הנכדים הביאו לסבא מתנה 'שלט' – הסבא אמר תודה אך סירב לתלות את השלט

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים

בירושלמי במסכת בבא מציעא (יב) ובמדרש נאמר על אנשי דור המבול: "א"ר אחא כי מלאה הארץ חמס מפניהם – ומה היה חמסן? הווא בר נש נפיק טעין קופה מלאה תורמוסין והיו מתכוונין ונוטלין פחות משווה פרוטה, דבר שאינו יוצא בדיינין". כלומר, כל חטאם של אנשי דור המבול היה בגניבה של פחות משווה פרוטה.

השאלה הנשאלת הרי בחז"ל מובאות עבירות חמורות ביותר שבני דור המבול חטאו כמו עריות, חמס ועוד ואיך ניתן לומר שכל העבירה היתה גניבה של פחות משווה פרוטה? ובכלל, איך ניתן להעלות על הדעת שהקב"ה הוריד מבול על הארץ והכרית כל נפש חיה בגלל גניבה של פחות משווה פרוטה?

עוד שאל כ"ק האדמו"ר מגור בעל הפני מנחם זצוק"ל על מה שנאמר במשנה במסכת בבא מציעא: "נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות יכול לחזור בו. אבל אמרו: מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור ההפלגה הוא עתיד להיפרע ממי שאינו עומד בדיבורו". מדוע חכמינו ז"ל קללו את האדם הנוהג על פי שורת הדין כשההלכה מתירה לו לחזור מן המקח כל עוד לא נעשתה קניין של "משיכה" בקללה כה איומה וקשה של עונשים חמורים – "מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור ההפלגה הוא עתיד להיפרע הימנו"? אמנם, על האדם לנהוג לפנים משורת הדין, אך מה פשעו וחטאו של הנוהג על פי דין תורה, עד שמגיע לו קללה נמרצת כזו, שהושווה דינו לדור המבול וההפלגה ? ובכלל ההשוואה הזו – לאנשי דור המבול ודור ההפלגה אומרת דרשיני ! מדוע בחרו חכמינו דווקא בדמיון אליהם ולא מצאו השוואה ודמיון אחרים?

ביאור דברים אלו פירש הרבי הפני מנחם זצ"ל על פי דברי חז”ל בילקוט שמעוני בפתח ספר תהילים, שהגדירו את דור המבול – "דרך רשעים תאבד". "דרך" נאמר בפתחה של מסכת קידושין (ב) היא הכנה וכיון למטרה ולייעוד. במעשים הראשונים ובכניסה לדרך לא ניתן תמיד להבחין בין דרך זו לאחרת, אולם הרצון, הדרך שאדם ניצב בה, והכוונה מובילים כל אחד לבסוף למטרה שקבע לעצמו. באמצעותם ניתן להבחין מה היה היעד. ואז פעמים שסופה של הדרך טוב הוא, ופעמים שאחרית הדרך שאול ואבדון.

סברו חכמינו שמהות חטאם של אנשי דור המבול הייתה עמידתם על דרך לא טובה אשר הובילה אותם למדרון תלול, המונע עצירה והאטה בהידרדרותם, ומובילם לעברות חמורות ביותר ולאחרית שאול. אמנם אנשי דור המבול התחילו את דרכן בגניבה של פחות משווה פרוטה, ובתחילה לא ניתן היה להבחין בחטאם. אדרבה הם נראו לפי ההלכה בגדר אנשים הגונים על פי התורה, כך שחטאם היה רק "לפני ה'" היודע נסתרות ותעלומות, כדברי הכתוב "ותשחת הארץ לפני האלוקים", רק הקב"ה הבין כי מושחתים הם. זו הייתה ראשיתה של הדרך שהביאה בסופה ל"דרך רשעים תאבד". כהמשך הכתוב "ותמלא הארץ חמס" – הדרדרות שהביאה לרשע וגזל עדי שאול תחתית, כמו מה שמתואר בפי חז"ל במדרש.

מסופר על אחד מגדולי הדור שהתגורר בבית פשוט ודל. רהיטים מיושנים, נטולי הדר חיצוני. למרות או בגלל זאת היה הבית מאיר באור נגוהות. פני הגאון הפיקו תמיד זהרורי זיו של אור, ושמחה עילאית הייתה שרויה תמיד בבית. פעם רכשו לו נכדיו שלט יפה ועליו חרוט שם המשפחה לתליה על דלת ביתו, במקום המדבקה בכתב ידו שהייתה דבוקה על דלתו. הגאון הודה בלבביות לנכדים, אך סירב לתלות את השלט המהודר על דלתו.

למה? שאלו הנכדים את הסבא בפליאה. פשוט, השיב הגאון. כאשר רואים שלט יפה כל כך מיד אומרים: לא מתאים ששלט כל כך יוקרתי יתלה על דלת כל כך פשוטה, צריך להחליף את הדלת. ואז מחליפים את הדלת. אחרי זה אומרים: לא מתאים שפותחים דלת כל כך יפה והקירות צבועים בלבן פשוט. ואז צובעים את הקירות. נו הקיר כל כך יפה, מה עם הרהיטים הפשוטים והותיקים? מה עם המרצפות בנות שישים השנים? כך נכנס אדם לסחרור, קונה עוד ועוד, לווה כספים, משקיע את ראשו בשטויות שאין להם נצחיות. ומה יהיה עם עיקר שליחות החיים? לכן עצרתי זאת מיד בהתחלה, לא תולים את השלט היפה הזה. און מ'גייט לערנען – הולכים ללמוד.

כך דרכו של היצר הרע, וזה מה שקרה לאנשי דור המבול. שהרי השאלה הנוקבת איך הגיעו להשחתה כזו עד שהוצרכו להשחיתם כליל עולל וטף, וגם ג' טפחים שבתוך האדמה? זה מה שמשיבים חז"ל (ב"ר לא') בתחילה גזל כל אחד פחות משווה פרוטה, וכדרכו של היצר הרע שאינו מתחיל לפתות עם עבירות גדולות אלא שחיקה איטית. בהתחלה הוא בודק את הגבולות והתגובות, וכך מתקדם באיטיות, עד שהגיעו לעבירות חמורות ונוראיות.

לעומת זה על נח דרשו חז"ל את הפסוק (תהילים א,א) "אשרי האיש… לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב". ובגמרא (עבודה זרה יח, ב) הקשו על פסוק זה וכי מאחר שלא הלך, היכן עמד? ומאחר שלא עמד, היכן ישב? ומאחר שלא ישב, היכן לץ? אלא לומר לך, שאם הלך – סופו לעמוד, ואם עמד סופו לישב, ואם ישב – סופו ללוץ. כלומר עיקר שבחו של נח שאפילו לא 'עמד' בעצת רשעים. כי יש כאלו שרק עומדים קצת מתוך סקרנות כדי להיות בענינים כשברור להם שבכוונתם מיד לחזור ללימוד. ועל זה צווח הפסוק שאם עמד לבסוף יישב וסופו ללוץ.

אם אמרנו שויתור קל של 'שלט' יכול לגרום להתדרדרות, מידה טובה מרובה. אם יש לאדם מידה טובה אחת חיובית, צריך לפתח את זה. צריך לומר לעצמו: תראה יש לך 'שלט' כזה יפה, לא מתאים כזו דלת, תחליף את הדלת. תחליף את הקירות, את הרהיטים, תחליף את עצמך.
סיפר מרביץ תורה חשוב שכשהיה קטן נבחן על פרק משניות בעל פה אצל אחד מגדולי הדור. למחרת ראה אותו הגאון שותה משקה קל עם קשית ברחובה של עיר. פנה אליו: "ס'פאסט נישט. לא מתאים שילד שיודע פרק משניות בעל פה, ישתה ברחוב עם קשית?!" המילים נכנסו עמוק בליבי, נבחנתי עוד פרק משניות, עזבתי עוד קשית ועוד קשית, וויל ס'פאסט נישט. והגעתי עד הלום.

זו השוואת חז"ל בין מי שלא עומד בדיבורו לאנשי דור המבול ודור הפלגה. כשם שאנשי דור המבול התחילו בהתנהגות על פי התורה וגזלו פחות משווה פרוטה, אולם יודע תעלומות ראה את התייצבותם על דרך לא טובה שהובילתן לאבדון, כך מי שאינו עומד בדיבורו – למרות שעל פי דין תורה רשאי לחזור בו כל זמן שלא נעשה קנין משיכה, אולם חז"ל מתוך ראית הדברים מבחינים ואומרים: עתידו ח"ו כאנשי דור המבול. כי מתייצב על דרך לא טובה, ואחריתו כדור זה שהקב"ה עתיד להיפרע הימנו. בבחינת בן סורר ומורה.

יה"ר שנתייצב כולנו על דרך הטובה ונעלה בסולם המוצב ארצה שראשו מגיע השמימה.

השארת תגובה