תחקיר: צרכן שקונה בליסינג משלם בין 70% ל90% יותר ממקום אחר בעולם

סדרת תחקירים מיוחדת: מה עומד מאחורי המחיר המופקע למכונית חדשה בארץ? • מס הקניה העצום ומשמעותו, ההבדל בין מחיר רכב בישראל למחירו בארה"ב וביפן, הכשל החשיבתי של רשויות המס והתרגילים הכושלים של ליסינג ויד 2 • ומה מציע הכלכלן הראשי לשעבר ד"ר שלומי פריזט? • כתבה ראשונה בסדרה

סקודה אוקטביה , 15.5 משכורות ממוצעות בישראל , 5.4 משכורות ממוצעות בעולם.
סקודה אוקטביה , 15.5 משכורות ממוצעות בישראל , 5.4 משכורות ממוצעות בעולם.

לא צריך להיות יועץ מס כדי לדעת שמכוניות חדשות בישראל הן מצרך יקר, אחרי קניית דירה, רכישת רכב היא ההוצאה השנייה בדירוג. למה אנו משלמים כל כך ביוקר על מכונית חדשה בארץ? ממה מורכב המיסוי על רכבים חדשים ולמה? על מחיר הקוטג' הישראלים מפגינים אך את מחירי הרכב הם מקבלים בשופי, איך קרה שמחירי הרכבים בארץ הפכו לבלתי מושגים ואפשריים לאזרח הממוצע? למי יש אינטרס להסתיר מאתנו את העובדות ואיך קרה ששוק הרכב נשלט בידי כמה משפחות בעלי אינטרסים? מי מושך בחוטים וגובה מאתנו פי 2 מהמחיר באירופה וארה"ב? מי המרוויח הגדול ומי מעונין להשתיק את זה? על כל אלו ועוד ננסה לענות בסדרת הכתבות שלפניכם.

במבחן התוצאה – בישראל 2017 נדרש הישראלי הממוצע לשלם 15 משכורות ברוטו לרכישת מכונית משפחתית חדשה, מול האזרח האמריקאי והאירופי המשלם 4-6 משכורות בלבד. ד"ר שלומי פריזט, הכלכלן הראשי ומ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים לשעבר, אומר ל'כל ישראל': "אין ספק שהמדינה נכנסה עמוק לכיס של האזרח במיסוי כלי הרכב. אני מציע לציבור החרדי לעשות מיזם שיתופי של רכבים ולא לקנות רכבים".

גם בכירים במשרד התחבורה מודים: המיסוי הגבוה מסכל תחרות חופשית בשוק הרכב ופוגע בכיס של האזרח הקטן.

טויוטה קורולה כמשל

מי מאתנו לא חולם על מכונית חדשה מהניילונים? מי לא רוצה לראות 0 קילומטרז' בשעון של הרכב ולצאת מסוכנות רכב עם חיוך מרוח מאוזן לאוזן? כנראה שרוב האנשים ימשיכו לחלום או ייקחו הלוואה וייכנסו לחובות בשביל לממש את החלום, מעטים מרשים לעצמם את התענוג הזה, רובנו נתפשר על רכב יד שניה עם המחיר הזול והנגיש יותר או ליסינג הגובה כל חודש במזומן מחשבון הבנק, ובמצטבר עולה יקר יותר מהאחות הגדולה ששמה 'היבואן הרשמי', אם כך ואם – בשתי האופציות הנזק יקר מאד.

אזרח אמריקאי שמעוניין במכונית משפחתית מאובזרת וחדשה, כמו טויוטה קורולה 2017 למשל, ישלם תמורתה 66,989 ש"ח (על פי שער השקל הנוכחי) אחרי הרווח של היצרן, היבואן, הדילר, ההובלה ומיסוי של המדינה. בישראל, המחיר של אותו רכב בדיוק בסוכנות טויוטה בארץ הוא 129,900 ש"ח. נשמע הזוי? קיבלתם את הנתון בהכנעה שזה כך כי האזרח הממוצע בטוח שמחירי טויוטה יקרים להחריד, אך מבדיקה פשוטה עולה שמחיר רכב טויטה קורולה חדשה ומאובזרת שנתון 2017 ביפן עולה 49,201 ש"ח (לפי שער השקל הנוכחי) ותהיו בטוחים שהאזרח האמריקאי והיפני משלם מכס וגם מע"מ.

בישראל, חוץ ממכס, מע"מ, תשלום ליבואן ולדילר ותשלום להובלה, יש עוד בור ענק שהמדינה החליטה להיכנס באמצעותו לכיסי האזרחים, לבור הזה יש כינוי מיוחד 'מס קניה'. שילמתם כבר מס בשיעור של 7% ושילמתם מע"מ בשיעור 17%, ואז מגיע מס הקניה שהוא בממוצע כ83% מעלות הרכב (!!!) דהיינו בחישוב משוקלל המדינה מרוויחה על הרכב יותר מאשר חברת טויוטה שייצרה אותו… בחישוב משוקלל האזרח משלם 129% על הרכב, שוו בנפשכם שהייתם יודעים שהמדינה מרוויחה על הלחם שאתם קונים יותר מאשר המאפיה שאופה אותה ולוקחת לכם חוץ ממכס ומע"מ עוד 83% ממחיר הלחם 'מס קניה', האם האזרחים לא היו יוצאים ומוחים על כך? רק כשזה מגיע לענף הרכב כולם שומרים על דממת אלחוט, בעיקר משום שהאזרח הפשוט אינו יודע כלל מה גובים ממנו ולמה, לא מודע לשיטת המיסוי, בדיוק לכן החלטנו להרים את הכפפה ולצאת לבדוק את הנתונים.

מס קניה

מהו מס קניה – ולמה המדינה גובה אותו?

ראשית, נסביר את ההבדל בין מס קנייה למכס: מס קנייה הוא שיעור מס שקבעה המדינה על טובין מסוימים, והוא משתנה בין מוצר למוצר ללא קשר לארץ הייצור. מכס הוא שיעור מס שמוטל על יבוא טובין בהתאם לארץ היבוא.

מוצרים המיובאים ממדינות אשר להן הסכמי סחר עם ישראל, פטורים ממכס אך אינם פטורים ממס קנייה. המדינות שבהסכם הן: ארה"ב, קנדה, מכסיקו, האיחוד האירופי (וכן נורבגיה, שוויץ ואיסלנד שאינן חברות באיחוד), טורקיה, מצרים, ירדן וכן ברזיל, ארגנטינה, אורוגוואי ופרגוואי. במילים פשוטות יותר – מוצרי יבוא ממדינות אסיה, מאוסטרליה ומרוסיה הם בעיקר אלה שחשופים למכס. שיעורי המכס על כלי רכב הם 7% מכס פלוס 17% מע"מ ועוד 83% מס קניה.

3 קטגוריות מופלות לרעה מבחינת היקפי המס: רכב, מוצרי טבק [סיגריות] ומוצרי אלכוהול. כלי רכב סופגים כאמור מס קנייה בשיעור 83% (עם הנחות לפי קבוצות זיהום ומיסוי ירוק), חלקי חילוף לרכב סופגים מס קנייה של 19.2%, מכס של 7% ומע"מ. סך-הכל: עד 46.6%.

לפי הגדרת ויקיפדיה מס קניה הוא "מס עקיף (מס צריכה) המוטל על קבוצות מוצרים לצרכן ומחושב כאחוז מסוים מהמחיר הסיטונאי של המוצר. בישראל, החלה הממשלה להטיל מיסי קנייה בשנת 1952, עם החלת חוק מס קניה (טובין ושירותים), תשי"ב-1952. החוק מסמיך את שר האוצר להטיל מס על מוצרים מסוימים, בנוסף למסים אחרים המוטלים עליהם".

מהו המס העקיף הזה ולמה אנחנו משלמים אותו? "מס עקיף הוא תשלום לשלטונות הנגבה מתושבים ומאזרחים בכפייה לצורך מימון הפעולות של השלטון, במובן הרחב המס במדינה הוא סך המשאבים אותם נוטלת הממשלה מהציבור. במדינת חוק הטלת מס נעשית באמצעות חוק, וגבייתו נעשית באמצעות רשות ממשלתית (או עירונית) שהוסמכה לכך, קיימים סוגים שונים של מסים, ובאפשרות המחוקק לקבוע על מי להטיל מס ובאיזה שיעור כדי להגשים את מטרותיו, יחידים ותאגידים רשאים לנקוט צעדים להקטנת נטל המס, באמצעות תכנון מס. השתמטות ממס (כלומר הקטנת נטל המס בדרכים לא חוקיות) גוררת הליכים אזרחיים ופליליים גם יחד".

כך מתנפח מחיר הרכב בארץ למחיר כפול ואף יותר משאר העולם למכונית יפנית טיפוסית–

49,500 2500 3700 37,350 5000 12,000 19,800 129,900 20,000
מחיר מוערך ליבואן בנמל

 

 

עלות ההובלה מכס

[7% על מכוניות המיוצרות במזרח ועל עלות ההובלה]

מס קניה

[83% מעלות הרכב בממוצע]

הוצאות נלוות

[ביטוח, מס נמל, אחסון, עמלות בנק]

רווח ליבואן

[משוער]

מע"מ

[17%]

המחיר הסופי

והמנופח

הנחה לחברת ליסינג שרוכשת מהיבואן

 

בגיבוי המדינה

מאחורי תשלום המס הלא הגיוני והאבסורדי הנקרא בשם 'מס קניה' ניצבת אחת השיטות העתיקות בעולם ליצירת כספי ציבור מכיסו של האזרח הקטן, המדינה הכניסה בשנתיים האחרונות מעל 80 מיליארד ש"ח ממיסוי על כלי רכב, הכנסות המדינה זינקו פי 4 בשני העשורים האחרונים, אך אזרחי ישראל בנקודה הזו נעצרים ושותקים, בעיקר בגלל שזו לא הוצאה המורגשת בכיס מדי יום.

הבעיה היותר גדולה בניפוח מחיר הרכב לצרכן הוא שזה יוצר שלל עיוותים כלכליים שנגזרים היישר לכיסו של האזרח שמשלם בריבית דריבית בשל כך, כמו עלויות ביטוח לא הגיוניות ויקרות, מחירי חלפים במחירי שוק הזויים שעומדים "בפרופורציה למחירי הרכב", עלויות תחזוקה שמקטינות את המוטיבציה של בעלי הרכב להעניק לו טיפול מכני ובטיחותי ראוי, עליית מדרגה לגניבה של כלי רכב בעקבות המחיר היקר, "גזירת קופונים" של כל המשווקים והמתווכים שניצבים בשרשרת הערך של מכירת הרכב, אשראי בנקאי וחוץ בנקאי בהיקף עשרות מיליארדים לשחקנים בשוק הרכב, שהביטחונות נגדו הם כלי רכב במחיר פיקטיבי ועוד.

המדינה ויבואני הרכב רוצים ועושים הכול בוועדות בכנסת עם גיבוי של רשות המיסים ומשרד האוצר, כדי לשמר את המצב הקיים אשר מכניס למדינה הון כל שנה, אך ההפסד נגרם מכך שהשוק מוצף במכוניות יד שניה עם דרגות זיהום גבוהות ולעיתים אף סיכון לחיי אדם, משום שאזרחים פשוטים שלא יכולים להרשות לעצמם לקנות רכב חדש במחיר הנדרש בשיטת המיסוי המופקעת שהמדינה דורשת.

העניין המגוחך הוא שאדם שקונה רכב חדש לפעמים מקבל כמה אחוזי הנחה אחרי מיקוח או דרך ועד עובדים כזה או אחר, אך הוא שוכח וכנראה לא מודע לעובדה הפשוטה שכרגע הוא שילם על מוצר פי 2 מערכו האמיתי בשאר מדינות העולם – ללא שום סיבה ממשית.

חישוב מס על רכב בישראל לפי סוג הרכב:

סוג הרכב מדינות ההסכם [צרפת, גרמניה, בריטניה] מדינות ללא הסכם [יפן, קוריאה הדרומית]
רכב נוסעים/אופנוע/רכב שטח כ- 114%​ כ- 129%​
רכב אספנות כ- 101%​ כ- 115%​
רכב היברידי מדרגת זיהום האוויר 2-1 בלבד כ-52%​ כ-63%​
רכב היברידי PLUG IN ​ כ-40%​ כ-50%​
רכב חשמלי​ כ-29%​ כ-38%​​

 

חכמת הליסינג ויד 2

אך הראש היהודי לא אומר נואש, והוא מחשב ש'אם אין לי את כל הסכום, נקנה בתשלומים, בדיוק כמו משכנתא', רק שהפרט שחסר לו בפאזל זה שהוא משלם הרבה יותר בשיטת הליסינג, ואם מישהו חושב שהוא מקבל 'רכב חברה' או רכב ליסינג מהבוס וזוכה לחסינות ממס הקניה, כדאי שיחשוב שוב, בישראל יש כ-300 אלף מקבלי רכב ליסינג עם "דמי שימוש" חודשיים, שהמחיר שלהם נגזר ישירות מהמחיר של היבואן.

כדי לסבר את האוזן, נסביר שהיבואן לא פראייר ונותן את הרכב לחברת ליסינג בכמויות מסחריות בהנחה של 20,000 ש"ח ממחיר הרכב. כלומר, צרכן שקונה בליסינג משלם בין 70% ל90% יותר ממחיר הרכב שנקנה במקום אחר בעולם אחרי הרווח של היצרן, היבואן, הדילר וההובלה. בסופו של דבר לחברת הליסינג אתם משלמים הרבה יותר מאשר אם תרכשו במחיר מלא אצל היבואן, וגם אל תשכחו שהיבואן שנותן לחברת הליסינג מתנה שהרכב 'יורד יד', שזה אומר שאצלכם הוא כבר יד 2 ולא יד ראשונה כמו מהיבואן ובכך כבר הפסדתם בין 10 ל-14 אלף ש"ח במעמד הקניה.

אז מה עושה הישראלי המצוי שאין לו ברירה ואין ידו משגת? קונה רכב יד שניה. אך אליה וקוץ בה, דווקא שיטת המיסוי בשוק הרכב המשומש מייצרת עיוות חברתי קשה מאד, בארה"ב ובמדינות אירופה רכב שנקנה במחיר של 20,000 דולר או יורו, אחרי עשור יורד למחיר שבין 1000 ל2000 דולר/יורו, במחיר הזה יכולים לרכוש אותו גם אנשים שאין ידם משגת ומעוטי יכולת ולזכות בתחבורה אישית בלי לפשוט את הרגל על עלויות החזקה נלוות.

בישראל, בדיוק אותו רכב בן עשור, יכול בקלות לעלות 5,000 דולר ויותר מכך (אם הוא רכב מתוצרת יפנית אז המחיר יקר יותר), מה שמרחיק אותו מהכיס של הלקוחות מעוטי היכולת, אמנם לקוחות שמוכרים רכב משומש כדי לקנות רכב חדש או משומש "טרי" יותר עדיין רואים לפניהם פער כספי "נורמטיבי", לפחות באחוזים, אבל השיטה מעלה מאוד את מחיר "כרטיס הכניסה" של לקוחות חדשים ונטולי רכב לשוק הרכב החדש, מגבילה את התפתחות השוק ותורמת לפערים הכלכליים.

כתוצאה מכך נדחקים הלקוחות בתחתית שרשרת המזון של שוק הרכב לכלי רכב ישנים יותר, בני 15 ויותר לעתים, שהם לא רק מזהמים פי כמה מכלי רכב חדשים עם דרגות זיהום של רמה 1 או 2, אלא גם בלתי בטיחותיים בכל הנוגע להגנה על הנוסעים ועל סביבתם וזוכים לתחזוקה לקויה יותר. אך בישראל אפילו תכנית גריטה ראויה כבר איננה והמדינה אוחזת את החבל משתי הקצוות, מצד אחד מנציחה את הרכבים שלא ראויים ומסוכנים להישאר בכביש ומצד שני לא נותנת פתרון הולם לאזרח הפשוט גם ברכב יד שניה.

אשליית ה'מס הירוק'

ב1 לינואר 2016 יצאו רשות המיסים ומשרד האוצר עם נוסחת ה'מס הירוק', שבבסיסה אומרת שמכונית ככל שתהיה פחות מזהמת כך יופחת לה מס עד שיעור של 16,334 ש"ח לדרגות זיהום 1 ו-2 ו14,973 ש"ח לדרגה 3. כך רשות המיסים ומשרד האוצר טוענים שבעקבות מס זה ירד 'מס הקניה' הידוע מ83% ל72% לרכב שדרגת הזיהום שלו מופחתת, אלא שההנחה ניתנת ליבואן לפי רמה של 15 רמות זיהום, דרגת הזיהום נקבעת בהתאם לשורה של ערכי פליטות, שנקבעו באופן שרירותי וייחודי לישראל, ומטבע הדברים אותה הטבת מס ירוק מקבלת משקל גדול יותר במחיר הרכב ככל שהוא זול יותר.

ברשות המסים אוהבים במיוחד להשתמש בדוגמה של רכבי המיני העירוניים הקטנים, שבהם נטל מס הקנייה, בשקלול הטבת המס הירוק, עומד כיום על כ-30% בלבד ואולי פחות. אין ספק שזה הביא לפריחה של רכבים אלו, אך פלח רכבי המיני תופס בישראל רק כ14%, רוב האנשים עדיין מחפשים רכב משפחתי מרווח, מסיבה פשוטה – נסו לדחוס משפחה ממוצעת ברכב מיני… ובקטגוריה של המשפחתית שתופסת פלח שוק של 63%, מחיריהן גבוהים יותר ואחרי מכס ומע"מ מס הקניה עומד על 76%.

אם לא די בכך, האבסורד הוא שהמכוניות ההיברידיות התייקרו, הדבר תמוה שבעתיים חרף העובדה שהן מכוניות חסכוניות ונופלות רק ברמת זיהום אחת מהאחות המיני הקטנה. בסופו של דבר המרוויחים הגדולים אלה העשירים שקונים מכוניות יוקרה שאינן חסכוניות אך עומדות בתקן של זיהום רמת אויר לרמה 1 או 2… ובשורה התחתונה, מיסוי ירוק מועיל לעשירים ולמשפחות של זוג הורים וילד או שניים, ואילו משפחה ממוצעת עם 4-5 ילדים, כבר תקבל שיטת מיסוי אחרת ויקרה יותר. רק בישראל.

התירוצים

משרד האוצר ורשות המיסים מתוחזקים בשלל תירוצים שונים שנועדו לכסות על אמת אחת פשוטה, המדינה צריכה להכניס מיליארדים לכיסה וזו השיטה הטובה ביותר. בשנתון 2016-2017 המדינה הכניסה ממיסוי כלי רכב כ-80 מיליארד ש"ח, והיא לא הולכת לוותר בקלות על הנתח השמן הזה.

יש תירוצים 'ממוחזרים' ויש 'מתוחכמים' יותר, הנימוק הממוחזר ביותר הוא "ישראל היא מדינה קטנה שלא תוכל לעמוד בגודש הכבישים ובזיהום האוויר שייווצרו אם שוק הרכב יצמח באופן דרמטי כתוצאה מהורדת מס", זהו תירוץ קליט ופופולרי שקל למכור אותו לאנשים ברחוב, אחרי הכול כולנו הורגלנו לעמוד בפקקים ולסבול מזיהום האוויר. "סעו בתחבורה ציבורית", אומרים האידיאליסטים, הבעיה האמיתית היא שהנימוק הזה כלל לא רלוונטי מהסיבה הפשוטה, אם המדינה רוצה, כאידיאולוגיה, להפחית את הזיהום התחבורתי ואת הגודש מתחבורה, המטרה שלה צריכה להיות הפחתת השימוש בפועל ברכב באמצעות מס יחסי, כפי שמקובל בעולם – כלומר לעודד את האזרחים לנסוע ברכבם כשצריך באמת.

אידיאולוגיה שטוענת כי יש להטיל מס גבוה וקבוע, ללא קשר לנסיעה בפועל, כי "אם רק העשירים ירכשו כלי רכב יהיו פחות פקקים", היא אידיאולוגיה עקומה, בלשון המעטה, והיא מרחיקה את נגישות הרכב גם ממי שזקוק לו באמת. זה נכון שבעתיים במדינה עם תחבורה ציבורית מוגבלת בחוק, כמו ישראל.

בשיטת מיסוי הרכב הישראלית, שבה המדינה מטילה "קנס מס" אדיר בעת הרכישה, קשיש שנוסע עשרת אלפים קילומטרים בשנה ישלם למדינה בדיוק אותו מס קנייה על הרכב שמשלם מי שרוכש רכב מקביל ונוסע בו 40-50 אלף קילומטרים בשנה, ותורם פי ארבעה לזיהום האוויר ולגודש. זה לא אומר שבישראל אין גם מס על השימוש היחסי ברכב, אדרבא ואדרבא. יש לנו "בלו דלק", שגובהו מציב אותו בשורה הראשונה של מסי הדלק בעולם ומכניס לקופת האוצר כ-17 מיליארד שקל בשנה. אבל זה בבחינת "גם וגם". כשמשקללים את נטל מס הדלק פלוס נטל מס הקנייה על הרכב, ביחד עם כוח הקנייה המופחת של הצרכן הישראלי, מקבלים, ללא ספק, שיא עולמי בנטל המס על הרכב.

גם הטיעון של הצדקת המס באמצעות הסיסמה "זיהמת שילמת" הוא בעייתי במיוחד בישראל לאור העובדה שדווקא רכבי הציים, שהם "צרכני הקילומטרים" ויצרני הגודש הגדולים ביותר, נהנים משיטת המס שמעודדת בעקיפין צריכת יתר של קילומטרים, ואת זה לא אנחנו אמרנו, אלא חוקרי ה OECDשבדקו את עיוותי מערכת המס בישראל.

כשרשימת התירוצים להשארת מיסוי הרכב על כנו מתחילה להיות זעירה, עולה מיד הנימוק הביטחוני: "אנחנו מדינה קטנה ומוקפת אויבים, שצריכה כסף", אומרים ברשות המסים, "אין עוד מדינה שמוציאה 8% מהתל"ג על ביטחון. לפיכך אין תחליף לאותם 7-9 מיליארד שקל, או אפילו למקצתם" במילים קצת יותר מכובסות, אחרי ששילמנו את כל סוגי המיסים מכס ומע"מ אנחנו צריכים לשלם עוד 'מס קניה' למימון משרדים שונים שהם צריכים תקצוב.

אז לפני שיאשימו אותנו באוצר בפופוליזם, הנה השורה התחתונה שעולה מדו"ח מחקר של רשות המסים עצמה, שפורסם באוקטובר בשנת 2013: המס הופך את הרכב בישראל ממוצר תחבורה נגיש ועממי למוצר יוקרה שנמצא הרחק מהישג ידם של ההמונים! מה אפשר וניתן לעשות? פשוט לא לרכוש או לחכות שאחד מחברי הכנסת הנחמדים ירים את הכפפה ויחוקק חוק לביטול או הפחתה דרסטית של 'מס הקניה' על רכבים חדשים, זה די והותר לשלם מכס בגובה 7% ומע"מ בשיעור 17%, לא צריך להיכנס לאזרח לכיס ולגבות ממנו עוד 83% ממחיר הרכב.

ד"ר שלומי פריזט, לשעבר ממלא מקום הממונה על הגבלים עסקיים והכלכלן הראשי של רשות ההגבלים העסקיים, ומי שכיהן כיו"ר צוות יוקר המחיה בוועדת טרכטנברג, מתייחס לנתונים בשיחה עם 'כל ישראל'.

"אין ספק שמחיר הרכב בארץ ושיטת המיסוי היא מהגבוהות בעולם כתוצאה נגזרת של רמות מיסוי גבוהות, יש מיסים שנופלים על הרכב כמו 'מס קניה' שהוא מס עקיף כמו מע"מ ומכס, ויש מס צריכה על הרכב כמו הדלק שיותר מורגש לאזרח הקטן כי זו הוצאה יום יומית. הבעיה היא שאין ספק שכיום קניית רכב היא הוצאה בסדר גודל לא פשוט לאזרח ממוצע".

ומה הפתרון, האם אפשר לבטל לחלוטין את מס הקניה? לדעת ד"ר פריזט "אם המדינה תפסיק לגבות 'מס קניה' היא פשוט תכניס את היד לכיס האזרח במקומות אחרים כי היא התרגלה לסכומים האלו שנכנסים וצריכה אותם. ההצעה שלי לציבור הכללי ובמיוחד לציבור החרדי שהוא ציבור שיתופי ויכול להרים דבר כזה, זה לעשות תכנית 'רכב שיתופי'. הרי כל אחד מאתנו שיש לו רכב ברמת העיקרון לא נוסע אתו יותר משעה ביום במצטבר לנהג ממוצע שנוסע לעבודה או ללימודים וחוזר, ההצעה היא לעשות תכנית רכב 'שיתופית' שכל אחד שצריך רכב יוכל לקחת אותו ל'זמן שהוא צריך'.

"אני מאמין שהציבור החרדי הוא הראשון שיכול להקים דבר כזה וליצור אותו מתוקף היותם שיתופיים ויודעים להרים מיזמים חברתיים במהירות. זה יוריד את מספר הרכבים על הכביש, יוריד את מחירי הרכב ויוריד את זיהום האוויר, וזו התוכנית שהמדינה צריכה לעשות כדי לצמצם את הפקקים וזיהום האוויר, מה גם שזה מיזם חברתי ונגיש ראשון במעלה".

2 תגובות
  1. אפשר להגיד שבאופן כללי כל מה שקשור לשוק הרכב בארץ הזוי. אבל אם כבר מחפשים מציאות אז הדרך היחידה היא דרך עסקאות 0 קמ מחברות כמו אלבר, אפשר ככה להגיע לעשרות אלפי שקלים פחות מהיבואנים

השארת תגובה