תהליכים בסיסיים שאמורים להסתכם במילוי טופס, הפכו לסיוט שדורש עורך דין

ריבוי פרשיות השחיתות מעלה את השאלה, האם יש כאן כל כך הרבה מושחתים, או שגם למדינה יש אחריות לתופעה? • ומה הקשר לעודף הביורוקרטיה ועורכי הדין בישראל?

אבי גרינצייג
אבי גרינצייג

בלי ששמנו לב, התרגלנו למציאות בה אחת ליום-יומיים יוצאות הודעות מהמשטרה, הפרקליטות, להב 433 ושאר גופים העוסקים באכיפת החוק, ותוכנן פחות או יותר זהה, בשינויים קלים. בדרך כלל מדווח עם ישראל בשעות הבוקר על פשיטה שערכו החוקרים במשרדי חברה מסוימת, טייקון או פוליטיקאי או לוביסט או גורם אחר שנעצר עם כמה מקורבים ושם קוד שמוצמד לפרשה.

כמה שעות לאחר מכן יתבשר עם ישראל גם על שמות הנחקרים (בסוד אפשר לגלות שהשמות בדרך כלל ידועים לכל המתעניין כבר מתחילת האירוע) ובהמשך יחל מצעד ההדלפות מהחקירה, שיגבר ככל שהסיפור יתפוס תאוצה בתקשורת. יעבור מעט זמן עד שהסיפור ישכך ופרשה חדשה תצוץ, ואז מתישהו נתעדכן שוב בהעמדה לדין ובהמשך גם בעונש שנגזר על המעורבים, נצקצק בלשון ונמשיך לשגרת יומנו העמוס.

איך ומדוע קורה מצב כזה בו יש כל כך הרבה מושחתים כאן? האמנם כולם נוכלים? האם אין אנשי עסקים ישרים? אנשים שצברו את הונם באופן הגון לחלוטין? פוליטיקאים שלא עשו שום טעות בדרך? נראה כי בלתי אפשרי כמעט למצוא אדם שכזה.

הגמרא במסכת חגיגה אומרת "תנו רבנן, איזהו שוטה? היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע את כסותו", בהמשך, מסבירה הגמרא מדוע כל סימן בפני עצמו אינו מוכיח עדיין שהאדם שוטה, כי יתכן הסבר הגיוני למעשיו, ורק צירוף שלושת הסימנים מתייג אותו כשוטה.

מפורסמים דבריו של הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל, כי לכאורה גם אדם שיש בו את שלושת הסימנים, שמא אינו שוטה, ולכל אחד מהם בפני עצמו ניתן למצוא הסבר הגיוני? אלא, מסביר הגר"ח, כאשר יש לך שלוש קושיות על האדם, אל תחפש שלושה תירוצים שונים, אלא את התשובה האחת שתתרץ את שלושתן – כלומר, האיש שוטה.

כאשר אדם אחד מופלל ונחקר, פרשייה אחת מתפוצצת, פוליטיקאי אחד מושחת, מקרה חריג אחד של טייקון שגנב כספי אזרחים, ועל זו הדרך, אפשר לחפש ולתלות את האשם רק באדם עצמו. אך כאשר מדובר בתופעה מפלצתית כל כך, מן הראוי לחפש סיבה גלובלית יותר, שאמנם אין בה כדי לנקות את האשמים מפשעיהם, אך אם נפיק את הלקח הנכון – אולי נצמצם אותה להבא.

נדמה לי שזיהיתי לפחות מרכיב אחד לבעיה, והוא לא נובע רק מחוסר חינוך ליושר ולזהירות בממון האחר, אלא תלוי בעיקר במדינת ישראל.

במה דברים אמורים?

שימו לב סביבכם ותבחינו שכמעט כל פעולה הקשורה לרשויות, אצל מרבית האנשים, דורשת 'עיגול פינות' קטן, בין אם מדובר במעשים שבכל יום כתשלום במונית בלי קבלה או העברת רכב בטסט ובין אם בהוצאת מרפסת, פתיחת עסק או כל תהליך אחר. האזרח הקטן התרגל לעובדה שיש כאן ביורוקרטיה חריגה ובלתי נורמלית, ושבכדי לשרוד אותה עליו לקצר הליכים ולעגל פינות לעיתים קרובות.

בעצם, המדינה בהתנהלותה המגושמת והבלתי אטרקטיבית במאה ה-21, הופכת את כולנו בכוח לעבריינים קטנים, ומשנעשה האדם עבריין, פתאום זה כבר לא נורא כל כך, ואפשר לעגל עוד פינה, לעקם עוד איסור, עד שנתפסים.

ממדינת כל אזרחיה הפכנו למדינת כל משפטניה, תהליכים בסיסיים שאמורים להסתכם במילוי טופס קטן באמצעי מקוון, הפכו לסיוט שדורש עורך דין ותשלומי עמלות שונות ומשונות. זה גם מסביר את העודף החריג והבלתי הגיוני של עורכי דין בישראל ביחס לשאר העולם המערבי, ובכלל את המקום הנכבד שתופסים כאן לימודי המשפטים, כי אנשים מבינים שזו הדרך היחידה לשרוד את החוק – ללמוד לעקוף אותו.

הפתרון פשוט עד אימה, לרכז מאמץ על לייעל את כל המערכות במדינת ישראל, מגדול ועד קטן, להעיף לבית אלפי פקידים מיותרים ולהחליף אותם בטפסים פשוטים אלקטרוניים, לחתוך בכמות האישורים הלכאורה נחוצים לכל שטות (הם לא, הרבה מהם נועדו 'לכסות' ולהגן על איזה גורם למקרה של תקלה), לייעל תהליכי קבלת החלטות ועל זו הדרך.

כמובן, הגורם האנושי ימשיך למלא תפקיד, הפיתויים להתעשרות מהירה על חשבון הציבור יישארו, אבל ההרגל שפשה כאן, שהחוק הישראלי הוא רק מוקש בדרך ולא תמרור מנחה, יצטמצם ואולי אף ייעלם כליל.

השארת תגובה