מדוע התרגשתי בצפון תל-אביב?

מה רואים בשבת חזון וכיצד זה קשור ליום שישי לפנות ערב? מה עשיתי בביתה של אישה לפני לידה באחד מערבי הקיץ האחרונים ומדוע התרגשתי כל-כך? • וגם, האם חוגגים לידת נכד בימים אבל וצער ומה משמעות המילים "ממעטין בשמחה"?

תל אביב-יפו
תל אביב-יפו

צפון תל אביב, בית בוהמייני משהו, הנוֹכְחוֹת נעות על הסקאלה שבין דוגמניות למגישות, או אם תרצו דוגמגישות. חלקן כבר השתתפו בהפרשת חלה בעבר, וכולן, כך עושה רושם, מצפות לחוות חוויה נשית מלכדת.

סיבת ההתכנסות היא "הפרשת חלה ללידה קלה"… הלב שלי פועם במרץ בעיקר בגלל הרכב המשתתפות, זירת האירוע, ובעיקר בשל כלת השמחה, האישה שיושבת מולי שנערכת ללידה הראשונה. אני נושאת תפילה בלבי ואוצרת את המראות המרגשים.

מפתיע ומרגש לראות את הבנות מדליקות נרות צפופים על מגש ולענות על שאלותיהן. אני מסבירה לבנות החן את ראשי התיבות חנ"ה והפמיניסטיות שבחבורה נדלקות על הרעיונות העמוקים הקשורים באישה היהודייה.

מחוץ לחלון הבית קול ענות. ברחוב מתקיימת הפגנת מחאה אנטי יהודית כלשהי אבל בפנים, מאום לא מפריע לאווירת הקדושה. חומות הציניות נופלות ואני חוזה במו עיני באחוות נשים ואהבת ישראל אמיתית. זה מרגש אותי כי זה אמיתי. הן מברכות אחת את השנייה בכוונה ומכל הלב.

צופָה מהצד הייתה מתקשה להאמין למראה עיניה. הן נראות כמו צעירות תל-אביביות מצליחות ומברכות על הפרשת חלה בעצימת עיניים ובכוונה כמו נשים חרדיות מלידה. הן מניפות למעלה את פיסת העיסה המופרשת – ראשית עריסותיכם חלה – ואני מסתכלת לאישה שעומדת ללדת ומבינה שכולן הגיעו לפה על מנת שהיא תזכה ללידה קלה.

בראשי עולה שמו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב ואני חושבת לעצמי שסנגורן של ישראל היה עושה מטעמים מאירוע כזה. הן אינן יודעות (וגם אני לא) באותה העת שהברכות החמות שלהן יוסיפו להדהד בראשי בשבת שאחרי, שעה שמצאתי את עצמי בחדר לידה עם יולדת אחרת שכרעה ללדת, עצמי ובשרי… בכ"ח תמוז נולד לנו נכד קטן וחמוד. מכירות את "כל המתפלל על חברו – נענה תחילה"?

בצאת השבת הגיעה אלינו בשורת האיוב על הטבח ביישוב חלמיש בליל שבת לא לפני שהספקתי לשתף את האירוע האישי והמשמח שלי ברשת החברתית. "לא צריך לשתף שמחה אישית בלילה שכזה בו כולנו כל כך כואבים את הפיגוע הנורא שקרה בחלמיש. לא מתאים ולא שייך. שמרו את השמחה האישית בצנעה בקרב משפחתכם ולא בפרהסיה. כמדומני, כחבדניקית את צריכה להבין את הניואנסים"…

את ההודעה הזו קיבלתי זמן קצר לאחר צאת השבת. היא גרמה לי לחשוב ולבדוק מה אומר הרבי על-כך. מתברר שהרבי התייחס לכך לא אחת והדברים מקבלים משמעות גדולה יותר לקראת השבת הזו – שבת חזון – בו אנחנו זוכים לראות את בית המקדש השלישי.

השבת שלפני תשעה באב קרויה "שבת חזון" משום שבשבת זו מראים לכל אחד מישראל "מרחוק" את בית המקדש השלישי, כדי לעורר בו געגועים לגאולה ולמקדש. וכך מסביר זאת רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע: לאב אחד היה בן אהוב והוא הכין עבורו בגד יקר. אולם הבן לא ידע להעריך את הבגד היקר וקרע אותו בהתנהגות לא זהירה. סיפור זה חזר על עצמו כאשר האב הכין לו בגד שני. או אז הכין האב בגד שלישי אך לא נתן אותו לבנו, אלא שמר אותו אצלו. רק לעיתים רחוקות היה מראה אותו לבנו על מנת שילמד להתנהג באופן כזה שיהיה ראוי לבגד. כך מראה לנו הקב"ה את בית המקדש השלישי בשבת חזון, כדי שהדבר ישפיע על התנהגותנו וזו תתאים לגאולה האמיתית והשלמה.

מבחינת שנות קיום העולם, אנו עומדים כעת במחצית השנייה של באלף השישי, ובה עצמה אחרי המחצית. הדבר מקביל לימות השבוע. דהיינו, אנחנו עומדים עכשיו ביום שישי אחר הצהריים, כאשר ההכנות לשבת בסיומן ושבת כבר ממש בפתח. שבת במקרה הזה היא הגאולה – יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.

גם מבחינת העבודה בעולם אנו עומדים כעת לאחר סיום ההכנות ומשיח כבר ממש בפתח. אנו קרובים לגאולה יותר מאי פעם. ובפשטות, יהודי מאמין באמונה שלמה "אחכה לו בכל יום שיבוא" – שיבוא היום! אנחנו מאמינים שמשיח יתגלה לעינינו ממש עכשיו ויוליך אותנו מיד לארץ ישראל עם בית המקדש וכל היהודים בכל העולם.

כאשר מקדימים להזמנת חתונה את המשפט: "אם משיח ח"ו יתעכב" החופה תתקיים כאן וכאן, מבהירים שיהודי, היכן שהוא נמצא ומתי שהוא נמצא, מאמין באמונה שלמה ומוחלטת בגאולה המיידית. ומכאן לעניין פרסום השמחה הפרטית שלי ברשת החברתית.

הרבי הורה לנו לא לתת לרוע לנצח. זה לא אומר להתעלם מהאבל, העצב והכאב על הפיגוע המזוויע, אבל זה גם לא אומר לא לשמוח בשמחה הפרטית שלנו שהיא שמחת העם כולו בבוא נשמה יהודייה חדשה לעולם. אדרבה, משנכנס אב, ממעטין (באבל). איך? על ידי שמחה. שמחה שזכינו להיות יהודים שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו – והקב"ה מצילנו מידם!

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מרצה, מנחת אירועים, יועצת עסקית ושדרנית רדיו | לתגובות: [email protected]

השארת תגובה