"הגט מצפת" חוזר לכותרות: ספר חדש מפריך את הגט ומסעיר את עולם הדיינות

מהומה בכנס דיינים לאחר שהרב לביא מחה על חלוקת ספר המפריך את פסק דינו לזכות גט לאישה שבעלה 'צמח' • בספר, שזכה לתמיכה גורפת בקרב גדולי ההוראה שבדור, נחשפת שורת עיוותים בפסיקה שנתן • הסיבה להוצאתו: מאמר בו קרא הרב לביא לדיינים אחרים ללכת בעקבותיו

בית הדין
בית הדין
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

שלוש שנים לאחר שבית הדין בצפת זיכה גט לאישה שבעלה שוכב "צמח" בבית החולים, חוזרת הפרשיה להסעיר את עולם הדיינות, בעקבות ספר חדש בנושא שיצא בימים אלה: מחבר הספר, תלמיד חכם ידוע שבחר להישאר בעלום שם, מפריך לאורך 600 עמודי הספר את הטענות ההלכתיות של בית הדין בצפת ואף מראה כי דברי פוסקים שונים צוטטו בפסק הדין באופן חלקי בלבד וכי טענות בית הדין באשר למצב בריאותו של הבעל, עומדות בניגוד גמור לחוות דעתה של העובדת הסוציאלית שנמסרה בבית המשפט.

במהלך כנס של דייני בתי הדין, שנערך בשבוע שעבר, חולק הספר לדיינים. חלוקת הספר עוררה מהומה קלה, אחרי שהרב לביא, ראש ההרכב שהתיר את הגט, דרש להפסיק את החלוקה, בטענה שהספר מעורר מחלוקת ו"למה אתם שופכים את דמי?". למרות דבריו, הספר זכה לתמיכה מקיר לקיר של דיינים בכירים, ומחברו המשיך בחלוקתו לדיינים לאחר הכנס.

למעשה, חיבור הספר החל לפני כשנה, לאחר שהרב לביא פרסם מאמר ב"תחומין" (כתב עת לענייני תורה, חברה ומדינה, ח.פ.) וקרא לדיינים אחרים ללכת בדרכו, למרות שהגט שנתן הינו מחודש ועומד בניגוד גמור לדעתם של גדולי ישראל בכל הדורות. לביא הוסיף וטען במאמר כי הפולמוס שהתעורר נגד הגט כלל פשקווילים שכללו ביזוי והשמצות נגדו, כשהמכתבים היחידים שפורסמו ברבים היו מכתבם של גדולי ישראל שקבעו נחרצות שהגט אינו גט. מחבר הספר האיץ את הוצאתו לאור, אחרי שהבג"ץ אסר על הראשל"צ הגר"י יוסף, שמשמש כנשיא בית הדין הרבני הגדול, לערער על פסק הדין שמזכה את הגט. בהקדמה לספר, מציין המחבר כי בארה"ב נעשה גט דומה וכי ארגוני הנשים בארץ דורשים מבתי הדין לאמץ את פסיקת ביה"ד בצפת "לפיכך החליטו גדולי ישראל וגדולי הדיינים שבדור, כי זהו צורך השעה, ונחוץ עד מאוד להוציא קונטרס זה לאור עולם, ולהוכיח שכל דברי כותב ההיתר בעניין זה מזויפים מתוכם".

תמיכה רבנית גורפת:
בפתח הספר מובאת הסכמתו של הראשל"צ הגר"י יוסף. מדובר בהסכמה ארוכה במיוחד, כ-20 עמודים בהם פורש הגר"י את עמדתו ההלכתית הפוסלת את הגט, למרות פסיקת הבג"ץ שאוסרת עליו לערער על כשרות הגט.

שני מכתבים מפתיעים שמופיעים אף הם בספר, הם מכתביו של הדיין הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג. כזכור, בפתח פסק הדין טענו דייני בית הדין כי הגרז"נ הסכים לטענותיהם ההלכתיות שמכשירות את הגט, אלא שמעט לאחר פרסום פסק הדין, טרח רבי זלמן נחמיה לפרסם כי הסכמתו הייתה "לפלפולא", אך לא למעשה. שני המכתבים החדשים שמתנוססים בפתח הספר, נכתבו לאחר שהגיעו לאוזנו שמועות כי הדיינים טוענים שהכחשתו נכתבה בעקבות "לחץ של עסקנים חרדים". המכתב הראשון הינו הסכמה לספר ואילו המכתב השני הינו מכתב כללי לדייני ישראל, במהלכו קורא הרב לדיינים "שלא לסמוך על זכייה בגט, אפילו בשעת הדחק".

מלבד זאת, מובאות הסכמות של כל גדולי הדיינים: הראשל"צ הגר"ש עמאר, הגרח"ג צימבליסט, הגר"ש פישר, הגר"צ בוארון, הגרא"ד אוירבך, הגר"ב בארי, הגר"ע בצרי, הגר"ח איזירר, הגר"נ בן שמעון, הגר"ש בן שמעון, הגרח"ש רוזנטל, הגר"א שרמן, הגר"י יפרח, הגר"ג אקסלרוד, הגר"מ אלחדד, הגר"נ פרובר ועוד.

 

הסתרת המצב הרפואי:
מלבד הטענות ההלכתיות, שכאמור מופרכות לאורך מאות עמודי הספר, המחבר חושף כי הדיינים הסתירו בפסק הדין מידע לגבי מצבו הרפואי של הבעל. בטיוטת פסק הדין נכתב: כי "אמנם מבחינה רפואית, הבעל מוגדר כחולה המצוי בהכרה, אך התקשורת היחידה עמו היא באמצעות לחיצת יד המתקיימת לעיתים, בעקבות הוראה שהבעל שומע. אך מלבד זאת, אין כל אפשרות לתקשורת נוספת עם הבעל, כגון באמצעות שיחה עמו או העברת הודעה כתובה וכיוצ"ב".

בפסק הדין הסופי של בית הדין הושמטה שורה, ונכתב כך: "אמנם מבחינה רפואית, הבעל מוגדר כחולה המצוי בהכרה, אך אין כל אפשרות לתקשורת עם הבעל, כגון באמצעות שיחה עמו או העברת הודעה כתובה וכיוצ"ב".

לטענת מחבר הספר, הטענה כי הבעל שומע וכי ניתן לנהל עמו תקשורת בלחיצת ידיים הושמטה בדווקא, ע"מ להכשיר את הגט. אישוש לטענה זו ניתן בבית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה, בעקבות תביעתה של האישה לקבלת מזונות. במהלך המשפט נמסרה חוות דעתה של העובדת הסוציאלית של הבעל: "כי הוא מסוגל להגיב אפילו בתנועות עיניים, ורואים שהוא מאוד שמח כשרואה את הילדה". יש לציין כי תביעתה של האישה למזונות שומטת את הקרקע ההלכתית מהגט, אחרי שבי"ד פטר את הבעל ממזונות, משום שבמידה והוא יהיה חייב לשלם הדבר יהיה בגדר "חבין" ולא בגדר "זכין לאדם".

עוד יצוין, כי שופט ביהמ"ש לענייני משפחה הביא את זיכוי הגט כהוכחה לתקשורו של הבעל עם הסובבים אותו. "בשים לב לכך שבית הדין הרבני התיר את הנישואין, יתכן והנתבע מסוגל לתקשר באופן כלשהו עם הסובבים". כלומר, גם השופט לא העלה את דעתו כי קיים פתרון למתן גט כשהבעל אינו מתקשר.

בנוסף, הגר"ב בארי, ראש כולל לדיינות בישיבת "כרם ביבנה", הוכיח לבית הדין שחוות הדעת הרפואית אינה חד משמעית כדבריהם, וביה"ד בצפת הבטיח להביא חוות דעת רפואית נוספת המתאימה לדבריהם, "אך חוות הדעת הזו לא הומצאה עד היום", מה שמוכיח, לטענתו, כי פסק הדין בנוי על השערות.

השמטות וציטוטים חלקיים:
בין הטענות הנחשפות בספר, עולה כי חצי שנה טרם זיכוי הגט פנה הרב לביא לראשל"צ הגר"י יוסף, נשיא בית הדין הרבני, וביקש את הסכמתו. "מלבד זאת, מאחר שההליך המוצע לענ"ד נכון לדינא אך אינו נהוג לחלוטין בבתי הדין, מן ההכרח לקבל הסכמה מראש של כב' נשיא בית הדין הגדול, הרב הראשי לישראל הראשל"צ הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א", נכתב בבקשה. מיד עם הבקשה השיב הגר"י ללביא "שבשום אופן לא יעשו זיכוי גט".

אלא שלמרות תשובת נשיא בית הדין, "שמן ההכרח היה לקבל את הסכמתו", הדיינים התעלמו מהוראתו. יותר מכך, בפסק הדין כתבו הדיינים; "וכן יצוין כי בתחילת חודש אלול תשע"ג העברנו טיוטת פסק הדין לעיונו ולחוות דעתו של פוסק הדור מרן הראשל"צ הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל, אך עקב מצבו הרפואי הקשה באותם ימים לא זכינו לחוות דעתו הגדולה, ולאחר כחודשיים נתבקש לישיבה של מעלה", תוך שהם "שוכחים" לציין כי ביקשו את חוות דעתו של בנו נשיא בתי הדין והתעלמו כליל מהוראתו.

בהסכמתו לספר, מגולל הראשל"צ את הסיפור וכותב כי, "להוי ידוע שתיק זה הובא לפני מביה"ד בצפת, ובו הפתרון כביכול לעשות זיכוי גט, בתחלת כהונתי בבית הדין העליון ומיד נתתי הוראה כנשיא בית הדין העליון, שבשום אופן לא יעשו זיכוי גט. אולם לצערי התיק הגיע שוב לביה"ד בצפת ולמרות מה שכתבנו בעניין בתקיפות ביה"ד בצפת הפר את הוראתי, ועשה זיכוי גט בניגוד למרות מה שאמרנו להם".

בנוסף, הראשל"צ מונה מספר ציטוטי פוסקים ושו"תים בפסק הדין שצוטטו בעיוות או בהשמטה של המשך דברי אותו פוסק או מחבר שו"ת, ככל הנראה במטרה להכשיר את הגט. מעבר לכך, מחבר הספר חיבר "לוח השמטות" לכ-60 השמטות וציטוטים חלקיים בכתב ההיתר.

לדברי העסקנים שעוסקים בנושא, לא לחינם הרב לביא העז לפרסם את פסקו רק לאחר פטירתם של מרנן הגרי"ש אלישיב והגר"ע יוסף. "אם הם היו בחיים, אף אחד לא היה מעז לצאת נגדם", הם אומרים. לטענתם, הספר מופץ בימים אלה, בשל העובדה שלמרות שכל הדיינים מתנגדים לגט, חברי הבית דין שהתיר את הגט ממשיכים לעמוד מאחוריו. לטענתן, "יש כאלה שלא מבינים בזה, ובטוחים שזה גט במחלוקת, יש מתירים ויש אוסרים, הספר נועד להוכיח מעל כל ספק – הגט אסור".

16 תגובות
  1. שימו לב שגם מכתבו של הגר"ש פישר וגם המכתב של הגרז"נ גולדברג פותחים בניסוח זהה לחלוטין -"כבוד דייני ישראל שליט"א" ניסוח שמעולם לא הורגלו בו ומוכיח שהכל הוכתב להם בלחץ בלתי סביר וללא שהם קבעו את הנוסח. בעדים המעידים נאמר שאם נמצאו דבריהם "מכוונים" העדות מתקבלת, אך לא כשדבריהם זהים לחלוטין מפני שהדבר מעורר תמיהה הפוסלת את העדות..

  2. למשה: שני המכתבים פורסמו לקראת כנס הדיינים שנערך בשבוע שעבר. והן הרב פישר והן הרב גולדברג לא חשודים ככאלה שייכנעו ללחץ של עסקנים שונים.

  3. איך לא שמו לב לזה שהבעל מגיב כשלוחצים לו יד וכשרואה את ביתו?
    אם זה כך,הגט אינובר תוקף,כתבו שם שהבעל נמצא במצב של צמח,אינו מגיב כלל לסובבים אותו. היכן האמת?

  4. חבל שנזכרו מאוחר. הרעיון של זיכוי מחלחל בתקופה האחרונה בקרב ארגוני הנשים, נראה שבקרוב הדרישות לגטי זיכוי נוספים יהפכו לפומביות.

  5. ולמרות הכל שלושת דייני ההרכב קודמו. הכיצד?!

  6. שערורילה שספר הלכה הבא להותיר נשים בעגינות נכתב בעילום שם, ממה חושש המחבר שקורא לספרו האמת על תילה, שם יומרני שלא היה מימות עולם בעולם התורה.

  7. הרב לביא במאמרו בתחומין הפציר בכולם לכנס דיינים שידונו בבית המדרש בסוגיא חמורה זו, מדוע כולם חוששים מדיון פנים אל פנים, כנראה שיש לכך סיבה טובה, הם חוששים מתוצאות הדיון שיוכיח את טעותם.

  8. הסוגיא התבררה בבית המדרש, כל גדולי הדיינים טרחו לבאר למה אסור ליתן גט זיכוי, ולמרות זאת, הרב לביא בחר להוציא גט שכזה, למרות שהוא הראשון בהיסטוריה היהודית ולא היה מי שיצטרף אליו. בכ"מ, 600 עמודים הלכתיים זה אבי אבות הבירורים ההלכתיים.

  9. לא היה כדבר הזה שמחבר ספר מעיד על עצמו שהוא כיוון לאמת וכך קורא לספרו רק ברוסיה הסובייטית קראו לעיתון של השלטון – פראוודה – האמת.

  10. הרב פישר והרב גולדברג העניקו בנוסף הסכמה לספר, כל הסכמה בנוסח אחר. גם זה נכתב תחת לחץ? עד מתי תשתמשו בתירוצים קלושים.

  11. לדוד, ממתי ההלכה מוכרעת באמצעות מדידת כמות הדפים והדיו ששפכו על הדפים, אלא הכל נקבע על יסוד ראיות והוכחות שאין עליהן תשובה, מעיון בספר עולה שהמגמה היתה למרוח כמות של חומר בלי כל קשר ודיבוק בין הדברים. אני ממתין לספר תגובה שיוכיח זאת, ובלי ספק ייצא בקרוב.

  12. מפחיד לחשוב איזה קמפיין אדיר ומתוזמר במשך שלוש שנים בניצוחו של הרב יצחק יוסף שכל מטרתו להחזיר את אותה אשה לעגינותה, מה אביו הגדול מתיר העגונות האמיתי היה אומר על כך? הרי היא היא הנושא האמיתי ולא אף רב כזה או אחר.

  13. טעות בכתבה, עיינתי במאמר ב"תחומין" – תשע"ו במאמר של הרב לביא והוא אינו קורא לדיינים ללכת בדרכו אלא לדון בדבריו בלבד.

  14. למוטי, "מה אביו מתיר העגונות היה אומר על כך?" הכל נמדד לפי הפריזמה של עגונה?! מה עם אשת איש, איסור תורה לא פחות חמור מדמעות עגונה.

  15. למיכה, "מאחר וקיימות אלמנות נוספות שבעליהן פגועי ראש במעמד של 'צמח' המשוועות לדרך נכונה להיתרן, מצווה על חכמי ישראל לחפש כל דרך נכונה להיתר עגונות אלה. בפסק הדין מבית הדין הרבני בצפת, בצירוף האמור במאמר הנוכחי, מוצעת דרך המיוסדת כראוי בדברי גדולי הפוסקים, הנכונה במקום עיגון ממושך ובנסיבות שבית הדין מגיע למסקנה ברורה שהגירושין הן זכות גמורה לבעל", זו קריאה ללכת בדרכיו. אמת, הנ"ל מוסיף: "מן ההכרח שסוגיא זו תשוב ותתלבן בבית המדרש לעומקה כדרכה של תורה, בלא להחניף לשום אדם, כהתראת הרא"ש בתשובה (כלל נה סעי' ט'), ובלא להתחשב בשיקולים זרים, מחאות והפחדות".

    בכל מקרה, הספר יצא ללבן את דברי הגט והוכיח שמדובר בגט לא ראוי. לא מדובר בספר מחאות והפחדות, אלא בספר שזכה להסכמות גדולי הדיינים, מהגרז"נ ועד לראשל"צ. נראה שבית המדרש אמר את דברו בברור.

  16. למוטי: בנוגע לדעת הגר"ע יוסף אביו של הגר"י יוסף, הגר"י יוסף מתייחס לכך בהסכמה הנזכרת בכתבה, ואומר שאביו לא היה מתיר עגונות סתם, שלא על פי ההלכה, למרות שתמיד הוא טרח בתקנת עגונות, והגר"י מוסיף שם שזה כמו הוצאת שם רע על אביו שכביכול הוא היה "בית הלל" ותמיד השתמש בכחא דהיתרא, אלא הכל הי על פי כללי הפסיקה המקובלים, ומעולם לא עשה גט זיכוי, אפילו שהיו לפניו מקרים כאלו, ראה בהסכמה בעמוד הראשון. ובבקשה לבדוק את הדברים לפני שתוקפים אדם כמו הראשון לציון.

השארת תגובה