הקרב על התקציב: שביתה כללית בבירה – רק עניין של זמן

הצעת חוק חדשה כמעט והביאה לסיום הסאגה החוזרת על עצמה מדי שנה ומסתיימת בשביתה כללית שהפכה לשיגרה. כחלון, כצפוי, הטיל ווטו נגד החוק • פישל רוזנפלד משחזר את התרחשות העניינים במהלך השנים והמשחק הפוליטי שמאחורי הקלעים

לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך
ראש העיר ברקת בהפגנה מול הכנסת, בצל השביתה הכללית האחרונה בבירה | צילום: פישל רוזנפלד

זה כבר הפך לשגרה. מדי שנה, עם הגעת מועד אישור התקציב לרשויות המקומיות, חוזר על עצמו המאבק העיקש בין שר האוצר משה כחלון לראש עיריית ירושלים ניר ברקת. קרב, שמסתיים תמיד בשביתה כללית כואבת שמשתקת את בירת ישראל. רק לאחר מו"מ ארוך בצל השביתה שמלווה בהפגנות מצד ראש העיר ואנשיו, מגיעים הצדדים להסכמות.

כחלון, שללא כל קשר לעניין התקציב נמצא ביחסים רעועים עם ראש העיר ברקת, בלשון המעטה, טוען כי ברקת מבזבז תקציבי עתק לענייני מותרות וכי אם כספי העירייה היו מתנהלים בצורה נכונה היה האחרון אף מצליח להגיע למצב של עודפי תקציב לקופת העיר.

לעומת זאת, ברקת ואנשיו טוענים כי כחלון אינו מאשר את התקציב המוגדל והמענק המיוחד לבירת ישראל אך ורק מטעמים אישיים ופוליטיים.

כך למשל, מנמקים בסביבת ברקת את הנחיצות שבמענק ירושלים הייחודי בשלל נסיבות והוצאות הקיימות אך ורק בעיר הבירה, כמו התיירות, מבני ציבור ונכסים רבים הפטורים מארנונה, ההוצאה הממוצעת לנפש שפחותה בהרבה מערים גדולות אחרות, המגזרים השונים החיים בה ועוד שלל נימוקים שונים.

מנגד, בסביבת כחלון טוענים כי ברקת פועל באופן עקבי להגדיל מדי שנה עוד ועוד את גובה המענק המיוחד ואין לדבר סוף. 

כך למעשה, מוצאים עצמם תושבי העיר מדי שנה בשנים האחרונות בשביתה כללית, כאשר המאבק בין הצדדים מרים ראש ולפעמים אף מתנהל באמצעות העברת מסרים של הצדדים, אחד לשני, באמצעות התקשורת.

על במה מאולתרת מטרקטור, מחאת עובדי עיריית ירושלים אשתקד מול הכנסת, על רקע המאבק לתקציב ירושלים | צילום: פישל רוזנפלד

אגב, ועדת גדיש שהובילה ליצירת 'מענק האיזון', לא עסקה בירושלים בשל גודלה, ממדי העוני, מספר הילדים והמגזרים השונים החיים בה. למעשה, אין כל מנגנון ונוסחה שמטרתם טיפול במצבה של העיר. מה שמהווה כמובן כלי שרת בידי שני הצדדים. ראש העיר ואנשיו הטוענים למחסור תקציבי חמור ואילו כחלון ואנשיו שמאשימים דווקא בבזבוז כספי העירייה לצרכים שאינם חיוניים וכי ההתנהלות התקציבית בקופת העירייה אינה נכונה.

השנה, נראה היה לרגע כי הסאגה הגיעה לסיומה. הצעת חוק שיזמו חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' וחיליק בר והייתה אמורה לעלות השבוע להצבעת השרים בוועדה לענייני חקיקה, באה למעשה להגדיר מענק קבוע לבירה, כמו גם תעדוף להעברת עודפי תקציב לקופת העיר ירושלים.

בדברי ההסבר להצעת החוק, עליה חתומים למעלה מחמישים חברי כנסת מכל קצות הקשת הפוליטית, מלבד חברי סיעת 'כולנו' כמובן, הרחיבו סמוטריץ ובר בעניין חיוניות התקצוב המיוחד והביעו חשש ממעמדה הסוציו-אקונומי הרעוע של העיר, ביחס לשנים קודמות. 

"לאחרונה ירד מעמדה הסוציו-אקונומי של העיר מאשכול 4 לאשכול 3. איכות החיים בירושלים היא הערובה לשגשוגה – היא שתבטיח משיכת תושבים לחיות בה, היא שתבטיח משיכת מעסיקים לפעולה בעיר, והיא שתבטיח נהירת מבקרים ותיירים", מציינים יוזמי החוק.

עוד נכתב בדברי ההסבר להצעת החוק, כי "למרבה הצער והתדהמה, מבט השוואתי של ירושלים לערים אחרות בישראל מגלה תמונה מדאיגה – ההשקעה בכל אחד מ-900,000 תושבי העיר עומד על כ-5790 שקלים חדשים לתושב זאת בעוד שבתל אביב גובה ההשקעה עומד על 10,256 שקלים חדשים לתושב, ובממוצע פורום 15 הערים הגדולות הוא עומד על 8,089 שקלים חדשים לנפש. יוצא אם כן, שהפער בין ההוצאה הממוצעת לתושב בירושלים קטנה ב-2,299 שקלים חדשים ובסך הכל ב-1.95 מיליארד שקלים חדשים לשנה". 

יוזמי החוק ידעו כמובן שכחלון אינו נמנה בין אוהדי הבירה, וזאת בלשון המעטה כמובן, ועל מנת לזכות בתמיכת שר האוצר הציעו במסגרת החוק החדש כי ייקבע מענק בסכום ששווה ל-50% מהפער הכולל, יחד עם מנגנון עדכון שנתי שיביא למניעת פגיעה נוספת ולצמצום הפער במהלך השנים. "במצב עניינים זה ירושלים איננה יכולה להתחרות בערים אחרות, ואין פלא שמצב העוני בה הולך ומידרדר", נכתב בטיוטת הצעת החוק.

בהמשך מציינים יוזמי החוק את ייחודיותה של העיר שמתאפיינת ב"תופעות רבות שאין להן אח ורע ברשויות מקומיות אחרות, לא במהות ולא בהיקף. העירייה אינה זוכה לשיפוי ראוי מהמדינה בעבור חובות שונים – בעבור נכסים הפטורים מארנונה כגון כנסיות שחובם המצטבר עומד על כ-650 מיליון שקלים חדשים, בעבור עלויות השכרת מבנים המיועדים לחינוך שעלותם עומדת על כ-90 מיליון שקלים חדשים ועלויות נוספות".

לסיכום, נכתב בדברי ההסבר כי "מדינת ישראל אינה יכולה לאפשר למגמות אלה להמשיך ולהחריף. ירושלים זקוקה למודל אחר, אשר יטפל בבעיית צמצום הפערים בין ירושלים לפורום 15 הערים הגדולות – בערך צומח של 270 מיליון שקלים חדשים מדי שנה זאת על פי חישוב שיעור השינוי בהוצאה לתושב כפול מספר התושבים בעיר חלקי שניים. תמיכה זו תביא את איכות השירותים בעיר לרמת ההוצאה הממוצעת של פורום ה-15 תוך עשור שנים".

"על כן, הצעת החוק נועדה לקבע תקציב בסיס על סך של 975 מיליון שקלים חדשים לשנת 2017, ומשנת 2018 ואילך יתעדכן סכום המענק כך שיתווספו הסכומים הבאים: האחד, סכום השינוי השנתי בממוצע ההוצאה לתושב ב-15 הערים הגדולות על פי פרסום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כפול מספר התושבים בירושלים חלקי שניים, וסכום נוסף המחושב לפי שיעור השינוי באחוזים ביחס בין תקציב העירייה בניכוי מענק הבירה בשנה הנוכחית, לבין תקציב העירייה בניכוי מענק הבירה בשנה שעברה כפול סכום המענק שניתן בשנה הקודמת, חלקי שניים. בנוסף, מוצע לקבוע כי מענק הבירה ישמש לתקצוב פעילות בנושאי חינוך, רווחה, שיקום שכונות ופיתוח מקומות תעסוקה".

על פניו, נשמע הגיוני ביותר ומשכנע לא פחות. אבל כחלון לא ממש ממהר לממש לברקת את שאיפותיו התקציביות, ויש לכך לא מעט סיבות, בראשם היחסים האישיים והפוליטיים בין השניים. וכשמדובר בשנת בחירות, לא משנה אם ברקת יחליט להתמודד במירוץ הארצי לכנסת או לקדנציה נוספת לראשות העיר, כחלון הוא האחרון שיאפשר לברקת להגדיל את סל ההישגים וה'קבלות' שישרתו אותו בקמפיין הבחירות ההולכות וקרבות.

לעומת זאת, כחלון אינו מעוניין להצטייר כאוייב ירושלים שיציב את מקומו על מפת השמאל, שאגב גם שם תומכים רבים בהצעת החוק. 

כלל הנסיבות האלה הביאו למעשה להודעת השר כחלון בישיבת ועדת השרים ביום ראשון כי הוא מטיל ווטו נגד ההצבעה לחוק במתכונתו הנוכחית. עם זאת, הודיע השר כחלון כי בשבועיים הקרובים ינהל משא ומתן מול הגורמים הרלוונטיים על מנת לאפשר חוק זהה, שמצד אחד יאפשר לו מעמד של אוהב ירושלים ומצד שני לא יספק לברקת ניצחון גדול מדי.

כך או כך, נראה כי גם השנה המאבק בין הצדדים לא ממש בכיוון של פשרה וכי שביתה כללית בבירה – היא רק עניין של זמן.

השארת תגובה