תפסיקו להיות 'חברתיים' – מדיניות 'חברתית' היא מדיניות מזיקה

בניגוד לדעה הפופוליסטית הרווחת, מדיניות 'חברתית' היא מדיניות מזיקה, שמעודדת בני אדם לחוסר השקעה ומניבה תוצאות גרועות. מערכת החינוך כדוגמה שלילית

קמפיין נטו משפחה. צילום: שמואל בן צבי
קמפיין נטו משפחה. צילום: שמואל בן צבי

"מדיניות חברתית" זו הסיסמה שמובילה פוליטיקאים רבים, כי הם ובוחריהם חושבים בפשטנות ש'חברתי זה טוב'. לסייע לחלשים, לספק חינוך, לספק דיור ועוד ועוד על חשבון המדינה, נתפס כמדיניות נכונה על ידי רבים בציבור. זה אפילו כמו מצוות צדקה. הנחת יסוד זו אני רוצה לקעקע – צדקה זו מצווה חשובה מאד, אך מדיניות ממשלתית "חברתית" היא הרס מוחלט. זו פגיעה בחלשים ביותר. נקודה.

כדי להבין זאת צריך להבין איך פועלת הכלכלה, מה הבסיס של המסחר. ואת ההסבר אפתח בשאלה: איך יכול אדם להתעשר ביושר? ובכן, ישנה דרך אחת – לסייע ולשפר את רמת החיים כמה שיותר לכמה שיותר אנשים. זה טיבו של המסחר. קצת מפתיע, הרי ידוע לכל שסוחרים הם חמדנים, נצלנים, אגואיסטים וכו' וכו', אז דווקא הם אלה שמשפרים את איכות החיים? ובכן, כן.

הבה נתפוס מוצר מסוים כדוגמה – מחשב יקר קצת יותר מהממוצע שנמכר ב-6,000 שקלים. למה ישנם אנשים שירכשו אותו? למה שאדם יוציא מכיסו סכום לא מבוטל שכזה? אלא, בגלל שהתועלת והרווח שהוא יפיק מהמחשב שווים לו הרבה יותר מזה. אחרת, הוא היה חוסך את הכסף, רוכש מחשב זול בהרבה, ואת ההפרש היה משקיע באלטרנטיבות. למה אדם רוכש כרטיס ב-400 שקלים להופעה של אברהם פריד? כי קורת הרוח שהוא מפיק מהמופע הזה שווה לו יותר, אחרת הוא היה משקיע כסף זה ברכישת מגהץ חדש או שני זוגות מכנסיים. אף אחד לא מכריח אותו לרכוש את המחשב או הכרטיס להופעה או כל מוצר אחר, אנשים בוחרים מרצון לרכוש, כי הם יודעים שזה מה שיגרום להם יותר תועלת לעומת החלופות.

ומצידה השני של העסקה, למה ישנם אנשים המוכרים את המחשב, הכרטיס להופעה והמכנסיים? כי עבורם הם שווים פחות מאשר מהסכומים הנ"ל. הם מעדיף לקבל את הכסף, כדי לעשות בו שימושים אחרים. למשל, לצבוע את דלת הכניסה לבית, כדי שתיראה מכובדת יותר, או לרכוש מיקרו גל חדש.

כלומר, ברגע שמתקיימת עסקה, משמע ישנם שני אנשים אשר סייעו זה לזה ושיפרו יחדיו את איכות חייהם. הם עשו זאת לא כחסד, לא ברחמים, אלא ביושר ובמתן תמורה הולמת.

לאור תובנה זו, אם ישנו אדם עשיר, הוא ראוי ברמה המוסרית להערכה רבה – בגלל שהוא סייע להרבה אנשים לשפר את חייהם. בזכות ולא בחסד.

ונכון הדבר לא רק בטובין פיזיים, אלא גם לשירותים שאינם ממשיים. זמר חתונות עשיר זה אדם שגרם קורת רוח רבה לאנשים רבים, והם גמלו לו על כך ברצון, מנתח עשיר הוא אדם אשר שיפר את הבריאות ואת ההרגשה הפיזית של אנשים רבים, אינסטלטור עשיר הוא אדם שעזר לאנשים רבים בשעת משבר ופאניקה ופסיכולוג עשיר הוא אדם אשר שיפר את הרגשתם ואיכות חייהם של רבים.

המניע שדחף את האנשים לבצע את העסקה, לא גורע מהתוצאה שלה. בהחלט סביר להניח שרוב האנשים עשו עבודתם זאת מתוך רצון להרוויח כסף ולא מתוך דאגה כנה לזולת, עדיין, דה פקטו – הם סייעו לחברה הרבה יותר מאשר רובם המוחלט של המתנדבים ועושי החסד. ואלה, כבודם בהחלט במקומם מונח. שהרי מתנדב, כמה שעות ביום הוא יכול להתנדב ולעזור? לעומתו, אדם שעובד בתשלום מסייע לאנשים במהלך היום כולו. יתירה מזו, התחושה של שני הצדדים בעסקה היא של שווים, לא של עושה חסד מחד ומכיר תודה מאידך.

עם זאת, סייג אחד יש לתהליך – שהוא נעשה ביושר. בלא הטעייה ובלא איומים. שהרי אם אדם מבטיח תועלת מסוימת אשר מצדיקה מחיר גבוה, ובסוף לא מספק אותה, אזי זוהי גניבה. אם אדם מאיים או פועל כדי לדחוק מתחרים באופן שאינו לגיטימי, אזי הוא מכריח את הציבור לשלם לו מחיר שאיננו מוצדק באמת, פשוט כי הוא העלים את האלטרנטיבות. אבל, כל עוד אין גניבה שכזו, התהליך של המסחר הוא חברתי מאד ומסייע לכל המעורבים.

וכעת נחזור לממשלה, כאשר הממשלה מספקת שירות כלשהו לציבור, למשל חינוך, היא פשוט לוקחת את הכסף של הציבור, ומכריחה אותו להשתמש בשירות אותו היא נותנת. ולרוב, מדובר בשירות באיכות ירודה. והבה ניטול את תחום החינוך כדוגמה.

מערכת החינוך בישראל היא יקרה מאד, המדינה משלמת עבור תלמיד (במערכת החינוך הכללית) כ-2,900 ₪ מידי חודש. מאיפה המדינה משלמת? מכספי משלם המסים, כמובן. למה המדינה משלמת? כי חינוך זה מוצר בסיסי, "חובה שהמדינה תספק חינוך לכולם", כפי שאומרים כל ה"חברתיים". נו, אז מה התוצר? ובכן, גרוע מאד. פחות ממחצית התלמידים זכאים לתעודת בגרות. הורים שלא מעוניינים לשלוח ילדיהם לחינוך הממשלתי, ישלמו פעמיים. פעם אחת הם הרי ישלמו בכספי המסים, ופעם נוספת הם יצטרכו לשלם עבור חינוך פרטי.

כלומר, המדינה פועלת בשוק שלא ביושר, כיון שהיא מכריחה את הציבור לקנות את ה"מוצר" שלה, ומצד שני מועלת בהבטחה שהיא נותנת. מורה פרטי למשל, אשר יגבה תעריף גבוה וייתן שיעורים גרועים, אף אחד לא יבוא לרכוש את שירותיו. מורה פרטי טוב, יכול בהחלט להרוויח יפה מאד, כיון שהתועלת לתלמידים שווה את המחיר. אבל, מערכת החינוך הממשלתית מונעת אלטרנטיבה, וכך פוגעת בכולם ובמיוחד בחלשים ביותר.

כך גם פועלת המדינה בשלומיאליות רבה במערכת הרווחה הממשלתית, אשר מפזרת כספים רבים במקומות הלא נכונים, ויוצרת תמריצים לפירוק משפחות עניות, או מפתה אנשים להתחזות ולקבל קצבאות שונות שלא בצדק.

המדיניות הטובה ביותר שממשלה יכולה לנקוט, היא מדיניות אשר תעודד אנשים לעבוד ולסייע זה לזה בצורה המיטבית. מה שהממשלה צריכה לעשות זה לא להיות "חברתית" אלא הפוך – כמה שפחות מעורבת בכלכלה. כי זה מה שמאפשר לאנשים לבחור את האלטרנטיבות הטובות ביותר עבורם.

תגובה אחת
  1. ומה עם "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" "השמר לך פן יהיה לבבך בליעל ורעה עינך באחיך האביון"?

השארת תגובה