כשהעולם כולו הזדעזע לשמע // רבה של ירושלים הגר"א שטרן

הרב-אריה-שטרן
הרב-אריה-שטרן

שתי הפרשיות, בראשית ונח עוסקות בבריאת העולם ובבריאת האדם שהוא נזר הבריאה. על אדם הראשון נאמר במסכת חגיגה (דף יב) שהייתה קומתו כקומת שמים וארץ, ומלבד הפירוש הפשוט יש להגדרה הזו גם תוכן פנימי שהייתה בו שלמות בחומר וברוח.

ואולם אנשי אותו הדור חטאו ונפלו, ומגדולתם נותר רק החלק החומרי, ככל האמור בפסוק בסוף פרשת בראשית: "הנפילים היו בארץ בימים ההם וגו'".

בעקבות זה אמר האלוקים שצריך לברוא עולם חדש וחלש יותר כמו שנאמר: "לא ידון רוחי באדם לעולם, בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה".

בדברי חז"ל במסכת חולין (דף קלט, ב) הננו מוצאים ששאלו: היכן יש רמז לשמו של משה בתורה, והשיבו: "בשגם הוא בשר" והפירוש שהמילה "בשגם" היא בגימטריא "משה", ולכאורה קשה מה העניין במציאת רמז לשמו שלמשה בתורה כאשר כבר ידענו ששמו נזכר בתורה מחומש שמות ואילך יותר משם של כל אדם אחר.

אבל צריך לומר שעל ידי הרמז הזה ביקשו חכמים ללמדנו שהעולם החדש והחלש צריך לבסיס שמחזק אותו, וזו התורה שנמסרה לישראל, ומהם לעולם כולו על ידי משה רבנו שהיו ימיו מאה ועשרים שנה, כלומר שהגיע לשיא של השלמות האפשרית בעולם שלאחר המבול.

בפסוק נוסף אנו קוראים: ה' למבול ישב, וישב ה' מלך לעולם" וידוע המדרש המספר שבשעת מתן תורה כשהעולם כולו הזדעזע לשמע קול ה', הייתה בהלה גדולה וחשש שמא חוזר המבול להחריב את העולם, ועל כך בא אות ההרגעה לבשר ולהודיע שלא יהיה מבול שנית, שכן "ה' עוז לעמו ייתן וגו'"- ואין עוז אלא תורה אשר מגינה ומראה את הדרך אשר צריך לילך.

נראה שזהו המסר העיקרי של שתי הפרשיות בתורה העוסקות במעשה בראשית, ומתארות תקופה ארוכה ביותר של ימי הרת עולם ובכל זאת הן קצרות. ובמסכת חגיגה למדנו שאין להאריך בדברים אלה ובוודאי שלא לדרוש בהם, שכן כל המסתכל בארבעה דברים רצוי לו כאילו לא בא לעולם: מה למעלה, מה למטה מה לפנים ומה לאחור.

בדברי רש"י על התורה מצאנו שכותב: שאף לא היה צריך לכתוב בתורה את הדברים הקצרים על מעשה בראשית, וכל שנכתב הוא רק כדי להודיע שכח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים".

מדבריו המופלאים של רש"י אנו לומדים על החשיבות הגדולה של ארץ ישראל שרק בגללה סיפרה לנו התורה את כל מעשה הבריאה, כדי שנזכור ש"לה' הארץ ומלואה" וממילא לא יכולה להיות לגויים שום תביעה על הארץ, אשר נתן ה' לעמו.

מלבד זה אנו לומדים מדבריו על החשיבות הגדולה של מצות "החודש הזה לכם" בה היה צריך להתחיל וממנה נלמד שיש לנו מסגרת ייחודית, מבחינת המקום ומבחינת הזמן.

רק עכשיו התחדשנו בשנה חדשה המיוחדת לנו – "ככסה ליום חגנו", וכבר מתחיל בשבת זו החודש השני חודש מרחשון.

יש שמפרשים את שמו שרומז לאיזו מרירות בגלל שלא נתברך בחגים, ואולם נראה לפרש שנקרא כך מפני חשיבותו – מר חשון, שבחודש הזה אנו חוזרים לחיי המעשה האפורים ונבחנים בהם על היכולת לשלב בהם את ערכי הקדושה, התורה והמצוה.

על כן, על החודש הזה במיוחד אפשר לומר שהוא שלכם.

לסיום, כדאי להיזכר בפתגם החודש של מרן הרב קוק זצ"ל, שכבר נודע ברבים בזכות המנגינה היפה שחוברה לו: "כשהנשמה מאירה גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים".

השארת תגובה