אל אוקראינה: ההיסטוריה של גילוי קבר רבי נחמן והנסיעה ההמונית לאומן

לקראת ראש השנה, בו ייסעו רבבות יהודים להשתטח על ציונו של רבי נחמן מברסלב באומן שבאוקראינה, יצא כתב 'כל הזמן' לסדרת כתבות בעקבות המנהג המרתק • הרב אהרן קליגר והרב לוי גבירץ בשיחה מרתקת על מקורות המנהג, הרקע ההיסטורי, גילוי הקבר, סיפורו של הגנרל ובתה המשוגעת של בעלת הבית

ציון רבי נחמן מברסלב באומן
ציון רבי נחמן מברסלב באומן

כל הדרכים מובילות לאומן! רבבות יהודים מכל קצוות תבל יעשו את דרכם בימים הקרובים אל עבר העיר האוקראינית, שהפכה לאחת מן המפורסמות ביותר בעולם היהודי כולו. אין כמעט בנמצא חסיד ברסלב ואף מי שלו שייכות הכי קלה לחסידות זו – שיוותר על נקלה על ההשתתפות ב"קיבוץ" הקדוש בימי ראש השנה סמוך ונראה לציונו הק' של הרה"ק רבי נחמן מברסלב זיע"א בעיר אומן.

מחירי הכרטיסים והטרחה הנלווית לנסיעה זו, לא יהוו כאן שיקול כלל וכלל, ואף ייחשבו כזוטות אל מול המטרה הקדושה העומדת בראש מעייניו של כל אחד ואחד מאותם רבבות אנשים, והיא לזכות להיות קרוב לרבינו בימים נעלים אלו שרבי נחמן בעצמו ביקש שיהיו אצלו מקושריו וחסידיו בימי ראש השנה.

לקראת ראש השנה הבעל"ט, שנת תשע"ח, זכינו לשיחה חסידית מיוחדת עם שניים מחשובי חסידי ברסלב המצטרפים גם הם המובן מידי שנה לנסיעה הקדושה, הלא הם הרב אהרן קליגר, מטובי הסופרים בציבור החרדי בכלל ובחסידות ברסלב בפרט, ומי שעוסק רבות בתורתו הק' של רבי נחמן מברסלב זיע"א, ועמו הרב לוי גבירץ, הפועל רבות ונצורות בתחום הטיסות לאומן על כל המשתמע מכך, לרווחת המוני הנוסעים.

בשורות הבאות הם משתפים את הקוראים בהיסטוריה של גילוי הציון הק' והנסיעה לאומן בימים עברו בהם הדבר היה כרוך בסכנות רבות, ופעמים עד כדי מסירות נפש של ממש, ועד לימינו אנו. וראויה לציון העובדה כי למרות שמדובר באברכים שזכו כבר עשרות בשנים להשתתף בנסיעה זו, ההתלהבות וההתרגשות ניכרת עליהם ביותר, ודומה כאילו זוהי להם הפעם הראשונה בחייהם, וכך גם רבים רבים מאותם המצטרפים לנסיעה מעידים כאלף עדים על כי המקום חי ותוסס מבחינה רוחנית, עד כי אין הסבר אחר זולת זו להסביר תופעה זו.

ראשית, רצינו לשמוע קצת על עניין ה"נסיעה", ומדוע דוקא בימי ראש השנה? ובפרט לאותם קוראים שעדיין לא שמעו רבות על כך…

"רבינו הקדוש, רבי נחמן זיע"א", מסביר לנו הרב קליגר, "אמר לתלמידיו בחייו כי הוא קיבל מתנה גדולה מן השמים, והיא 'ראש השנה שלו', בדברים אלו הוא הדגיש לחסידיו לכל הדורות את החשיבות העצומה והנעלה של ההסתופפות בצלו בייחוד בימי ראש השנה, עד שבראש השנה האחרון לחייו התבטא הרבי במילים 'אהרלה איננו, ובערלה איננו'. אהרלה היה רבי אהרן שהיה רבה של העיר ברסלב, מחשובי תלמידי רבינו הק', ובערלה היה דווקא איש פשוט מפשוטי העם, וכוונתו של רבינו במילים אלו הייתה כי לענין הנסיעה לראש השנה כולם שווים, ואין הבדל בין הצדיק הגדול ביותר לבין האיש הפשוט ביותר (שככל הנראה לא היה כל כך פשוט).

"יצוין כי אכן ישנם חסידים רבים שמסיבות שונות אין באפשרותם להשתתף בנסיעה, ובכל זאת הם מתקבצים ביחד במקומות שונים, כמו מירון סמוך לציונו הק' של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זיע"א, או בירושלים עיה"ק ב'שול', אבל – ברור שרוב מניינה ובניינה של חסידות ברסלב נמצאים בימים אלו באומן – 'ביים רעבין' (אצל הרבי)"…

באיזו תקופה החלה הנסיעה?

"כמובן שבחיי חיותו של רבינו זיע"א הגיעו אליו תלמידיו לימי החג, אך לאחר פטירתו החלו דיונים בין גדולי תלמידיו, ותלמידו הגדול הרה"ק רבי נתן מברסלב זיע"א היה זה שהכריע כי הנסיעה תימשך, ואכן בשנת תקע"ב – השנה הראשונה לאחר הסתלקותו של רבינו, התקיים ה'קיבוץ' הק' הראשון סמוך לציון הק', כך נמשך הדבר עד שנת תרע"ז, או אז התרחשה המהפכה הקומוניסטית הידועה לשמצה, וגבולותיה של רוסיה והסביבה נסגרו, וכך נמנע מהחסידים להגיע אל המקום, אבל, כפי שנראה בהמשך, חסידי ברסלב לא יוותרו כל כך מהר ובקלות על כך.

"במשך השנים ניסו חסידים רבים להגיע בדרכים לא דרכים ובמסירות נפש כפשוטו ממש למקום, ולפעמים אף נתפסו ונעצרו ושמו את נפשם בכפם בחשד על עוון ריגול והפצת יהדות שהייתה אסורה בתכלית כידוע. השתדלויות רבות נעשו על ידי חסידי ועסקני חסידות ברסלב לקבל אישור כניסה, ובשנים מסוימות אף קיבלו בתנאים מגבילים ביותר. בשנת תרצ"ט התקיים הקיבוץ האחרון לפני פרוץ השואה האיומה, ולאחר מכן מאורעות המלחמה לא פסחו גם על האוהל של רבינו הק' והוא נחרב, ולפנינו עדות ששמעו מספר חסידים מגנרל לשעבר בצבא האדום. היה זה בבית הכנסת של חסידי ברסלב ב'איסט סייד' שבניו יורק, שם התקיים הקיבוץ של החסידים באיזור זה. באחת השנים הגיע למקום יהודי מבוגר שלא נמנה על המתפללים הקבועים, לאחר התפילה הוא שיתף את החסידים בסיפורו האישי, ובשנה זו לא האמינו החסידים לסיפורו שהיה נראה מוגזם, אך בשנה שלאחריה לאחר שהביא עמו אלבום תמונות, סיפורו היה נראה אמין יותר.

"לדבריו, הוא נולד למשפחה חרדית בפולין שלפני המלחמה, בגיל קטן הוא התייתם ל"ע מאביו ואמו, ועבר לגור אצל דודו. העבודה הקשה בה עבד ומאורעות החיים השכיחו ממנו את יהדותו, וכך בימי בחרותו החליט להתגייס לצבא הרוסי. הוא התקדם בסולם הדרגות של צבא רוסיה, וכאשר פרצה מלחמת העולם השניה בה כבשו גרמניה ורוסיה במשותף את פולין, כבר היה מיודענו גנרל.

"בזמן המלחמה הוא הגיע עם חיילי הגדוד עליו פיקד לעיר מסויימת בפולין, שם חנו במשך כשבועיים. היה זה בתקופת ה'ימים הנוראים' והוא, שהיה כאמור רחוק מכל זיק של יהדות ומצוות, לא זכר מאומה, רק ביום הכיפורים הוא נזכר בקדושת היום ובפרט שהיה זה יום הזיכרון לאביו והחליט ללכת לבית הכנסת לומר קדיש לעילוי נשמתו. הוא לקח עמו שניים מחייליו וצעד לבית הכנסת המקומי.

בתחילה נבהלו המתפללים מפניו, אך הוא למרבה הפלא החל לדבר בשפת האידיש והרגיע את המתפללים תוך שהוא מסביר להם את סיבת באורו למקום. הרב של הקהילה הסביר לו כי הבהלה נבעה מכך שבכל שנה בעיצומו של היום הקדוש מגיעים למקום גויים 'שקצים' שבאים במטרה לערוך פוגרום ליהודי הקהילה, ולכן גם הפעם חששו כי מדובר בתכנית דומה.

"לאחר יום הכיפורים שוב נפגש הגנרל עם רב הקהילה. הרב שנמנה על חסידי ברסלב שאל אותו אם הנך גר ברוסיה כיצד יתכן שלא הייתי באומן, שם טמון צדיק גדול, טובה גדולה תהא זו לנשמתך אם תגיע לשם ותאמר את 'תיקון הכללי'. הדברים שיצאו מן הלב התרגשות רבה חלחלו אל תוככי נשמתו של הגנרל, והוא החליט לנסוע לאומן, אלא שתפקידו בצבא הרוסי לא אפשר לו זאת כלל וכלל והוא חיכה לשעת הכושר. תקופה לאחר מכן השתנו פני הדברים וגרמניה החלה לתקוף אף את ברית המועצות. בעיצומה של המלחמה הקשה נקלע הגנרל עם חייליו לאזור אומן שבאוקראינה, באחד הימים הוא התהלך עם מספר חיילים וחיפש בית יהודי בעיר שהייתה באותה תקופה אכן מלאה ביהודים.

"כשנכנס לבית מסויים נבהלו בני המשפחה כשראו גנרל רוסי עם קבוצת חיילים, אך הוא מיד הסביר להם כי הוא בעצמו יהודי והוא בא לברר היכן ציונו הק' של רבי נחמן מברסלב זיע"א. הם כמובן מילאו את מבוקשו והראו לו את הדרך למקום. כשהגיע הוא התייפח ובכה כילד קטן תוך שהוא נזכר בהוריו, אמר את 'תיקון הכללי' והתחרט על עברו. לאחר תקופה נוספת הרוסים עברו להתקפה מאסיבית והחלו מסיגים את הצבא הגרמני, ושוב הוא נקלע לעיר אומן, אך אז ראה כבר את האוהל חרב מההפצצות של הצבא הגרמני. בכך הוא סיים את סיפורו המצמרר. התברר כי גנרל זה היה היהודי הראשון שזכה להגיע אל הציון הק' לפני מלחמת העולם. לאחר המלחמה הוא ברח והגיע לארה"ב, חזר בתשובה שלימה, שם התגורר כאמור ב'איסט סייד' ומידי שנה היה מגיע ל'קיבוץ' של חסידי ברסלב בעיר.

"גם בשנים שלפני המלחמה היו תקופות בהם לא היתה אפשרות להגיע מפולין אל העיר אומן, היה זה הגאון רבי מאיר שפירא המהר"ם מלובלין זיע"א שרחש חיבה עזה לחסידי ברסלב והעניק להם את בנין 'ישיבת חכמי לובלין' המפואר, שם התקבצו החסידים בימי ראש השנה וערכו את הקיבוץ הראשון כבכלל שנה ושנה".

כיצד התגלה הציון הק' והתבצע הליך שיקומו לאחר המלחמה?

"מספר שנים לאחר סיום המלחמה, בשנת תש"ז, ביקשה עיריית אומן להרוס את כל שטח בית החיים בעיר, ולבנות על שטחו בנייני מגורים. חסידי ברסלב ברחבי העולם שמעו כל כך ומיד הגיש אחד מהם, רבי זנוויל ליובארסקי ז"ל, מחשובי החסידים, בקשה מיוחדת לעירייה לרכוש את השטח בו טמון רבינו הק'. הבקשה הוגשה על שם גר צדק מחסידי ברסלב, הרב מיכל הגר, שהיה תושב העיר. האישור המיוחל התקבל, חסידי חב"ד מהעיר למברג סייעו אף להשגת סכום הכסף הנדרש לכך, והרכישה התקיימה.

"ראשית, ביקש ר' זנוויל למצוא את עמודי העץ שהיו מצדדי הציון הק', אך למרות מאמצים רבים העמודים לא נמצאו. ר' זנוויל פרץ בבכי והתפלל מכל לבו שיעזרו לו מן השמים למציאת הציון. חסידים מספרים כי באותו לילה הוא ראה בחלומו את רבינו הק' במלבושי שבת והוא עצמו, ר' זנוויל, זעק 'רבי על תעזוב אותנו', והנה הוא שומע את רבינו עונה לו במילים חודרות כסכין: 'אינני הולך, אני נשאר ביניכם'.

"למחרת בבוקר שב ר' זנוויל לחיפושיו ולאחר מאמץ ממושך הוא מצא את העמודים האמורים שהיו היסודות לאוהל הק', וגם את העמודים שעל פיהם סומן השטח של הציון מתחילתו ועד סופו. הוא יצק יציקת בטון והחל לשקם את המקום. בפעם הבאה בה הוא הגיע לאומן – הוא שמע מגר הצדק ר' מיכל הגר כי הבית הסמוך נמכר לדיירים חדשים גויים, והם מצידם העמידו בכניסה לחצר שני כלבים גדולים להפחיד את כל מי שיהין לגשת אל המקום הקודש, וכך סיפר חסיד ברסלב נוסף ר' חיים בנימין ברודי ז"ל כי באחד הימים נכספה נפשו לגשת אל הציון ולהשתטח בתפילה, הוא קפץ מעל הגדר וכהרף עין התנפלו עליו שני הכלבים, ואך בניסי ניסים הוא הצליח להימלט בעור שיניו. לאחר מספר שנים חלה בעל הדירה והוא הרגיש כי מחלתו באה לו בשל הציון הק' העומד בחצר, והוא מכר את הדירה לדיירים חדשים שהתגוררו במקום עד לשנת תשנ"ז. גם בעלת הבית החדשה סירבה לאשר לחסידי ברסלב להתקרב למקום.

"היה זה בראש השנה של שנת תש"כ, קומץ חסידי ברסלב מרוסיה ביקשו להגיע אל הציון. געגועים עזים אל המקום הק' מילאו את לבם, והם הגישו את בקשתם אל אותה אשה, אך היא כרגיל סירבה לתת להם להיכנס. או אז הזדעק עליה אחד החסידים מנהמת לבו 'ושטף אותה' על התנהגותה העיקשת.

"לא עבר זמן רב ובתה של אותה דיירת יצאה מדעתה ואושפזה במוסד לחולי נפש בעיר קייב, אך התברר כי הדבר עשה גרוע יותר, כל דיירי הסביבה דיבור על כך כי החסידים עורכים 'כישופים' רח"ל, ואז ניגש הגה"צ ר' מיכל דורפמן, מגדולי חסידי ברסלב, אל אותה גויה ואמר לה: 'אם תרשי לנו הפעם להיכנס לחצר הציון, נתפלל עבור בתך והיא תתרפא'. הגויה נעתרה לבקשתם, וכך בהתרגשות עצומה נכנסו החסידים אל הציון הק' והשתטחו בתפילה מרגשת על הציון הק'. ר' מיכל נשא תפילה מעומק הלב ובין דבריו הוסיף: 'הרי להקב"ה יש כל כך הרבה גויים, ומה עם בעולמו תהיה עוד גויה אחת?!'

"לקראת פורים של השנה שלאחריה, כשהגיע ר' מיכל שוב לציון הק', והפעם גם להשתטח בתפילה עבור הרבי מסאטמר זיע"א, לאחר שהגיעה בקשה בהולה לתפילה מארה"ב עבור הרבי שנחלה קשות, מה הופתע כאשר יצאה אותה גויה לקראתו בשמחה גדולה והזמינה אותו להיכנס אל בתה ולהתכבד במשקה ובמזונות. מתברר כי התפילות התקבלו לרצון ואותה בת חולה הבריאה כליל ואף נישאה תקופה לאחר מכן. ר' מיכל הסביר כי הוא שרוי בתענית, עובדה שאכן היתה אמיתית וכך הוא נהג כל פעם ביום שהיה עולה על הציון הק', מאז נתנה הגויה אפשרות לכל החפץ לבוא ולהשתטח על הציון הק' ואף נהגה כבוד גדול בהמוני הבאים למקום.

"מעניין לציין כי בשנת תשכ"ו, בה הגיע לציון ר' גדליה פלייער הי"ו שהיה בעצם הראשון שפקד את המקום לאחר המלחמה, עדיין זכרה בעלת הדירה את הנס שאירע עמה שנים רבות קודם לכן והיא המשיכה לכבד את הבאים גם לאחר מכן, אך ביקשה שיכנסו בשקט ולא בקבוצות גדולות כדי שלא להרגיש את תושבי הסביבה ואף הכינה ספסל לישיבה ומים לנטילת ידיים".

ומתי החלה הנסיעה להתחדש?

"במשך כל השנים", אומרים לנו החסידים, "פרצו הגעגועים והכיסופים של חסידי ברסלב את כל הגבולות, הדבר התבטא אף בשירה התמידית על המילים "מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה ציון הקדוש אומנה", בניגון הידוע. מעטים אף זכו להגיע, כאשר הם מנצלים כל פרצה אפשרית כדי לדלג מעל חומת הברזל הקומוניסטית שהייתה פרוסה במלוא האכזריות. חלק מהם הצליחו לעבור את הענין בשלום, חלקם נעצרו, ולאחר חקירות גורשו מהמקום תוך אזהרה שאם יעזו לחזור על 'הפשע' מר יהיה גורלם. רבים מאוד הם סיפורי ההוד והגבורה על אותם חסידים ואנשי מעשה שהגיעו למקום במסירות נפש – תקצר היריעה מהכיל…

"בחורף שנת תשמ"ו הגיע למקום הרב ר' בנימין זאב קנפלמאכער, מחשובי חסידי ברסלב, צייר ומעטר עיטורים במקצועו, הוא רצה לסמן את גבולו של הציון הק' מכל צדדיו. הוא עשה זאת ואף עיטר את המשטח בכיתוב 'מה נורא המקום הקודש הזה'. הוא עשה הכל לפי הערכה פרטית, בעיקר כדי למנוע דריכות וריקודים על שטח הציון עצמו, שהיה כשני מטרים. הוא נשא תפילה כי אכן זהו הגבול. לימים כשהגיעו למקום הרב ר' שמעון אנטשין ז"ל, מראשי ומומחי 'אתרא קדישא' עם גלאי קברים מיוחד, הוא התפלא מאוד לציין בהתפעלות כי הסימון שערך ר' בנימין אכן היה מדויק ממש, ויהי לפלא! הכיתוב נשאר עד שנת תשנ"א.

"בשנת תשמ"ט הגיע לאומן קבוצה של כ-250 חסידים באישור מיוחד, הם הגיעו בבכי ובהתרגשות שאי אפשר לתאר על גבי הכתב. אך הדבר הגדול באמת אירע בשנת תש"ן, או אז קרס מסך הברזל, אוקראינה הפכה באחת למדינה עצמאית, חסידי ברסלב מכל העולם החלו להתלכד ולפעול לשיקום הציון הק' ולחידוש ה'קיבוץ' בימי ראש השנה. לאחר מגעים רבים עם שלטונות אוקראינה, בשנת תשנ"א הוקמה על הציון מצבה משיש בגובה 10 ס"מ. בשנת תשנ"ב החליטו להגביה את הציון, וכך שופץ הציון שוב ושוב עד שנת תשנ"ח.

"במשך כל הזמן התנהלו מגעים גם עם בעלי הדירות באיזור הציון על מנת לרכוש את הדירות ולהעבירם לרשות חסידי ברסלב, כדי לקלוט את האלפים הצפויים להגיע אל המקום במשך ימי השנה בכלל ובפרט לקראת ימי ראש השנה. בתחילה נעשה הדבר קשה ביותר לאחר שבעלי הדירות 'קלטו' את הענין והעלות את המחירים בלא הגבלה. רק בשנת תשנ"ח הגיעו החסידים ובעלי הדירות להסכם מסודר והדירות עברו לבעלותם של חסידים רבים. החלה בניית אוהל חדש ומפואר מעל הציון הק' והכל תוך זהירות לבל יפגע כבודם של שוכני עפר הטמונים בשטח בית החיים. בסיוע חסידי ברסלב מכל העולם ועמם ארגון 'אתרא קדישא' הסתיימה הבניה בסייעתא דשמיא לקראת ראש השנה תשנ"ט".

תוכלו לתת סקירה קצרה על הנסיעה בימינו?

"אין צורך להרבות במילים על הנסיעה כיום. הדבר צובר תאוצה משנה לשנה, ובשנה זו יגיעו למקום כ-60 אלף יהודים (!) כ"י. רובם כמובן חסידי ברסלב הבאים מכל פינה בעולם, כפשוטו, אך בולטים ביניהם גם רבים מקהילות אחרות וביניהם אף כאלו שהדבר גורם להם לפעמים אי נעימות, אך נפשם חושקת להצטרף לנסיעה הק'. בין הבאים נראים המוני יהודים המתחזקים ביהדותם, ורבים מהם מציינים כי שבוע אחד של שהיה בעיר אומן סמוך ונראה לציון רבינו הק' זיע"א מועיל להם כמו חודשים ארוכים של הרצאות ודרשות ע"י ארגונים העוסקים בחזרה בתשובה.

"השמחה ואנרגיות פורצים שם את כל הגבולות באופן שכמעט בלתי ניתן לתיאור. אנשי עסקים רבים מארה"ב שהגיעו למקום עזבו באחת את דרכם שהייתה רחוקה מרוח ישראל סבא והתחזקו ללא היכר בשמירת התורה והמצוות. אכן קשה מאוד לתאר בקצרה את ההתעוררות הגדולה בציון הק' בימים אלו, כמו את השמחה העצומה השוררת בכל פינה".

אחד המעמדים הבולטים הוא אמירת 'תיקון הכללי' ברוב עם בחצות היום של ערב ראש השנה, מהו המקור של מנהג זה?

"על פי המסורת", אומרים לנו אנשי שיחנו, "העיקר הוא פקידת הציון הק' בערב החג עם אמירת התיקון ווידוי דברים, וההמשך הוא הקיבוץ הק' בצוותא חדא בימי ראש השנה עצמו.

"לפני קרוב לעשרים שנה נטל אברך מחסידי ברסלב יוזמה ואירגן את מעמד התיקון הכללי ברוב עם בחצות היום כאמור, ומאז הדבר צבר תאוצה אדירה ומתפתח משנה לשנה. גם חבר מועצת העיר מודיעין עילית הרב נחמן בנשעיה, גם הוא מחסידי ברסלב לקח על עצמו להשקיע במעמד זה, ואכן הוא משקיע כוחות רבים בעניין. כיום משתתפים במעמד רבבות רבות השוהים בעיר אומן ועמם עוד המוני יהודים המצטרפים למעמד בשידור חי המועבר לכל קצוות תבל.

"בעל התפילה במעמד הוא הרה"ח ר' משה אליעזר הלפרין, מגדולי החסידים, בהתחלה ישנם פרצי בכי והתעוררות בקהל ולאחר מכן ריקודים סוערים ושמחה פורצת גבולות הנמשכת זמן רב על עצם הזכייה לשהות קרוב קרוב לרבינו הק'. גם תינוקות של בית רבן משתתפים במתחם מיוחד המוכן להם מידי שנה".

תגובה אחת
  1. הבל הבלים.. כל גדולי הדור נגד נסיעה

השארת תגובה