פרדוקס בני ברק – מדוע חרדים חיים יותר?

ד"ר יעקב בן שאול, גרונטולוג ומומחה להשפעות של תוחלת החיים העולה, במאמר מפעים על תוצאות מחקר מפתיע • בניגוד לנתונים בכל העולם – אצל החרדים תוחלת החיים גבוהה יותר בממוצע, למרות דירוג כלכלי נמוך

ד"ר יעקב בן שאול
ד"ר יעקב בן שאול
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

עובדה ידועה היא שקיים מתאם חיובי גבוה בין מעמד חברתי-כלכלי לתוחלת החיים. במילים פחות אקדמיות נאמר בפשטות שעשירים חיים בממוצע יותר מעניים. יוצאי הדופן הם החרדים בישראל. הם "מתעלמים" מהכלל, נהנים מתוחלת חיים גבוהה יותר, ומדווחים על בריאות טובה יותר ממה שהיה צפוי, בהתחשב לשיוכם הסוציו-אקונומי הנמוך. מחקר מכון טאוב שפורסם לפני כשנה, העריך את "ההטבה" של חיים כחרדי בבני ברק ב 3 שנות חיים נוספות בממוצע.

הממצאים האלה של מכון טאוב ואחרים מוצגים באופן מאד מתון. הסיבה שהחוקרים מבססים את ההשוואות על השוואת הערים הגדולות בישראל לפי מדרג חברתי כלכלי, ולא על השוואה ישירה בין חרדים לזקנים עניים כמותם שאינם דתיים.

לצערנו, במדינת ישראל עדיין לא נעשו מחקרי תוחלת חיים ברזולוציה המשקפת נכונה את הפערים בין עשירים לעניים. אולם, ממחקר רחב היקף שפורסם החודש בארה"ב, התגלה שבעוד שתוחלת החיים הממוצעת של עשירים ממשיכה לעלות, בקרב החלשים והעניים בחברה היא נותרה יציבה ובמקרים רבים אף יורדת. הפערים בתוחלת החיים הממוצעות של תתי אוכלוסיות הם עצומים. לדוגמה, בדרום דקוטה תוחלת חיים ממוצעת הנמוכה ממקומות כמו עירק ואפגניסטאן. ולהבדיל, במחוז בו קיימים מדדים גבוהים של השכלה, תעסוקה ועושר נמדדו ממוצעים של 86.8 שנים, שזו תוחלת חיים הגבוהה מהמוצע ביפן. במילים אחרות, כאשר בדיקת תוחלת החיים נעשית "ברזולוציה" המדויקת הרי שבאותה מדינה, לעיתים באותה עיר, מתגלים לפתע פערים של כ-20 שנים, לרעת תתי הקבוצות בחברה הנמוכות מבחינה תעסוקתית, כספית והשכלתית – שסובלות ממצב בריאותי ירוד יותר, מיתר מוגבלויות ובסופו של דבר מאחוזי תמותה גבוהים יותר בכל גיל.

אך בברוקלין, המעוז הגדול ביותר בעולם של חרדים, שבו כשליש סובלים מעוני ונחשבים כחתך סוציו-אקונומי נמוך, דווקא שם תוחלת החיים נחשבת לאחת הגבוהות בארה"ב, וריכוז בני המאה שם ויותר הוא מהגבוהים בעולם. בארה"ב נוטים לייחס את הפרדוקס לגנטיקה, כהסבר אפשרי לתוחלת החיים הממוצעת הגבוהה בקרב חרדים.

אולם, המטען הגנטי, שהוא בוודאי מרכיב בעל משקל גבוה בדרך לתוחלת חיים גבוהה, אינו מסביר את מה שמכונה אצלנו "פרדוקס בני ברק", שכן הוא מתחלק באופן רנדומלי בין כלל היהודים במדינת ישראל. הגנום שלנו בוודאי אינו רלוונטי לתופעה שבה ככל שאדם יהודי מאמין יותר, בממוצע הוא גם יחיה יותר – כאמור, בהשוואה לאדם יהודי באותו מצב כלכלי.

יתרה מכך, הפרדוקס מתרחש למרות שהאוכלוסיות החרדיות מודעות הרבה פחות מהחילוניות לכל מה שקשור לרפואת מניעה, תזונה בריאה ופעילות גופנית – שהן אבני הדרך בהמלצות כיצד להגיע לחיים הארוכים.

כמרצה בקביעות בנושא של תרומת האמונה הדתית בפני קהלים של אנשים מאמינים, אני נמנע מדיונים תיאולוגיים. כגרונטולוג העוסק בתחום הזקנה אני מסביר שההמלצות הבריאותיות הן עדיין הדרך הנכונה להגיע לזקנה פעילה. אולם, בגילאים המתקדמים, כאשר הזקן או הזקנה כפרטים כבר נמצאים במצב של כמה סיבוכים כרוניים, השאלה המהותית היא כמה רזרבות תפקודיות נותרו להם. רזרבות הקשורות יותר מכל לגורמים הנפשיים ולמצב הרגשי, שבהדרגה הופכים להיות גורמי המוות העיקריים. מחקרים מראים שלתפיסה הסובייקטיבית של המבוגר השפעה קריטית על המשך חייו. בכל מקרה, אדם מבוגר חווה ירידות פיזיות, חברתיות ותעסוקתיות שבעגה המקצועית אנחנו קוראים להם "אובדנים". אם הוא גם מפרש אותם כקצה הדרך, אם בנוסף הוא חש בודד, אם אין לו מעגלי תמיכה חברתיים, אם הוא חי בתחושות קבועות של סטרס וייתכן אף של חרדות – דינו נחרץ. לעניין זה, מתברר שהחרדים מדווחים על תחושה סובייקטיבית של בריאות טובה יותר. כלומר, שביעות הרצון של כל שאר קבוצות האוכלוסייה בישראל מדווחות לפחות ברמה של 20% פחות, בכל הקשור לתחושות הסובייקטיביות שלהם ביחס לבריאותם.

כאשר אדם מאמין בכל ליבו שהכול נקבע "מלמעלה", "אלוהים נתן ואלוהים לקח", "נסתרות דרכי האלוהים" ואי שם בהמשך צפוי לו עוד תגמול מ"אבינו שבשמיים" – התוצאה הראשונה היא הפגת חרדות מפני העתיד. האדם החרדי חי בסביבה שבנויה על "מעגלי תמיכה" חברתיים, כולל סיוע בביגוד ואוכל, שמקהים את תחושת העוני. מעבר לכך, ישנו היחס המיוחד של היהדות לאדם המבוגר שגורם לו להתפלל על בסיס קבוע, לזכות ביחס עודף בבית הכנסת כמבוגר וללמוד בכל גיל, באופן שמסייע לו כנגד ירידות קוגניטיביות.

ד"ר יעקב בן שאול הוא גרונטולוג ומומחה להשפעות של תוחלת החיים העולה

תגובה אחת
  1. גבר בן 23 הוא פג תוקף

השארת תגובה