נתניהו מתגלה פה ככופר בטובתו של חברו וכאדם שאין לו יכולת לנהוג בנאמנות

לא פחות מהקשר של ראש הממשלה עם המו"ל והעורך הראשי של 'ישראל היום', עלינו לדאוג מהקלות בה הסכים נתניהו 'למכור' את ידידו שלדון אדלסון בשיחות שניהל עם מו"ל 'ידיעות' נוני מוזס

אלי ביתאן
אלי ביתאן

צרות אחרונות משכחות את הראשונות, אך לא כשמדובר בראש הממשלה נתניהו: השבוע נאלצה לשכתו, בעל כורחה, לחשוף את מועדי שיחותיו של נתניהו עם המו"ל והעורך הראשי של עיתון ישראל היום, עיתון חינמי שבמשך שנים שימש בתור שופרו הפוליטי.

אלו צרות רחוקות: כבר שנה וחצי שבין מו"ל ישראל היום שלדון אדלסון ובין נתניהו שורר חוסר שביעות רצון זה מזה, מה שהפך בחודשים האחרונים לאיבה של ממש. ישראל היום כבר לא מדברר את ראש הממשלה וחמור מכך, נותן תחמושת בידי יריביו מימין – כמו בפרשת המגנומטרים בהר הבית, שם היכו עורכי וכתבי העיתון את נתניהו בחדווה לא מוסתרת. אך בעבר הממש לא רחוק בהחלט כן: ישראל היום, עיתון מוטה פוליטית משחר הקמתו, תיאם את כותרותיו לטובת נתניהו, תקף את יריביו ועקץ את מתחריו.

בזמנו ניסה נתניהו להתכחש לכך, כאשר חברי כנסת דרשו שיצהיר על כך כתרומת בחירות, ובהמשך הפכה מערכת היחסים הזו לאחת הסיבות בגינן ניהלו מוזס ונתניהו מגעים – שכעת עומדים בבסיסה של פרשת 2000 בה חוקרת המשטרה את נתניהו בחשד לשוחד.

השבוע, הגיעה מערכת היחסים הזו שוב לכותרות, כאשר נחשף מספר השיחות בין השלושה, התאריכים ומשך הזמן של השיחות. נתניהו הלך עד לבית המשפט העליון בניסיון למנוע מהמידע הזה להיחשף לציבור, אך ללא הועיל – בית המשפט אישש את החוק אשר מחייב החוק, והמידע נשלח מלשכת ראש הממשלה לידי העיתונאי העותר, יריבו המר של נתניהו, רביב דרוקר.

יום קודם לכן ניסה נתניהו לטשטש בפרסומים מטעמו את מספר השיחות, והמשמעות של זה, ושחרר "הערכה" סטטיסטית לפיה שוחח בממוצע פעם וחצי בשבוע עם עמוס רגב, העורך הראשי, ו-0.75 פעמים עם אדלסון. זה לא עזר לו, העיתונאים עשו את החישוב לבד, ואז מצאו גם את התאריכים המדויקים, מה שמצייר תמונת עולם מטרידה ממש של קשר תמוה מאד בין ראש ממשלה ובעלי עיתון.

בין מאות השיחות הללו, למשל, היו כאלה שהתקיימו דקות ספורות לפני סגירת הגיליון – שלמחרת בבוקר התנוסס עם שערים גדושים בסיפורי הלל לראש הממשלה, וממטירים אש על יריביו.

הדברים הללו חמורים גם בגלל ההתנהלות התקשורתית הלקויה, שלא לומר מושחתת, העומדת בבסיסו של ההסדר הזה, אבל לא רק. למעשה, החשדות נגד נתניהו בפרשת 2000 עוסקות בכך שתוך כדי ששלדון אדלסון שופך ומפסיד הון עתק (על פי ההערכות, ישראל היום מפסיד בשנה עשרות מיליוני שקלים) עבור נתניהו, שאף מתקשר ומורה לו מידי ערב מה בדיוק לכתוב עבורו – הוא מנהל משא ומתן עם היריב העסקי נוני מוזס, ומציע לו להפיל את ישראל היום.

בהקלטות שפורסמו נתניהו נשמע מתכנן עם מוזס כיצד להשפיע אדלסון, מיטיבו ואיש חסדו, שנמצא עמו ביריבות עזה מאז פרוץ הפרשה. מעבר לכל היבט פלילי, זהו היבט אנושי מזעזע: נתניהו לא מתגלה פה רק ככופר בטובתו של חברו, אלא כאדם שאין לו יכולת לנהוג בנאמנות. כאשר זהו האדם העומד בראש המערכת, מתחייב בשמה של ישראל ומנהל את סדר יומה, ההכרה הזו קשה שבעתיים. ראש הממשלה צריך להתייצב מול הציבור ולספק הסברים, אותו ציבור ישראלי שניזון יום יום על שקריהם המתחלפים מוטי האינטרסים של ידיעות אחרונות וישראל היום, עמם סחר נתניהו.

תגובה אחת
  1. אוסף שטויות שלא נשמע כמותו זמן רב

השארת תגובה