אחרי פרישתו: אליקים רובינשטיין, היה טוב לחרדים?

עו"ד מרדכי איזנברג ועו"ד משה מורגנשטרן מביעים את דעתם: השופט אליקים רובינשטיין שפרש, היה טוב לחרדים?

66556
66556

זכור לטוב: עו"ד מרדכי איזנברג, יו"ר התנועה להגינות שלטונית

לציבור החרדי כחלק מהחברה האזרחית בישראל, ענין רב ששופטי הממלכה יהיו הגונים וישרי דרך אשר ידונו בריבו של האזרח עם הרשות, בהגינות, בצדק וללא משוא פנים. שופט שכזה היה מר אליקים רובינשטיין, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון אשר פורש בימים אלו.

אישית, חב אני חוב של הכרת הטוב כלפיו. תחסר לי דמותו כשופט יהודי, "מענטש" במהותו, בר לבב ובר אוריין, אשר על אף מעמדו ותחומי עיסוקו, לא גבה ליבו.
את הדיונים בעתירות שהובאו לפניו, ניהל ביד רמה אך ברגישות ובתבונה, ידע לבור מוץ מתבן תוך כיבוד המתדיינים לפניו, אם כי לטעמי תוך כבוד רב מדי לטיעוני המדינה.

זכורני כיצד בעתירה שהגשנו בדרישה להגבלת מספר הנוסעים בעמידה באוטובוסים בינעירוניים, הרביתי מילים בדבר הפגיעה בכבוד האנושי, בצניעות ובבטיחות הנגרמת מדחיסת נוסעים בעמידה. סיימתי באומרי "זר לא יבין זאת" וכי רק מי שרגיל להשתמש בתחבורה הציבורית יוכל להבין. כהרגלו הוציא השופט רובינשטיין את הרוח ממפרשי בהבהירו כי אכן הוא את דרכו לביהמ"ש עושה מדי יום ביומו באוטובוס העירוני.

כך במספר עתירות שהגשנו, נגד הליכים 'תפורים' לבחירת רבני עיר בישובים שונים, הוא סייע בידינו וביטל בחירות אפילו סמוך למועדן. בנסיבות אלו הוסיף מילים על חשיבות תפקידו של רב העיר כמרא דאתרא ועל חשיבות טוהר הליך הבחירה.

אחד מפסקי הדין האחרונים היה פסה"ד בעתירה שהגשנו נגד המשרד לשירותי דת בדרישה כי משגיחי הכשרות לא יקבלו את שכרם במישרין מבעל העסק המפוקח על ידם, בטענה כי הדבר מעמיד את המשגיחים בניגוד עניינים מובהק, העולה כדי חשש ממשי למשוא פנים ופגיעה בטיב ההשגחה על הכשרות.

העתירה הוגשה בשנת 2004 ועברה תהפוכות רבות במשך 13 שנים. לקראת פרישתו הוציא השופט רובינשטיין צו מוחלט המורה למשרד לשירותי דת ולרבנות הראשית לשנות את מבנה העסקת משגיחי הכשרות במשק, בתוך שנה. נקווה למען מעמד הכשרות הממלכתית, כי החלטה מוצדקת זאת לא תטורפד באמצעות "רפורמות" פופוליסטיות.

תם אך לא נשלם, עוד נכונו לו לרובינשטיין עלילות רבות בתפקידים ממלכתיים, בהם יוכל לתרום מניסיונו רב השנים ורב האנפין למען החברה בישראל.

תמיד נגדנו: עו"ד משה מורגנשטרן

כבר בראשית הדברים אדגיש, כי אין בכוונתי לחלוק על העובדה שהשופט רובינשטיין הינו משפטן דגול, אדם נעים הליכות ונעים סבר, בעל מזג שיפוטי מיוחד, ובנוסף תלמיד חכם ובר אוריין.

יחד עם זאת, ודווקא בגלל כל האמור לעיל, הציבור החרדי תלה תקוות רבות בשופט רובינשטיין, וציפה כי פסיקותיו יהיו בהתאם לרוח היהדות, וכגודל הציפייה כך גודל האכזבה. דומני כי בכל מקום בו היה הדיון בנושאים הנוגעים לציבור החרדי, לקדוש וליקר לו, השופט רובינשטיין היה בצד השני של המתרס, ופסק בניגוד גמור לערכים כפי שאנו רואים אותם.

ואתן מספר דוגמאות, אחד מהשופטים שהכריעו כי המתכונת של קווי המהדרין, הפרדה בנסיעה באוטובוס בין גברים לנשים, הינה בלתי חוקית, היה השופט רובינשטיין.
בנושאי הגיוס הוא היה אחד מהשופטים שפסלו את החוק, ועשה זאת תוך העברת ביקורת חריפה על המגזר החרדי ועל מנהיגיו. רק כדי לחדד, בבג"ץ שהורה על פסילת חוק טל, היו גישות חולקות, הקיצונית שבהם היא של השופט גרוניס שקבע כי אין לפסול את החוק. ואף גישות אחרות שקבעו כי יש להאריך את תוקפו של החוק.
הוא פסל את מתווה השלמת ההכנסה לאברכים, אסר על ביצוע חיפוש על נשות הכותל, כדי למנוע מהן להכניס ספרי תורה לכותל ולחלל את קדושתו.

לאחרונה, היה רובינשטיין אחד משופטי בג"ץ, שמנעו דיון בבית הדין הרבני הגדול בשאלת כשרותו של "הגט מצפת" – בניגוד לדעתם של הרבנים הראשיים לישראל ושל רוב מנין ובניין של רבני ודייני הדור.

והפגיעה היא לא רק במגזר החרדי, אלא אף ביהדות האורתודוקסית כפי שאנו ראינו אותה מימים ימימה. במה דברים אמורים, השופט רובינשטיין הורה כי הרפורמים יכולים לעשות שימוש במקוואות של המדינה לצורך גיור רפורמי, ובכך למעשה נתן, בצורה כזאת או אחרת, דריסת רגל לגיור זה.

המורם מהאמור, ניתן להבין מדוע היהדות החרדית נשמה לרווחה עת עזב השופט רובינשטיין את כס השיפוט בבית המשפט העליון.

השארת תגובה