד, שקיבלה מקום ראשון בפריימריז, נלכדה בעדשת המצלמה ביום שבת בבוקר כשהיא יושבת בבית קפה. אם אפילו על הפרהסיה הם לא שומרים, באמת שאין הבדל בין הליכוד לבית היהודי.

הצהרת הון

פוליטיקאים מרבים לדבר על שקיפות. כשזה מגיע אליהם, איכשהו הדרישה הזו נעלמת.

פרופ' טרכטנברג, מועמדה של מפלגת "המחנה הציוני" לתפקיד שר האוצר, הגיש הצהרת הון. הוא דיווח על דירה שבבעלותו, תכנית חיסכון, קרנות פנסיה והשתלמות, פק"מ ואפילו נכסים המנוהלים בנאמנות עיוורת בשל העובדה שרעייתו משמשת בתפקיד המשנה לנגידת בנק ישראל.

רק פרט אחד שכח טרכטנברג לציין. ברשותו חשבון בנק אמריקאי שהופקדו בו 176 אלף דולר.

"נושא קיומו של החשבון בארה"ב הושמט בשגגה", טען טרכטנברג.

משום מה, אני נוטה שלא להאמין לו. מי שמגיש הצהרת הון ושוכח דבר קיומו של חשבון בנק שבו סכומי עתק, לא בטוח שהוא האיש שהייתי מפקיד על קופת המדינה.

הנה הכסף

הקטע הבא הועבר השבוע בכמה קבוצות חדשותיות. מקור הכותב נותר עלום וחבל שכך. תוכן הדברים מדבר בעד עצמו.

רק לפני כן, הקדמה קצרה: משרד החינוך מודה שרכש מקבוצת "ידיעות אחרונות" תוכן שיווקי. במילים אחרות: ידיעות חדשותיות תמימות למראה היו למעשה דברי שבח והלל למשרד החינוך והעומד בראשו.

במניפסט שפורסם כותב המבקר האלמוני כך: "תזדעזעו. כן, תזדעזעו. כי אם לא עכשיו, לעולם לא. במהלך כהונתו של השר לשעבר שי פירון מימן משרד החינוך פרסום סמוי בעיתון ידיעות אחרונות ואתר Ynet הסמוך לו. מדובר במאות אלפי שקלים שהצטברו למיליונים.

"מאיפה הכסף? מהכיס שלי ושלך, משלמי המיסים בישראל. נדלג על השחיתות העיתונאית ממדרגה ראשונה. להציג כתבות אוהדות לפועלו של השר והצלחתו כעבודה עיתונאית, שהקוראים סומכים עליה ועל העיתונאים שכתבו אותה, בה בשעה שמדובר במודעה לכל דבר ועניין. השחיתות של מפלגת "מושחתים נמאסתם" היא שצריכה להטריד.

"השר הבכיר ביותר מטעם מפלגת המלחמה בשחיתות וחיפוש הכסף בכיסי החרדים-מתנחלים, מספר 2 ברשימה הקודמת וגם זו הבאה, מוציא מאות אלפי שקלים (למעשה מיליונים, במצטבר) כדי שעיתונאים ישקרו לנו שהוא מצליח.

"במדינה מתוקנת גילוי כזה היה תופס את כותרות העיתונים המודפסים והמקוונים. קבוצות מחאה היו צריכות להיפתח בכל רשת חברתית, מאגדות מאות אלפי מבטיחים "לא אצביע ללפיד לעולם". אבל אנחנו לא שמענו בכלל על התופעה. לא שמענו, משום שאיש מהעיתונאים לא טרח לספר לנו עליה.

"בעצם, זה ברור. אם אפשר לשלם לעיתונאים שישקרו שהשר מתפקד טוב, אפשר לטפל באותה דרך בתדמית המפלגה המשתקפת בתקשורת.

"מי יודע, אולי בגלל זה האיש עם הבלורית שאל איפה הכסף – היו לו הרבה מדי עיתונאים לשלם להם, הוא נזקק למזומן".

כאמור, המילים מדברות בעד עצמן.

הרס עצמי

לליכוד יש מנגנון רב עוצמה. אין הכוונה לעשרות אלפי המתפקדים. אני מדבר על מנגנון השמדה עצמית פנימית שבימים האחרונים ליווה כצל את המפלגה.

הוויכוח על המקום ה-20 ברשימת הליכוד, הוליד תסבוכת משפטית בין אבי דיכטר לציפי חוטובלי. הוויכוח הגיע להתדיינות משפטית בתוך מוסדות הליכוד ובבתי משפט. דיכטר הגיע עם זה עד בית המשפט העליון שהורה על ספירת הקולות מחדש. רק שגם בספירה המחודשת חוטובלי ניצחה על חודם של 110 קולות. דיכטר המאוכזב עוד שוקל את צעדיו.

נתניהו, כמנהיג המפלגה, יכל למנוע את הביזיון. הסאגה הזו יכלה להיעצר אם היה מחליט לשריין את אחד משני הניצים במקום ה-11. במקום זאת, נתן להם להתגושש ולהכתים את שמה של המפלגה.

לגודל האבסורד, את המקום ה-11 ברשימת הליכוד התקשה נתניהו לאייש. שורה של עיתונאים וידוענים שקיבלו ממנו הצעה, סירבו בנימוס. לבסוף, החליט לשריין עיתונאית העובדת ב"ישראל היום" שהחליטה לעבור מעיתון הבית לבית עצמו.

דיכטר כפי שהדברים נראים כעת ישאר מתוסכל במקום לא ריאלי. מחוץ לרשימה, היכולת שלו להזיק לנתניהו גדולה מזו של חוטובלי.

ימים יגידו האם נתניהו נהג כשורה, או שחוסר היכולת להחליט אפיין גם את ההחלטה שלא להחליט.

על 3 דברים

על שלושה פשעי נתניהו:

בהחלטתו לנסוע לקונגרס מאחורי הגב של אובמה, הקריב נתניהו את מדיניות החוץ של ישראל.

בהחלטתו להורות – ע"פ פרסומים זרים – על חיסול השיירה בסוריה, החליט נתניהו להקריב את יחסי הביטחון של ישראל.

בהחלטתו שלא להתערב בוויכוח בין דיכטר לחוטובלי, גרם נתניהו נזק במישור הפוליטי.

ביקורת מוגזמת

ולמרות הנאמר בקטע הקודם, מן ההגינות לומר: נתניהו סופג בימים האחרונים קיתונות של ביקורת.

עיקר הביקורת עוסקת בנסיעה המתכוננת לארה"ב. גם האמריקאים, לפחות באגף הדמוקרטי, מבקרים את ביקורו המתוכנן של נתניהו.

הבית הלבן כבר הודיע כי פגישה בין אובמה לנתניהו לא על הפרק. הנימוק הרשמי: ארה"ב לא מתערבת בבחירות בישראל.

האמת שונה. כשם שנתניהו ניסה להתערב בבחירות בארה"ב, בגיבוי ידידו שלדון אדלסון, אובמה מנסה להתערב בבחירות בישראל. הסירוב לפגוש בראש ממשלת ישראל בעת ביקורו בארה"ב, הוא הרבה יותר מהתערבות. זו אמירה פוליטית חד משמעית.

זכותו של נתניהו לנסוע לארה"ב. זכותו לומר את שיש לו לומר אודות הסכנה האיראנית, גם אם חלק מהאנשים לא אוהבים זאת. זו משנתו וזו המשנה הביטחונית שלו. אם מישהו חושב אחרת, מוזמן לדאוג לעצמו להזמנה לנאום בפני הקונגרס.

מותר כמובן גם לבקר את נתניהו על החלטתו. מותר שלא להסכים עם ההחלטה. אולם מכאן ועד להשתלח בראש הממשלה בגלל החלטה שמחצית מאזרחי ארה"ב תומכים בה ומחצית מתנגדים, הדרך ארוכה.

הפערים בין נתניהו לאובמה היו גדולים מהיום הראשון שבו נכנס נתניהו ללשכתו. הם התעצמו, כאשר נתניהו בחר לבחוש בצלחת האמריקאית. אובמה לא סלח. בערוב ימיו בבית הלבן אובמה יעשה הכל כדי לסגור את החשבון. בשבוע האחרון נקרתה בפניו הזדמנות. לא אחד כאובמה יחמיץ אותה.

אלא שמשום מה, כשהתקשורת מבקרת את נתניהו, קשה להאמין לה. היא עושה זאת למעלה מעשור. זה נשמע כמו מקהלה מתוזמנת. הציבור הישראלי מסרב לשמוע ביקורת חסרת פרופורציה שחוזרת על עצמה בכל פעם מחדש.

לא יכול להיות שהכל גרוע. כי אם הכל גרוע באותה מידה, כנראה שלא באמת הכל גרוע. ואם לא הכל גרוע, כנראה שנתניהו לא כזה גרוע.

הערה לסדר

אחרי שמשרד הפנים פירסם את רשימת בעלי זכות ההצבעה לכנסת ה-20, ההערכה היא שאחוז החסימה העומד על 3.25% ידרוש מכל מפלגה להביא לפחות 130 אלף מצביעים. לתשומת לב המפלגות הקטנות והחדשות.

השארת תגובה