"הגאב"ד מחו"ל בגלל פוליטיקות": יואליש קרויס בראיון

48 שעות לאחר החנינה והשחרור המפתיע, התיישב מי שמכונה קמב"ץ 'העדה' יואליש קרויס לשיחה עם כתב 'כל ישראל' • החוויות מהמאסר, תחושת הרדיפה, הקמפיין לשחרורו ושיחת ההודאה לסמוטריץ' • וגם: איזה ספר ישלח לנשיא ריבלין, למה מייבאים גאב"ד מחו"ל ומה דעתו על תקיפת החיילים החרדים ב'מאה שערים'?

יואליש קרויס (צילום: קרדיט: Konstantin Hoshana)
יואליש קרויס (צילום: קרדיט: Konstantin Hoshana)

"ציון, ציון, ציון, הלא תשאלי, הלא תשאלי לשלום אסירייך", השיר הכל כך מזוהה עם שכונת מאה שערים, התנגן שוב ביום חמישי האחרון ברחבי השכונה. רק שהפעם לא בשל אסיר שנעצר בהפגנה למען השבת או נגד הגיוס, אלא לאסיר משוחרר שנעצר בשל "אי דיווח לרשויות המס". לא מדובר בסתם אסיר, מדובר ביואליש קרויס, מי שהוגדר עד למעצרו כקצין המבצעים של 'העדה החרדית'. קרויס שוחרר במפתיע על ידי נשיא המדינה "הציונית", ראובן ריבלין, שהחליט לחון אותו אחרי חודש וחצי במעצר, מתוך חמישה חודשים שנגזרו עליו.

ביום ראשון שלאחר השחרור, עשיתי את דרכי בסמטאות מאה שערים אל ביתו, מתוך מחשבה 'ששלושה ימים אחרי השחרור הבית ההומה יהיה שקט מחגיגות ונוכל לשוחח עמו בניחותא. כמובן שטעיתי. הבית המה מאדם, אנשים מכל המגזרים והעדות נכנסו לברך את האסיר המשוחרר. הנה נכנס אדם גלוי ראש ומיד אחריו נכנס קשיש תושב השכונה, כזה שנראה כמי שיצא מתוך תמונה ישנה. כולם שמחים ומאושרים, ויואליש מקבל את האהבה הרבה בסיפוק, תוך שהוא מחזיק ראש ומתעניין מה עבר עליהם בחודשיים האחרונים, כאילו הם אלו שישבו בכלא.

אולי לקוראים זה נראה הגיוני שאסיר משוחרר יקבל את העולים לרגל בביתו מיד עם שחרורו, זה הזמן להכיר את הבית של יואליש, בית שהפך לאגדי לא פחות מבעליו. שניים וחצי חדרים בהם ישנים 15 ילדים, כשהיד עוד נטויה. לא מדובר בסיפור אגדה של לפני השינה, מדובר בסיפור אמיתי, בדקנו במו עינינו. חדר שינה אחד, סלון שהופך בשעות הלילה לחדר שינה ומטבח. ליתר דיוק, מטבחון, חלל של מטר וחצי ממנו יוצאים בכל יום ארוחות ל-17 נפשות המשפחה ולאורחים רבים, שמגיעים לסעוד את נפשם.

"מעולם לא אמר איש צר לי המקום", משיב יואליש לשאלתי, כיצד הוא מגדל 15 ילדים (בן נוסף התחתן לפני כשנתיים. ח.פ.) בכזה מקום צפוף. אולי הסוד טמון בחצר הכניסה המרווחת, הדבר היחיד שאפשר להגיד עליו בדירה שברחוב חוני המעגל 1 שהוא "מרווח". לילדים צפוף בבית? יופי, רצים לשחק, יש שפע מקום, וכשזה לא מספיק, כל שכונת מאה שערים הופכת למגרש משחקים גדול. הילדים מאושרים, החיוך על פניהם מעיד על כך כאלף מונים.

"חשבתי שצוחקים עלי"

בסופו של דבר, הצלחנו להדביק את קרויס לכיסא, כדי שיספר מה עבר עליו. מדובר בצ'אלמער קשוח, כזה שאינך יודע מתי הוא ציני ומתי הוא רציני, צריך לעקוב אחרי הקריצות בעיניו ולקלוט. תחילה הוא סירב להודות בהתרגשות שבחזרה לביתו. "23 שנים אני נשוי, 16 ילדים, ואף פעם לא יצאתי לחופשה, התקופה בכלא הייתה החופשה הכי ארוכה שלי", הוא אומר חצי בצחוק. עם זאת, הוא ממהר להוסיף, כי לרעייתו ולילדיו הפרידה הייתה קשה במיוחד.

לדבריו, עוד טרם השחרור הוא הרגיש שבקרוב כבר לא יהיה בכלא. "לא הופתעתי מהשחרור. ביקשתי להכניס את הילדים לביקורים, אבל בגלל שאין לאשתי תעודת זהות, לא רצו להכניס אותם. 'אם כך', אמרתי להם, 'תנו לי חופש'. הם צחקו, אמרו 'אין לך תעודת זהות, להכניס אפשר אבל לא להוציא'. מיד אמרתי לחבריי לתא, 'אני כבר לא פה, בקרוב אצא'. גם הם צחקו עלי, אבל הרגשתי שאני צודק".

לשאלה מי בישר לו על השחרור המיוחל, הוא משיב כי "רב שהגיע למסור שיעור תורני, סיפר לי 'ששמע ברדיו שקיבלתי חנינה'". לדבריו, "סיפרתי לו שבשיחה שערכתי עם משפחתי רבע שעה קודם לכם, הם סיפרו לי שאני ואולמרט משתחררים. אבל לא האמנתי להם, חשבתי שהם צוחקים". לטענתו, כשהלך יחד עם הרב למפקד הכלא, הוא השיב להם – "אין שום דבר רשמי". ביום חמישי בשעה שלוש ספרו את האסירים כרגיל, פתאום הגיעו הסוהרים ואמרו לי "יואליש, יש לך שבע דקות להתארגן, אתה עף מכאן".

קרויס ממהר להראות את הקשיחות שלו ומספר בציניות הצ'אלמערית המפורסמת, כי ביקש מהסוהרים להישאר עוד קצת, לפחות עד מוצאי שבת. בהמשך הוא מתקלף קצת, ומוכן לספר על הקשיים. "האמת שהחיים בכלא היו קשים בהתחלה. כל הזמן ספירות, אתה לא מבין מי נגד מי, לוקח זמן. אחרי חודש כבר התרגלתי. בסופו של דבר, לא חוויה נוראה".

"חיפשו אותי"

למעשה קרויס הכיר את תחנות המעצר מההפגנות הרבות בהן השתתף ושאת חלקן ניהל, אבל לראשונה בחייו הוא שהה בבית כלא. "זה לא מקום לאדם חרדי", הוא קובע. "למזלי הייתי באגף התורני. חצי יום חייבים ללמוד תורה, כך שישבתי ולמדתי בשקט בחצי היום הראשון, ובחצי השני הכרתי את האסירים". לדבריו, הוא לא הצליח ללמוד בחצי השני, בו לא מחייבים ללמוד תורה, שכן "האגף התורני במעשיהו נחשב למקום גשמי מאוד טוב עבור החרדים, וכידוע ככל שהגשמיות יותר טובה, הרוחניות פחות, כך שהאגף נחשב לחלש יחסית מבחינה רוחנית".

קרויס נחשב לקנאי גדול, אבל לא רבים יודעים שהוא מקפיד בחומרה על כשרות, וככזה הוא לא מכניס לפיו מה שלא התבשל בביתו, גם אם על האוכל תתנוסס חותמת הכשרות של 'העדה החרדית'. "בכלא", הוא מספר, "אכלתי מצות עם טונה, ירקות ופירות". לדבריו, לא רק שהוא לא הרזה, הוא אף השמין. כמובן שהכול יחסי, קרויס איש צנום להפליא, גם היום.

אומנם זה ישמע מפתיע, אבל קרויס שריצה את עונשו בגלל משחטת עופות, לא אוכל בכלל עופות ובשר, בגלל חשש לבעיות כשרות. את המשחטה ניהל, כך לטענתו, כסוג של גמ"ח עבור קהילתו, ילדיו ורעייתו. במהלך השיחה הוא מתעקש, "חיפשו אותי, בגלל התדמית שיצאה לי. מדובר במשחטה שפעלה כמאה שנה בשכונה והפסידה עשרות אלפי שקלים, לא ראיתי ממנה שקל, ועל מה עצרו אותי? כי לא דיווחתי על ההפסדים שלי". לדבריו, "אני הראשון במדינה שגם שילם רבע מיליון ₪ קנס וגם נגזרו עליו חמישה חודשי מאסר".

"לראיה", ממשיך קרויס בשצף קצף, "יש זמר חילוני מפורסם שהעלים מסים במיליונים והוא קיבל רק ארבעה חודשי עבודות שירות. אחד הנימוקים, 'יש לו שלושה ילדים', זה אבסורד, לי יש 16 ילדים, הפסדתי כסף ולא ויתרו לי. פניתי לפרקליטה ושאלתי אותה; כיצד את רוצה לשלוח אדם כמוני, אב ל-16 ילדים, לכלא. מהיכן הם יתפרנסו? היא ענתה 'כל עבריין טוען את זה'. אמרתי לה: 'ראשית אני לא עבריין. שנית, אם תמצאי לי עוד עבריין עם כל כך הרבה ילדים, אני מוכן להתפשר'".

בחינת התיק המשפטי מעלה כי יש אמת בדבריו, נראה כי ברגע שהמשטרה לא יכלה על קרויס בגלל פעילותו נגד המדינה, היא חיפשה היטב מה להפיל עליו. המשטרה לא המציאה את הגלגל, ממשלת ארצות הברית הייתה שם הרבה קודם לכן, כשעצרה את אל קפונה, פושע שהפיל את חיתתו על ארצות הברית, בשל אי דיווח והעלמות מס. רק שהמרחק בין הפושע הקרימינלי לקרויס גדול מהמרחק הפיזי בין ארה"ב לישראל. למרות זאת, המשטרה פעלה באופן דומה, כשלפני כחמש שנים פשטה על המשחטה שהפעיל בכוחות מתוגברים, כשעשרות שוטרים וחיילי מג"ב הציפו את השכונה הקטנה. כשמסתכלים על ממדיו הצנומים של קרויס, קשה להבין את החשש והסיבה לכוח הרוב שהוזמן לעצור אותו.

לדבריו, המשחטה שהפעיל נועדה עבור המדקדקים בכשרות, שלא סומכים על השחיטה התעשייתית. "המשחטה לא הייתה שלי, אלא שיום אחד הגיעה העירייה וציוותה – להפסיק לשחוט. התחלתי במהלכים להסדרת הרישיון, כשבמקביל המשכתי להפעיל את המשחטה". בסופו של דבר, לאחר עינוי דין מתמשך וחמש שנים במהלכן התנהל משפטו, נגזר על קרויס לשלם חוב של מאה אלף שקל למס הכנסה, 80 אלף חוב למע"מ ו- 50 אלף שקל קנס על אי דיווח, מלבד שבעה חודשי מאסר בפועל, שקוצצו בהמשך לחמישה.

קרויס מתעקש שוב ושוב כי רק הפסיד מפעילות המשחטה. "ההוצאות עלו על ההכנסות. בנוסף, אנשים רבים היו מגיעים, לוקחים עופות ואומרים שישלמו בהמשך, לא ביקשנו מהם, פעלנו כמו גמ"ח". לדבריו, "בשונה ממה שהציגו את זה, אין לי שום אידאולוגיה לא לשלם. כסף אנחנו לא לוקחים מהמדינה, אבל לשלם? מה אכפת לי, אני חושב שהמסים שלי מגיעים למוסדות התורניים שכן לוקחים כסף מהמדינה – מיר, חברון ועוד".

לתחושתך, חיפשו אותך?

"כן, יום אחד ערוץ 10 הדביקו לי בתקשורת את התואר 'קמב"ץ העדה החרדית', הם היו צריכים כותרת לשם שלי, כי הייתי מתראיין בשם העדה, מאז לא הצלחתי להפעיל את הקשרים שהיו לי קודם לכן, כי עבדתי עם אנשים מתחת לקרקע, וגם התחילו לחפש אותי. ניסו בכמה צורות, בסוף נפלו על משהו. אפילו בית המשפט קבע כי 'הנאשם לא פעל בגין בצע כסף'".

תמיכה מפתיעה

מיד לאחר גזר הדין החלו רבים לקרוא לשחרורו ממעצר. במפתיע, לקריאה הצטרפו רבים מהמגזר הדתי לאומי והחילוני. קרויס זכה לכתבות אוהדות בערוצי הטלוויזיה והעיתונים החילונים, ואף הורם קמפיין רשת בשם "כפרה על יואליש" לגיוס הקנס שהושת עליו. הופתעת? אנחנו שואלים. "לא, אנשים הבינו שהמעצר שלי בעייתי".

האמת, שזה קצת יותר מזה. למרות כל הקנאות, קרויס מארח רבים בביתו. לא שואל למעשיהם ולא מודד את דתיותם. כך למשל, כשהיה בבית הכלא, פרסם חייל חרדי שקרויס סייע לו בעשרות אלפי שקלים. כאמור, גם במהלך הריאיון נכנסו ויצאו אנשים מכל קצות הקשת. לשאלתנו את אחד האורחים, אדם גלוי ראש, מה הוא עושה כאן, הוא משיב: "יואליש הוא אדם נחמד, הוא עזר לי להכיר את ירושלים, אין עוד הרבה אנשים כאלה".

אחרי שהקמפיין נגד מעצרו המוקדם כשל, החלו תומכיו להרים קמפיין למען קיצור עונשו. בין אלה שקראו לנשיא לחון את קרויס, היה איש הציונות הדתית, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', שפנה לשרת המשפטים שקד בנושא. "יואליש קרויס הוא המקרה הכי ברור של אדם שנפל, טעה ובשל הנסיבות הקשות המעוררות רחמים אצל כל בר דעת, הוא חייב לקבל חנינה", נימק הח"כ הדת"לי, "קרויס צריך לקבל חנינה לאלתר. זה המקרה הקלאסי שלשמו נוצר מוסד החנינה. איש חסד שמעד, אבל זה המקום למידת הרחמים".

עוד הצטרפו לקמפיין: מזכ"ל מרצ מוסי רז, פרופ' חביבה פדיה, משוררת וסופרת שהובילה את המהלך, ד"ר חגי אגמון שניר, יו"ר 'לב מלכה' אהרן אברמן, יאיר לוי מאתר 'פלורליסט' וכתבי הדתות לשעבר של YNET ו'ידיעות' נטע סלע וניסן שטראוכלר.

כאמור, המאמצים נשאו פרי, ונשיא המדינה העניק את החנינה המיוחלת, בטענה כי "קרויס אב ל-16 ילדים, ואשתו צפויה ללדת בימים אלו. החלטת הנשיא ניתנה בעקבות המצוקה המשפחתית הקשה אשר מטעמי צנעת הפרט לא ניתן להרחיב בה". עוד הוסיף הנשיא כי "יצוין כי בית המשפט קבע כי בהפעלת המשחטה, הפונה לא פעל מתוך בצע כסף, אלא מטעמים אידיאולוגיים – דתיים".

עם שחרורו התקשר קרויס לח"כ להודות לו. לדבריו, "סמוטריץ' אמר לי שזה לא קשור אליו. היו כל כך הרבה אנשים שפעלו מאחורי הקלעים. כך למשל, שמעתי ששלחו לריבלין עשרות מכתבים".

נאמן להשקפתו הקנאית, קרויס לא ממהר להודות לנשיא. "הוא קלט שזה מאסר בעייתי ועשה משהו שהוא היה חייב לעשות, המדינה הכניסה אותי והמדינה הייתה צריכה גם לשחרר אותי, ואחרי הכול, ריבלין הוא גם צ'אלמער". בהמשך, משיל קרויס את מעטה הקנאות שלו, ומודה כי הוא חושב לשלוח לנשיא ספר עם הקדשה. לא סתם ספר, אלא את ספרו "משנתו של רבי עמרם", עיבוד לשיחות עם הקנאי רבי עמרם בלויא ז"ל, במהלכן חשף את משנתו האידאולוגית. לדבריו, המהדורה הקודמת, שיצאה לפני כחמש שנים, כבר אזלה מן השוק, ומיד עם הדפסת המהדורה החדשה הוא ישלח עותק עם הקדשה לריבלין.

בשבוע האחרון שר החקלאות ביקר אצל הגאב"ד וחבר מפלגתו פעל למען שחרורך, משהו עובר על 'העדה החרדית', התקרבתם לציונות הדתית…

"שטויות", הוא ממהר להשיב, "אורי אריאל הוא לא הראשון, פשוט עכשיו זה הפעם הראשונה שהתמונות יצאו החוצה. צריך לשאול את מי שהוציא את התמונות, למה הוציא אותן". קרויס ממהר להסביר כי הביקור נועד בשל רצונה של 'העדה החרדית' להפסיק עם הזריקות לעופות, מה שמצריך את אישור שר החקלאות הפועל בנושא. כמי שהיה אחראי על השחיטה בעדה, הוא ממהר להתנצל שאינו בקיא כעת בפרטים בעקבות מעצרו, "אבל כבר ביום חמישי רצתי לגאב"ד בנושא".

ראית מה שכתב עליך העיתונאי אבישי בן חיים: "ברכות ליואליש קרויס נעים הפנים, רעייתו היקרה וילדיו החביבים על החנינה. ועוד ברכות ליואליש קרויס האנטי ציוני (מגדולי שונאי ישראל שפגשתי בחיי) על כך שלא נולד חרדי-ספרדי. כי אם הוא היה ש"סניק – בחיים הוא לא היה מקבל חנינה"?

קרויס צוחק רגע, ומשיב, "נו, לצערי אני לא מצביע בכלל, אבל אם הייתי מצביע ש"ס, הייתי זוכה לאמפתיה גם ממנו". כשאנו מתעקשים שיתייחס להגדרתו כ"גדולי שונאי ישראל", הוא משיב שהוא לא שונא אף אחד, "אבל אנחנו נגד שלטון יהודי בארץ. זה אסור".

תסתכל מה קורה סביבך, בארה"ב אחוזי התבוללות גבוהים, בצרפת האדמו"ר מסאטמר אוסף מיליונים בשביל שהילדים לא ילמדו בחינוך גויי, באנגליה יש מכה של חוזרים בשאלה גם בקרב החרדים. בסופו של דבר השלטון היהודי שאתה כל כך נגדו רק שומר על עם ישראל?

"נו, המצב בארץ ישראל טוב יחסית, רק בגלל שאנחנו נלחמים, תאר לך שאנחנו לא היינו קיימים?!" בנוסף, הוא משיב: "זה לא שאני לא רוצה, שלטון יהודי זה אסור".
לדבריו, למרות ההתנגדות שלהם לשלטון היהודי, זה לא שהם פועלים היום לבצע הפיכה, להחזיר את הבריטים לארץ או את הטורקים. "בסך הכול המאבק שלנו, תביאו לנו מה שהיה לנו לפני שבאתם. בזמן הבריטים ה'עדה החרדית' הוכרה כקהילה, היום אנחנו לא. לדוגמה, המשחטה שהפעלתי, מאה שנה המשחטה פעלה, ולאף אחד זה לא הפריע. אגב, אתה יודע שבניו יורק יש לקהילה החרדית משחטה בתוך אזור מגורים? ראש העיר הסביר כי זה צורך דתי והשאיר אותה, אבל כאן בירושלים, תחת 'השלטון היהודי' באו וסגרו את המשחטה".

כשמדברים על 'העדה' קרויס מתחיל לירות בקצב. "אנחנו דורשים תחבורה בהפרדה, אבל לא נותנים לנו. אתה יודע מה יש בניו יורק? אוטובוסים עם מחיצה! אנחנו את זה אפילו לא מעזים לדרוש. אנחנו יודעים שכאן אם אתה יהודי אותנטי, לא נותנים לך שום דבר!"

בניו יורק זו תחבורה פרטית, לכו תקימו לכם גם…

"זה מה שעשינו לפני 22 שנה, אבל לא נתנו לנו. והיום? החילונים מקימים מיזמי תחבורה ציבורית פרטיים בשבתות ואף אחד לא חושב לסגור אותם".

אתה תדרוש לסגור את הקווים הפרטיים שפועלים בשבתות?

"החילונים הפסידו את ירושלים מזמן, אין ביקוש לקווים שלהם בשבתות, למה לי להילחם בזה?! בתל אביב", מפתיע קרויס, "לא אכפת לנו, זה לא קשור ליהודים בכלל. גרים שם תינוקות שנשבו, לא צריך לדאוג להם".

אז למה אתם מפגינים כנגד חילול השבת בירושלים?

"בעיקרון לא צריך לדאוג לחילונים. הסיבה שאני יוצא להפגין – כדי שאני אתחזק. המחלל שבת? הלעיטהו לרשע וימות".

ולמה אתם צועקים "חרד"ק" לחייל חרדי, גם כדי להתחזק?

"שכל אחד יעשה מה שהרב שלו אומר, ואם הוא אומר לו להתגייס, שיתגייס. אנחנו אוחזים שאסור להתגייס לצה"ל וכך אנחנו מחנכים את הילדים שלנו, ואנחנו מבקשים שחיילים חרדים לא יסתובבו כאן, כי זה מפריע. הילד בא הביתה ואומר – 'אבא, אמרת שזה אסור, אבל ראיתי חייל חרדי'. למעשה", מספר קרויס, "פעם הייתי מארח בבית קבוצות חיילים, אבל כשהתחיל הגזירה של גיוס חרדים הפסקתי".

אבל מה אשם הבחור שהרב שלו אמר לו, למה הוא צריך לסבול אלימות ובריונות?

"99 אחוזים מתושבי השכונה לא אלימים, יש אחוז אחד שמתסיס, והם לא שומעים לאף אחד. בסופו של דבר, מה שקרה שהמשטרה יוזמת פעילות מבצעית בשכונה, והחברה כועסים על הבלשים, לכם הם מרביצים להם. גלעד ארדן לא המציא את הגלגל, לפני כעשור תושבי השכונה ניהלו מאבקים כנגד הקווים הציבוריים שעוברים בשכונה. המשטרה הייתה מכניסה אוטובוס, כשכל הנוסעים הם בלשים, וכשהאוטובוס היה נתקל במפגינים, הבלשים קפצו החוצה ועצרו את המפגינים. נו, ומה קורה היום? אוטובוס אחד לא עובר בשכונה, מה אתה חושב שיקרה בעוד עשור, חיילים חרדים יעברו בשכונה?!"

בסדר, אין אלימות כנגד החיילים החרדים שהם לא בלשים, אבל יש ביזיונות, צעקות חרד"ק, למה?

"תראה, אתה צודק, זה לא פשוט, אבל לא רק במאה שערים צועקים. המשטרה פועלת במאה שערים, כי זה סמל. חייל חרדי שהולך בבני ברק ובאלעד, שתי ערים ליטאיות, יסבול יותר". קרויס ממהר להוסיף כי הוא לא מבין מדוע מי שלוקח כסף מהמדינה לא מתגייס, "מילא אני, אבל אתם?"

לדבריו, כיום 'העדה החרדית' יוצאת פחות להפגנות, יש מספיק מאבקים פנימיים שצריך לבצר את חומות הדת.

נו, הקדמה הגיעה גם למאה שערים, אני סונט ביואליש. "ממש לא, ילדים שלומדים בעדה לא חשופים לאינטרנט, מחשב וכו', אבל צריך להגביה את החומות".

אם החינוך כל כך טוב, איך יש יוצאים בשאלה מהשכונה?

"רובם בנים של חוזרים בתשובה. זו בעיה, מי שלא גדל עם הקודים החרדים ומנסה בגיל מבוגר להתחיל לאמץ שפה נתקל בקשיים. לצערי, אנחנו לא הפתרון בשבילו, הכי טוב בשביל חוזר בתשובה שיישאר איפה שהוא גר ויקים לעצמו קהילה".

יואליש יודע מה המשמעות של ללמוד שפה בגיל מבוגר, הוא התחיל לדבר עברית רק בגיל 16.

את יואליש קשה להרגיז, גם כשאני שואל אותו – האם כשאתם נאלצים לייבא גאב"ד מחו"ל, זה בגלל שמקנאות אי אפשר לצמוח תלמיד חכם, הוא נשאר שליו. דוחה את התזה שאני מציע, וטוען כי "יש הרבה תלמידי חכמים ב'עדה החרדית' שגדלו כאן בשכונה". את הסיבה לייבוא הגאב"דים הוא מנמק בפוליטיקה פנימית. "יש כאן הרבה פוליטיקות, ואנחנו מביאים מישהו מבחוץ כי זה יותר קל ומוסכם על כולם".

לדבריו, כשלמד בישיבה הוא הבין שהלימוד לא בשבילו, והחליט לצאת ולהפגין, לשמור על מתים ושאר פעילויות חשאיות, בכדי להפיג את השעמום. הוא לא מחזיק בתעודת זהות, אבל לא בגלל בעיה אידאולוגיות, פשוט בשל כשל ביורוקרטי הוא לא נרשם במשרד הפנים כתינוק. בעבר סיפר כי "אבא שלי לא רצה שאני אוציא תעודת זהות. הוא פחד שאני אוציא רישיון, שאברח מהארץ. אני גם בן יחיד. יש לי אחות מעלי ואז אני נולדתי. אבא שלי אמר, יצא כזה דפקט — לא עושה עוד. אני אמרתי שאביא 22 ילדים, ואז אולי אחד יצא טוב. בינתיים יש לי 16 והיד עוד נטויה".

כל כך הרבה ילדים, זה לא קשה?

"להיפך, אני יושב כמלך. בהתחלה היה לי קשה, אבל כשהילדים התחילו לגדול, אחד מגדל את השני".

לשאלתנו כמה הוא מוציא בחודש על מזון, הוא משיב: "עדיף שלא לחשבן, כשמתחילים לעשות חשבונות תמיד באות צרות".

לקראת סוף הריאיון יואליש לוקח אותנו לסיור בביתו. הסיור מתחיל במרתף שהכניסה אליו מתוך ארון הספרים בסלון, וממשיך למחסן צמוד לביתו, בו אוגר יואליש אוסף של כ-20 אלף פשקווילים, מתויקים לפי נושא. שמע האוסף האגדי הגיע עד לארכיון המדינה, שסרק רבים מהם. בעלעול אקראי אני נתקל בפשקוויל מבזה שיצא כנגד מרן הגראי"ל שטיינמן בתחילת העשור הקודם. "זה לא 'העדה'", הוא קובע נחרצות.

על הקיר, לצד הפשקווילים הרבים, הוא מחזיק שק. לשאלתי, הוא מסביר ש"עם זה אנחנו הולכים ביום העצמאות, אבל אני כבר לא הולך עם זה".

לסיום, אני שואל אותו על הסיפור הידוע עם רבי עמרם בלויא כשהבריסקר רוב נזף בו: "רבי עמרם אתה ציוני, אתה יודע שהשוטרים היהודים לא יעשו לך כלום, ברוסיה לא היית מעז להפגין כך". קרויס צוחק ועונה: "תמיד מביאים את הסיפור הזה בלי התשובה של רבי עמרם – רבי, הם רוצחים, אבל הם מפחדים מהתקשורת".

יממה לאחר הראיון אנחנו מתבשרים כי ליואליש נולד הילד ה-17, והוא בדרך הבטוחה למלא את הבטחתו לאביו להביא 22 ילדים. מזל טוב!

השארת תגובה