ראש הישיבה דילג על הברכה הראשונה בחופה // מיומנו של צלם

בימים בהם הצלם אריאל רבינסקי מוצא רגע של הפוגה בין חתונה לעוד חתונה, הוא מעלה על הכתב רגעים שנתפסו בעדשת זכרונו ומחשבתו והפעם: ראש הישיבה שדילג על ברכה והרב שדאג כל הערב להזכיר לצלם כי הוא בן אדם

הרב חיים איידלס והצלם אריאל רבינסקי
הרב חיים איידלס והצלם אריאל רבינסקי

בסיום ארוחת השבת, אשתי סיפרה בבת צחוק שבמהלך השתלמות המורים האחרונה שעברה, אחד המרצים הציע שבגמר הסעודה כל בן משפחה יספר על דבר טוב שקרה לו השבוע ועל דבר מצער. השתעשענו ברעיון והסבב היה בהחלט נעים ומבדח כאשר כל אחד סיפר על רגעי השפל והשיא של השבוע שלו.

הנה מה שאני סיפרתי:

גן אירועים נחשב, זמן החופה, אני על הברכיים. מחפש את הזוית כדי להתמקם בצורה הטובה ביותר, מתכונן ללכוד כל רגע. הקהל גדול ורב, חתונה חסידית ואין אחד שנשאר בבית. ראש הישיבה המכובד מתחיל לברך אבל בשוגג פותח בברכה השניה ומדלג על הראשונה – כמו טיגריס שמנער את הפרווה ממים, בלי לחשוב אני מתקן אותו. (בכל זאת יש לי קילומטראז' עם יותר מעשרים וחמש שנים של חופות).

אב הכלה, חסיד מכובד בפני עצמו עומד בדיוק מעלי. הוא אוחז בקצה הבגד שלו, עיניו יורקות אש, הוא מניף תנועת יד חדה שמבטלת אותי כליל ורועם בקול:

"ששששששששששששששאההההה צלם – שקט!!!

הרגלים שלי מרגישות כמו משקולות, אבל אני מתרומם וניגש לאח החתן ולוחש על אוזנו. נוצרת המולה קטנה, תוך רגע קצר נשלף הפלפול הנכון וכביש עוקף טעות נסלל, יש פתרון הלכתי והחופה ממשיכה כתקינה. אין אפילו מבט קטן של הכרת תודה לכיווני – כולם ממשיכים כרגיל. כולם חוץ מהאוזניים הבוערות שלי ותחושת החמיצות שמטפסת לי בגרון.

לקחתי אוויר והמשכתי ישר לסיפור השני:

יום למחרת, לאחר שעות בודדות שבהן הספקתי: טעינות. פריקות. גיבויים, מקלחת קצרה ושינה חטופה של כמה שעות, כבר הייתי בפתח הבית של משפחת הכלה. האירוע יתקיים באותו גן מפואר ועוד מעט ואעמוד תחת אותה חופה מאתמול.

אב הכלה, הרה"ג הרב חיים איידלס שליט"א, רב ופוסק הלכה ידוע, דמות תורנית מפורסמת שאלפים נוהרים לפתחו, מקבל את פני ושואל בחביבות:

"מה להציע לכבודו לשתות?"

"מה פתאום כבודו, אני בסך הכל אריאל, הצלם שלכם היום"

הרב לוחץ את ידי בלבביות ולפני שאני מספיק לומר בהתרגשות עד כמה יצא שבחו לפניו הוא מקדים אותי ומפזר מחמאות עלי ומגדיל ומוסיף שהוא שמח לפגוש אותי. שוב אני נבוך ומספר לו את שעבר עלי אתמול, הוא נוסך בי עידוד ומפיח בי גאווה מחודשת. אנחנו מנצלים את הזמן הפנוי עד שבתו הכלה מוכנה לדבר תורה מפיו ולצילום משותף למזכרת.

במהלך האירוע מאות אנשים ניגשים לברך אותו,

לכל אחד הוא מקדיש רגע ארוך עם מילה חמה, חיבוק, מבט בעיניים.

מידי פעם הוא נותן גם בי את עינו הטובה, כמו מסמן לי "יישר כח" מחזק שפועל עלי כמו אבקת קסמים, כמו משחה שמשכיחה לאיטה את חוית הצמצום שעברתי באותו המקום בדיוק רק אתמול.

מזכיר לי שאפילו שזה הדבר שאני הכי אוהב בעולם לעשות, אני לא רק צלם,

אני גם בנאדם.

2 תגובות
  1. בס"ד
    יוצא לי לפעמים לשמוע לפעמים את הרב איידלס שליט"א ברדיו, ולשמוע באיזה גינוני כבוד ונימוס הוא עונה לעולים לשידור…משהו נדיר ביותר…
    כמו"כ באיזה רוגע ואצילות נאמרים הדברים…
    ממש "דברי חכמים, בנחת נשמעים"…

  2. הרב אידלס צדיק! חכם, חריף שכל – ועם זאת נעים הליכות ואוהב ישראל! אשרי כל מי שזוכה לשמוע אותו ולהתברך מפיו!

השארת תגובה