בני תשע עד שמונה עשרה • הכירו את מחנות האימונים של ילדי דעא"ש

הכירו את הנכס היקר אותו מחזיקים המרצחים הגדולים ביותר בשנים האחרונות • אימונים שנאלצים לעבור ילדים חטופים, מי נמצא שם בעבור חסרי היכולות ומה מטרת הטרוריסטים להשקיע משאבים שכאלו?

הינריקי צימרמן (מרואיין) בשיחה עם ילד שעבר את הזוועות - צילום: דויסיטו כהן
הינריקי צימרמן (מרואיין) בשיחה עם ילד שעבר את הזוועות - צילום: דויסיטו כהן

זהו. העיר מוסול נכבשה בחזרה בידי צבא עירק, ומה שנשאר כעת הוא 'היום שאחרי'. התקופה הזו תימשך עוד זמן רב, מבנים שהיו ואינם, חפצים שנבזזו בידי לוחמי המדינה האסלאמית, משפחות רצוצות מרצח יקיריהן, כלכלה שעשויה לקרוס לחלוטין, ועקבות חבלניות שהלוחמים האכזריים השאירו אחריהם, כגון מוקשים שפיזרו בבתי אזרחים בהם שהו בתקופת הלחימה, וכמו גם מנהרות בהן העיר מלאה ומהן עלולים לצאת אותם המרצחים בכל רגע ממש וללא התרעה, תשתיות טכניות שקרסו ושיקומן יימשך עוד שנים של השקעה ובעיקר כסף – דבר שאינו מצוי בימים הקשים במוסול בפרט ובשאר אזורי המלחמה בכלל.

נסו לרגע לדמיין: אנשים שנמלטו על נפשם מבית המלא בכל טוב, והם נאלצים לחזור להריסות בלתי ניתנות לתיאור, וזאת לצד החשש הביטחוני הלא-פשוט שעדיין מהווה גורם משפיע באזור. אך כל זה הוא חלק קטן ומזערי בתהליך החזרה לשגרה הזה. ישנם בעלי משפחות שנחטפו בידי דאע"ש, משפחות שלמות שנתונות עדיין בשבי ומשפחות שנאלצו לחזות פיזית ברצח יקיריהם – וגם ילדים.

כן, מדובר בילדים שעוד לא מלאו להם עשרה אביבים, גם הם מעורבים במלחמה האיומה הזאת ונוטלים חלק לא פחות מורכב, גם מבחינה פיזית וגם מבחינה נפשית. ילדים מוצאים להורג, וילדים אחרים הופכים לעבדים, ובעיקר, ילדים שעקב גילם הצעיר והתמים – דאע"ש מנצל אותם על מנת לשטוף את מוחם בחומרים קיצוניים.

חשוב להבין, מבחינת דאע"ש – ארגון כמעט גוסס במזרח התיכון, הילדים הללו הם 'הדור הבא', נטולי רקע סטנדרטי ונורמטיבי מתאפשר לארגון לעבוד איתם בצורה חלקה, בלי ידע אפילו המינימאלי ביותר על עולם אנושי ומוסרי. במילים אחרות – כל האמצעים הלוגיסטיים של הארגון לא משתווים לחיילים מוסתים ברמה בלתי רגילה – הנכס היקר ביותר עבור ארגון הטרור.

וכמה זמן לוקח להעביר שטיפת מוח שכזו לילדים? מסתבר שמדובר בחודשים ספורים, בהם ניתן לשטוף מוח צעיר, כך שיהיה כשיר לשמש ככוח לחימה עתידי עבור דאע"ש. הילדים הכל כך רכים, זה עתה נחטפו באכזריות, נאלצו לצפות במראות קשים שהופנו כלפי בני משפחתם הקרובים ביותר, ותוך כמה חודשים הם הופכים להיות האויב של הילד הבא שייחטף על ידי הארגון, וזה האחרון אויב של הבא אחריו וחוזר חלילה – כך מקימים דורות רצחניים של אנשים שרוצחים אנשים מבלי למצמץ.

הארגון המתועב כבר הספיק להראות לעולם הגדול כמה עד כמה ילדים שותפים בלחימה. אימונים לקראת קרבות, זה סדר יומם המתיש של אותם הילדים, לצד מטיפים שכל תפקידם הוא להחדיר בילדים שרצח הוא דבר חיוני במלחמה בכופרים ולמען אללה, כשהמטרה היא להשמיד את העולם הכופר ולהנחיל את חוקי השריעה (הלכות האסלאם שמי שכופר בהן דינו מוות).

אגב, לפני כשנתיים דווח כי נערה יהודייה הצטרפה אל שורות הארגון. שמה שרה והיא בת 18, נערה ממשפחה יהודית בעלת אזרחות צרפתית שעשתה את דרכה ב-11 במרס בטיסה מצרפת לאיסטנבול, ומשם ככל הנראה הוברחה לתוך סוריה. על פי הדיווח של סוכנות הביון הצרפתית, היא היהודייה הראשונה שהצטרפה לשורות הארגון הטרור האכזרי.

רגע לפני שעזבה את מדינתה, היא ביקשה מאביה שיסיע אותה אל תחנת הרכבת כשהיא מצוידת ברעלה. היא נימקה זאת בכך שהיא רוצה להסביר לחברותיה לספסל הלימודים כיצד לובשים רעלה. במידה ויהיו לה ילדים, אלה יהיו ילדים יהודים על פי ההלכה היהודית, שככל הנראה יגוייסו אף הם למכונת הרצח של דאע"ש. מצמרר.

המאבק הנגדי

האם היה אפשרות בעבר להביס את הארגון הרצחני עוד לפני שהשקפת עולמו פרצה לתודעה העולמית – מה שגרם לנזק בלתי הפיך, בעקבות חיילים מכל רחבי העולם שהצטרפו אליו ועוד עלולים לשוב למדינות המוצא ולבצע פיגועים, כפי שכבר קרה? האם היה צריך למנוע כניסת פליטים למערב ויחד איתם לוחמי הארגון? האם העולם היה צריך להיאבק בארגון מוקדם יותר? כל אלה הן שאלות שהמערב ייאלץ להתמודד אתן בעתיד, אך כרגע הארגונים הלוחמים בדאע"ש מתמקדים בחילוץ הנכס האסטרטגי, אותם ילדים אומללים.

לפי ההערכות, הארגון מחזיק ב-600 ילדים, אותם צריך להוציא בהקדם מטלפיו, לפני שיספיקו להיאחז באמונה המתועבת. הארגונים הלוחמים בדאע"ש, משקיעים משאבים בלתי רגילים בחילוץ ילדים במטרה להעביר אותם למחנות פליטים מוגנים, שם הילדים ובני משפחותיהם יסתפקו באוכל דל, ויגורו באזורים חשוכים לחלוטין בלילות, עם מעט משחקים אותם מצליחים הארגונים לגייס מהעולם החיצוני. ועדיין, כשהאלטרנטיבה היא שבי או אימונים במסגרת ארגון שהתעלל בקרובי משפחה או במחולצים עצמם, הבחירה היא ברורה – תנאים לא תנאים, אבל לכל הפחות חירות מאימת חיות האדם עדיפה תמיד.

העולם אינו מתערב פיזית בחילוץ משפחות ובעיקר ילדים, ומי שעושה זאת, הם ארגונים החיים את השטח כגון היזידים, ובשמם המוכר יותר קבוצה כורדית. העובדה שרבים מהכורדים נטבחים ונחטפים, היא המניע המרכזי של אותם ארגונים לחלץ את חטופים, גם כאשר מדובר לאו דווקא בילדים כורדים.

שיטת החילוץ מורכבת במיוחד, זאת לאור המציאות קשה בה מתמודדים הכורדים עם דאע"ש. החילוץ נעשה על ידי מבריחים פיזית, או על ידי קניה עסקית כביכול של אותם ילדים חטופים. השיטה הראשונה מורכבת יותר, בשל כך שהטרוריסטים שומרים על הילדים ממש כמו על שדות נפט, מאחר והם כאמור, הנכס המרכזי של הארגון.

השיטה השנייה פשוטה יותר, לקנות ילדים ונשים מהארגון שזקוק לכסף, אך גם כאן יש בעיה קשה: דאע"ש דורש עבור כל ילד או אישה סכומי עתק, וכסף חסר בזמן מלחמה באזורי מלחמה. בעיה נוספת: אותם המחולצים מידי הארגון על ידי קניה, הם כביכול הסחורה הפשוטה, אותה הארגון אינו משאיר לעצמו עבור שטיפת מוחות, כי אם היה עושה כן, הוא לא היה מוותר עליהם בכל כך פשטות תמורת תשלום. חשוב לציין, שגם במכירות ילדים, דאע"ש נמנע מביצוע עסקאות עם אנשים שהם לא חברי הארגון, כך שמדובר באתגר נוסף עבור המחלצים.
גם כשמשפחה ניצלה מהזוועות הדבר אינו מבטיח מאומה לגבי עתידה. רבות מאותן המשפחות עדיין חיות במצב בו קרובי משפחתם נותרים בשבי – שם הגברים עוברים עינויים לא קלים, הנשים נסחרות בממון, ואילו הילדים כאמור עוברים שטיפת מוח מעוותת, ולחילופין, קורה הגרוע ביותר והם נטבחים בהוצאות להורג על ידי אנשי הארגון האכזר.

מתאמנים על ציפורים

אנריקה צימרמן, כתב התאגיד, יצא אל מחנה פליטים בעירק במסגרת התוכנית זמן אמת, שם שמע מהילדים וממטפליהם על הזוועות אותם עברו הילדים. ילד ממש רך בשנים מתחיל לבכות אל מול המצלמה כאשר מזכירים לו את דאע"ש שזה עתה עזב את אזור מגוריו. לפי מה שמצטייר, אותם הילדים – גם אלה שלא נחטפו – חווים ממש את המציאות האכזרית, המאיימת על כל תושב באזור.

ילד אחר סיפר שכאשר באו חוטפים אל הכפר בו הוא מתגורר, הם החלו לירות כדורים לכל עבר, ובין הכדורים המשוטטים אחד פגע בבטנו ובידו. לאחר מכן לקחו אותו באמבולנס יחד עם ילדים נוספים שנפגעו אל מוסול, הוא נחטף, והובל לשבי, שם איבד את הוריו ומשפחתו, לאחר שעברו פרידה כוחנית, תוך אכזריות אנושית בלתי נתפסת. לאחר מכן, נאלץ להתחיל במסכת אימונים מפרכת במטרה להכשירו כלוחם מן המניין בדאע"ש.

במהלך הטלטול המפרך, גם כאשר חשב כבר שמובילים אותו אל הוריו, מצא עצמו בדרך לא-רקה שבסוריה. לפי מה שהוא מספר לאנריקה, הוא הוכרח להתפלל את חמש התפילות אותן מתפללים המוסלמים בכל יום ויום, ולדבריו הוא "רק עשה את עצמו מתפלל" ולא באמת התפלל כפי שהכריחו אותו. על פי מה שמשתף הילד, שכעת נמצא במחנה פליטים בעירק, לצדו באימונים התאמנו עוד ילדים רבים, ולאחרי זה גם נלחמו פיזית. בהמשך הוא נקנה בשוק עבדים על ידי מחלצים מארגון כורדי, בכיסוי של לוחמי ארגון המדינה האסלמית שרוכשים אותו כביכול לשם מטרת עבדות.

אותו הילד יודע לתפעל נשק בכוחות עצמו ואף התאמן על הפלת מטוסים באוויר. "בתחילה לימדו אותנו לירות סתם באוויר ולאחר מכן על ציפורים", מספר הילד וממשיך לשתף כי הצליח להרוג ציפור ולהפילה אל הקרקע.

לפי צימרמן, על הילדים קיימת גם כעת אחרי שחולצו שמירה מיוחדת מפני חשש להתפרצויות אלימות שלהם לאחר מה שחוו. לדוגמא, מסופר שמספר ילדים ניסו לשרוף את מחנה הפליטים בו הם מתגוררים. כמו כן, אותו הילד אמר פעם לאחת מהמטפלות בו שהוא "צריך להרוג אותה". אותה מטפלת אגב, היא יהודייה ישראלית שבאה לעזור לאותן משפחות בהתנדבות מלאה. צריך להבין כי זה הוא סיפור על ילד אחד מתוך אלפים באותם מחנות הפליטים, ולכל ילד יש שם סיפור חיים מטלטל ומפחיד.

טראומה בעיניים

בעבר דאע"ש היה הגורם היחידי ששחרר תמונות ילדים, במטרה להתגאות בפני העולם על החייל הצעיר המשרת את הארגון בהוצאות להורג וכדומה. כעת, גם ארגוני זכויות אדם מפיצים את התמונות במטרה לגייס כסף ותרומות בעולם, להקל על מצבם הקשה של הילדים. מצד שני, העיר מוסול נחשבת כרגע למקום בטוח יחסית, זאת לאור העובדה שצבא עיראק כבש אותה לפני מספר שבועות.

• אנריקה, היית בעיר המדממת מוסול, איך היא נראית כיום – יש בתי ספר? בתי חולים?

"מה פתאום, מה פתאום, הם מתחילים לפתוח עכשיו בתי ספר בחלק מהאזורים אך אין להם כמעט מורים, חלקם נהרגו וחלקם ברחו. העיר היא ענקית, היו בה 3,000,000 איש לפני המלחמה, התחושה כשאתה עובר ברחובות ואני נסעתי קילומטרים רבים בעיר – הרס מוחלט. אלפי בניינים שפשוט התפוררו כאילו עבר עליהם צונאמי והפיל אותם.

"כשהייתי שם, הייתי במוסול המזרחית – משם סולקו זמן קצר לפני כן לוחמי דאע"ש, הם מלכדו הכל בכל מקום, תוך כדי ראיונות שמעתי פיצוצים, בעיקר ילדים, דורכים על מוקשים בכל מיני מקומות ונפצעים בכל חלקי גופם ואף מאבדים איברים כדוגמת הרגליים. וזה בעצם מזכרת שדאע"ש השאיר לעם שם, ואיך אומרים: 'דאע"ש לא עזב, דאע"ש עדיין כאן'. אני עצמי כמעט פתחתי שער של בית וצרחו לי שלא אפתח כי הדלת מסומנת בסימן מיוחד, דאע"ש סימן דלתות ממולכדות".

"אנשים מתחילים לבנות מחדש את הבית שלהם, אנשים חוזרים ומנסים לחפש גם בין ההריסות וגם להתחיל לבנות מחדש. אבל זה ייקח הרבה מאוד זמן. רואים גם את הטראומה בעיניים שלהם."

• תשתף אותנו בתובנות אותם קיבלת רק אחרי שנכחת במקום?

"בזמן אחרי שהייתי שם ואחרי שעבדתי על זה, עשיתי סרט וכתבתי לא מעט על זה, אתה רואה שהדור הצעיר, ילדים צעירים וגם בנות צעירות, אלה בעצם הקורבן הכי גדול של דאע"ש. הוא שתל אצלם את הדי אן איי שלו והוא עלול להתעורר בכל רגע בעתיד."

• המראות כפי שראית שם דומים לסיפורי הזוועה מהתקופה השואה?

"קנה המידה הוא בהחלט שונה כי לא מדובר במיליונים. אבל אמר לי אחד הגנרלים הכורדים שליווה אותי במוסול: 'כשתהיה באולפן תסתכל על התמונות האלה של הפליטים בשחור לבן ואתה תראה מה תחשוב', זה נראה בדיוק כמו השואה.

"אחת העובדות המדהימות היא שראיתי ילדים, שמגיל 3 נתנו להם נשק ולימדו אותם איך להשתמש בכלי הירייה. בגיל 8 הם כבר יודעים לנהוג ברכב ולקחת רכבי תופת לפיגועי התאבדות. החלק הכי מזעזע: ילד בשם אכרם תיאר בפניי את הלימודים האכזריים אשר מתבצעים בתחילה על בובות, בהמשך על בעלי חיים ולאחר מכן אף על בני אדם. גם ילדים שחולצו מידיהם האכזריות של דאע"ש, המראות האלו יישארו איתם כל חייהם."

• מאיפה המשאבים לתחזק מערך כזה של הברחת ילדים ומשפחות משבי דאע"ש?

"הכל בא מתרומות, בעיקר מארה"ב וממדינות נוספות באירופה וברחבי העולם, וגם היזידים שהם העם שנמצא שם מתארגנים עם עצמם בכסף וככה הם פודים לפחות חלק מהילדים השבויים. יש גם התארגנות של דירות בטוחות ברחבי סוריה ועירק שאליהן מוברחים הילדים והילדות ששוחררו מדעא"ש."

• לילדים אלה לדעתך יש עתיד נורמטיבי?

"ישנם ילדים שחוזרים מהשבי של דאע"ש ובאמת מועברים לטיפולים פסיכולוגיים שבמידה זו או אחרת יכולים לעזור להם להיות אנשים נורמטיביים בעתיד. אבל גם עם הטיפולים האלה אין לדעת מתי החינוך הפראי של דאע"ש יצוץ פתאום בהמשך החיים".

• האם יש אופציה להוציא פיזית את הילדים לעולם המודרני יותר, כמו אירופה למשל?

"ממש בתחילת המלחמה הגרמנים לקחו נשים מאזור הלחימה והעבירו אותן לגרמניה, ורובן נשארו שם. אבל לדעתי זה לא רלוונטי כל כך כי דבר ראשון לוגיסטית זה מאוד מסובך, ודבר שני אני חושב שצריך לשקם את המדינות שלהם שם, כי זה לא אפשרי להעביר את כל המיליונים מסוריה לארצות אירופה וצריך לתת להם את הזכות לשקם את המדינה שלהם. לשאלת שר הפנים הגרמני האם הם עושים נכון בקליטת הפליטים, עניתי: הומניטרית נקודתית זה טוב, אבל לא את כולם, כי אם כולם יהגרו לאירופה לא יישארו מדינות באזור."

• האם הילדים המוחזקים בידי דאע"ש הם 'הדור הבא' שלהם? אולי עוד מצפה לנו דור נוסף של מלחמה?

"פגשתי לוחם דאע"ש שהיה בשבי הכורדי ולשאלה הזאת הוא ענה: 'אתם לא מבינים כלום, גם אם תכחידו את הארגון כארגון, אנחנו נקים אותו כגוף בכל מקום, דוגמת הגישה של מפגעים בודדים. דאע"ש הוא לא רק ארגון אלא גם רעיון – ורעיון אי אפשר לנצח', כך הוא טען."

• לדעתך, למרות הסיכון, מדינת ישראל צריכה לקבל פליטים מסוריה?

"תראה, חשבתי על הנושא הזה ממש הרבה ולעומק. יש בזה שני צדדים. מצד אחד זו תהיה בעיה להציף את המדינה באלפי פליטים, לכן אני חושב שיהיה אסור להביא פליטים באופן גורף. וגם מדובר בנושא מסוכן. מצד שני, אפשרי להביא כמות סמלית של פליטים, כמו שעשה בגין בזמנו עם הווייטנאמיים . כך גם נרוויח את הצד המוסרי וגם נוכל להראות לעולם שמדינת היהודים עסוקה בהכנסת אורחים. מי שאמורים לקבל את האישור להיכנס לישראל אלו ילדים, ילדות ונשים הזקוקים לשיקום אמיתי, כמו אלה שדיברנו עליהם בכתבה, כמו שעשינו עם הסיוע ההומניטרי וטוב שעשינו כך.

"אני עובד עכשיו על סרט חדש ומרתק על המיעוט הנוצרי במזרח התיכון. הם נפגעו בצורה יוצאת מן הכלל מהנעשה במזרח התיכון, הם לדוגמא גם ציבור שאנו צריכים לטפח אותו ואולי בשיתוף פעולה עם האפיפיור, גם כי אנו כמיעוט בהיסטוריה נפגענו קשות במדינות שלא שלנו וטוב יהיה אם נעצור זאת, והמטרה החשובה יותר, הדבר יחזק את מעמדנו בעולם מבחינת הנוצרים וזה דבר שישרת אותנו בסופו של דבר וזה הדבר שאנו צריכים לשים לנגד עינינו".

לסיום, מציין אנריקה כי "אסור לשכוח שלצד אלה ששוחררו על ידי הארגונים הללו, ישנם עוד מאות ילדים המוחזקים בידי ארגון המדינה האסלאמית כחלק מהמלחמה וחייבים לעשות משהו כדי לסייע להם".

השארת תגובה