דאע"ש: לקראת הסוף בסוריה ועיראק, שלוחות במדינות חדשות

מומחים מעריכים כי ארגון הטרור דאע"ש ניצב לקראת חיסול בסוריה ובעיראק • אנשיו הקימו שלוחות במדינות נוספות, המאיימת והבולטת שבהן נמצאת דווקא בדרום מזרח אסיה – בפיליפינים

דאעש
דאעש

ארגון המדינה האיסלמית, המוכר לכולנו בשמו המקוצר דאע"ש, פרץ לתודעה לפני כ-3 שנים, בשנת 2014. בתחילה היה נראה כאילו מדובר ב'טרנד' שיחלוף מן העולם במהירות רבה, ואשר נוצר בעקבות 'האביב הערבי'. כזכור, מצרים, לוב, תימן, עירק, סוריה ועוד מדינות ערביות, סבלו ממשבר הנהגתי שתוצאותיו בחלק מהמדינות ניכרות עד לימים אלו.

מיד כשהמדינות החלו להתייצב (אלו מתוכן שהתייצבו) הגיע תורו של דאע"ש, בטון צורם במיוחד, להוביל סדר יום בכל הקשור לטרור בעולם הערבי – ובתקופה האחרונה גם באירופה. סרטוני האימה הזכורים כמעט לכולנו, היו דבר שבשגרה, ובכל כמה ימים הוציאו אנשי הארגון המתועב סרטון בו הם מראים כיצד לאכזריות אין גבול. לצד הסרטונים הללו, סוג נוסף של סרטונים שהוציא הארגון, היה כאלה בהם דוברים אזרחי מדינות רבות שהצטרפו אל הארגון השפל. בסרטונים הדוברים מבטיחים כי יחזרו למדינות מהם יצאו, ויעשו באותן המדינות פיגועי רצח למה שמכונה על ידי הארגון 'כופרים'.

אנשי הארגון הבטיחו כי חיילי המדינה האסלמית בדרכם גם לכאן – ארץ ישראל. אולם לשמחת כולנו עדיין לא מימשו הבטחתם הזדונית. עם זאת, בתקופה האחרונה כולנו עדים לפיגועים בלונדון, איראן (לראשונה), צרפת ועוד מדינות רבות. האם דאע"ש בדרך להגשים את החזון המופרע שלו לכבוש את העולם? לא בטוח. בעירק הוא גוסס מזה תקופה ארוכה, ורק בשבוע שעבר אירע פיצוץ מסתורי במסגד בשכונה במוסול – השכונה היחידה שיד הארגון עדיין מחזיקה בו.

האם העובדה שדאע"ש מאבד כוחות בחזית אחת או יותר, משליכה על החזיתות אחרות? כן, מסתבר שהארגון סובל מחוסר תקציב בתקופה האחרונה, ובמקביל, רוסיה מתגברת עליו בחזית הגדולה ביותר – סוריה, מה שמקשה על הארגון לפעול בצורה "המיטבית" מבחינתו. עם זאת, ממש לא בטוח שזה הסוף. מאחר ולאחרונה דאע"ש מצא לעצמו כר פורה חדש והוא מתעצם באזור הפיליפינים, לוב ומקומות נוספים בהם הוא מתבסס ופותח שלוחות.

רק בשבוע שעבר דיווח צבא הפיליפינים כי חייליו איתרו 17 גופות של אזרחים בעיר הנצורה מרוואי, בה מתנהלים קרבות מזה כחודש נגד לוחמי הארגונים מאוט ואבו סיאף. עוד נמסר כי חמש מהגופות נמצאו ערופות ראש וכי קיים חשש שגופות אזרחים נוספות יתגלו בימים הקרובים. עד כה נהרגו בלחימה בעיר 71 חיילים ושוטרים ו-299 אנשי הארגונים, שנשבעו אמונים ל'מדינה האסלאמית' (דאעש) ועם גילוי הגופות עלה מספר האזרחים ההרוגים ל-44. 246 אלף אזרחים כבר נעקרו מבתיהם בשל הלחימה.

מפלה בעיראק ובסוריה

"דאע"ש נגמרים", פותח ד"ר מרדכי קידר, מזרחן בעל וותק וניסיון, את פרשנותו למצב הדברים. "במוסול שבעיראק הארגון מאבד מכוחו עוד ועוד. החילים העיראקים עוברים בית בית ופשוטו כמשמעו מוצאים את אנשי דאע"ש, כשברוב המקרים הם נסים עוד לפני שהצבא מספיק להגיע. הצבא הסורי הולך לאט, אבל בטוח. יבוא יום והם יכבשו את כל עיקרי המחוזות שבעירק ועל התושבים שלום. הסיבה שהם לא מתקדמים בצורה מהירה יותר, היא העובדה שדאע"ש הטמין מוקשים ופצצות לחיילים העיראקים. אבל זמן לא זה מה שמשנה, החשוב ביותר הוא שדאע"ש במצב קשה מאוד".

לפני מספר ימים, אחד הגורמים באזור מוסול שבעיראק פוצץ מסגד הנמצא במקום היחיד בו דאע"ש עדיין נמצאים בשליטה מלאה. העיראקים הטיחו האשמות כלפי ארגון המדינה האסלאמית, ואלה החזירו את אותן האשמות כלפי הצבא העיראקי, בטענה הברורה שזה הוא צעד בדרך לכיבוש המקום בידי הצבא העיראקי. "המסגד עצמו שייך לסונים ויש טוענים שהשיעים פוצצו אותו, מצד שני יש טוענים שדווקא הסונים הם אלה שפוצצו אותו, במטרה להראות לעולם מה השיעים עושים לדת האסלם"…

ד"ר קידר מתייחס בהרחבה גם למצב בסוריה, אחת החזיתות הגדולות של דאע"ש, מדינה שמדממת מזה מספר שנים והיכולת להרגיע את המצב כפי שאומר קידר היא עניין של זמן. "החזית הסורית במצב דומה. בעיר א-רקה שסוריה, יש צבאות שלא מוותרים לארגון. הכורדים ככל הנראה הם אלה שהתמקמו באזור לאחר נסיגה סופית של הארגון. בלי כל קשר יש להבין שהיום סוריה היא כבר לא מדינה בשום מובן. המדינה מפורקת לחלוטין והצבא הרשמי הוא עוד צבא מתוך כמה צבאות באזור. הצבא הכורדי, הצבא הטורקי שמחזיק ברצועה לא מבוטלת בסוריה, החיזבאללה משקיע משאבים גדולים בסוריה, ישנה רצועה הנשלטת בידי הירדנים בדרום סוריה והגורם המשפיע והמפתיע ביותר בסוריה כיום הם האיראנים, השולטים בחמישים אחוז מסוריה לפחות. שטחים עצומים מתוך מדינה גדולה, אבל זהו המצב. דאע"ש הולכים והופכים לפחות ופחות רלוונטיים".

והיכן הם כן מתבססים? "דאע"ש מבסס עצמו במקומות אחרים בעולם בצורה גדולה יחסית, סיני, פיליפינים (ראו בהמשך בהרחבה), תימן, לוב ואירופה. כידוע, דאע"ש מתפזרים בעולם במטרה להמשיך את הרעיון הקיצוני ובהחלט בחלק מהמקומות הם מצליחים. דאע"ש לא יעלם מהתודעה בתקופה הקרובה ואנו צפויים לשמוע עוד ועוד על הארגון, ולצערנו גם כן על פיגועים ברחבי העולם, מכיוון שאומנם באזור אחד הם שוקעים, אבל נאמני הארגון רק הולכים ופותחים לעצמם חזיתות חדשות, בהם הם לא מתכוונים לוותר על רעיון הג'יהאד", מסביר קידר.

"לדוגמה איראן, לפני מספר שבועות בוצע פיגוע במדינה. פיגוע תקדימי שבהחלט הפתיע את האיראנים, אי אפשר לזהות האם מדובר בשרשרת פיגועים שעוד לפנינו או האם מדובר בניצול הזדמנות – כלומר יתכן שלדאע"ש הייתה את האופציה להוציא את הפיגוע לאור וזה מה שהם עשו. אירופה היא יותר בעייתית מהבחינה הזו, האסלם באירופה הגיע למצב יחסית תקדימי, אם בעבר לא היינו רואים כמות כה גדולה של פיגועים, היום אנחנו עלולים לקום בבוקר עם כותרות שחורות המדווחות לנו על פיגועים המוניים, לאור העובדה שיש לחיילי דאע"ש ולגורמים אסלמיים נוספים דריסת רגל שלא הייתה בעבר, ולכן אירופה היא יעד משמעותי לארגון, שסופג מפלות באזורים אחרים".

"נקודה מעניינת, בוודאי מה שאמור להעסיק אותנו יותר מהכול, זו מדינת ישראל", אומר קידר. כאמור, ארגון המדינה האסלמית הוציא כבר שני סרטוני איום על תושבי ויהודי ארץ ישראל, אך בשטח אין תופעות עוינות ב"ה. השאלה התבקשת, האם המציאות בה לעיתים אנו מדווחים כי גורמי ביטחון עוצרים חוליות של דאע"ש בשטחים, דווקא מוכיחה כי קיימים גורמים מטעם דאע"ש, או אדרבה, ניתן ללמוד כי מדובר בהתארגנויות לא משמעותיות ואשר אינן מהוות איום לעת עתה. "אז ככה, 'הנה לא ינום ולא ישן', זה ברור לכולנו. אבל בהחלט תודות לאיכות המודיעין הגבוהה שלנו ופעילויות אכיפה בלתי מתפשרות, הן מבחינת המוסד והן מבחינת השב"כ, התוצאות ניכרות ולכן אין איום קונקרטי לעת עתה".

האם חודש חג הרמדאן הביא איתו את הפיגועים האחרונים או שאנחנו לקראת תקופה כזו?

"חודש הרמדאן בוודאי מהווה גורם בסיפור. זה חודש שהוא כביכול 'מעלה', התקרבות לאללה וחודש מלחמה. אבל אי אפשר לסמן את זה כדבר המרכזי ביותר".

למה אנו פחות עדים לסרטוני הזוועה שהיו בעבר?

"לסרטונים המדוברים הייתה מטרה – להפחיד את העולם, וזה במידה רבה באמת השפיע על העולם ואנשים פחדו, מדינות פחדו והסרטונים הצליחו להביא את המטרה המתבקשת מבחינתם. מצד שני זה גרם לחיילים פוטנציאלים לקחת צעד אחורה, אף אחד לא רוצה להצטייר כאדם אכזר בצורה שנראתה בסרטונים, ומתוך אסטרטגיה הם הפסיקו את זה כדי להביא חיילים נוספים לארגון. צורת הסרטונים הבריחה גם אוהדים כי זה היה נראה עיוות של האסלם".

מהלומה כלכלית

תופעה מעניינת כשלעצמה, היא כיצד מצליחה קבוצה כזו, שאפילו החיילים הפוטנציאליים שלה סולדים מארגון כזה אגרסיבי. ומה הם היחסים עם ארגון המקור אל קאעידה, כן, המדינה האסלמית הפכה ל'זכיינית' של אל-קאעידה ב-2004, אך מאז פרשה מהארגון של אוסאמה בן לאדן והפכה ליריבה מרה. כאשר הפיצול משקף הבדלים אסטרטגיים ואידיאולוגיים. אל-קאעידה התמקדה בתקיפת ארצות הברית ובעלות בריתה המערביות, שלטענתה אחראים לחיזוק המשטרים הערביים, כמו אלה שבסעודיה ובמצרים, במקום לכבוש שטחים ולהקים מדינה. בן לאדן, כמו בגדאדי, ראה את הקמת הח'ליפות האיסלמית, אך הוא ראה בכך מטרה שתישאר לדורות הבאים.

ואלה הם מקורות המימון של הארגון: מיצוי הנפט מהווה את מקור ההכנסה הגדול ביותר של המדינה האסלאמית. הארגון מכר נפט גולמי שנשפך מבארות עיראקיות וסוריות למשאיות ומתווכים מקומיים, והכניס בין 1 ל-3 מיליון דולר ליום. על ידי מכירתו במחיר הנמוך בהרבה ממחיר השוק, הצליחו בארגון ליצור תמריץ לסוחרים לקחת על עצמם את הסיכון של ביצוע עסקאות שכאלה בשוק השחור.

תשלומי מיסים העניקו למדינה האסלאמית תוספת של 20 מיליון דולר ב-2014, כולל סכומים גדולים של כופר עבור עיתונאים אירופיים שנחטפו ושבויים אחרים. כך לפי נתוני משרד האוצר האמריקני. מנגד, ארצות הברית מקיימת מדיניות ללא ויתורים לארגון, בניגוד למקביליה באירופה.

אחד המאבקים של הכוחות הפדרליים של ארצות הברית היה בניסיון להתמקד בזרמי ההכנסה של דאע"ש ולבלום אותם. בפשיטה נדירה על שטח סוריה במהלך 2015, הפציצו כוחות מיוחדים של ארה"ב את בארות הנפט של המדינה האסלמית. לדברי ממשלת ארה"ב, הנפט הוא מקור המורל והמימון העיקרי של הארגון וזה הולך ופוחת.

הממשל הקודם של הנשיא ברק חוסיין אובמה הקים קואליציה של שישים מדינות כדי "להשפיל ולבסוף להביס" את המדינה האסלאמית. ארצות הברית הביעה תסכול מכך שרבות ממדינות אלה, ובמיוחד מדינות ערב הסוניות, תרמו לא יותר מתמיכה רטורית. נכון לסוף יולי 2016, ביצע הפנטגון (משרד ההגנה האמריקאי) נגד ארגון הטרור יותר מ-14,093 תקיפות אוויריות, 77% מהם על ידי הכוחות האמריקנים, בעיראק ובסוריה.

הממשל ציטט את ההרשאה שניתנה לאחר אירועי ה-11 בספטמבר לשימוש בכוח צבאי בעיראק וב-2002 את החלטת המלחמה בעיראק כהצדקה משפטית פנימית לסכסוך הפתוח הזה. בעיראק פרסה ארצות הברית למעלה משלושת אלפים אנשי מדים, שהקימה את יחידות הסיכול והמנע של הצבא העיראקי, וחימשה את כוחות הצבא הכורדי של ממשלת כורדיסטן, הפשמרגה (כינוי כורדי ללוחמים), בניסיון להביס את המדינה האסלאמית בערים מרכזיות ובנקודות אסטרטגיות.

כעת בהחלט נראה כי הקואליציה עשתה את שלה ובזכות החוסר הכספי הביאה כמעט לתבוסתו של הארגון בסוריה ובעיראק.

היעד החדש

מה שנותר להבין, כיצד שלח הארגון את זרועותיו למקום הבלתי צפוי, הפיליפינים. 'הגארדיאן' הבריטי מספר כי המורדים הקשורים למדינה האסלאמית השתלטו על כמה שכונות בעיר המאראווי השוכנת בדרום הפיליפינים, כאשר ארטילריה צבאית והתקפות אוויריות לא הצליחו לעקור אותם לחלוטין לאחר שישה ימים. לפי הדיווח בעיתון, לפחות 61 חמושים ו-17 אנשי כוחות הביטחון נהרגו. תשעה-עשר אזרחים מתו ועשרות אלפים ברחו מעיר שאוכלוסייתה מונה כ-200 אלף איש.

הלחימה החלה כאשר על פי מידע מודיעיני, ניסו כוחות הביטחון ללכוד את איסנילון הפילון, מנהיג אסלאמיסטי שמוכר על ידי המדינה האסלאמית כנציג הארגון בדרום-מזרח אסיה, שם ניסה ארגון הטרור להקים ולבסס נוכחות מחוץ למזרח התיכון. הפילון נמצא גם ברשימת המבוקשים ביותר של ה-FBI, עם פרס של 5 מיליון דולר על ראשו.

בעקבות הפשיטה שבוצעה בניסיון ללכוד את הפילון, חמושים המגנים עליו השתוללו, השתלטו על בית חולים, בית ספר וקתדרלה. בהמשך השתלטו גם על הכלא המקומי ושחררו עשרות אסירים. בעקבות כך, הנשיא רודריגו דוטרטה הכריז על מצב וחוקי לחימה ברחבי מינדנאו, מחוז מוכה עוני בו מתגוררים 22 מיליון בני אדם, ואשר יש בו היסטוריה עמוקה של התקוממות מזוינת.

החמושים הם בעיקר מיליטנטים מקבוצה קטנה, הידועה בשם 'מאוטה', על שם שני אחים, עומאר ועבדאללה מאוטה. הפילון ניהל בעבר קבוצה רדיקלית נוספת, אבו סיאף, הידועה בקשריה עם אל-קאעידה ובמעשי אכזריות של אנשיה, וכן בקשרים עם הקבוצה שביצעה את הפיגוע הרצחני באי באלי באינדונזיה לפני 15 שנה. הצבא הפיליפיני אומר שהפילון הצטרף כעת למאוטה, אשר בעבר נוהלה כארגון פלילי, אך גדלה יותר ויותר מבחינה אידיאולוגית במטרותיה.

ה'מאוטה' הואשמו בשנה שעברה בפיגועים בעיר בה שוכן הנשיא, דבאו, בהם נהרגו 14 בני אדם. סוכנות הידיעות "אמאק" של המדינה האסלאמית נטלה אחריות על תקיפת המאראווי.

סידני ג'ונס, מנהל המכון למדיניות הסכסוך של ג'קרטה, אומר כי הלחימה מייצגת קואליציה של סיעות אסלאמיות קיצוניות שונות במינדנאו, שיש להן היסטוריה של אלימות מזוינת ומאבקים על קרקע, משאבים ושליטה. עכשיו, הוא אומר, הם יצרו קואליציה נגד אויב משותף.

"דוטרטה וממשלתו לא הצליחו להעריך כי שינוי גדול התרחש במינדנאו, ואנשים אלה אינם מונעים רק על ידי פוליטיקה שבטית או כסף. ייתכן שהמנהיגים היו בעבר 'שודדים קטנים', אבל עכשיו, הם אידיאולוגיים. הם שוכנעו שהתשובה לבעיות של מינדנאו היא דאע"ש והחוק האסלאמי", הוא מסביר.

בדו"ח של אוקטובר, ג'ונס חזה את המהומה הנוכחית. מול ההפסדים בסוריה ובעיראק, הפיליפינים נראה יותר ויותר עבורם כמקום מתאים להקים בו פרובינציה, כך נכתב בדו"ח. התמיכה בדאע"ש במינדנאו "סייעה לשיתוף פעולה בין שבטים אתניים, הרחיבה את מאגר הגיוס הקיצוני, שכלל סטודנטים באוניברסיטה, ופתחה תקשורת בינלאומית חדשה, ואולי גם מימון בערוצים שונים".

מוסלמים רבים בפיליפינים גרים במינדנאו, מחוז אוטונומי למחצה, ומאראווי היא העיר המאוכלסת ביותר באזור. דוטרט, ראש העיר לשעבר מדאוואו, עיר נוספת במינדאנאו, הפסיק ביקור ברוסיה כאשר פרצו העימותים ותמך בתגובה צבאית חזקה. "אם תביע התרסה גלויה, אתה תמות", אמר. "ואם זה אומר הרבה אנשים מתים, אז שיהיה".

הנשיא עודד בעבר בפומבי את האזרחים להרוג את המורדים ואמר שהוא לא יעמיד לדין את המשטרה בגין הוצאות להורג ללא משפט. הוא התבטא באותה מידה במהלך העימותים במאראווי, הרגיע את החיילים שיגן עליהם אם יעשו שימוש לרעה במהלך הסכסוך, כולל מקרים חריגים או פשעים שאינם מקובלים. "את ההשלכות של המשפט הצבאי, אני ואני לבד אהיה אחראי, רק תעשו את העבודה שלכם ואני אדאג לכל השאר", אמר דוטרטה ביום שישי, על פי תמליל משרדו של הנשיא.

בין ההיתר, דוטרטה פנה לקבוצות מורדים אחרות במינדנאו, כולל שתי סיעות בדלניות מוסלמיות ומורדים בהנהגת המאואיזם, להצטרף למאבק נגד המאוטה, והבטיח להן לשלם ולטפל בהוצאות שלהם, כולל דיור. לא הייתה תגובה מיידית מצד הקבוצות הללו.

שיא האירועים היה כאשר חמושים שיחררו כ-158 אסירים מבית כלא בפיליפינים, האסירים נצלו את המומנטום ונמלטו על נפשם, כשחלק מהם בעלי רמת מסוכנות גבוהה. כוחות הביטחון המקומיים פתחו במסעות חיפוש והשיבו חלק נכבד מהאסירים, אך חלקם עדיין מסתובבים חופשיים וקיים חשש סביר שהם הצטרפו לארגון הטרור.

כעת נותר לעקוב ולראות כיצד יתפתח ארגון הטרור בדרום מזרח אסיה, והאם יצליח להשתקם מהמכות שספג בעיראק ובסוריה, או שיפנה את הזירה לטובת כוחות אחרים, כפי שהוא עצמו גרם לדעיכתו המתמשכת של אל קעידה.

השארת תגובה