אופנה, אחדות ומלכות //טורה של מירי שניאורסון

היא לא ביקרה אותי על היותי חב"דניקית. גם לא על העיסוק באופנה. להיפך, כשנכנסו למשרדה היא גררה אותי לתמונה בה נראים הרבי מליובאוויטש והאדמו"ר שלה בצוותא

חצאית וטופ 1290 ש"ח
חצאית וטופ 1290 ש"ח
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

מזה למעלה משלושים שנה שהיא מעצבת נחשבת בציבור החרדי. לא, אתם לא מכירים אותה. בשום מקום לא תמצאו תמונה שלה. היא עושה בגדים מעוצבים לשמחות ולאירועים, למחתינסטעס ולשוויגערס, וגם לכלות חסידיות עבור כל יום משבעת ימי הברכות. היא מכירה את המגזר החרדי-חסידי על בוריו. היא גדלה שם. התחנכה שם וגם גידלה את בניה, בנותיה ונכדיה.

כשהגעתי לסטודיו המעוצב שלה וראיתי את הגודל, הפאר, היופי וההדר, אמרתי לה: מגיע לנו. מגיע לנו אישה כמוך שמעסיקה שישים וחמש נשים עובדות. מעצבות, מתכננות וזבניות. היא חייכה. "מגיע לנו להיות יפות וליהנות מפרי עמלנו בשמחות… בשמחות…".

ואז, בלי הכנה מוקדמת, היא הטילה פצצה לחלל החדר. "תגידי, אירוע הביוטי הזה שאת עושה לא סותר קצת את התוכן הרוחני שאת עסוקה בהפצתו לכל עבר?". מבט התמיהה על פניי גרם לה להמשיך. "את יודעת, ס'איז אפעס, איך אגיד לך, יהיו שם נשים בלבוש צעקני. סי'פאסט נישט. זה לא מתאים למסר הרוחני שלך". עכשיו נתלה על פניה מבט שואל.

לא. היא לא ביקרה אותי על היותי חב"דניקית. גם לא על העיסוק באופנה. להיפך, כשנכנסו למשרדה היא גררה אותי לתמונה בה נראים הרבי מליובאוויטש והאדמו"ר שלה בצוותא. "תביני", היא אומרת, "זה מוזר לי שנשים שעסוקות בביוטי, ביופי, יתעניינו בתוכן הרוחני שלך.
בזהירות פתחתי את הפה. "מחר ח"י אלול", אמרתי. "מה? מה זה?" שאלה ועיניה התעגלו. "זהו יום הולדתם של שני המאורות הקדושים, הבעל שם-טוב הקדוש ובעל התניא". בעיניה זיהיתי לחלוחית, או שנדמה היה לי. "לא היה לי מושג", אמרה ונעגמה.

המשכתי. "בעוד שנים עשר יום נעמוד בתפילה לפני מלך מלכי המלכים. כולנו ביחד. חסידות וליטאיות. אשכנזיות וספרדיות. כולנו כאחד. בגוף ישנם אברים רבים אבל כולם ביחד מרכיבים אותו. אם יחסר אבר הוא כבר לא יהיה גוף שלם. בואי נחפש את המאחד ולא את המפריד. אם האירוע שלי סובב סביב ביוטי וזה מה שיאחד נשים שישמעו תוכן רוחני כהכנה לימי ראש השנה, והיה זה שכרי. אני מחפשת את המאחד. על הבסיס המשותף, אפילו סביב האהבה שלנו – הנשים – ליופי ולחן החיצוני, נצליח לקבל ולהתמלא על הדרך ביופי ובאופי פנימי ורוחני".

היא שתקה. נראה היה כי היא מעכלת את הדברים. המשכתי. "תראי. הבעל שם-טוב ובעל התניא ביקשו להזכיר לנו שלפני הכל כולנו יהודים. כולנו יחידה אחת. כולנו אהובות אצל אבינו שבשמים. גם אם אחת לבושה "שונה", היא עדיין חלק מאיתנו. ואת יודעת שנשים הן אלו שהביאו את גאולת מצרים והן אלו שתבאנה את הגאולה האמיתית והשלמה שכולנו מחכים לה".

בריאת העולם החלה בכ"ה באלול, וראש השנה היה ביום שישי, ולא ראשון. אם כן, מדוע קוראים לו "זיכרון ליום ראשון"? פשוט מאוד משום שביום הזה, יום שישי, נברא האדם – נזר הבריאה – הוא, זאת אומרת אנחנו, המטרה של הבריאה כולה. אנחנו פועלים שלמות בבריאה על ידי כך שאנחנו מכניסים את האלוקות, או יותר נכון מגלים אותה בכל הטבע והגשמיות שסביבנו.

אז אירוע אופנתי בו נותנים מקום רב להכנה רוחנית לקראת ראש השנה, הימים הנוראים והשנה החדשה הבאה עלינו לטובה, הוא הזדמנות לגלות את הקב"ה בכל דבר. כאן, גם בבגדים יפים – ה' מלך גאות לבש… בואו בנות, בואו נשתחווה ונכרעה, נברכה לפני ה' עושנו". זה בדיוק מה שאמר אדם הראשון ביום שנברא. בואו נקבל את מלכותו של מלך מלכי המלכים, מלך יחיד בעולמו.

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי" – אימון וייעוץ לנערות ונשים, מרצה, מנחה ושדרנית רדיו | http://www.miri-mychoice.co.il/

השארת תגובה