מפא"י נשארה מפא"י, הם בסך הכול מנסים לעשות פוליטיקה באמצעים אחרים

המאבק לפירוק שלטון נתניהו דרך חדרי החקירות באמצעות סיפורים מצוצים מהאצבע – הוא הוא השחיתות, של אלה שמסרבים לקבל את רצון העם

דוד רוזנטל
דוד רוזנטל

בחודשים האחרונים התקשורת הישראלית מנהלת מסע ציד, יש לה מטרה ברורה: שיוגש כתב אישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. אישום לא משנה במה, לא משנה על מה, העיקר שיוגש. זה התחיל בקול רעש גדול עם פרשות 1000 ו-2000, והמשיך לפרשות נוספות, אשר כולן הסתיימו בקול ענות חלושה, פשוט כי לא היה בהן בשר. אבל מבחינת התקשורת, זו עילה לחגיגה – חייבים כתב אישום ויהי מה.

אלה לא גורמי האכיפה, היועץ המשפטי לממשלה עושה את עבודתו נאמנה, ועד עתה הוא לא מצא עילה מספקת להגשת כתב אישום. אך זה לא היועץ המשפטי לבדו, מופעל עליו לחץ ציבורי חסר תקדים כדי שיעשה ויפעל בניגוד לדעתו. מול ביתו מתקיימות הפגנות שבועיות, התקשורת מלבה כל העת "אוירה של שחיתות", וקשה לשמור על ניקיון הדעת אל מול לחץ שכזה. זו המטרה הפוליטית של המפגינים, להביא לשינוי פוליטי שלא באמצעות הקלפי. מסלול עוקף דמוקרטיה, והם לא בוחלים באמצעים.

השיטה הראשונה היא אכיפה בררנית, למשל פרשה 2000, בה החשד הוא שהתקיימה "עסקה" בין מו"ל ידיעות אחרונות לבין נתניהו, על תמיכתו של האחרון בצמצום הפצת העיתון המתחרה "ישראל היום". על פניו, לאדם מן השורה זה לא נשמע טוב, אך לכל מי שבקיא בהלך העבודה של הפוליטיקאים והתקשורת, יודע שמדובר בשיחות שגרתיות. פוליטיקאי מדליף לכתב, וזה בתמורה נותן לו סיקור חיובי (לא דווקא באותו הקשר, אחרת קל יהיה לזהות מיהו המדליף), ובדרג הגבוה יותר אלה שיחות ופגישות של מו"לים עם בכירים. סחר מכר של סוסים, פוליטיקאים, חשיפות ואינטרסים. אם טוענים שמה שעשה נתניהו יש בו חשש לפלילים, ראוי לבדוק את כל הפוליטיקאים שעושים אותו הדבר. ויש הרבה כאלה.

ציפי לבני, שרת המשפטים בממשלה הקודמת, סיפקה למו"ל ידיעות סחורה משמעותית בהרבה, היא סייעה לקדם את "חוק ישראל היום", חוק אשר אמור היה להגביל את ההפצה של ישראל היום, היא הודתה ששוחחה עם מו"ל ידיעות אחרונות, התעלמה מחוות דעת של היועץ המשפטי, הסתמכה על חוות דעת מטעם ידיעות אחרונות, והעבירה את החוק בוועדת שרים. כמובן, הסיקור שלה בידיעות אחרונות היה אוהד מאד. אבל את זה אף אחד לא חוקר. וכל אבירי הצדק הנושאים שלטון החוק בגרונם, לא מפגינים ולא דורשים כתב אישום. אפילו אין חקירה, אין בדיקה. וזה מעשה מובהק יותר מאשר שיחות נתניהו עם מוזס, שלא הובילו לשום דבר מעשי.

ח"כ יאיר לפיד, שר האוצר בממשלה הקודמת, שרים רבים ממפלגתו קידמו עסקות תוכן של משרדיהם עם ידיעות אחרונות, הם כמובן גם הצביעו בעד החוק נגד ישראל היום, אך נגדם לא נפתחת לא בדיקה ולא חקירה. גם בעניינם אין הפגנות בדרישה לפתוח בחקירה. אבל נגד נתניהו, שלא סגר על עסקה עם מוזס, דורשים בקולניות חקירה. זוהי אכיפה בררנית.

יתירה מזו, קשה לטפול לנתניהו שחיתות, כל המי ומי במערכת הפוליטית יודעים שאיננו מושחת, ובמסדרונות יודעים ללחוש מי המושחתים, גם אם אי אפשר להוכיח זאת. על נתניהו אין לחישות. ובתכל'ס, הפעילו היגיון, למה לו? נתניהו לא הגיע לפוליטיקה בשביל להתעשר. בניגוד להרבה פוליטיקאים, ואין צורך להזכיר שמות כי רבים המה, אשר התעשרו במהלך עבודתם הפוליטית, נתניהו הוא אדם עשיר בזכות עצמו, את כספו הרוויח בשקיפות ובגלוי מעסקים והרצאות בעולם בזמן שהיה מחוץ למערכת הפוליטית. שאלו נא שאלת היגיון פשוטה: למה שאדם יגנוב בסתר את מה שהוא יכול להשיג ביושר, בגלוי ובקלות? אך לא ההיגיון מנחה כאן. גורמים פוליטיים כבר החליטו שהוא מושחת, וכל מה שצריך זה לאנוס את היועץ המשפטי לממשלה להסכים לכך.

גם כאשר הולך ומתברר שאין ממש בכל החקירות והדרישות, אזי מנסים בתקשורת ליצור "אוירה של שחיתות", לאמור "אם כל כך הרבה מדברים על שחיתות, אז חייב להיות שיש כאן משהו". אז מדברים על הגלידות פיסטוק, על הזמנת חמגשיות לארוחות, על עישון סיגרים, על קניית יין, על פרשת הגנן, פרשת שקיות החלב, פרשת הבקבוקים ועוד ועוד. עניינים של מה בכך, המוצגים בדרמטיות כעניינים ברומו של עולם. "אווירה", כביכול אוירה היא עדות לשחיתות.

והשמאל הפוליטי האקטיביסטי, הוא הסיפור המגוחך פה, הוא מציג עצמו כלוחם שחיתות נקי כפיים וטהור לב, האירוניה של האבולוציה, צאצאיה האידאולוגיים של מפא"י מבקרים את השיטה עליה גדלו. אבל לפני שנפנה לסחף הרגשנות, שקוף לראות שלא אכפת להם משחיתות, הם הם שאיתרגו את שרון כאשר הוא מימש את האג'נדה שלהם, והם שהעמידו בראש המחנה שלהם אדם ששתק בחקירתו, ודוגמאות עוד יש למכביר. אגב, במאמר ב"הארץ" גם הציעו השבוע איתרוג לנתניהו, אם רק יסכים ללכת ל"צעדים היסטוריים".

לא, לא אכפת להם שחיתות, מפא"י נשארה מפא"י, הם בסך הכול מנסים לעשות פוליטיקה באמצעים אחרים. או יותר נכון, לעשות פוליטיזציה למערכת המשפט, ולהכפיף אותה לאינטרסים שלהם. מה שאגב, לא מונע מהם לטעון בד בבד ששופטים הם אנשי מקצוע, ואסור לכפוף את הליך המינוי שלהם למערכת פוליטית (מה שמיושם בכל העולם המערבי). המושחתים של מפא"י, באים לעשות סיבוב, אז כאשר תראו אותם צועקים "שחיתות" הביטו על הצועקים, כי הם השחיתות.

אבל הציבור לא שם, הציבור מבין שיש פה רדיפה פוליטית כדי להחליף שלטון שלא בקלפי – להחליף את העם. מערכת המשפט, תחליף את העם. והציבור לא מעוניין שיחליפו אותו. מאבק זה חייב שתהיה לו הכרעה ברורה – שהצבור יחליף את התקשורת. יש כבר ניצנים ברורים לשינוי, צריך רק להאיץ אותם, ולאפשר תקשורת חופשית יותר, מרובת קולות יותר, איכותית יותר ומשקפת יותר. תקשורת שתדע לחפש שחיתות במקום שישנה, ולא במקום שנוח לאי אלו מפא"יניקים.

השארת תגובה