הרב גער ב'מקובל': מהרגע שיצאת מהבית, לא פספסת אף מראה לא צנוע

לאחר שטור שפרסם בנושא עורר גל תגובות בלתי רגיל, ישב המטפל הרב מרדכי רוט לראיון מרתק ושופע סיפורים חסידיים ואמונה עם הסופר הרב יאיר וינשטוק, נכדו של ר' אשר פריינד זצ"ל

רבי אשר פריינד רבי אשר פריינד
רבי אשר פריינד רבי אשר פריינד

לפני שבועיים כתבתי טור על שיטתו של הצדיק ר' אשר פריינד זצ"ל. הכתבה סחפה גל ענק של תגובות, הן על הדרך הייחודית של הצדיק ובפרט על אישיותו של ר' אשר פריינד זצ"ל. בעקבותיה, קיבלתי מספר בקשות האם אני יכול להרחיב לעומק יותר על ר' אשר האיש ועל שיטתו הייחודית.

חשבתי על כך ולכן חרגתי הפעם ממנהגי. מעולם לא ראיינתי לעיתונות, בדרך כלל אני נמצא בצד השני של המתרס. אך כאן נראה היה לי כי לטובת הכלל כדאי וראוי להגדיל את הבמה ולהרחיב את הדיבור על האיש שנקרא ר' אשר פריינד.

בכתבה הראשונה הזכרתי בקצרה את הסופר החרדי המפורסם הרב יאיר וינשטוק, בעיקרון ר' יאיר יכול היה להיות ספון במרומי האולימפוס. האיש הזה כתב מעל 40 ספרים בשלל נושאים, הוא אחד הסופרים המוערכים והערכיים ביותר בשדה הסיפורת החרדית ומרום מעמדו לכאורה היה צריך להיות קשה מאד להשגה. אבל להפתעתי גיליתי כי ר' יאיר וינשטוק, הוא אדם נעים הליכות, מאיר פנים לכל אדם. החלטתי לפצח את החידה הזאת. ואמנם אחרי השיחה הצלחתי להבין שהרב וינשטוק הוא חניך נאמן של ר' אשר שלימד אותו להתרחק עד הסוף מגאווה.

• ר' יאיר, ספר לי קצת על עצמך…

"מה יש לספר עלי?"

• ובכל זאת?

"נעשה את זה בקיצור. אני תלמיד ישיבה בעברי ועד היום הזה לומד עם חברותות. מגיל צעיר שלחתי ידי בכתיבה. כתבתי בעיתונות החרדית לגווניה. "המודיע". "המבשר". "יתד נאמן". כתבתי בשבועון "משפחה" 15 שנה. ערכתי את מגזין "זמן" 5 שנים. במשך השנים הוצאתי כארבעים ספרי קריאה מסוגות של סיפורת חסידית. ספרי עלילה תחת השם מ. ארבל וכעשרה ספרי ביוגרפיה של גדולי ישראל. אני בן למשפחה של חסידי לעלוב ונכד לשושלת אדמו"רי לעלוב".

• מה הקשר שלך עם הצדיק רבי אשר פריינד?

"רעייתי שתחי' היא נכדתו, בת בתו הבכורה של רבי אשר. חמי הוא הרב שמואל קלירס מנהל "המכון למורים" של החינוך העצמאי. כך שאני בעצם נכדו של ר' אשר וכך זכיתי להיות מקורב אליו מעל 20 שנה. לאחר פטירתו הוצפתי זרם של פניות מתלמידיו לכתוב ספר על דמותו הכבירה ובס"ד זכיתי להוציא לאור את הספר "רבי אשר מפי תלמידיו" שחולל מהפך בתפיסת עולמם של אנשים רבים מאוד".

• כאחד שבילה מאות ואולי אלפי שעות של שיחות עם ר' אשר, אולי אתה תוכל לפצח את הדמות והשיטה שלו?

"הבה ננסה. דבר ראשון החסד העצום. הבית שלו היה לו ארבע דלתות לכול הכיוונים. כמו שחז"ל אומרים על אברהם אבינו שהיה לו ארבע דלתות. הבית שלו עד היום הזה, וקל וחומר בימיו, היה בית שמאכיל רעבים 365 יום בשנה. אפילו בשעה שהוא נפטר במוצאי יום כיפור תשס"ד באותו זמן ישבו ואכלו אנשים בבית שלו".

• כתבת ספר על ר' אשר. הבנתי שהיו אנשים שאמרו שר' אשר לא רצה פרסום בחייו ואף במותו ומדוע כן כתבת את הספר.

"התייעצתי עם הרבי שלי, האדמו"ר הקדוש רבי שמעון נתן נטע מלעלוב זצ"ל, שהורה לי בצורה נחרצת להדפיס את הספר ואמר לי שכל העניין לא לפרסם את ר' אשר היה בימי חייו, אך לאחר שנפטר זו מצווה לכתוב עליו ולפרסם את מעשיו כדי שילמדו ממנו.

"גם כ"ק האדמו"ר מסלונים אמר לי כמעט מילה במילה אותה תשובה כמו מורי ורבי האדמו"ר מלעלוב שלא לדבר על האדמו"ר מפוריסוב, מגדולי תלמידיו של ר' אשר שהעניק לי הסכמה גורפת לספר ומעודד את תלמידיו לקנות אותו. כדי להביא לנחלת הכלל את השיטה של ר' אשר שהיא בעיקרון כה עמוקה עד שכמעט מן הנמנע לבטא אותה".

• האם אתה סבור שהשיטה של ר' אשר היא שיטה יישומית לאדם מהשורה? אברך או בחור ישיבה יכולים ללכת בדרך הזו? אולי היא מתאימה רק לבני עלייה או אדרבה, רק לאנשים שנמצאים בתחתית.

"כל אחד שרוצה ללכת עם השיטה הזו יכול. האמת היא שהשיטה הזו לא קלה. זו היא שיטה של ביטול היש ומלחמה לאין סוף, לא להישבר אף פעם. זאת שיטה שלא עושה חיים קלים לאף אחד. לפני עשרות שנים שוחחתי עם אחיו הצעיר של ר' אשר, ר' דוד פריינד, והוא סיפר לי סיפור מדהים על אחיו:

"הייתי ילד כשאחי אשר היה בחור ישיבה, הוא סיפר, בתקופתו כל הבחורים היו מעשנים ור' אשר גם רצה לעשן. אבל הוא לא רצה לתת לעצמו להיכנע לתאוות העישון. מאידך הוא לא רצה סתם כך להתרחק מהסיגריה. הוא רצה מלחמה עם הסיגריה! הוא היה לוחם בתאוות הגוף עוד מצעירותו. התוצאה הייתה שהוא היה תופס את הסיגריה בין אצבעות ידו כשהיא לא דלוקה ולא מעשן. הרי היה יכול לעשות לעצמו חיים קלים, אבל הוא בחר להילחם.

"אנשים לא רוצים מלחמות וקרבות, אנשים רוצים חיים קלים. סיפר לי אחד שנסע אתו למירון. לפני 40 שנה לנסוע למירון זה לא כמו היום, וגם אז ר' אשר כבר לא היה אדם צעיר. הם חזרו במוצאי שבת בשעה מאוחרת מאוד, כמעט לפנות בוקר, לאחר נסיעה בת ארבע שעות בטנדר הסעות איטי ומיושן. 'הייתי גמור מעייפות' סיפר לי האיש 'ור' אשר היה כפול ממני בגילו אם לא יותר. הסתקרנתי לראות מה הוא יעשה, כי לפי ההיכרות שלי אתו ידעתי שהוא לא ילך לישון מיד. חניתי בקצה הרחוב והתגנבתי חזרה לעבר ביתו. מי שחשב שר' אשר מיהר להיכנס הביתה לעלות על מיטתו, טעה. ראיתי אותו מקיף את הבניין כולו בחצר חמש או שש הקפות ורק אז נכנס לביתו לנוח. למחרת שאלתיו, למה? והוא ענה לי – ומה? שאתן לפינוק שלי לשלוט עלי?'

"אז כן, הדרך שלו טובה למי שלא מחפש חיים קלים, אך מי שמוכן לטיפת מאמץ יגלה אור גדול. כי זו דרך שממליכה את הבורא על כל צעד בחיינו ועם אור האמונה היא מגרשת את החושך שממלא את חיינו. כל מי שהסתופף בצלו בימי חייו הרגיש מוגן ובטוח. קשה להגדיר אבל זאת הייתה הרגשה מאוד ברורה של בטחון ושמחה. הוא לא נתן רגע לשכוח שיש בורא עולם ואצלו הרגשנו את הנוכחות של הבורא כמעט עד למישוש".

• מה הנקודה המיוחדת בשיטה שלו?

"לתת להשם את המלוכה בכל דבר גשמי ורוחני, בכל מה שיהיה. מציאות השם היא המנווטת את מהלך החיים, וממילא אין 'אני'. האדם לא עושה את עצמו למציאות אלא יודע שהקב"ה נופח באפו נשמת חיים ואחראי לכל מה שעובר עליו. זה הנושא שהוא כל הזמן שהוא דיבר על זה. ר' אשר היה אומר ללא הרף, אם האדם עשה משהו והוא הצליח אז תיתן את הקרדיט להשם ואם נכשלת אתה אשם".

• ככה? זה לא ניגודי?

"ר' אשר היה אומר: האדם הוא בעצם פגר מת, תחשוב: הרי גם למת יש את כל האברים כמו לאדם חי, אז למה הוא לא זז ולא עושה כלום? כי אין לו את הניצוץ המחיה. את הנשמה. הבה נודה על האמת. מה שנותן לנו לפעול היא הנשמה שנפח בנו הקב"ה, ואם ככה. איך אני יכול להתגאות במשהו שעשיתי? האם אני עשיתי משהו? הקב"ה עשה את זה. אבל אם נכשלת, זה אתה בעצמך! כי האדם מיסודו מועד לכישלון. יצר לב האדם רע מנעוריו".

• איך אתה מסביר את זה, מצד אחד ר' אשר נתן לכל מי שהכיר מוטיבציה ורצון לעשות דברים גדולים, ומצד שני הוא אמר לכל מי שהכיר שכל מה שאתה עושה אתה כלום, הוא היה נוהג להגיד "אפס"?

"אתה צודק, ר' אשר עצמו היה איש עשייה בקנה מידה ענק מאוד. הרבי מסאטמר אמר 'אנחנו צריכים להאמין שהמשיח יבוא היום, אך בו זמנית אנחנו צריכים לתכנן לבנות לעוד 30 שנה'. זה לא סותר אלא להיפך, משלים אחד את השני. וזה היה ר' אשר, תעשה את הכי טוב שאתה יכול, אבל תדע שאתה רק כמו בובה על חוט בתאטרון. יש מי שמוביל ומנענע את הבובות בתאטרון. ר' אשר אמר, אם אתה לוקח לעצמך את ההצלחה אתה פשוט גנב! לקחת לעצמך משהו שלא שייך לך. זה שייך להשם".

סיפורי מופתים

• שמענו שהיו הרבה סיפורי מופתים אצל ר' אשר.

"בצעירותי מיד אחרי החתונה שמעתי מחמי שיחי' את הביטוי 'אצל השווער שלי (ר' אשר) מתגלגלים המופתים מתחת לספסלים ואף אחד לא עושה מזה ענין'. מדוד שלי הדיין הגאון רבי אלימלך ווסרמן, חתנו הצעיר של ר' אשר, שמעתי על יהודי חסידי שחלה והרופאים אמרו לו שעליו לעבור ניתוח מיידי, ולא – אחת דינו… הוא הלך לשאול את הרבי שלו שהיה אחד מגדולי הדור והלה פסק לו חד משמעית לעבור את הניתוח. מכיוון שהוא היה נכנס הרבה לר' אשר הוא שאל גם אותו ולתדהמתו ר' אשר אמר לו, אין לך כלום, חבל שסתם תפתח את הבטן. תבריא בלי ניתוח. נבוך האיש והלך לשאול אדמו"ר שלישי, והלה אמר לו, ר' אשר 'מתמצא באותיות הקטנות' לא פחות מהרבי שלך, שמע בקולו של ר' אשר. ואכן הלה לא עבר את הניתוח והבריא וחי אחר כך עוד עשרות שנים.

"כאברך צעיר חוויתי פעם וירוס קשה שגרם לי כאבי בטן נוראיים. התפתלתי מכאבים במשך יום שישי אחד, עברתי מהתקפת כאבים אחת לשנייה. בליל שבת בקושי הצלחתי לעשות קידוש ומיד החלה התקפה איומה של כאבים. רציתי ללכת לבית חולים למיון אבל רעייתי שתחי' עודדה אותי ללכת לפני זה לסבא ר' אשר שגרנו במרחק קטן מביתו. באנו אליו בעיצומה של סעודת ליל שבת, אני פרשתי לחדר צדדי מרוב כאבים ורעייתי הלכה אל הסבא וספרה לו על המצב. הוא נתן לי למדוד חום בחדרה של הרבנית מרת צביה ע"ה, ואח"כ קרא לי לבוא לשבת לידו. 'איפה כואב לך' שאל אותי והצבעתי על המקום הכואב. בתגובה מזג לי כוסית יי"ש ונתן לי לשתות. פחדתי ממה שיקרה לי, משקה חריף לבטן כואבת?! אבל עם ר' אשר לא מתווכחים. שתיתי ואמרתי לו לחיים. אח"כ נתן לי לאכול את צלחת המרק שלו לאחר שאכל ממנה כמה כפות. אמרתי בלבי השיריים האלו לא יזיקו לי ואכלתי. החברה מסביב שרו זמירות שבת ולאט לאט נסחפתי עם האווירה ופתאום אני שם לב שכבר עברה חצי שעה בלי התקפה. בדיוק באותו רגע ר' אשר שואל אותי איך אתה מרגיש כעת. עניתי שיש שיפור אבל אני חושש מההתקפה הבאה. ר' אשר הגיב בחריפות, מדוע אתה אומר את המילים האלו? הוא רמז לי שבדיבורים אלו אני עלול לגרום שהם אכן יחזרו, בבחינת 'אל תפתח פה לשטן'. ועל המקום מזג לי כוסית נוספת של יי"ש וציווה עלי לשתות. הרגשתי כיצד הכאבים פשוט הולכים ונמוגים מרגע לרגע. וכך לאחר שעה שלמה שישבתי לידו קמתי בריא לגמרי והלכתי הביתה. באתי אליו כפוף כזקן מרוב כאבים וחזרתי בגב ישר ואפס כאבים.

"ביקשת מופת, הנה לך סיפור מדהים מר' אשר. סיפור שסיפר הרב מ. מאנטוורפן: באחת השנים באתי לירושלים, לחגוג כאן את חג הסוכות בצילא דמהימנותא של מורי ורבי רבי אשר זיע"א. העיר ירושלים של ערב סוכות אין דומה לה בכל העולם. כל הרחובות, השכונות, החצרות מלאים סוכות, והמולה שוקקת של ערב יום-טוב, ודוכנים לממכר ד' מינים, וקישוטי סוכה. וריח ניחוח של הדסים טריים ולולבי אל-עריש שזה עתה נקטפו מעצי הדקל ואתרוגים בשלל גוונים. אה! תענוג אמיתי להלך ברחובות.

"בערב החג ממש, הלכתי לשוק מחנה יהודה לקנות לי סט ארבעת המינים. מצאתי בתוך זמן קצר אתרוג ולולב והדסים מהודרים שבמהודרים וכמובן גם ערבות. וכך אני הולך בחזרה עם הענפים הירקרקים בידי לעבר שכונת גאולה לאורך רחוב יפו. בהגיעי לכיכר הדווידקה, ראיתי בחור צעיר מעדות המזרח עומד ומוכר הדסים בתוך דלי. לראשו בלורית גדולה וכיפה קטנה ולרגליו זוג מכנסיים קצרות.

"אדון, אולי תקנה אצלי הדסים?" הוא פנה אלי. "קניתי כבר" החוויתי לו על ההדסים המשולשים שבידי. "אין לי צורך לקנות עוד".

הוא היה נראה נבוך ומסכן. "אז אולי אתה יכול לעזור לי. יש לי כאן דלי מלא הדסים לא ממוינים. ואני לא יודע לקבוע את דרגת הכשרות שלהם. מה יותר מהודר ומה פחות. אני רואה שאתה כן יודע. אז אולי תוכל לעזור לי למיין את ההדסים שיש לי בדלי".

הבטתי בו בזלזול תהומי. אני, אברך חסידי, צריך להתעכב כאן בכיכר הדווידקה בזמן הבוער של ערב יום-טוב? והרי אני צריך להתכונן לחג הן ברוחניות והן בגשמיות. צריך לרוץ למקווה, ולעיין בספר חסידי וללמוד קצת מענייני החג, ובעיקר להכין את עצמי לקראת החג הקדוש ההולך ומתקרב, אין לי כבר מה לעשות בשעות כל כך בוערות? רק לשבת כאן עם איזה בחור בקושי דתי כדי לעזור לו עם הביזנס שלו. עניתי לו בתנועת ביטול "אין לי זמן" והלכתי משם בצעדים מהירים לעבר מחוז חפצי. אפילו לא סובבתי את ראשי לראות את הבעת האכזבה ומפח הנפש שעלו על פניו של הנער…

"בליל החג התפללנו בסוכה של ר' אשר ולאחר התפילה ניגשתי עם כל הקהל הקדוש להגיד לר' אשר "חג שמח". קצת צרם לי לראות שר' אשר כאילו לא ענה לי. כשהלכתי הביתה שחזרתי בראשי מה היה והגעתי למסקנה ברורה: ר' אשר אכן לא ענה לי "גיט יום-טוב!" נו, זה יכול לקרות. היו הרבה אנשים. היה לחץ. ר' אשר לא ראה אותי. מחר הוא כבר יענה לי כראוי.

"למחרת לאחר התפילה שוב חוזר המחזה על עצמו. ר' אשר עונה לכל הקהל במאור פניו הידוע ומתייחס כל כך יפה לכל אחד ואחד, ורק ממני הוא פשוט מתעלם כאילו אני לא קיים. זה כבר אמר דרשני. אבל חשבתי שזה רק צירוף מקרים. אולם כאשר גם בימי חול המועד ובשבת חול המועד ר' אשר המשיך להתעלם ממני בשיטתיות הבנתי כבר כי יש דברים בגו. לכולם הוא ענה וחייך ואילו אני כאילו הייתי אוויר. מה זה?

"בשמיני עצרת, הוא יום שמחת תורה בארץ ישראל, כבר הייתי על סף פקיעת עצבים. אם ר' אשר ממשיך להתעלם ממני אני לא אשרוד את זה. מה פשעי ומה חטאתי? השתדלתי בשעת ההקפות להבליט עצמי לפניו כדי לזכות בתשומת לבו, אבל שום דבר לא עזר לי. הוא החליט לא לראות אותי ויהי מה!

"ביו"ט שני של גלויות, שמחת תורה של בני חו"ל, כבר לא יכולתי לשאת מעמד. החלטתי ללכת לביתו של ר' אשר – יהיה מה שיהיה. הגעתי לביתו של ר' אשר עם מלבושי חג בעוד בני ארץ ישראל כבר לבשו בגדי חולין. אצלם היה אסרו חג. נכנסתי די בכוח לחדרו של ר' אשר. הוא ישב ושוחח עם הרה"ח רבי גדליה סגל זצ"ל (מגדולי תלמידיו).

"כולי תחושת עלבון מזוקקת התייצבתי בחדר, והנה, באותו רגע בה נחה עינו עלי נענה ואמר לי בזו הלשון: "דו זעסט אויס ווי א פרענקאלע מיט א קליין קאפל מיט קורצע הויזן אין כיכר הדווידקה ערב יום טוב נאָכמיטאָג". (= אתה נראה כמו פרחח צעיר עם כיפה קטנה ומכנסיים קצרות בכיכר הדווידקה בערב יום-טוב אחר הצהריים). באותו רגע הרגשתי כאילו פטיש 10 ק"ג מכה בראשי.

"פתאום נזכרתי בכל המחזה של ערב החג איך אותו בחורון צעיר עם כיפה'לה קטנה לראשו ומכנסיים קצרות לרגליו, התחנן אלי שאקנה אצלו הדסים או לכל הפחות אעזור לו למיין אותם ובאיזה גסות וגבהות רוח עניתי לו. כעת, 'נפל לי האסימון' והבנתי למפרע מה חטאתי ומה פשעתי. גם לא עזרתי לאותו בחור מסכן במבוקשו, וגם נטשתי אותו בגסות והלכתי לדרכי, כאשר בראשי המחשבה כי לפי דרגתי יש לי דברים נשגבים יותר לעסוק בהם בערב החג.

"כעת הבנתי מדוע נהג בי ר' אשר בהתעלמות מופגנת כזאת, ומדוע העביר אותי בכל החג את מה שהעביר אותי בכך שלא התייחס אלי, כאילו אינני קיים. הוא ראה את גאוותי הגדולה ורצה ללמדני בצורה שאבין. שיעור חריף – אחת ולתמיד. למחרת כבר הייתי צריך לחזור לביתי באנטוורפן ובאתי להיפרד מר' אשר לקראת נסיעתי חזרה לחו"ל.

"ר' אשר אחז באמצע אמירת מגילת קהלת, אך בבואי לפניו הפסיק ואמר לי כהאי לישנא: "לא לשכוח – מכנסיים קצרות". אוי כמה שהבנתי את המסר החד שחדר בלבי כמו סכין אדומה מלובנת: תדע שאתה יכול להיראות בדיוק אותו דבר כמו אותו בחור עם מכנסיים קצרות. דברי קדשו ריחפו בחלל האוויר כמו אותיות כתובות באש: "דו ביסט נישט בעסר פון יענעם, און מ'מאכט נישט קיין חשבונות. פאסט יא אדער פאסט נישט". אתה לא יותר טוב מהשני. ואל תעשה חשבונות, האם זה כן מתאים לך או לא מתאים לך לעמוד במחיצתו של נערון פרחח בכיכר הדווידקה בערב החג אחרי הצהריים.

"הרבה חגים עשיתי בארץ ישראל במחיצתו של ר' אשר, אך באותו חג סוכות זה היה כל היו"ט שלי בארץ הקודש במחיצתו. כל מהותו של החג. לימוד לקח שלא יישכח לעולם! וכמובן ואין צריך לומר עד כמה השפיע עלי השיעור הנ"ל לכל החיים, וכמה שינה אצלי את תפיסת העולם שלי וזווית ההסתכלות על כל העולם. מה שראה הצדיק ברוח קדשו ומה ועל מה ראה לעשות לי כך ולשרש ממני את הגאווה הפסולה"…

• מה ההבדל בין השיטה של ר' אשר לבין שאר החסידיות השונות, יש בה איזשהו ייחודיות מסוימת?

"אצל ר' אשר הסתובבו אנשים מכל החוגים ומכל העדות. חסידים וליטאים. אשכנזים וספרדים, חרדים ושאינם. הוא עודד את כל האנשים שהגיעו אליו מחסידויות אחרות להישאר איפה שהם היו. האמת היא הרי שכולם רוצים להתקרב להקב"ה וזה המכנה המשותף בינו לבין כולם אך הדרך היא שונה.

"ובעצם יד עזרה היא גם חסידות ור' אשר היה אדמו"ר לכל דבר. הוא קיבל קהל והיה מורה דרך לרבבות אנשים. רק שהוא הכווין כל הזמן את חסידיו לא לראות בו את המתווך בינם לבין הקב"ה, ולפנות ישירות אל הבורא בדיבורים ובתפילות
"ושוב הנקודה העיקרית הייתה לתת להשם את המלוכה בכל דבר גשמי ורוחני, בכל מה שיהיה. מציאות השם היא המנווטת את מהלך החיים, וממילא אין 'אני'. האדם לא עושה את עצמו למציאות אלא יודע שהקב"ה נופח באפו נשמת חיים ואחראי לכל מה שעובר עליו. זה הנושא שהוא כל הזמן דיבר עליו. שיטת העבודה הרוחנית שלו מתאימה לשני המינים. מצד אחד לעובדים הכי גדולים כי זו שבירה של האני ומצד שני היא מתאימה לאנשים הפשוטים ביותר.

"ר' אשר אמר שהאדם נזרק כל הזמן בין גאווה לייאוש. גאווה כשהוא מצליח אזי 'מי ידמה לי ומי ישווה לי', הוא יכול ויוצר ועושה ובונה, ואז הקב"ה מחזיר אותו לממדיו הטבעיים והוא נכשל וכתוצאה מכך מיד הוא נשבר כשהוא רואה שהוא לא מצליח, כך כל הזמן יש האדם נזרק בין שני הקטבים. ר' אשר לימד את אנשיו ללכת עם הקב"ה וכך לא להיות לא בגאווה ולא בייאוש. זאת הייתה נקודה מעניינת אצלו הוא היה האדם הכי נכנע להקב"ה ובו זמנית האדם הכי שמח. תמיד הוא חייך ושמח ושימח. כל מהותו אמרה שמחה".

• היו שטענו שהוא היה מדבר בחריפות לאנשים…

"להיפך, הוא היה אדם מאד עדין בטבעו, ממש שיא העדינות, ודיבר לכולם בשפה מאד רכה. אבל כשהוא זיהה בעיה שזקוקה לטיפול, הוא ידע לדבר דיבורים חריפים מאד. אבל זה כבר היה בגדר של 'טיפול בבעיה'.

"למשל, פעם בא אליו בנש"ק לבוש בגדי פאר. קטיפה וכל העניינים. ר' אשר הביט בו ואמר לו בנימה נוקבת, "הקב"ה הולך עם בגדים קרועים ובוכה על כך שאין לו בית, ואתה הולך עם בגדי פאר?!" אותו בנש"ק פרץ בבכי ושאל את ר' אשר האם עלי ללבוש סמרטוטים? ר' אשר ענה לו, לא! אבל לכל הפחות תדע שאתה צריך ללבוש סמרטוטים ולא תלך בגאווה כזאת.

"פעם בא אליו מקובל מעיר רחוקה לדבר אתו בתורת הנסתר. הוא הגיע חמוש ברשימה של שאלות בזוהר וספרי הקבלה השונים. ר' אשר הביט בו במבט קצרצר של אדם שעיניו רואות הכול ואמר לו. מהרגע שיצאת מהבית שלך לא פספסת אף מראה לא צנוע… מה שנקרא, אתה בא לדבר על מושגים עמוקים בתורת הנסתר בזמן שאינך מסוגל לכבוש את היצר שלך ולשמור את העיניים. אולם אותו מקובל לא נפגע וענה לר' אשר בענווה, אז תן לי דרך תשובה ואח"כ תן לי תשובה על השאלות שלי. וכך היה.

• מה הם הדרכים שר' אשר הנהיג?

"ראשית לכל אמונה פשוטה. להתרחק מאוד מגאווה. לחיות בפשטות. לנסוע בכל שבת מברכים למירון. להגיד תהילים כל יום. לנסוע ל'פעלד' (=לשדה, בין העצים במקומות שקטים) כלומר לדבר ולצעוק אל הקב"ה מעומק הלב. לחיות בחבורה ("יד עזרה") באהבה. לחיות באכפתיות. כל אחד צריך לפקוח עין ולראות מה לא טוב לחבר ולעזור בכל מה שאפשר. ללמוד ספר חסידי בכל יום".

3 תגובות
  1. את כל הכתבה היפה הזאת ניתן לסכם במילה אחת:
    האזינו לקו "דרך הבעש"ט" שם תמצאו את היופי והאמת בדרכו של ר' אשר
    077-260-9333 או 0799-221-222 אל תמנעו טוב מבעליו
    תראו את התגובות לאחר שישמעו כמה שיעורים שם!!!

  2. אני ואישתי משתדלים לשמוע את דרך הבעש"ט
    זה נותן הרבה כוח לעבור את החיים באושר
    077-260-9333 או 0799-221-222

  3. קו דרך הבעש"ט זה טוב מאד ואני לא מזלזל אבל זה לא בדיוק הדרך של ר' אשר פריינד זיע"א

השארת תגובה