הרב שהואשם ב'הסתה', חזר על דרשתו בפני בית המשפט

הרב-אלבז-1
הרב-אלבז-1

וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם (דברים יא, יח). הזוהר מכנה את התפילין 'תגא דמלכא'. הגמרא אומרת (ברכות ו ע"א) שהקב"ה כביכול מניח תפילין, ומה כתוב בהן? וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ (שמואל ב ז, כג), ומה כתוב בתפילין שלנו? שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אלוקינו ה' אחד (דברים ו, ד). אמר הקב"ה, אתם מייחדים אותי למטה ואני מייחד אתכם מלמעלה (ברכות שם וחגיגה ג ע"א).

התפילין הם הקשר שהיהודי קושר את עצמו עם הקב"ה, ולכן לא נאמר "להשים תפילין" אלא וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם (דברים ו, ח), יש מצוה לקשור את התפילין על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המח, ובכך להתקשר ולהתחבר לבורא עולם, הקשר הנפלא הזה של מצוות התפילין קושר את היהודי לבוראו ומושך על עצמו אור נפלא וקדושה גדולה.

מספרים על רבי לוי יצחק מברדיצ'וב, סנגורם של ישראל, שלאחר תשעה ימים שלא הניח תפילין בחו"ל בשל חג הסוכות וחג שמיני עצרת, קם ממיטתו מבעוד לילה והמתין בצפייה גדולה שיגיע זמן הנחת תפילין, ומרוב תשוקתו להניח את התפילין שכח שהניחם בתוך הוויטרינה, וכתוצאה מהמהירות שבר את הוויטרינה. ואף על פי שהתורה היא זאת שאמרה שאסור להניח תפילין בתשעת ימי החג, מכל מקום בפועל לא הייתה לו המצווה היקרה הזאת, ולכן השתוקק כל כך לקיימה.

אלו תפילין שבראש

כאמור התפילין הם "תגא דמלכא" והוא נתן אותו לנו קרוצי החומר. כמה האדם צריך לשמוח בשעה שהוא מניח תפילין, יש אנשים שלצערנו מברכים את ברכת התפילין במהירות, ולא יודעים את מעלתה היקרה של מצוות תפילין.

בזמן הגאון מווילנא, העלילו עליו שדיבר בדרשתו בשבת דברי הסתה ומרד כנגד המלכות, מיד עם נתינת אישור בית המשפט הגיעו שוטרים וקצינים לבית מדרשו של הגר"א כדי לעשות נקמה חלילה בישראל ולגרור אותו בבושה מבית המדרש.

בדיוק באותו זמן הגר"א היה עטור בטלית ותפילין ושקד בדברי התורה הקדושה, כשהשוטרים נכנסו לקחת את הגר"א וראוהו עם התפילין נפל מורא ופחד בליבם, והחלו לדבר עמו בדרך ארץ בנימוס ובכבוד, והודיעו לו שראש העיר ביקשו למשפט.

הגר"א נענה לבקשתם ועלה על הכרכרה, ותלמידיו הלכו אחריו בציפייה לראות מה יקרה לרבם, כשנכנס עם התפילין בראשו לאולם הדיונים פני שופט בית הדין השתנו, ופנה אל הגר"א בצורה יפה ומכובדת: "יש לנו ידיעות שכבודו דיבר דברי הסתה ומרד נגד המלוכה בדרשתו בשבת, האם הדברים נכונים?" הגר"א לא היסס וענה לשופט: אני אחזור בשבילך על כל מילה ומילה שאמרתי בדרשה בשבת, ואתה תחליט. וכך הגר"א חזר על כל דרשתו, ונמצאו דבריו אמת. לאחר הדיון שוחרר הגר"א בכבוד גדול.

תלמידיו היו המומים, כיצד יתכן שזה מה שקרה, הרב פנה אליהם ואמר שזה פסוק מפורש, "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" (דברים כח, י), ודרשו רבותינו (ברכות ו, ע"א), מהו שם ה'? אלו תפילין שבראש. "אני הייתי עם תפילין בראש, ולכן הם פחדו ממני", סיים הגר"א.

התלמידים לא הסתפקו בתשובה זו והמשיכו לשאול, "רבינו, הרי ראינו יהודים שלקחו אותם עם תפילין בראשם ובכל זאת הגויים לא פחדו מהם, יסביר לנו רבינו פשר הדבר".

ענה להם הגר"א תשובה נפלאה, חז"ל דרשו "אלו תפילין שבראש", ולכאורה קשה, היה להם להגיד "אלו תפילין שעל הראש". אלא חכמינו ז"ל הורו לנו בזה שיש הבדל בין אחד שמניח תפילין על הראש, היינו רק מעל לראשו, לבין אחד שמניח אותם בתוך הראש – שהתפילין ממלאות את כל חלל מוחו ומחשבתו, וכל זמן שלובשם מכוון לשעבד לה' יתברך את הנשמה שהיא במוח ואת הלב שהוא כנגד הזרוע, שהם עיקר התאוות והמחשבות.

"אני", אמר הגר"א, "הנחתי את התפילין בתוך הראש, והתקיים בי דברי הפסוק וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ. אם התפילין הם באמת בתוך הראש של האדם, הגויים ירעדו מפניו, אך אם הם רק מעל הראש אין לגויים את הפחד והמורא ממנו.

***

את רבי יעקב גלינסקי זצ"ל הגלו הרוסים לסיביר, עבודות פרך לא יכלו לתת לו כיון שהיה קטן קומה, ולכן נתנו לו לשטוף חדרים. המשטר בסיביר היה אכזר ולא נתנו ליהודים להיכנס עם חפצי קודש, אך הרב גלינסקי היה מחביא את התפילין בכיס מכנסיו ומסתנן במעבר בלי שיראוהו בשל קטנותו.

מידי יום בעלות השחר, יהודים רבים שהוגלו לסיביר התייצבו ליד חדרו של הרב גלינסקי, הניחו תפילין וקראו קריאת שמע. באותו חדר היה גם קצין רוסי שנזרק לגלות בסיביר, וכשהיה הרב קם בעוד לילה להניח את התפילין היה רואה את אותו קצין רוסי קם, מוציא מתיקו את בגדי הקצונה עם כל התארים והדרגות התפורות עליו, לובשם וממלמל מספר מילים בלחש, "כולם לעמוד דום", "להתקדם, לקפוץ.."

הרב גלינסקי התפלא, ניגש לקצין ושאלו לפשר הדבר, התמלא הקצין התרגשות ואמר בעיניים דומעות, בעבר הייתי גנרל גדול ופיקדתי על גדוד שלם של עשרת אלפים חייל, הייתי מכובד ובעל עמדה גבוהה, אך יום אחד העלילו עלי עלילה ונזרקתי לסיביר.. וכפי שכולם יודעים בסיביר לא מחשיבים את האדם כלל ועושים ממנו גרגיר של חול, ואני חושש שאתרגל לחיות כאדם מושפל, ולכן הבאתי עמי את בגדי הקצונה וכל בוקר אני לובשם וממלמל בלחש מילות פקודה כדי שארגיש שאיני מושפל ולא אאבד את העליוניות הפנימית שלי.

סיים הרב גלינסקי ואמר, כל בוקר יהודי מתעטף בטלית ומניח תפילין, עושה אימונים כדי שלא לשכוח שהוא בנו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, לובש מדים, ברוך אתה ה'.. להתעטף בציצית.. ברוך אתה ה'… להניח תפילין, ממלמל כמה מילים, שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד.. ה' שפתי תפתח, וזוכר שהוא בנו של מלך, אתה במפקד המלוכה- אל תזלזל בעצמך, אל תשפיל את עצמך- תישאר ביהדותך.

כל יהודי מעלתו רמה ונישאה, בנו של מלך, ואף שכעת נמצאים אנו בגלות ומושפלים, אם נלבש את מדי המלוכה כל בוקר, נתעטף בטלית ונניח תפילין, נרגיש שאנו בנים של מלך מלכי המלכים, ולעולם לא נשכח זאת.

יהי רצון שנזכה לראות בישועת ישראל השלימה, נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹקיכם (ישעיה מ, א), בקרוב, אמן.

השארת תגובה