שפע מפעלי חיים • ממחנות העבודה ועד להקמת 'לניאדו'

לרגל יום השנה לפטירתו של הרבי מצאנז זצ"ל, שוחח כתב 'כל הזמן' עם שניים מותיקי וחשובי תלמידיו, הרה"ח משה רייך והרה"ח שמואל הלברשטאם, שהעלו זיכרונות ומעשיות מרתקים אודות מפעלות חייו • קירוב יהודים במחנות על אדמת גרמניה, הקמת בית החולים לניאדו, הפרויקט העצום של 'מפעל הש"ס' ויחסו המיוחד לבני עדות המזרח

צילום משה גליק
צילום משה גליק

המוני בית ישראל עלו השבוע להשתטח על ציונו הק' של כ"ק מרן האדמו"ר מצאנז זיע"א בעל ה"שפע חיים" ו"דברי יציב" הטמון בעיר נתניה, שם נשאו תפילות לישועות הכלל והפרט.

בכל ריכוזי חסידי ואוהדי בית צאנז בפרט וביהדות החרדית בכלל, נערכו כינוסים בהם העלו זיכרונות ממפעלות חייו של האדמו"ר זצ"ל, שנסתלק לישיבה של מעלה לפני 23 שנים. כידוע הרבי זצ"ל הוא הגבר הוקם על – אותו הועידה ההשגחה העליונה להרים מאשפות אביונים ולהפריח את השממה הרוחנית והגשמית לאחר השואה האיומה, בה עלה הכורת על מיליונים. הרבי, שחווה על בשרו את מאורעות השואה האיומה ואיבד בשנים אלו את זוגתו הצדקנית ואחד עשר מילדיו הי"ד – אסף במסירות נפש את שארית הפליטה, אודים מוצלים מאש, והקים מפעלים אדירים לה' ולתורתו.

לקראת יום ההילולא החל ביום ט' בתמוז, שוחחנו עם שניים מתלמידיו ומקורביו שזכו להסתופף בצלו הקדוש רבות בשנים, הלא הם הרה"ח משה רייך, מעסקניה הבולטים של חסידות צאנז בפרט והיהדות הכללית בכלל, ועמו הרה"ח שמואל הלברשטאם, מנכ"ל "מפעל הש"ס" – העושה ימים כלילות למען מפעל זה להגדיל תורה ולהאדירה. הוא אותו מפעל הקודש העצום אותו ייסד הרבי זצ"ל ונשא אותו על לוח לבו במסירות נפש כל ימי חייו.

בחרדת קודש ובגעגועים צורבים הם מעלים זיכרונות מימי חייו של הרבי, ובעיקר ממפעלות חייו בשנים שלאחר המלחמה, ולאחר מכן בארץ הקודש. בתוך הדברים זכינו לשמוע עובדות נדירות ומרתקות ממסירות נפשו של הרבי לתורה ולכלל ישראל לכל אחד באשר הוא.

• ראשית, רצינו לשמוע קצת על דרכו של הרבי לאחר המלחמה

"כידוע", מספר לנו הרב רייך, "הרבי היה בין האסירים שהגיעו למחנה ההשמדה אושוויץ הידוע לשמצה, שם כאמור, עבר ייסורי שאול ואיבד את כל משפחתו. מיד לאחר השחרור התנער הרבי מעפרו ובכל כוחו זעק 'מי לה' אלי'. תחנתו הראשונה הייתה במחנה הגרמני 'פלדפינק', רבים מהפליטים שהיו שבורים ורצוצים לא התעניינו בתחילה ברוחניות, אך הרבי לא התייאש והצליח אט אט להכניס רוח בעצמות היבשות. הוא דאג לכל צרכיהם, וכך כבר באותה תקופה הקים למעלה מ-30 ישיבות ברחבי גרמניה תוך שנתיים.

"הוא גם דאג להקים בתים חדשים בישראל, כל בת ישראל שהסכימה להקים בית נאמן וכשר תוך הקפדה על צניעות וכשרות – קיבלה מהרבי סכום של מאה דולר שהיה אז נחשב לסכום עצום במושגים של אותם ימים והרבי הצליח להשיגו בדרך לא דרך. מאוחר יותר עבר הרבי למחנה הפליטים 'פרנווילד', שם גם הוקם מרכז יהודי גדול על טהרת הקודש, ואז הגיע הרבי לארה"ב, שם כידוע התגורר ביוניאון סיטי וגם שם עמל במסירות נפש לחיזוק היהדות ברוחניות ובגשמיות.

"בשנת תשט"ו הגיע הרבי בפעם הראשונה לארץ הקודש, ומיד הביע את רצונו להקים קריה נאמנה לה' ולתורתו, וכך הגיע לעיר נתניה, שם החל להפריח את השממה. חודשים מספר לאחר מכן כבר נערך טקס הנחת הפינה ביום כ"א אדר.

"כאן ראוי לציין כי כשהסתיימה בנייתו של הבנין הראשון, ועסקניה של החסידות התחילו להתחנן לאכלוס הדיירים הראשונים – עצר הרבי את התכנית והודיע כי לא יכנסו להתגורר עד שתוקם ישיבה בה יעמלו בתורה יומם ולילה. הרבי שכל כולו היה 'תורה' הביע את רצונו שקול התורה יהיה הראשון שישמע ברחובות קריה, ואז קרא הרבי לתלמידו הגאון החסיד רבי אליהו שמרלר והטיל עליו את המשימה לסייע בפתיחת הישיבה ומינהו להיות ראש ישיבה, וכך בתוך מדבר השממה הוקם השיעור הראשון".
"למדנו אז בתנאים קשים ביותר" – ממשיך לספר ר' משה, שהיה מתלמידיה הראשונים של הישיבה. "היינו נכנסים לבנין מידי יום ביומו דרך סולמות לאחר שאפילו גרם מדרגות לא היה, אבל מה שנתן את הכוחות הייתה מסירות נפשו של הרבי, אותה ראינו בכל צעד ושעל באותה תקופה".

גם הרב הלברשטאם מתאר לנו בדבריו את מסירות נפשו של הרבי לתורה ולהקמת מוסדות תורה בכל אתר ואתר, כשעל כולנה הקמת מפעל הקודש 'מפעל הש"ס'. כידוע – היה הרבי מקפיד ביותר על ענין ההתמדה בתורה הקדושה, וכך חינך את תלמידיו כל ימי חייו. הוא היה מוסר שיעורים עמוקים בחומש ורש"י ובכל הזדמנות בשולחנות הטהורים ובזמני שמחה היה הרבי מאריך ב'פשעטיל' הידוע – בו היה שוזר בדבריו פלפול תורני עמוק בכל מכמני התורה.

"אבי, הרבי מטשעקווא זצ"ל", מספר הרב הלברשטאם, "שאל פעם את הרבי על הקפדתו בעניין ה'פשעטיל' עליו לא ויתר מעולם. התשובה שקיבל הייתה מצמררת עם מוסר השכל בצידה. בשנות השואה האיומה קיבלתי מכות רצח פעמים רבות על אמירת ה'פשעטיל', ואם שם המשכתי לומר למרות הכול, כאן בארץ הקודש לא אקפיד על כך?"

• אחת ממפעליו של הרבי היה הקמת בית החולים לניאדו, מה הביא אותו להשקיע מכוחותיו בכך?

"כשהיה הרבי בארה"ב", מספר הרב רייך, "הוא קרא יום אחד לאבי הרה"ח ר' שמואל רייך ז"ל, שהיה ממקורביו של הרבי, והגיע עמו מאירופה על פי בקשתו, ואמר לו: כשהייתה בצעדת המוות המפורסמת, ירו בי המרצחים ימ"ש, ואחד הכדורים פגע בידי, דם רב החל לרדת. באותם רגעים הבנתי שאם הגרמנים יראו שנפצעתי הם יהרגו אותי מיד, ואז התפללתי לבורא עולם ונדרתי נדר שאם אזכה לצאת מהתופת ולהינצל, אקים בע"ה בארץ הקודש בית חולים גדול, בו יטפלו במסירות ביהודים שיזדקקו לרפואה. ואז – בהמשך לפעם הראשונה בה ביקש הרבי מאבי ז"ל שיעלה עמו לאירופה לארה"ב – ביקש שוב הרבי שגם בפעם הזאת שיעלה עמו מארה"ב לארץ הקודש, לסייע בעדו להקים את בית החולים בכדי להקל על החולים ולהביא להם תרופה ומזור.

"בשנת תש"כ כשעלה הרבי שוב לארץ הקודש יחד עם אבי ז"ל, גם אנו שהיינו ילדים זכינו להצטרף לנסיעה זו, ובשנת תשכ"א התקיימה הנחת אבן הפינה לבית החולים. הרבי הביע כל העת את רצונו להקים את בית החולים בצורה מקצועית ביותר, עם צוות מסור שייתן את כל לבו למטופלים, וכמובן הכול על פי כל כללי ההלכה עד קוצו של יו"ד. רבים מראשי המדינה התנגדו באותה תקופה להקמת ביה"ח מכל מיני סיבות וטענות שונות, אך הרבי לא התייאש ומסר את נפשו על הדבר, וחפץ ה' אכן בידו הצליח וכיום שם בית החולים מפורסם וידוע כאחד מבתי החולים המשוכללים בארץ ויחד עם זאת מקדש שם שמים במסירות ובמקצוענות הרופאים והמטפלים".

• איך התמודד הרבי זיע"א עם הביורוקרטיה בדרך להקמת בית החולים וההוצאות הכלכליות האדירות המלוות מפעל שכזה?

"מסירות נפש" – הן צמד המילים עמם הצליח הרבי להתמודד – אומרים לנו תלמידיו פה אחד, וכמובן אמונה ובטחון בבורא עולם שינחהו על דרך אמת. "כשהחלה תכנית ההקמה לקרום עור וגידים", מספר הרב רייך, "לא היה ברשותו של הרבי אפילו מעט מהסכום העצום שנדרש בכדי להקים את בית החולים. ואז פנה אבי ר' שמואל ז"ל לרבי ושאל אותו: מה יהיה? איך נוכל להתחיל את הבניה? הרבי התעניין מהו הסכום הנדרש לתחילת הדרך. כשענה לו אבי כי נדרש לפחות רבע מיליון דולר (סכום עצום באותם ימים), הגיב מיד הרבי 'אם יהיה רבע מיליון דולר זה בסדר?' ואז אמר הרבי במילים קדושות ומדהימות אלו: הרבש"ע שיכול לסייע אם היה בידינו סכום כזה, יוכל לסייע בעדנו גם מהדולר הראשון!"

גם הרב הלברשטאם משתף אותנו בעובדה שהייתה באותם ימים. "אחד משרי הממשלה נכנס אל הרבי ושאל אותו איך יוכל להתחיל את הבניה בלי הרישיונות המתאימים, הרבי ענה לו בסיפור הידוע על אותו ילד מבני עניים שהלך עם אמו בשוק וחשקה נפשו בתפוח עסיסי אותו ראה על אחד הדוכנים. כמובן שאמו לא יכלה להיענות למבוקשו וניסתה להסיט את מחשבותיו לכיוון אחר, אך הילד שלא התכוון לוותר החליט אחרת, ועל כן השתמש בדרך משלו. הוא נעצר ליד דוכן התפוחים ובירך בקול רם ברכת 'בורא פרי העץ' בשם ומלכות. לאמו לא נותר כל ברירה והיא הוציאה מאי שם מספר פרוטות עלובות וקנתה לבנה את התפוח המבוקש. כשהחלטתי להקים את בית החולים – סיים הרבי – החלטתי להגיד קודם את הברכה ולעשות את כל 'ההשתדלויות' הנדרשות, כשהמטרה היא כמובן לשם שמים, את ההמשך בוודאי יעשה הרבש"ע, כפי שאכן כך היה".

"ביום בו פתח בית החולים את שעריו", מספר הרב רייך, "ישב הרבי כל היום בצום ובכה והתפלל ללא הרף, רק בשעות הלילה באו וסיפרו לרבי בשמחה על 2 הילדים הראשונים שנולדו בתוככי בית החולים, ואף נתנו לו לשמוע את הבכיות שלהם. אי אפשר לתאר את השמחה שנראתה על פניו הק' של הרבי. הוא הורה להביא 'לחיים' ושבר את הצום, ואז התבטא הרבי בביטויים שמימיים מפליגים ואמר: היה צריך למסירות נפש של ממש עבור הקמת ביה"ח, והיה צריך אף להביא את המלאך רפאל בכבודו ובעצמו לשם כך"…

"גם בשנים שלאחר מכן", אומרים לנו תלמידי הרבי, "במשך כל חייו התעניין הרבי בכל הזדמנות בהתפתחות ביה"ח, ודאג כל הזמן לכך שיוכלו להקל ולו במעט על החולים בכל מה שאפשר, וכמובן הכול על פי כל כללי ההלכה בכל התחומים והנושאים".

• אבל 'גולת הכותרת' של מפעלות חייו של הרבי, הלא הוא 'מפעל הש"ס העולמי'…

כאן פותח הרב הלברשטאם – מנכ"ל מפעל הש"ס בעובדה הממחישה לנו במקצת מה הביא את הרבי להקים את המפעל הענק הזה, המכנס בתוכו אלפי אברכים עמלי תורה הנבחנים בקביעות על אלפי דפים של גמרא ושולחן ערוך וזוכים לסיים מסכתות רבות בש"ס ואף סדרים רבים בשולחן ערוך.

"היה זה בעת בה שהה הגאון רבי משה שמואל שפירא זצ"ל, חבר נשיאות מפעל הש"ס, עם תלמידיו בנופש בעיר נתניה, הוא הביע את רצונו להיכנס לביקור אצל הרבי. הרבי היה אז בדיוק בשעת התפילה, והגרמ"ש המתין בסבלנות כשהוא מאזין בשקיקה לתפילתו הטהורה היוצאת מן הלב של הרבי כידוע. לאחר סיום התפילה נכנס אל הרבי, בין היתר הביע את פליאתו על פעילות מפעל הש"ס ואמר לרבי 'מהיכן הכוח של הרבי להקים את מפעל האדירים הזה, ומה הביא את הרבי לכך?' הרבי התבטא 'בשנות השואה קיבלתי על עצמי שאמסור את כל חיי לתורה הקדושה', זה מה שנתן לרבי את הכוח!" מסביר הרב הלברשטאם בדבריו.

"עובדה נוספת הייתה עם רבה של העיר בני ברק הגאון רבי יעקב לנדא זצ"ל שהגיע לביקור בבנייני מפעל הש"ס לפני כ-30 שנה. הוא לא הסתיר את התפעלותו מהמערך העצום של המבחנים המתקיימים במקום. כשיצא מהבנין נשאל על ידי מקורביו מה הוא אומר על כך. הוא השיב מיד 'רק יהודי כמו הרבי מצאנז שבמשך חמישים שנה מזיל דמעות כמים מידי יום ביומו במלים והאר עינינו בתורתך שבתפילת שחרית, רק הוא יכול להקים מפעל עצום שכזה!'"

"כשפתח הרבי את מפעל הש"ס", מספר הרב רייך, "היו יהודים שאמרו לרבי, אם יצטרפו 50 איש או 100 איש למפעל זה – נוכל לשמוח, אך הרבי התייחס אחרת ולא התייאש בשום מצב. תקופה לאחר מכן כבר מנה מפעל הקודש כ-2000 אברכים שהצטרפו למערך הלימוד והמבחנים העצום, וכך המספר גדל וגדל מתקופה לתקופה. 'משאת חייו' של הרבי הייתה להגדיל תורה ולהאדירה, והיה מוכן למסור נפשו על כך פשוטו כמשמעו. במפעל הש"ס הוא ראה מהפכה של חיזוק לימוד תורה שבע"פ. מאוחר יותר הוקמו עוד ועוד ארגונים של מבחנים וכדו' שלמדו זאת מהרבי זיע"א.

"כשנפל הרבי למשכב באו מספר תלמידים ומקורבים במטרה לשמחו, וסיפרו לו על כ-800 אברכים שנבחנו על אלפי דפי גמרא, ובסה"כ כ-200 אלף דפי גמרא שנלמדו ביחד. הרבי הגיב על כך כי הוא מתפלל לרבש"ע שייתן לו בריאות ואריכות ימים והכל כדי שיוכל לפעול שילמדו עוד 200 אלף דפי גמרא! זו הייתה תמצית חייו, תורה וחסד, וזו הייתה דרכו בקודש, לא להסתפק לעולם במועט, תמיד ללכת 'בגדול', כך היה בכל מפעלות חייו ועל אחת כמה וכמה בעניין 'מפעל הש"ס', בו ראה תמצית חייו האמיתיים, חיים של תורה, וכפי שהתבטא כשהקים את מפעל הש"ס, שרצונו להקים דורות של 'ש"ס יידין' – אברכים היודעים את הש"ס על בוריו, כפי שהיה לפני השואה, וכפי שהרבה לספר על עמך בית ישראל שלפני השואה, ולאו דוקא מגאוני הדור, שהיו בקיאים בש"ס ובשולחן ערוך, 'כאלו אברכים אני רוצה לראות', סיים הרבי, ואכן בדבר זה זכה הרבי לבחינת 'עולמך תראה בחייך', כאשר במשך השנים הוציא 'מפעל הש"ס' מאות רבות מעמך בית ישראל – וגם בזה אגב רואים את מסירות נפשו של הרבי עבור כל בן ישראל באשר הוא – הבקיאים בש"ס ובשו"ע על בוריו, כאשר אחד המסלולים של 'מפעל הש"ס' הוא של לימוד ובחינה שבעים דף לחודש! כשכל חודש רביעי ישנו חזרה על 210 דף בחודש אחד, כי ככה היה הרבי, הכול אצלו היה בבחינת – ואתהלכה ברחבה".

• כידוע, הרבי הקים גם מוסדות לבני עדות המזרח, מה הייתה כוונתו בכך?

"כשהוקם בית הספר הראשון בקריה", מספר לנו הרב רייך סיפור אותו הוא שמע מהרה"ח ר' שרגא פייבל שר ז"ל, 'שר החינוך' של חסידות צאנז ומחשובי החסידים, "בית הספר היה נקרא אז בית ספר אזורי, וכך החלו בנות רבות מרחבי העיר נתניה להתדפק על דלתותיו של בית הספר. הנהלת בית הספר החליטה להפוך את השפה הנלמדת בין כתלי ביה"ס לשפת האידיש, וכך להגביל את כניסת התלמידות, ואכן החלו ההכנות לכך.

"בדיוק בתקופה זו הגיע הרבי זיע"א לארץ הקודש. באחד הימים נכנסו הרב שר והנהלת בית הספר לחדרו הק' של הרבי לספר לו על התכנית. בתחילה קיבל זאת הרבי בשמחה עצומה ושאל, 'איך הצלחתם לקדם את תכנית הלימוד באידיש, מה שאני לא הצלחתי?' ואז אחת מצוות המנהלות השיבה על כך כי ההורים הסכימו לדבר זה בכדי שבנות מחוגים אחרים לא יבואו ללמוד בבית הספר! הרבי 'קלט' את העניין, ומיד פנה לרב שר ואמר לו בסערת רגשות: 'האם אתם רוצים שיוציאו מהגיהנום את הרבי של טרוצקי ויכניסו אותי?' כידוע מרן ה'חפץ חיים' התבטא כי הרבי של טרוצקי בתלמוד תורה ברוסיה שהוציא אותו מהחיידר, ובכך גרם להקמת הארגון הקומוניסטי הידוע לשמצה, לא יזכה לצאת מהגיהנום כל זמן שיישאר קומוניסט אחד בעולם, ואתם רוצים שאני יהיה במקום אותו מלמד"? זעק הרבי מנהמת לבו הטהור.

"מנהלת בית הספר ניסתה להשיב לרבי ולהסבירו שהפחד העיקרי הוא מבנות מסוימות הרחוקות מהיהדות החרדית ויכולות חלילה לסחוף אחריהן בנות כשרות וצנועות. הרבי ישב מספר דקות אחוז שרעפים כהרגלו, ואז אמר: 'כל בת שתרצה לקבל על עצמה את תקנות המוסד, תכניסו אותה, ותמשיכו בלימודים כרגיל, אני מבטיח לכם ששום בת לא תקלקל את הבנות שלנו!' בהמשך סיפר הרב שר כי אכן הבטחתו של הרבי התקיימה במלואה, ובמשך עשרות שנים לא יצאה ממוסד זה שום בת לתרבות רעה!

"בשנת תשכ"ד התקיימה עליה מפורסמת ממרוקו, והיו דיונים רבים להיכן לשלוח את ילדיהן להתחנך. הרבי זעק אז באחת מדרשותיו 'איך יכול להיות שיהודי יושב ולומד את התורה הקדושה, ומקשה קושיות – וכך באמצע הוא נזקק לדברי הרמב"ם והבית יוסף ועוד מפרשים קדושים וטהורים שהיו מבני עדות המזרח, והוא צריך כידוע להרגיש כאילו בעלי השמועה עומדים לפניו, אם כן איך אפשר להתייחס אליהם בצורה לא יפה?' ואכן הרבי דאג כל ימיו לתלמידים אלו, ובשנת תשכ"ד אף ייסד ישיבה בקרית צאנז לבני עדות המזרח כשהיחס אליהם היה בדיוק כאל חסידיו ותלמידיו. לא רבים יודעים כי מבין תלמידים אלו נמנו האחים הרה"ג רבי יהודה דרעי, רבה של העיר באר שבע, ואחיו הרב אריה דרעי – יו"ר ש"ס ומקים עולה של תורה".

"הרבי", מספר לנו הרב רייך, "הקים גם את 'מעון לתינוקות' שהוקם בעצם כבית יתומים. היה זה לאחר תקופה בה אסף הרבי במסירות נפש סכום עצום למען הקמת בית הספר לבנות. באחד הימים הגיע אל הרבי יהודי מבני עדות המזרח כולו שבור ורצוץ, הוא הגיע עם 3 ילדיו וסיפר לרבי כי הוא התאלמן מאשתו ונותר עם ילדיו בלי אפשרות כלכלית ונפשית להמשיך לגדלם בביתו. הרבי לא התלבט אפילו לרגע, הוא קרא מיד לאבי הרה"ח ר' שמואל ז"ל והורה לו לקחת את כל הכסף שנאסף עבור ביה"ס ולהקים במהירות האפשרות בית יתומים בו יתנו את כל הלב ליתומים וידאגו להם לכל צרכיהם ומחסורם ברוחניות ובגשמיות. באותו יום השיגו דירה והקימו את המעון. באותה תקופה לא היה לדבר זה אח ורע. במשך השנים התחנכו במקום מאות יתומים מסכנים שקיבלו יחס חב ואוהב מצוות העובדים במקום, והכל בגלל אותו סיפור שהגיע לרבי ונגע ללבו ביותר.

"כששאלו את הרבי מה יהיה על בית הספר? השיב הרבי: 'הרבש"ע ייתן בשביל כל דבר, כרגע מוטל עלינו לשמח יתומים, כשיגיע הזמן להקים את בית הספר – יגיע הכסף גם לכך!' כזו גדולה הייתה אמונתו של הרבי זצ"ל, ואכן כך היה, מאוחר יותר הוקם אף בית הספר לבנות, כאמור".

"כיום", מסכמים תלמידיו של הרבי, "עומדת על תילה קריית צאנז המעטירה על כל מוסדותיה הרבים, ונמצאת בהתפתחות אדירה ומרשימה מיום ליום, כשבנוסף לכך יש גם את 'אחותה' המקבילה, הלא היא 'קרית צאנז' בעיר טבריה, שמוקמת בהדרכתו של מרן האדמו"ר מצאנז, וכמובן באותה דרך ומסורת שהתווה וטווה הרבי זצ"ל, על דרך התורה והחסידות, והכל בזכותו של אותו צדיק זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן".

השארת תגובה