יהודת ודמוקרטיה: המבחנים הייחודיים של עם ישראל

שטרן
שטרן
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

כבר דיברנו על המאפיין את הפרשיות שבספר במדבר, שעניינן בהתארגנות לקראת הכניסה לארץ ישראל, או בלשון אחרת, במעבר מן ההנהגה הנסית שבמדבר להנהגה טבעית של העם בארצו. והפרשיות באות ללמדנו שאף זו אינה כמו בכל העמים שכן "בממלכת כוהנים ועם קדוש" עסקינן.

בתוך כך העם עובר מבחנים ייחודיים מהם ניתן וצריך להפיק לקחים.

בפרשתו של קורח אנו שומעים את קריאתו: "רב לכם, כי כל העדה כולם קדושים…" דרישתו היא אם כן לשוויוניות וזו לכאורה דרישה מקובלת ביותר בתרבות דמוקרטית, והאם צריך להבין מכך כי התורה מתנגדת לדמוקרטיה?

בנושא זה אני רגיל לומר שבכל הנוגע לסדרי החיים הארציים אין מניעה לקיים משטר דמוקרטי, ואולם הנושא הנדון כאן נוגע לסדרי החיים בקודש, שקיומם הוא המבטיח את החיים לעם ישראל. הכוונה לסולם של ערכים שמטרתם להנחיל חותם של קדושה על כל החיים, במסגרת זו השוויוניות אינה אמתית וכשם שיש מדרגות בזמנים, דהיינו ימות חול לעומת השבת והמועדים, ובמקומות דהיינו בארץ לעומת ישראל ירושלים והמקדש, כך יש מדרגות באישים: כוהנים לויים וישראלים, תלמידי חכמים ונביאים. בכל מדרגה שהיא עליונה יש מגמה דו סטרית, מצד אחד מקבלת את כולם ומצד שני גם נותנת לכולם את הכוח המשותף.

בדרך זו מובן שהמנהיגים צריכים להיות משכמם ומעלה כמשה ואהרן שאחד אוהב שלום והשני העניו מכל האדם. עם זאת דווקא המנהיגים נידונים על כל דבר כחוט השערה, כמשה ואהרן שכאשר מעדו במשהו בפרשת מי מריבה, כשהזניחו לרגע את כוח הדיבור והשכנוע ובחרו לפעול בדרך של הכאה, מיד נענשו ובצורה חמורה ביותר.

אחריה פרשת בלק שמראה מצד אחד את הפוטנציאל העצום של עם ישראל ומצד שני מראה איך הכול יכול להתמוטט, ללמדך ששום דבר אינו מובטח והכול תלוי לפי רוב המעשה.

מחלוקת קורח ועדתו מסתיימת בבירור מעמדו של אהרן הכהן שהיה כאמור אוהב שלום ורודף שלום. על חשיבות השלום למדנו דברים הרבה המרוכזים בפרק השלום אשר במסכת דרך ארץ ובין השאר נאמר שם: "אמר רבי יהושע גדול השלום שבשעה שעמדו ישראל ואמרו כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע, שמח בהם הקב"ה ונתן להם תורתו וברכם בשלום וכו'". על פי זה נמצא שיש קשר בין התורה והשלום והעניין הוא שבאופן טבעי כל אדם מושך לכוון שלו והתוצאה יכולה להביא לפירוד, אבל התורה נותנת מכנה משותף שכולל בתוכו את כל הדעות החלוקות, ותלמידי חכמים שיש להם רוחב ועומק הדעת הם שמרבים מטעם זה את השלום.

כעת אנו נמצאים בתחילתו של חודש תמוז, ובימים של ראשי חודשים שיש בסגולתם את הכוח של קידוש הזמן בדומה לסגולת ישראל בעמים וסגולת המקדש על הארץ.

בחלקו השני של החודש הננו חוזרים ומתאבלים על החורבן ואולם באמת הננו מייחלים בכל השנה לגאולה שלמה ולבניין המקדש וזה כדי להחזיר את השמחה השלמה לתוך חיינו, שמחה שמבוססת על חיים שבמרכזם ישנם כל אותם מרכזי קדושה, באישים, בזמן ובמקום, ומהם מתקבלים המסרים הנכונים והמתאימים לפי צרכי הדור, השעה והמעשה.

השארת תגובה