"אבל כבד" // שמואל גרינברג, סגן ראש העיר

סוכות אצל רבי דב יפה, צילום אהרון ברוך ליבוביץ (40)
סוכות אצל רבי דב יפה, צילום אהרון ברוך ליבוביץ (40)

אבל כבד ותחושת יתמות עם הסתלקותו של מרן המשגיח – הגאון הצדיק רבי דב יפה זצוק"ל.

מורי ורבי המשגיח זצ"ל היה בעל הנהגה מיוחדת כפי שלא ניתן לראות היום בדורנו, גישתו ונעימותו המיוחדת בפנייתו אל תלמידיו הייתה יוצאת דופן, גם כשרצה להעיר לתלמיד, לא כעס על מעשה כזה או אחר אלא ישב בחיבה מיוחד עם התלמיד ושוחח איתו על חובתו של האדם בעולמו ובעצם מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי עם ליראה את ה' אלוקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעובדו בכל לבבך ובכל נפשך. אלו המונחים ששמענו ממנו שוב פעם אחר פעם.

הוא היה עובד ה' אמיתי כמו שלא ניתן לראות היום. זכור לי שיום אחד קרא לי המשגיח וביקש ממני להביא ספר "מסילת ישרים" וכך מצאתי את עצמי במשך שעה שלמה יושב עמו ולומדים יחד מסילת ישרים כאשר הוא מיטיב לבאר ולהסביר את דברי הרמח"ל.

המשגיח שהגיע לתת שיחות בכל מיני מקומות, בחר את אופי השיחה בדרכו שלו, פעמים רבות שהיה נעצר באמצע השיחה והיה מתחיל לשיר איתנו בדביקות את השיר אבינו אב הרחמן בכוונה גדולה תוך שהוא עוצר ומבאר את המילים. זכורים לי החן והחיבה בה היה מקבל כל ילד וכל בחור ומרעיף אליו את אהבתו.

בעשור האחרון בשיחותיי עם המשגיח התעניין מאוד על התפתחות העיר ושאל תמיד אודות היידשקייט בעיר ועל עבודתי בפרט. תמיד הודה לי על פעולותיי למען הציבור ובירך שאזכה לקדש שם שמים.

לפני מספר חדשים פגשתי את המשגיח כשהגיע לביקור בבית שמש ובמשך זמן רב שאל אותי על הגבעות שממול וביקש שאתאר לו מה אמור להיות בסביבה.

המשגיח, מעבר להיותו מנהל הרוחני של ישיבת כנסת חזקיהו במשך כ-50 שנה, הוא היה האב הרוחני של הישוב, כל מוסדות החינוך וכל עניין בעיר הדרוש הכרעה היה מגיע אליו.

חודש אלול והימים הנוראים היו ימים נשגבים מאוד במחיצתו של המשגיח כאשר הרבה למסור שיחות ואף בראש השנה פעמים שהיה ניגש מספר פעמים לומר עוד דבר מה של חיזוק לציבור. כמו כן היה ה"מקריא" לבעל תוקע כאשר על קולו היה ניתן לחוש בבירור באימת הדין.
זכורה לי החיבה המיוחדת שרכשו תושבי רכסים למשגיח, אני מדבר על לפני 30 שנה, אז התגוררו באזור הישיבה גם רבים שאינם שומרים תורה ומצוות, הם היו נגשים אליו ביראת כבוד מיוחדת.

זכורה לי החיבה הרבה בה קיבל אותי בביתו כל שנה בימי הפורים עת הגעתי עם משלוח מנות כשליח של הורי.

בהסתלקותו נותר חלל עצום הן בישיבה והן בישוב.

ובלע המוות לנצח ומחה ה דמעה מעל כל פנים.

השארת תגובה