סוף לשביתות בבירה? השרים יצביעו על 'חוק ירושלים'

חוק ירושלים, אותו יזמו חה"כ סמוטריץ' ובר, הקורא לתעדף תקצוב עבור ירושלים וקביעת מנגנונים לצמצום הפערים התקציביים בין ירושלים לבין 15 הערים הגדולות בישראל, יעלה הבוקר לדיון בועדת השרים לענייני חקיקה

לאחר לא מעט שביתות חוזרות ונשנות ותמונות של הררי אשפה שחוזרות על עצמם מדי שנה, עת בוחר ראש העיר ניר ברקת לפתוח בשביתה כללית, לאחר אי-הבנות עם שר האוצר בנוגע לתקציב הייחודי לירושלים, נראה כי הסאגה הגיעה לסיומה.

הבוקר ידונו השרים בהצעת חוק חדשה, אותה יזמו חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' וחיליק בר, והיא נועדה לתעדף תקציבים לעיר ירושלים, כמו גם קביעת מנגנונים לצמצום הפערים התקציביים בין ירושלים לבין 15 הערים הגדולות בישראל.

על החוק חתומים למעלה מחמישים חברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה והיא עולה לועדת השרים לענייני חקיקה כחלק ממכסת החקיקה של מפלגת הליכוד.

בדברי ההסבר להצעת החוק מתייחסים יוזמי החוק, חברי הכנסת סמוטריץ' ובר למעמדה הסוציו אקונומי של הבירה וכותבים כי "בעשורים האחרונים ירד מעמדה הסוציו-אקונומי של העיר ירושלים. לאחרונה ירד מעמדה הסוציו-אקונומי של העיר מאשכול 4 לאשכול 3. איכות החיים בירושלים היא הערובה לשגשוגה – היא שתבטיח משיכת תושבים לחיות בה, היא שתבטיח משיכת מעסיקים לפעולה בעיר, והיא שתבטיח נהירת מבקרים ותיירים".

"איכות החיים מתבטאת יותר מכל בתקציבים ובמשאבים העומדים לרשות עיריית ירושלים בתחומים של חינוך, רווחה, ניקיון ותחזוקה, תרבות וכיוצא באלה. למרבה הצער והתדהמה, מבט השוואתי של ירושלים לערים אחרות בישראל מגלה תמונה מדאיגה – ההשקעה בכל אחד מ-900,000 תושבי העיר עומד על כ-5790 שקלים חדשים לתושב זאת בעוד שבתל אביב גובה ההשקעה עומד על 10,256 שקלים חדשים לתושב, ובממוצע פורום 15 הערים הגדולות הוא עומד על 8,089 שקלים חדשים לנפש. יוצא אם כן, שהפער בין ההוצאה הממוצעת לתושב בירושלים קטנה ב-2,299 שקלים חדשים ובסך הכל ב-1.95 מיליארד שקלים חדשים לשנה. עם זאת מובן כי לא ניתן לסגור פער של שנים רבות בשנה אחת, לכן נקבע מענק בסכום ששווה ל-50% מהפער הכולל, יחד עם מנגנון עדכון שנתי שיביא למניעת פגיעה נוספת ולצמצום הפער במהלך השנים. במצב עניינים זה ירושלים איננה יכולה להתחרות בערים אחרות, ואין פלא שמצב העוני בה הולך ומידרדר".

על במה מאולתרת מטרקטור, מחאת עובדי עיריית ירושלים אשתקד מול הכנסת, על רקע המאבק לתקציב ירושלים | צילום: פישל רוזנפלד

בהמשך מציינים יוזמי החוק את ייחודיותה של העיר, כמו גם הנוסחה לשיפור מעמדה שטרם אותרה. "ועדת גדיש שהובילה ליצירת 'מענק האיזון', לא עסקה בירושלים וזאת בשל גודלה, ממדי העוני, מספר הילדים והמגזרים השונים החיים בה, ולמעשה אין כל מנגנון ונוסחה שמטרתם טיפול במצבה של העיר".

"בירושלים תופעות רבות שאין להן אח ורע ברשויות מקומיות אחרות, לא במהות ולא בהיקף. העירייה אינה זוכה לשיפוי ראוי מהמדינה בעבור חובות שונים – בעבור נכסים הפטורים מארנונה כגון כנסיות שחובם המצטבר עומד על כ-650 מיליון שקלים חדשים, בעבור עלויות השכרת מבנים המיועדים לחינוך שעלותם עומדת על כ-90 מיליון שקלים חדשים ועלויות נוספות".

לסיכום, נכתב בדברי ההסבר כי "מדינת ישראל אינה יכולה לאפשר למגמות אלה להמשיך ולהחריף. ירושלים זקוקה למודל אחר, אשר יטפל בבעיית צמצום הפערים בין ירושלים לפורום 15 הערים הגדולות – בערך צומח של 270 מיליון שקלים חדשים מדי שנה זאת על פי חישוב שיעור השינוי בהוצאה לתושב כפול מספר התושבים בעיר חלקי שניים. תמיכה זו תביא את איכות השירותים בעיר לרמת ההוצאה הממוצעת של פורום ה-15 תוך עשור שנים".

"על כן, הצעת החוק נועדה לקבע תקציב בסיס על סך של 975 מיליון שקלים חדשים לשנת 2017, ומשנת 2018 ואילך יתעדכן סכום המענק כך שיתווספו הסכומים הבאים: האחד, סכום השינוי השנתי בממוצע ההוצאה לתושב ב-15 הערים הגדולות על פי פרסום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כפול מספר התושבים בירושלים חלקי שניים, וסכום נוסף המחושב לפי שיעור השינוי באחוזים ביחס בין תקציב העירייה בניכוי מענק הבירה בשנה הנוכחית, לבין תקציב העירייה בניכוי מענק הבירה בשנה שעברה כפול סכום המענק שניתן בשנה הקודמת, חלקי שניים. בנוסף, מוצע לקבוע כי מענק הבירה ישמש לתקצוב פעילות בנושאי חינוך, רווחה, שיקום שכונות ופיתוח מקומות תעסוקה".

השארת תגובה