הרבי הציע לחסיד: תבחן את אשתך, בנך ובתך – שלח להם מכתב

מצוות הצדקה נאמרה בפרשה זו: "כי פתוח תפתח את ידך לו… די מחסורו אשר יחסר לו… נתון תיתן לו… כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידך. כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנוכי מצווך לאמור פתוח תפתח את ידך לאחיך לעניך…" (דברים טו, ח – י"א).

התורה מצווה אותנו בתרי"ג מצוות. רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה,  אך אינה מנמקת למעט האמרה הכללית של "ובחרת בחיים". אמנם בדברי רבותינו פורשו המצוות בדרך של פרד"ס – פשט, רמז, דרש, וסוד, אולם זה אינו מפורש בתורה שבכתב. שונה מצווה זו שמלבד זה שהתורה מבטיחה שבעבור המצווה יברך ה' אותנו בכל מעשה ידינו, היא מסיימת את מצווה זו בפסוק הנראה חריג, ובו כביכול אמירת שכנוע, שהואיל והקב"ה ברא בעולמו עם עשירים ועניים, על כן התורה נותנת עצה לטובתנו להינצל מפני העוני – בזה שנפתח את ידינו לעני. ויש להבין מה התורה מוסיפה בשכנוע המיוחד על פני הברכה המיוחדת שנאמרה על מצוה זו?

מסופר שבעיר לבוב לא היה מי שחש על בשרו את הפתגם 'גלגל סובב בעולם' יותר מזלמן הסוחר. עד לפני זמן ההצלחה האירה לו פנים. עשיר מופלג היה, והונו גדל מיום ליום. סוחרים ביקשו לעשות איתו עסקאות משותפות. בן ובת היו לו שאת שניהם השיא בחתונות מפוארות והעניק להם בסיס לחיים ביד רחבה.

פתאום קרתה המפולת. עסקאות כושלות רדפו זו את זו, ועד מהרה לא נותר לו דבר מכל רכושו. אפילו את ביתו המפואר נאלץ למכור. זלמן היה בטוח שבנו ובתו יעמדו לימינו, אך השניים התחמקו מאביהם בתואנות שונות ועזבו אותו לאנחות. אם לא די בכך, גם אשתו חלתה פתאום ל"ע ונפטרה.

בצר לו שם זלמן את פעמיו אל רבי ישראל מרוז'ין זי"ע. בדמעות שטח את סיפורו העצוב. הרבי שמע בקשב רב והשיב לו: "יש בלבוב די והותר יהודים רחמנים שיתמכו בך. אשלח בידך איגרת אל חסידי בעיר, והם יסייעו לך להתאושש ולשוב לראות הצלחה". עיניו של זלמן האירו בהכרת הטוב. ואז הוסיף הצדיק ואמר: "מבקש אני ממך כי מיד בשובך לעירך תחפש שידוך ותישא אישה יראת שמיים".

בשובו ללבוב ניגש זלמן אל חסידי רוז'ין ומסר להם את מכתב רבם. הללו התגייסו וערכו מגבית למען העשיר שירד מנכסיו. כשהצטברו בידיהם חמש מאות אדומים העניקו אותם לזלמן. זה לא בזבז רגע ומיד יצא לחפש עסקה מתאימה. ואכן, המזל האיר לו פנים. הוא גם נשא אישה נכבדה, וזו הביאה לו עוד שלוש מאות אדומים דמי נדוניה. לא חלף זמן רב וזלמן שב למעמדו הקודם.

בנו של זלמן ראה שאביו חזר והתעשר, והחל לדבר על ליבו דברי חלקלקות: "הלא אינך אדם צעיר. לשם מה לך להיות תלוי באישה חדשה? גרש אותה ובוא להתגורר בביתי, לבלות את שיבתך בנעימים". גם הבת החלה להשמיע דברים ברוח זו באזני אביה. האב סירב להטות אוזן לדבריהם, אולם השניים לא הרפו. שוב ושוב טפטפו באוזניו דברי ארס כלפי אשתו השנייה. במתק שפתיים הציעו לו הרים וגבעות אם רק ייאות לעבור לגור בבתיהם.

יום אחד נסע זלמן ליריד. בדרכו חזרה עבר דרך סדיגורה, שבה ישב רבי ישראל מרוז'ין. הוא הודה לרבי על עצתו וברכתו, וסיפר על ההצקות שהוא חווה מילדיו. "חוששני" אמר, "שליבי החל לנטות אחר דבריהם. אולי באמת הם מבקשים את טובתי?"

"שמע נא לעצתי", השיב לו הצדיק. "חכמינו אמרו: 'מותר לשנות מפני השלום'. כתוב עכשיו שלושה מכתבים – לאשתך, לבנך ולבתך. במכתבים, סַפֵּר להם שאיבדת את כל רכושך, ונותרת חסר כל, ואפילו דמי נסיעה לביתך אין בידך. לכן אתה נאלץ לבקש מהם עזרה כספית כדי לשוב הביתה ולהיות בביתם עד שתתאושש. בינתיים המתן כאן אצלי עד שיגיעו התשובות".

זלמן עשה כדברי הרבי. הוא העלה על הכתב סיפור שלם. איך התקלקלה הסחורה שרכש עד שנאלץ להשליכה לנהר. כספו אזל, והוא נאלץ אפילו למכור את בגדיו המפוארים כדי לקנות מזון לדרך. הוא סיים בתחינה לעזרה. חלפו כמה ימים ושלושה מכתבים הגיעו לסדיגורה: האחד מאשתו, השני מבנו והשלישי מבתו. תחילה קרא את מכתב בנו. "אני מבקש את סליחתך ומחילתך" , כתב הבן,  "אני בתקופה לחוצה כלכלית. אין באפשרותי לארח אותך בביתי. אני מציע שתישאר בחצר הצדיק, ושם בוודאי ירחמו עליך".

זלמן נדהם למקרא הדברים. מיד עבר לקרוא את מכתבה של בתו. "צר לי, אבא", כתבה הבת, "אך אין באפשרותי לשלוח לך כסף. הלוא ידוע לך כי שידכתי את בתי עם בנו של גביר גדול, וההוצאות מרובות. עדיף שתהיה סמוך על שולחן הצדיק משתתגורר עם אשתך הרעה".

זלמן נאנח מעומק ליבו, ופתח את המכתב השלישי, מאשתו. "קיבלתי את מכתבך", פתחה הרעיה וכתבה, "מבקשת אני ממך שלא לדאוג כלל! אם עד עתה עזר לנו השם יתברך, ודאי לא יעזבונו חסדיו. אמכור את תכשיטיי ואשלח לך כסף כדי שתוכל לחזור ללבוב. לפרנסתנו מוכנה אני למכור מאפים בשוק".

דמעות ההתרגשות זלגו מעיניו של זלמן. הוא נכנס אל הצדיק ושלושת המכתבים בידו. "סע לביתך", אמר לו הצדיק, "נראה שקיבלת תשובה…"

בהגיעו ללבוב ביקש זלמן מהעגלון להמתין בסמטה צדדית עם העגלה עמוסת הסחורות. הוא נכנס אל ביתו, מתחזה לעני חסר כול. על אף זאת קיבלה אותו אשתו בשמחה ובמאור פנים, והרעיפה עליו דברי עידוד ונוחם. זלמן שלח להודיע לילדיו כי חזר לעיר, אך השניים לא רצו כלל לבוא לבקרו.

או אז הורה לעגלון להכניס את הסחורה לחצרו. זלמן הוציא מאמתחתו תכשיטים יקרי ערך, שקנה בעבור אשתו, ואז חשף לפניה את האמת. כשנודע לבנו ולבתו שאביהם חזר להיות עשיר, באו אליו וברוב חוצפתם שוב ניסו לדבר בגנות אשתו. נטל האב את שלושת המכתבים והחל לקרוא אותם באוזני הבן והבת.  כשסיים, גירשם מהבית בבושת פנים.

התורה אומרת לנו שבצדקה לעני מעבר למצווה יש בה גם היגיון של גלגל חוזר. אם תדע לתת בזמנים קשים של האחר, גם אם ח"ו תיפול בעצמך יהיה מי שיחזיר לך. אם לא, ברגע האמת תקבל מכתבים של אנשים שמתכחשים למצוקתך.

יהי רצון שנקיים את מצוות הצדקה כראוי ותקוים בנו התפילה: ואל תביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.

השארת תגובה