עו"ד נועם קוריס – חוק איסור לשון הרע, ציבור ומילים קשות בבית הכנסת

נועם קוריס
נועם קוריס

סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה 1965, קובע, כי: לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.

רכיב הפרסום בהתאם לחוק יכול להעשות כמעט בכל דרך – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.

לפי חוק איסור לשון הרע, די בכך שהאדם הנפגע ועוד אדם אחד לפחות היו עדים לפרסום, וכאשר מבקשים להפעיל את ההליך הפלילי בענייני לשון הרע, חייבים להיות לפחות שני עדים לעצם הפרסום.

ציבור או חלק מסויים מהציבור אינו יכול להגיש תביעת לשון הרע בגין פרסום שנעשה על ציבור שלם או על חלק מציבור, אלא אם כן היועץ המשפטי לממשלה בעצמו, יגיע למסקנה אחרת בגלל נסיבות פרטניות ספציפיות, אשר הינן ממילא נדירות במיוחד.

למרות הנטייה לחשוב שמותר לפרסם כל דבר שהוא אמת, הרי שסעיף 4 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה 1965, בתיקון מס' 1 משנת תשכ"ז-1967, קובע אחרת, ודורש גם שיהיה בפרסום עניין ציבורי, באילו המילים:

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש."

קיים תיק, בו חברי עו"ד רון לבנטל (שגם חיבר את הספר בעניין לשון הרע "ארץ דיבת חלב ודבש")

ייצג אדם אשר נאמר כנגדו בין כותלי בית הכנסת שהוא גנס ופושע, ובית המשפט ראה דברים אלו בחומרה רבה, לנוכח ההלכה שקובעת שגנב אינו יכול לבוא בקרב קהל המתפללים, ומשכך מדובר בלשון הרע.

באשר לפיצוי באותו התיק ציינה השופטת פיינשטיין שבמקרים דומים נפסקו לתובעים סכומים נמוכים יותר מזה שדרש התובע. בהתחשב בכך ובמצבה הנפשי של הנתבעת, שטענה כי היא סובלת מדיכאון, ובכך שככל הנראה הנתבעת התפרצה בחוסר שליטה ולא התכוונה לפגוע בתובע, סכום הפיצוי הועמד על 22 אלף שקל בתוספת 2,500 שקל הוצאות משפט ו-7,000 שקל שכר טרחת עו"ד.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק במשפט מסחרי ובדיני אינטרנט מאז שנת 2004.

 

השארת תגובה