הם ביקשו ליישם תוכנית תמ"א 38 והפכו לבני ערובה אצל הקבלנים

3 שנים לקח להם להשיג אישור למימוש תוכנית תמ"א 38 במסגרתה יחוזק המבנה בו הם מתגוררים – תמורת תוספת דירות שיקבלו הקבלנים. בהתקבל האישור הפכו חייהם לסיוט שנמשך כבר 9 שנים

הבית ברחוב עין גדי 27
הבית ברחוב עין גדי 27

כבר כמה שנים טובות שאנו שומעים על פרויקט חדשני מסוגו, בו מחזקים מבנים קיימים מפני רעידות אדמה – תמ"א 38 (תוכנית מתאר ארצית).

דיירי הבנין ברחוב עין גדי 27 שבשכונת ארנונה בירושלים, היו הראשונים בעיר שהלכו על פרויקט מסוג זה. ב2008 במסגרת ההסכם שחתמו דיירי הבניין מול היזמים – שני עו"ד (שלום ודוד ישי) בעלי משרד משותף, התחייבו הדיירים שכתמורה לחיזוק הבניין ולהרחבת הדירות, יקבלו לידיהם שלוש דירות חדשות שייבנו בבניין, כמו"כ כלל ההסכם אפשרות לרשום הערת אזהרה על הדירות – דבר שימנע מיזם אחר להיכנס לפרויקט.

כשלוש שנים מאוחר יותר, באוגוסט 2011 הונפק היתר בניה לפרויקט, והעבודות החלו ונמשכו במשך שנה. אלא שבינתיים הקשר בין שני היזמים עלה על שרטון ואף הוביל לפירוק השותפות בין השניים, במשרד עוה"ד.

בעקבות כך, מצאו עצמם דיירי הבניין משלמים את מחיר הסכסוך בין השניים, והתקדמות הפרויקט נעצרה בשיאה – כשנה לאחר שהחלה. כשעד היום הפרויקט באותו המצב. כשנה לאחר מכן, במהלך 2013, כשהבינו בעלי הדירות כי הסכסוך לא עומד להגיע לסופו, ומשכך, העבודות אינן צפויות להתחדש, הודיעו לישי ושלום על ביטול ההסכם ביניהם. או אז, התברר לדיירים כי אחד היזמים אף רשם הערת אזהרה על דירותיהם, חודשיים קודם הפסקת העבודות, דבר שמנע מיזם חדש להיכנס לפרויקט. בעלי הדירות מצאו עצמם כבני ערובה בתוך אתר בנייה.

לעת עתה, לאחר הליך בוררות שנמשך כשנה, נחתם הסכם חדש בין הדיירים לבין יזם חדש – א. צוריה לבנייה ופיתוח, במטרה שיביא את הפרויקט לסיומו. היזם התחייב לשאת כל סכום שיפסק במסגרת הליך הבוררות (4.5 מיליון ₪ – ע"פ חוות דעת שמאית), אותו יידרשו לשלם הדיירים ליזמים הקודמים, עוד סוכם כי אחת הדירות החדשות לא תימכר ותשמש כבטוחה להשבת כספי היזמים הקודמים.

בנוסף להליך הבוררות בין שני הצדדים, הגישו שישה בעלי דירות מתוך שבעה בבניין, תביעה בסך 13.3 מיליון שקל. בתביעה מאשימים בעלי הדירות כי בהתקשרות עם היזמים, לא ייצג אותם עו"ד מטעמם, והיזמים שהפכו בן לילה מעו"ד ליזמים, הבהירו לבעלי הדירות – שאינם בקיאים בתחום הנדל"ן – שאין צורך שישכרו עו"ד, מאחר והם עצמם עו"ד. עוד טוענים הדיירים, כי היזמים התחייבו להפקיד ערבות בסך 100 אלף שקל – סכום מגוחך, לטענת התובעים – דבר שלא קרה בפועל, תוך ניצול חוסר ידיעתם של התובעים חסרי הניסיון.

בהמשך מציינים הדיירים/התובעים עוד כמה דברים חמורים שהיזמים לא סיפקו. לסיום מסכמים זאת עורכי הדין יניב לאור ואריאל גבאי ממשרד לאור גבאי: "בעלי הדירות הובלו כצאן לטבח, לא קיבלו ייצוג משפטי, לא קיבלו ביטחונות, ההסכם מולם הופר ברגל גסה והגדילו לעשות היזמים והעצימו את הנזק לאין ערוך, כאשר רשמו לטובתם הערת אזהרה ולמעשה כבלו את בעלי הדירות כבני-ערובה לאורך כמעט עשור שלם בעודם מתעקשים כל אחד בנפרד לבצע את הפרויקט ולהרוויח את הממון, כאשר הלכה למעשה הינם משתקים את בעלי הדירות מלפעול וגורמים להם להתרוצץ בין ערכאה אחת לאחרת בעודם גרים באתר בנייה אשר איננו ראוי למגורים.

"מדובר בפרויקט תמ"א 38 הידוע לשמצה. לצערנו, אורכה ולרוחבה של מדינת ישראל, אנו עדים לכשל שנוצר עקב היעדר פיקוח וחקיקה מתאימה בתחום ההתחדשות העירונית מצד המדינה. במצב כלאיים זה, שלא היה להם אפילו ייצוג משפטי, והיזם ועורך דינו בקיאים בתחום המקרקעין אל מול בעלי דירות תמימים, נוצר מצב אבסורדי שבו בעלי הדירות הינם חסרי הבנה וידע ואינם מודעים לכך שעסקת תמ"א 38 הינה עסקה רגילה לחלוטין בשוק החופשי על כל המשתמע מכך, סביר ואם היו מבינים זאת לעומק לצד העובדה שאין פיקוח בנושא, היו שוקלים את צעדיהם בהתאם ואף שוכרים ייצוג משפטי אך ורק מטעמם ללא כל קשר ליזם".

עו"ד שלום מסר בתגובה: "כתב התביעה שהוגש על ידי דיירי הבניין מוגזם ומופרך. הטענות הנטענות בו מתעלמות כליל מהמציאות העובדתית והמשפטית בנסיבות העניין, ובכלל כך – מהליכים משפטיים ובוררות שנוהלה בין הצדדים.

"דיירי הבניין קשרו קשר עם אחד היזמים, מר דוד ישי, וחברו אליו לפני שנים במטרה להדיר מהפרויקט את היזם השני, מר דני שלום, ולשלול ממנו את תמורתו על פי ההסכם שבין הצדדים. כל שקרה מאז, ובדגש על 'סבלם' של הדיירים כפי שמתואר בכתב התביעה – הינו תוצר ישיר של התנהלות הדיירים במחלוקת שבין הצדדים. אין לדיירים אלא להלין על עצמם.

"דיירי הבניין בחרו להציג עמדתם באופן טקטי ופסול – על דרך של חצאי עובדות ואמיתות, תוך הסתרת עובדות והליכים, ובכך גם להשחיר את פני מר שלום. הם מנסים להציג מצג כאילו אין להם יד ורגל במצב הבניין ובסכסוך שבין הצדדים – אלא שהדברים רחוקים כמרחק מזרח ממערב מהעובדות בפועל.

"מר שלום הצהיר והבהיר באופן עקבי בהליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים כי הוא מוכן לכל מתווה שיסיים את המחלוקות בין הצדדים בצורה הוגנת, ישרה ומהירה, כולל הסכמה למינוי כונס נכסים שיסיים את הבנייה. דיירי הבניין סיכלו כל אפשרות לפשרה – גם כאשר ניתנו החלטות שיפוטיות שהיה בהן לסיים את המחלוקות עוד בשנת 2012.

"דיירי הבניין מתעלמים מהעובדה שבמסגרת הליכי הבוררות המתנהלים בין הצדדים ניתן כבר פסק בוררות המחייב את דיירי הבניין להשיב ליזמים למעלה מסך של 4.5 מיליון שקל בגין השבחת הבניין וחיזוקו – כפי שבוצעו בפרויקט. פסק הבוררות והקביעות בו כנגד דיירי הבניין מדברים בעד עצמם. נציין כי הסכום בו חויבו דיירי הבניין בפסק הבוררות היה צריך להשתלם על ידי דיירי הבניין ליזמים לפני שנים רבות, סמוך למועד בו ביטלו דיירי הבניין שלא כדין את ההסכם עם היזמים (עוד בשנת 2013). גם כעת, למרות פסק הבוררות, הדיירים לא טרחו להפקיד את הסכום שחויבו להפקיד כאמור.

"לאור התנהלות דיירי הבניין, כל נזק שנגרם לדיירי הבניין בשל חלוף הזמן ובכלל, ככל שנגרם, הוא באחריותם הבלעדית של דיירי הבניין. גם הסכומים הנתבעים על ידם מנותקים מהמציאות העובדתית, מפסק הבורר ומההסכם שבין הצדדים.
"מר שלום סמוך ובטוח כי צדק ייעשה על ידי הבורר גם בהמשכה של הבוררות שבין הצדדים – וכי האמור בכתב התביעה שהגישו הדיירים, אשר הנטען בו והסכום הנתבע בו – חורגים מכל אמת מידה של סבירות (לשון המעטה), יידחה על ידי הבורר הנכבד – כפי שמרבית טענות דיירי הבניין נדחו בפסק הבוררות וביתר ההליכים המשפטיים שכבר ניתנו במערכת היחסים בין הצדדים". את שלום ייצגו במחלוקת שבין הצדדים עו"ד דורון לנגה ועו"ד יהונתן סבאג.

ממשרד עו"ד אשר אקסלרד, המייצג את דוד ישי, לא נמסרה תגובה.

"אנחנו היינו אמורים להיות הבשורה של תמ"א 38. היינו הפרויקט הראשון שיצא לפועל בירושלים", סיפר ל"גלובס" אחד הדיירים בבניין. "הבעיה שסמכנו על אנשים שהבטיחו את טובתנו, ובסוף היו הכי נגדנו.

"כבר חמש שנים מאז נעצרה הבנייה שהבניין הפך לבלתי נסבל למגורים. מבחוץ הבניין נראה כאתר בנייה מוזנח, עם פסולת בנייה מפוזרת, וכל הגישה אליו מסוכנת. אנחנו חיים עם פיר מעלית פתוח ובבניין מתגוררים ילדים, ומבקרים בו גם נכדים של אנשים מבוגרים. גרמי המדרגות שבורים והמעקה מעץ מסוכן לאחיזה, ולא פעם נפלו אנשים. גם המרפסות בדירות, שהיו מרפסות סגורות, נפתחו לצורך בניית מרפסות פתוחות, והיום אנחנו חיים עם מרפסות ששני צדיהן סגורים בקרשים. את הממ"דים התחילו לבנות בצמוד לקיר של הבניין, כך שכל החלונות בקירות האלה צופים לבטון אטום כבר חמש שנים.

"יש בבניין אנשים שחצו את גיל 80 ואחד מהם הפך לחולה. כל מי שמגיע לבניין בפעם הראשונה נדהם. חלק מהדיירים עזבו לשכירות וחזרו כשנגמר להם הכסף. מי שעזב לשכירות לא הצליח להשכיר את הדירה כי אף אחד לא רוצה לגור בבניין כזה. דייר אחד שעזב הצליח להשכיר את הדירה שלו במחיר מאוד נמוך, וכמובן שמשלם שכר דירה הרבה יותר גבוה במקום אחר.

"במשך השנים ניסינו לעניין יזמים להשלים את הפרויקט, אבל כל היזמים שהגיעו, ראו את הבניין ושמעו את הסיפור, לא רצו להכניס ראש למיטה חולה. חלק מהדיירים גם ניסו למכור את הדירה ולא הצליחו, כי מי שהסכים לקנות נתן מחיר מגוחך בטענה שהוא לוקח סיכון גדול.

"אנחנו מצפים שהיזמים סוף-סוף יתנו לנו ייפוי-כוח שיאפשר לנו לפנות ליזם אחר שישלים את הבנייה. אין דבר שאנחנו יותר רוצים מאשר להשתחרר מהיזמים שתקעו אותנו, להמשיך להתנהל בלעדיהם, ולגור בשארית חיינו בדירה ראויה ובבניין ראוי למגורים כמו שהיה לנו קודם".

השארת תגובה