הקיבוצניקית שנשואה לחילוני, ומחזירה נשים רובת בתשובה

גם מסע של אלף מילין מתחיל בצעד אחד קטן ועוד צעד ועוד צעד וניסיונות שרק הולכים ומתגברים. כי זו ההוראה מפרשיות השבוע: לא לנוח על זרי הדפנה על החלק שהשלמנו במסע ולא להתייאש מהחלק שנותר • עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה

ארון הקודש בבית הכנסת
ארון הקודש בבית הכנסת
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

זה חוזר על עצמו בכל פעם עם מאומנת אחרת. אני באה לחזק ויוצאת מחוזקת. הפעם הייתה זאת רווית שנולדה בקיבוץ אי שם בארץ שאחרי ששמעתי את סיפור חייה, הבנתי שיש לי עוד הרבה מה ללמוד. היא אם לתאומים, נשואה לבעל שאינו אינו שומר תורה ומצוות לעת עתה, והיא מנסה לפעול למען נשים במצוקה ולתת להן מכוחה הרב ומניסיונה.

בבוקר שאחרי הפגישה שלנו הגיעה ממנה ההודעה הבאה:

"בוקר טוב מירי יקרה. תובנה מאתמול. לא חשוב מה הבעל אומר או הילדים אומרים לנו ועלינו, ואנחנו חושבות על עצמנו, אנחנו צריכות תמיד לזכור איך אני בעיני ה' ואם הקדוש-ברוך-הוא שם אותי במקום מסוים כמו קיבוץ, בעל חילוני או כל מקום אחר, המשמעות היא שה' אומר לי: בתי היקרה, אני יצרתי אותך בצלמי ובדמותי. את בת של מלך-מלכי-המלכים הקדוש-ברוך-הוא, ועכשיו את בשליחותי, ואיפה שאת נמצאת ומה שאת עושה זה מאיתי יתברך. זו השליחות שלך להיות צינור לדבר השם!

לכן, כל אחד שאומר לי אחרת, מדבר אך ורק מגרונו ומהביטחון העצמי הירוד שלו. כי בתוכו הוא יודע שאני שווה פי כמה וכמה ממנו. כי הוא מדבר מתוך חולשה ופחד ובמקום לפרגן ולרומם הוא משפיל כי זה מחזק לו את הערך והביטחון העצמי הפגוע שלו.

אבל מה שמעניין בזה הוא שהשני רואה לא במודע את המעלות והיכולות שלנו יותר מאיתנו… הביקורת של השני היא מראה של מה שה' רוצה מאיתנו. היא משקפת את הכוחות שלנו. באהבה, רווית".

הנשמה שלנו עוברת מסע, נעה ממקום למקום ובסופו מהעולם הזה לעולם הבא. הרבי מליובאוויטש מסביר מהי ההוראה הנלמדת מפרשיות השבוע לחיינו. המסע ממצרים לארץ ישראל התנהל על פני תקופה של ארבעים שנה. חייו של האדם הם סידרה של מסעות כשכל מסע הוא נדבך ובכל מסע נעשים הניסיונות קשים ומורכבים יותר, אבל גם אנו הולכים ונעשים מחושלים יותר.

במצב הזה אנו יכולים לנוע בין שני קטבים: האחד להיות מרוצים ולהסתכל אחורה על הדרך שעשינו. לאחד כזה אומרים. אל תרגיש את עצמך על הגובה אמנם עברת כבר ככה וככה מסעות וכל הכבוד לך, אבל יש עוד מסעות שעליך לעבור. כל זמן שנשמה באפנו, אי אפשר להסתפק במה שעשינו.

השני הוא תגובה הפכית. להתייאש ולהגיד אני כל-כך חלשה, בקושי עברתי את המסע עד עכשיו. אין טעם שאמשיך לנסות. פרשת מסעי מבהירה שנדרשים עוד מסעות, מ"ב מסעות, והעיקר הוא להיות בתוך המסע. לא לוותר! להמשיך לנוע ולהתקדם הלאה.

ולסיום, אין טעם להשוות את המסע שלך למסע של מישהי אחרת. לעולם לא תדעי מה הדרך שלה. איזה חוזקות או חולשות נתן לה ה' כדי לעבור את מסע החיים. תורתנו הקדושה מלמדת אותנו לא להיכנס ללחץ מהדרך הארוכה ולא לשקוט על השמרים לנוכח הדרך שכבר הושלמה. אלא לצעוד עוד צעד ועוד צעד כדי להגיע לארץ ישראל, לגאולה הפרטית והכללית שלנו.

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מרצה , מנחת אירועים , יועצת עסקית ושדרנית רדיו | לתגובות: Mirisch1@gmail.com

השארת תגובה