"הם הציעו סידור מלא" • החזן המזרחי שוויתר על קריירת 'מקסיקו'

בתום השנה הכואבת בחייו ועם שני סינגלים חדשים – פותח משה דוויק את סגור ליבו ומספר על ההתמודדויות, המאבקים, ההצלחות ועל המחשבה לעזוב את הכל ולצאת לגלות • וגם: המעבר הדרמטי בשדה התעופה באמצע רעידת אדמה

עם הראשלצ הגרי יוסף
עם הראשלצ הגרי יוסף
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

הזמר משה דוויק התהלך לאיטו בשדה התעופה 'בניטו-חוארס' במקסיקו סיטי כשידיו אוחזות בעגלת מזוודות כסופה. היה זה יממה לפני ראש השנה ודוויק מיהר לאכסניה בה ישתכן בימים במהלכם  מתארח בקהילה היהודית המקומית בה הוא משמש כחזן בימים הנוראים. דוויק התקדם לכיוון עמדת הבידוק בה ישבו פקידי המכס, אבל אז התרחש טוויסט בעלילה: הקרקע תחת רגליו של הזמר הצעיר החלה לרעוד.

"בהתחלה לא חשבתי שזה רעידת אדמה", משחזר דוויק. "אבל מיד קלטתי שדברים החלו לזוז. זה אולי נשמע תיאור מספר עלילתי, אבל זה בדיוק מה שקרה. הכל מסביבי התנועע: הקירות, העמודים, המזוודות ואפילו המסכים של שדה התעופה נפלו והתנפצו. קשה לתאר מה עבר עליי באותם רגעים". על הרעידה המדוברת שמע כל העולם בשעות הבאות. מדינת ישראל אף שלחה משלחת שגרפה מחמאות מכל עבר, אך באותם רגעים, לא חשב דוויק על דבר מלבד משפחתו. "הייתי ממש בתחושה שאני נתון בידיו של הקדוש ברוך הוא. אין לי תיאור אחר לזה".

מאחר שטרם עבר את עמדת הבידוק, היה דוויק לכוד בשטח שדה התעופה. "לצאת לא יכולתי כי היה מחסום שלא נפתח גם בזמן הרעידה", הוא אומר ומשחזר את רגעי הכאוס: "אנשים רצו לכל עבר בלי לדעת לאן הם הולכים". דוויק ניסה להימלט לכיוון בו חשב שיהיה שטח פתוח, אך אז שני שוטרים שעמדו בסמוך, משכו אותו הצידה ופקדו עליו להישאר צמוד לקיר. "רק אז קלטתי את חומרת המצב".

ב-20 הדקות הבאות ישב דוויק מרותק לרצפה וצמוד לקיר ללא כל יכולת או רצון לזוז ממקומו. "זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שהרגשתי מה זה פחד מוות. בכל רגע יכל להתמוטט המבנה או אפילו עמוד אחד שהיה מוחץ אנשים למוות". דקות לאחר מכן, הנוסעים החלו לפנות את אולם הטרמינל. "רק אז הבנתי את עוצמת הרעידה. היה פשוט כאוס מוחלט. רציתי לקנות משהו קר לשתות ולא היו מוכרים בחנויות. כולם ברחו".

באותם רגעים, כל רצונו של היה להימלט מהמקום. "ראיתי בניינים שקרסו, פחדתי להישאר באזור, אבל גם להשיג מונית לא היה פשוט". בהגיעו לאכסניה שוחח דוויק עם בני משפחתו והחל בהכנות לקראת ראש השנה. "זו הייתה טראומה", הוא אומר. "לקח לי כמה ימים להתאושש אבל ברוך ה' התפילות התנהלו כסדרם ובחסדי שמים גם לא נרשמו נפגעים מקרב חברי הקהילה".

זו לא הפעם הראשונה שדוויק – פייטן מוכר – נוסע למקסיקו. "אני נוסע לשם כל שנה בימים הנוראים, כבר 12 שנה ברצף, אבל מטבע הדברים את ראש השנה הזה אני לא ישכח לעולם". כבר במפגש הראשון עם חברי הקהילה, דוויק מספר כי הוטב לו משמעותית. "זה אפקט פסיכולוגי. כשכולים חווים אתך חוויה, גם אם היא קשה, הרבה יותר קל להתמודד איתה".

נשאר בישראל

כיום, אין בית מזרחי בו השם משה דוויק נחשב לאלמוני. הוא החל את דרכו כ"פייטן בבית הכנסת" ו"בשולחן שבת", אך עם השנים, החל להתפרסם ולקבל הזמנות לאירועים. "הייתי שר בבית הכנסת, בסעודות שבת, בבקשות ובשמחות של המשפחה", מספר משה דוויק בראיון ל'כל ישראל'. בגיל 13 הפתיע משה הצעיר את מכריו ובני משפחו כאשר הודיע להם שהחליט להפסיק לשיר. "ביררתי וגיליתי ששירה בגיל הזה בלי ליווי מקצועי מזיקה לקול".

חמש שנים לאחר מכן, חזר דוויק לשירה, אך במידה. "למדתי בישיבה ומטבע הדברים זה לא תמיד התאים, אז הייתי שר רק באירועים משפחתיים ובשירת הבקשות מידי שבת". הרציונל שעמד מאחורי ההחלטה שלא להופיע, היה ניסיונם של ילדי הפלא למיניהם. "כשנחשפים לעולם הזה בגיל צעיר, לא יוצאים מזה טוב", הוא אומר. "ההורים שלי לא רצו שאני יהיה בפרונט בשנים של ההתבגרות והם צדקו. לא מכיר הרבה ילדי פלא שיצאו בצורה טובה מהתקופה הזאת".

להזמנות הרשמיות נעתר דוויק רק לאחר נישואיו, אלא שגם אז התרחשה דרמה לא קטנה. "לא רציתי להיות זמר חתונות ולא רציתי להופיע באירועים", הוא חושף. "היה לי חלום להיות חזן של קהילה קטנה ואיכותית. האופציה שעמדה על הפרק באותו זמן הייתה קהילה במקסיקו סיטי, לשם התחלתי לנסוע עוד לפני החתונה בימים נוראים". בימים אלו, כשהוא אברך כולל המופיע פעם בשבוע או מעט יותר, קיים דוויק מגעים עם הקהילה במקסיקו והתעתד לעקור מישראל, אך מי שנעמד על רגליו האחוריות והתנגד למהלך היה גיסו. "הוא תיאר בפניי את ההשלכות של מעבר לארץ רחוקה וממש הפעיל לחץ גדול שאני לא יטוס".

• כלומר, רצית לעזוב את הארץ?

"כן. ראשית, אני מאוד אוהב את המנטליות בחו"ל. שנית, בתור אברך צעיר, זו הייתה הצעה מאוד מפתה. הם למעשה הציעו 'סידור מלא' מצד הקהילה בתוספת הטבות רבות שבוודאי לא היו לי באותו שלב בחיים. גם לא האמנתי באמת שאני יהיה זמר מוכר ואני יופיע כל יום באירועים. צריך להבין, זו הייתה החשיבה של אותם שנים. לא הכל היה מובן מאליו".

• כיום עדיין יש הצעות?

"יש ותתפלא, אני עדיין רוצה. אבל יהיה לי מאוד קשה לעשות את זה. לפני 12 שנה, בתור נשוי טרי, היה הרבה יותר פשוט. כיום, לבצע מהלך כזה, זה כבר מסובך בהרבה כי יש לי ברוך ה' קריירה בארץ ופתחתי דף חדש בחיים. להפסיק הכל, יהיה מאוד קשה".

ובכל זאת, כאשר אנחנו מבקשים להבין מה יכול לגרום לאדם מצליח לעזוב הכל ולעקור למדינה זרה, ייתכן כי הביקורתיות הישראלית האופיינית תורמת לכך. "אני מאוד ביקורתי על עצמי", אומר דוויק. "מאוד קשה לי לשמוע דבר שלילי על עצמי. לכן כשאני שומע ביקורת, אני תמיד בוחן את עצמי. אבל לפעמים, ביקורות באות ממקום שלילי. יש הרבה קנאות בתחום הזה". וכאן מפתיע דוויק עם אמירה נחרצת למדי: "אם יהיה לי כיוון לעזוב הכל, זה יהיה רק בגלל כל הלשון הרע והביקורת השלילית שיש בתחום. כשאני חזן בקהילה, אני לא בפרונט ולא חשוף לביקורת". סַתם ולא פירש.

"אני א-פוליטי"

ואפרופו ביקורת. לפחות בפעם אחת עלה דוויק לכותרות שגררו ביקורת רחבה כלפיו. היה זה בחג פסח האחרון, תנועת ש"ס ערכה 'הקבלת פני רבו' באצטדיון טדי בירושלים והזמינה את דוויק לצד זמרים מוכרים וידועים כדוגמת שלמה כהן, מוטי שטיינמץ ואחרים. ימים ספורים קודם לאירוע בו השתתפו כ-20,000 אנשים, פרסמה ש"ס מודעות בהם נעדרה תמונתו של דוויק, במה שהתפרש כביטול הופעתו.

בכלי התקשורת החרדים עסקו בנושא בלהיטות ולפי הדיווחים שהתפרסמו, הסיבה לביטול הופעתו הייתה נעוצה באירוע נוסף בו הופיע דוויק: הקבלת פני רבו בישיבת 'כסא רחמים' בבני ברק, אשר בינה לבין תנועת ש"ס קיימת מתיחות. במהלך הראיון, כאשר נשאל דוויק על שאירע באותם ימים, הוא התעטף בשתיקה, אך לאחר מספר רגעים השיב כמי שמשנתו סדורה בפניו: "אני לא איש פוליטי ומעולם לא הייתי כזה. אני גם לא מבין בזה. בבחירות אני עושה הוראת מרן ומצביע ש"ס, זה הקשר היחיד שיש לי לפוליטיקה".

למרות זאת, מסרב דוויק להתייחס ישירות לביטול ההופעה בטדי. "הייתי טוב עם כולם ורוצה להמשיך להיות טוב עם כולם. לאנשים יש מריבות בינם לבין עצמם, אבל אני לא נכנס לזה בכלל. אני איש של כולם. אני חושב שהמטרה של זמר יהודי היא לקרב את עם ישראל על ידי שירה ולא להתעסק בפוליטיקה".

• ובכל זאת, אתה כן משתתף באירועים פוליטיים כדוגמת הקבלת פני רבו.

"אני משתדל לשמח כל אחד ואחד בעם ישראל. ואני חוזר ואומר, לא קשור לאף צד ויש לי הערכה וכבוד גדול לש"ס שהזמינו אותי לאינספור אירועים. תקרא לזה כך: אני א-פוליטי".

• אפרופו הקבלת פני רבו, אתה מסכים עם הביקורת על כך שבאירועים ספרדים מושמעים שירים חסידיים?

"אני יכול להבין את המקום שממנו זה מגיע: להביא יותר קהל. אבל לדעתי יש כאן טעות גדולה. אם יש מקום לפרגן לזמרים מזרחיים, למה לא? דיברו על זה כמה לפניי ויש לנו ברוך ה' לא מעט זמרים מזרחים. כשמרן היה חי, לא היו מביאים זמרים חסידיים. אני זוכר בגן סאקר אלפים היו מגיעים בלי אף זמר חסידי. אולי הדור של היום כן דורש את זה".

כאשר דוויק מזכיר את שמו של מרן, קולו מצטעף. "כולנו חשים את הגעגועים אליו", הוא אומר. בשבוע החולף אף הוציא דוויק שיר לזכרו, שיר שאת מילותיו כתב נכדו של מרן הגר"ע, הרב יעקב סיני. בילדותו, גדל דוויק בצלו של הגר"ע יוסף זצ"ל. "היו לנו שתי דמויות במשפחה. היה את אבא שלי שהלך בדרכי מרן הרב עובדיה. ואמי מהבית הייתה חסידת חב"ד והעריצה את הרבי מחב"ד. זה משתלב ביחד. החסידות של חב"ד יחד עם ההנהגה של מרן. עד היום חב"ד נמצאת בתוך תוכי".

השילוב בדמויות מבית, חופף עם שילוב מעניין לא פחות שקיים בצורת השירה של דוויק המגיש באירועיו שירים חסידיים ומזרחיים כאחד, כאשר משני צורות ההגשה, נהנים בעלי האירוע. "זו הסיבה שבחורי ישיבות מזרחיים מזמינים את משה לחתונות שלהם", מדגיש מנהלו האישי, אבי סבג. "הוא מקפיד על איכות בשני הסגנונות".

• יש ישיבות שנאסר בהם להשמיע שירים מזרחיים בחתונות..

דוויק: "יש אולי שני ראשי ישיבות שלא מסכימים להזמין אותי בגלל השירה המזרחית. כל השאר, לא מתנגדים, אבל אני מכבד את בקשותיהם ובכל אירוע מקפיד שלא לשיר בניגוד להוראות של ראש הישיבה".

• אירע פעם שראש ישיבה כעס עליך בנושא?

"בחתונה אחת, ראש הישיבה לא היה מודע שיושמעו שירים מזרחים ובאמצע החתונה הוא הורה לכל הבחורים לעזוב את האולם ולחזור לישיבה. אבל זה בגלל שלא היה תיאום. כשיש תיאום, אני מכבד את בחורי הישיבות".

השבר הגדול

לכל אדם מתרחש אירוע אחד בחייו שבו הוא אומר לעצמו: מה שהיה הוא לא מה שיהיה. לאדם רגיל מן השורה, האירוע מתרחש בגיל העמידה ויותר, אך משה דוויק נאלץ לחוות זאת בגיל צעיר למדי. לפני שנה ושלושה חודשים, נפטרה אמו באופן טראגי ומזעזע. משאית שנסעה בסמוך למדרכה עליה צעדה האם, עצרה לפתע בכיכר שלפני היישוב חשמונאים, וטרקטור שהיה על סיפונה נפל בסמוך לאם. לאחר זמן קצר, היא השיבה את נשמתה לבוראה.

לדוויק ולבני משפחתו, ישנה הרגשה כי האם הרגישה את פטירתה כבר לילה קודם לכן. "חצי יממה לפני האסון", מספר דוויק. "הייתי באירוע בחיפה. ובדרך למקום, קיבלתי טלפון מפתיע מאימא שלי. בדרך כלל השיחות שלנו הן קצרות וענייניות, כמו שיחות רגילות בין אמא לבן. באותו ערב זה היה מעט שונה. היא דיברה באריכות והביעה את דאגתה כלפיי וביקשה ממני אף להוריד במינון של העבודה".

בשלב זה, נזכר גם מנהלו של דוויק בשיחה האחרונה. "באותה נסיעה היא גם ביקשה לדבר איתי ואמרה לי: 'תשמור עליו'. אני זוכר את זה היטב. באותם רגעים לא הבנו את המשמעות של המשפט הזה". מה שהתברר ביממה שלאחר מכן, היה ששיחה דומה היא קיימה עם כל אחד מבני המשפחה. "אפילו עם הנכדים היא דיברה, זה משהו שלא קרה כמעט אף פעם שבערב אחד היא מדברת עם כולם".

האירוע הסתיים, דוויק וחבריו חזרו לביתם, ובשעת בוקר מוקדמת רעייתו מעירה אותו בבהלה. 'אמא שלך נפצעה בתאונת דרכים', אמרה לבעלה. "באותו שלב לא חשבתי שזה משהו רציני. אמרו לי שהיא נפצעה ברגל. אז היא נפצעה, היא תחלים והכל יהיה בסדר", מספר דוויק. "אבל אשתי זרזה אותי להתארגן וללכת יחד לבית החולים תל השומר".

בדרך לבית החולים, עוד חשב דוויק לעצור בתחנת הדלק ולרכוש לאמו כמה חטיפים, אך רעייתו ביקשה למהר לבית החולים על פי הוראה שקיבלה משאר בני המשפחה. "באותם רגעים, כשהייתי בנהיגה, אשתי קיבלה הודעה שבה היה כתוב שאישה בת חמישים נהרגה. היא לא אמרה לי מילה, אבל ראיתי שהפנים שלה מוטרדות והיא ממלמלת: 'לא יכול להיות. זה פשוט לא יכול להיות'. אמרתי לה שאני לא מבין מה היא רוצה. זה סך הכל פגיעה ברגליים והיא תהיה בסדר גמור, אבל אשתי שתקה".

במאמר מוסגר, מבקש דוויק לציין את חכמתה של רעייתו באותם רגעים. "אם הייתי מקבל את הבשורה באמצע נהיגה, סביר להניח שהייתי לוקח את זה קשה הרבה יותר. היא התנהגה בתבונה באותן דקות". בנימה זאת הוא מבקש להוסיף: "אני חייב הכרת הטוב גדולה מאוד לאשתי שמחזיקה את הבית כמעט לבדה כאשר אני מוכרח בשל עבודתי לצאת לאירועים ולעיתים כאלו הנערכים בחו"ל".

ובחזרה לרגעים הדרמטיים: כאשר הגיעו לבית החולים, צוות חדר המיון הפנה את בני המשפחה לחדר אחד שבו התרכזו והמתינו. "שמתי לב שאחותי שגרה בבני ברק, לא הייתה בחדר. אחר כך התברר שהם ידעו ראשונים מהפטירה והייתה הוראה שלא לספר לנו ולא לענות לנו בטלפונים עד שהגיע רופא שהודיע את הבשורה הקשה".

• מה הרגשת באותם רגעים ששמעת את הבשורה?

"הייתי בהלם טוטאלי. גם אחרי שעה, לא יכולתי להוציא הגה מפי. אפילו לא הצלחתי לבכות. זו הייתה טראומה קשה. רק כשהגיעה כל המשפחה וחברים התחלתי לעכל את האבדן הגדול".

• אם לתמצת את השנה האחרונה, איזה שינוי עברת?

"עברתי שנה לא קלה. הקפיצה למוזיקה מיד אחרי השבעה בהוראת הרבנים, הוציאה אותי מהמקום הזה. אבל עברתי שנה לא קלה בכלל. ביני לבין עצמי עשיתי חשבונות של דברים שרציתי להגיד לה ולא הספקתי. סגירת המעגל הייתה רק לפני כמה שבועות כשעליתי לקברה בסערת רגשות, הרגשתי שלם עם עצמי. כל מה שלא הוצאתי כל השנה, הוצאתי באותם שעות ליד קברה".

• יש שירים שקיבלו משמעות אחרת באותה תקופה?

"בשבוע הראשון של האירועים לאחר השבעה, כמעט כל שיר היה גורם לי לבכות. גם השירים הקצביים וגם השירים השקטים, אבל עד היום קשה לי לשיר שירים על אמא. זה מחזיר אותי אחורה".

בימים אלו, מתקדם דוויק לקראת אלבום חדש שיצא בחודשים הקרובים. שני סינגלים, "למעלה" ו"רועה נאמן" על מרן הגר"ע, שהם – לדברי מנהליו – השירים הפותחים של האלבום המיועד, אך הוצאתם תוכננה קודם לכן. "בגלל הפטירה של אמי, דחיתי את כל העבודה של השירים בשנה".

• הרבנים התירו להופיע, אולי גם יכלו להתיר להוציא אלבום.

"להופיע הייתי חייב וכך גם הורו לי הרבנים, אבל עם השירים חיכיתי עד לאחר השנה. בהרגשה הפנימית היה לי נח יותר לדחות את השירים כי למעשה זה סובל דיחוי".

• באלבום יהיה שיר על אמך?

"בוודאי. בעזרת ה'. אנחנו עובדים על זה. אמרו לי במהלך השנה להוציא שיר עליה, אבל זה לא הרגיש לי נכון. זה השיר הראשון שאני בעצמי כותב ואני משקיע בזה הרבה מאוד. הלחן גם יגרום לאנשים להרגיש את מה שעברתי. את הרגשת החיסרון שאני מרגיש כל יום".

2 תגובות
  1. כתבה ארוכה מידי

  2. משה היקר חזק ואמץ מתים עלייך

השארת תגובה