מדוע נטע הרב עץ על הקבר הטרי של שכנו – מיד לאחר ההלוויה?

בים מהמפרשים דרשו את המלים הראשונות בפרשתנו: "והיה עקב תשמעון…" מזוויות שונות. כל אחד והמסר שלו. רבי מנחם מענדל מקוצק זי"ע אמר "והיה עקב" – בעקב הימים, בסוף הימים, תשמעון, לא תהיה לכם ברירה ותשמעו לי. רבי משה לייב מסאסוב זי"ע אמר: אדם צריך לשמוע ולהטות אוזן לכל צעד שהוא עושה ולבחון אם הוא ממלא בזה את רצון ה' יתברך. "והיה עקב תשמעון" – על כל צעד של עקב הרגל תקשיבו ותתנו דעתכם אם יש בזה רצון ה'.

אחרים פירשו שאין "והיה" אלא לשון שמחה. תהיה שמחה למעלה אם תהיו בעיניכם בבחינת 'עקב', שתתנהגו בענווה, כמאמר הכתוב: "ויספו ענוים בה' שמחה" (ישעיהו כט, יט). ועוד אמרו לפרש אם בזמן של "עקב", עקבתא דמשיחא, בשעה שתתנסו בניסיונות קשים – תשמעון בקול ה' לשמור תורתו ומצוותיו – תהיה מכך שמחה במרום.

רש"י מפרש שהכוונה על מצוות שאדם דש בעקביו. ולכאורה איזה שמחה יש בקיומן של מצוות אלו דווקא? י"ל שלפעמים אדם מקיים מצוה כבדרך אגב, בלא כוונה גדולה, כמו שהוא דורך על עקביו מבלי לכוון ולהתכונן. אך עליו לדעת כי גם מצוות אלו גורמות ל"והיה" – לשון שמחה, שיצילנו בעולם הזה ובעולם הבא מפני עונש ותקלה.

איש עשיר שגר בטירה מפוארת אירח את חבריו לרגל יום הולדת חמישים. ריח הבשר הנצלה התערב עם ריחות שאר המעדנים וגירה את חושי הטעם. הריחות חדרו מבעד לסדקים של הצריף הקטן שעמד ליד, שם התהפכה קיבתם של דייריו. היו שם אישה וכמה ילדים רעבים שזמן רב לא טעמו תבשיל בשרי. העניות היא לחם חוקם.

עשירות ברוחניות יש להם בשפע, אבי המשפחה קדוש ופרוש, אבל העוני והרעב מציקים מאד. כמה מהילדים לא יכלו לעמוד מול הריחות המגרים וצנחו על הארץ מתעלפים. האם המבוהלת פרצה בצווחות ובקריאות לעזרה. בעל הבית המפואר, שהיה גם בעל הצריף שאותו השכיר לדייריו העניים, מיהר לבוא לעזרתה.

נכנס האיש לבית ונדהם למראה עיניו. העוני והעליבות זעקו מכל פינה, פניהם החיוורות של הילדים העידו על המצוקה הגדולה. לאחר שהעיר את הילדים מעלפונם שאל האיש היכן בעל הבית? "הוא בבית הכנסת", אמרה לו האישה. "אלך לראות מה הוא עושה שם", קרא בעל הבית בזעף. "אני חייב לברר אם אכן הוא איש קדוש או סתם בטלן, שאינו חס על בני משפחתו". בצעדים מהירים יצא מהצריף ומיהר לבית הכנסת. בבואו לשם ראה את האברך עומד בסמוך לכותל, שעון על ידו, שקוע בשרעפיו. חמתו של בעל הבית בערה בו. אכן, הולך בטל האברך ואינו עושה דבר. אגרופו כבר נקפץ בזעם, והוא התקרב אל האברך במהירות.

באותו רגע הסתובב האברך לעברו. פניו האירו בנהרה שלא מן העולם הזה, עיניו דלקו כלפידים. השכן קפא על מקומו. "אם רצונך להכות אותי, בבקשה!" אמר לו האברך. השכן סב על עקבותיו ושב לצריף, נתן סכום כסף נאה לאשת האברך וביקש ממנה לקנות מזון לבני המשפחה. "אכן בעלך איש קדוש", הודה בשפל קול. מאותו יום אימץ האיש את המשפחה ודאג לכל מחסורה. אף שהוא עצמו היה רחוק מיראת שמים, חש כבוד לשכנו העני, הוא הבין שאין הוא אדם רגיל.

שנים חלפו, אט אט החל להתפרסם באזור שמו של אדם קדוש ומורם מעם הלא הוא רבי שלמה מקרלין זי"ע – האברך העני. חסידים דבקו בו ונהרו אחריו, רבים החלו לפקוד את בית מדרשו ולהאזין לדברי תורתו. סיפורי מופתים שחולל עברו מפה לאוזן ויהודים שנזקקו לישועה באו לתנות לפניו את צערם.

יום שישי אחד נפטר בעל הבית העשיר והלך לעולמו. רבי שלמה מקרלין יצא להשתתף בהלווייתו. לאחר שנטמן בקברו ניגש רבי שלמה לעץ סמוך, תלש ענף ונעץ אותו בחלקת הקבר הטרייה. הדבר היה לפלא. בהגיע שעת סעודת ליל שבת הייתה ארשת רצינית שרויה על פני רבי שלמה. פניו בערו, נראה היה שהוא כאן בגופו אך לא בנשמתו. הנוכחים המתינו, אולם השעות חלפו ורבי שלמה כמו שרוי בעולם אחר, אינו מדבר ואינו טועם ממאכלי השבת. פתאום התנער, "הגישו את סעודת השבת כי שבת קודש היום להשם!" הורה. מכאן ואילך התנהלה הסעודה כרגיל. הדבר התמיה מאד את כל הסובבים אולם איש לא העז לשאול את הרבי לפשר הדבר.

המחזה הטריד במיוחד את אחד החסידים הקרובים של רבי שלמה. כל הלילה לא הצליח לעצום עין. בבוקר לא יכול עוד לכלוא את תמיהתו וביקש להבין את סוד העניין. "אנא, יאמר לי רבנו מה ארע אתמול בליל שבת"? ביקש ברעדה.

"שכני המנוח הגיע לשמים", פתח רבי שלמה, "ושם נוצר רעש גדול. מלאכי החבלה רצו לעשות בו שפטים. המוני מקטרגים הזכירו את כל העוונות והחטאים שעשה. אכן, הוא היה רחוק מלהיות ירא שמים ומדקדק במצוות. ואולם אז התברר שהמקטרג אינו מצליח לגעת לרעה בנפטר. התברר שפיסת העץ שנעצתי בקברו מגנה על האיש ואינה מניחה לפגוע בו. השטן השתולל, וביקש לדעת פשר הדבר. במהרה התברר שאני נעצתי את פיסת העץ בקבר.

הסנגורים סיפרו שעשיתי זאת מפני שלפני שנים רבות הציל האיש את בני ביתי מחרפת רעב ואף תמך בי שאוכל להתעלות בתורה ובעבודת השם. לפי זה, טענו המלאכים, הרי שהאיש הוא בחזקת 'כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא'. העניין הובא להכרעת בית דין של מעלה. בסופו של דבר, לאחר דיונים רבים, הוכרע דינו של שכני והוא יצא זכאי בדין".

"אך אני", הוסיף רבי שלמה להמתיק סוד באזני תלמידו, "הוזהרתי מבית דין של מעלה שלא לחזור ולעשות שוב מעשה שכזה".

פעמים שמצווה שבאה בלא כוונה גדולה יכולה לגרום לאדם עונג והצלה בעולם הזה ובעולם הבא. וזהו: "והיה" – לשון שמחה על מצוות של "עקב תשמעון" – מצוות שאדם מקיים בעקב מבלי תשומת לב מיוחדת. עאכו"כ על מצוות שאדם מקיים בכוונה.

השארת תגובה