שנזכה להיות ראויים לקבל את הברכה

הרב-אריה-שטרן
הרב-אריה-שטרן
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

במרכזה של פרשת תולדות נמצאת פרשת הברכות של יצחק שביקש לברך את עשו ונמצא מברך את יעקב, והרי זו פרשה פלאית ודומה שיש לרבים מאתנו קושי בהבנתה.

באשר לתיאור דמותו וייחודו של יצחק ניתן לומר שבהתבוננות בכל תולדות חייו אנו מוצאים שכל אשר אירע אצלו היה בדרך של פסיביות, שהדברים נעשו עמו.

שנימול לראשונה והוא בן שמונת ימים, שנעקד על גבי המזבח ושסידרו לו את השידוך מבלי שהוא עצמו השקיע בו באופן מעשי.

כך גם בפרשת הברכות שלא יצחק נותן את הברכה לפי דעתו, אלא רבקה היא שמסובבת את הדברים ויצחק שכהו עיניו מסכים עמה בדיעבד.

מכאן אנו לומדים את הערך הגדול והמיוחד של יצחק, שדרך תולדות חייו רואים את מעשי ה' יותר ממה שרואים אותם אצל מי שהוא פעיל ואקטיבי.

יחד עם זאת, הקושי עדיין ישנו האם זה ראוי שתבוא הברכה ע"י מעשה של הונאה.

על דרך הפשט נראה לי לומר שהברכה העיקרית היא הברכה שבירך יצחק לבסוף, שזו הייתה ברכה שניתנה בכוונה תחילה וכל שעשתה רבקה היה למנוע מיצחק מלברך את עשו, והיא כנראה ידעה למה.

מעבר לכך יש לומר, וללמוד מכאן שלא מדובר על ברכת אב לבנו כברכת הדיוט כפשוטה, אלא על ברכות שהאבות קיבלו מאת ה' והעבירום הלאה לדורות, וזו גם חשיבותה של הברכה וממילא מובן שיש ערך לברכה אפילו כשהמברך מעבירה כשליח ואינו נותן את דעתו עליה.

כך היא הברכה שנמשכת לדורות, ע"י הכהנים שבמסגרת תפקידם, עליהם להעבירה ולמסור את הברכה המיוחדת לישראל. לא בכדי מצינו בדברי ראשונים ואחרונים שאומרים שמצות ברכת כהנים אינה מצוה של הכהנים בלבד אלא מצוה של כל ישראל, שנצטווינו להתברך.

בסדר התפילה קבעו את ברכת הכהנים לפני ברכת השלום ואף מקביעה זו יש לנו ללמוד.

זאת משום שבגמרא במסכת ברכות (דף לד, א) אמרו על שלושת הברכות האחרונות של התפילה שאינן בגדר שאלה ובקשה אלא שעניינן במה שדומה המתפלל "לעבד שקיבל פרס מרבו ונפטר והלך לו". הרי מבואר שגם ברכת השלום מכוונת בעיקר לעניין זה, כשהדגש הוא על מה שאומרים: "כי באור פניך נתת לנו … וטוב בעיניך לברך וכו". כלומר שמכירים ומודים על הברכה שזכינו לה מאת השי"ת. משום כך הצמידו את ברכת הכהנים לברכה הזו שכן הכל מכוון לדבר אחד לברכה השורה עלינו מאז ומעולם, ועל כן מתחבר הפסוק: "יאר ה' פניו אליך ויחונך" עם זה שאנן אומרים "וטוב בעיניך וכו'.

בצידם של דברים כדאי לתת את הדעת גם להבדלי הנוסחאות בתפילה, שבעוד שבנוסח אשכנז אומרים את הברכה בנוסח הארוך רק בתפילת שחרית, בתפילה שיש בה ברכת כהנים, הרי לפי נוסח ספרד אומרים את הנוסח הזה גם במנחה בזמן שעדיין יש אור יום אך לא בערבית, אז אומרים את הנוסח המקוצר, ובכל זאת מסיימים "וטוב בעיניך לברך את ישראל בכל עת" והפירוש, שגם בזמן של חושך יש לנו הבטחה שהברכה הנתונה לנו מאת ה' עוד מזמן האבות ממשיכה לשמור עלינו לדורת בימים טובים יותר, וגם בימים שהם טובים פחות.

זוהי א"כ הברכה האחרונה שבירך יצחק את יעקב הנמשכת עד אלינו: "וא-ל שדי יברך אותך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים, ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלוקים לאברהם".

ויהי רצון שנזכה להיות ראויים לקבל את הברכה.

השארת תגובה