שלא היה מחשבים, החיים היו יותר רגועים ושלווים? • הפכנו לרובוטים

הטירוף הטכנולוגי של ימינו אולי מקל על חיי היומיום וביצוע פעולות פשוטות, אך הוא גורם לנו להשתעבד לחלוטין לעבודה ולהפוך לרובוטים • כך נחזור לשפיות

מרדכי רוט
מרדכי רוט

לאחרונה נתקלתי בדו שיח מעניין, דו שיח שכבר שמעתי בעבר. האם פעם, לפני כמאתיים שנה כשלא היה את עידן המחשבים, הטלפונים וכו', החיים היו יותר רגועים ושלווים?

כל אחד צידד לצד אחר, האחד טען – 'אני לא הולך אחורה, בשביל כוס מים היה צריך לקום מוקדם בבוקר, לרוץ לבאר מים, ואם נגמר באמצע היום מה עושים? אני מעדיף לחיות היום בשנת 2017, לפתוח את הברז ולשתות כוס מים.

ואילו השני טען – זה נראה לך חיים נורמליים, כל הטירוף הזה, רעש בלגן של כלי רכב, עובדים קשה ובקושי יש חיי משפחה? תחשבו שפעם כשלא היו מנורות ופלורסנטים וחומרי הבערה לא תמיד היו מצויים או שהם היו יקרים, אנשים היו הולכים לישון כשהחשיך היום, ולא ממשיכים לעבוד גם בשעות ממש מאוחרות רק בגלל שהאור המלאכותי עדיין דולק.

ושוב הראשון חוזר וטוען בלהט – טוען אתה יודע כמה פעם אנשים מתו ממחלות, בלי האנטיביוטיקה ובלי התרופות שיש היום? אנשים היו מתים מזיהומים מאוד פשוטים, כאלה שהיום אפשר לטפל בהם בבית. היום אתה חסין בפני כל מחלה.

ושוב השני חוזר, טוען ואומר – נכון, מתו, אבל מה שהיו חיים – הם חיו חיים בריאים בלי לחץ.

עד שהגיע השלישי וטען שיש דרך אמצע – כמובן שעדיף עם הקדמה והטכנולוגיה של היום, אך צריכים ליצור גבולות ברורים לקדמה, כדי שלא תהרוס לנו את החיים שלנו.

ואז נזכרתי שאני גדלתי בבני ברק כילד. היינו יודעים שמשעה שתיים עד ארבע כל החנויות היו סגורות, וכמו גם בימי שישי באחת בצהריים. כן, בעלי החנויות היו הולכים לשנת הצהרים, ארוחת צהרים או פונים לעיסוקיהם.

ואל תשכחו, הם לא היו סוגרים את החנויות בשעה עשר בלילה, גם לא בשעה שמונה, כבר בשעה שבע החנויות היו נסגרות.

ושוב, בכל יום שלישי אחרי הצהרים החנויות היו סגורות. אנשים היו סוגרים את החנויות כדי לנוח כמה שעות.

לך תסתובב היום בבני ברק ותמצא חנות אחת שסוגרת בשעה שבע או סגורה ביום שלישי אחרי הצהרים או בכלל שבעליה והמוכרים יוצאים להפסקת הצהרים משתיים ועד ארבע… אתה יכול לחפש בלי סוף… רוב הסיכויים שלא תמצא. זה כבר לא נשמע לאנשים הגיוני לעבוד פתאום באמצע שבוע רק חצי יום.

זה מזכיר לי מכונות, מכונות עובדות ללא הפסקה וללא גבול, אין להן רגשות והן ממשיכות לעבוד עד שמשהו נשבר, וכשמשהו נשבר אנחנו מחליפים וממשיכים להפעיל את המכונה עד שהיא נשברת לגמרי.

הפכנו את עצמנו למכונות עבודה – מכונות עבודה. ללא שימת לב לצרכים האנושיים הבסיסים שלנו.

אני לא יכול להגיד שהחיים של פעם היו יותר קלים, נכון, אנשים קמו מוקדם מאוד, בשביל מים היה צריך לגשת לבאר ולשאוב ולסחוב בחזרה עד הבית. אנשים חרשו בעצמם את השדה, ואחר כך זרעו וקצרו, לעשות כביסה היה הרבה יותר קשה, העבודה הפיזית הייתה יותר קשה ומשמעותית מהיום. אבל אנשים גם ישנו יותר שעות, כי ברגע שנהיה חושך אנשים הלכו לישון. ואנשים אכלו אוכל יותר בריא, לאנשים היה יותר זמן עם המשפחה שלהם, ובחורף שלא היה ניתן לצאת מהבתים – אנשים היו מקדישים זמן לאישה ולילדים.

שמעתי מחבר שנסע לחו"ל ושאל את הבן שלו מה הוא יכול להביא לו משם. איזו הפתעה אבא יכול לקנות עבורו? הבן שלו ביקש ממנו להצטרף אליו לנסיעה, כמובן שהאבא לא הסכים, מאחר שזאת נסיעת עבודה ויש לילד בית ספר וכו'… אך הבן המשיך להתעקש שוב ושוב. בסופו של דבר הבן צעק לאביו: אני פשוט רוצה להיות אתך! מה אתה לא מבין?

אותו חבר מספר לי שזה כל כך זעזע אותו, חוסר היכולת לתת לבן שלו דבר פשוט כל כך כמו זמן איכות ביחד. בגלל כל הטכנולוגיה אנחנו מוצאים את עצמנו עובדים בשעות לא סבירות, נוסעים בלי סוף, ומחוברים למכשירים כל הזמן בלי היכולת להתנתק.

תחשבו על זה שפעם שיחת טלפון לחו"ל הייתה דבר מאוד מאוד יקר. אז היה זמן מיוחד מאוד לנהל שיחה עם אנשים מחו"ל גם בענייני עבודה, ומאחר ולא יכולים כל הזמן לנהל שיחות יקרות היה יותר זמן פנוי. היום אין שום בעיה לנהל שיחות לחו"ל בלי הפסקה ואנחנו נתפסים לזה, וממשיכים לנהל שיחות מהבית.

וזאת רק דוגמא אחת קטנה. אבל איך יהיה לו זמן אם אנחנו עובדים מסביב לשעון?

הבעיה היא שאנחנו יכולים לנצל את כל הטוב שיש בעידן המודרני – אבל גם צריכים לדעת היכן עובר הגבול.

באופן אישי, כשאני מגיע הביתה ונמצא עם ילדיי – אני סוגר את מכשיר הסלולר ושם אותו על מצב שקט.

חברי חזר עכשיו מחופשה, הוא מספר לי – אף אחד לא מת בגלל שיצאתי לחופשה של שבוע. ואני? אני קיבלתי כוחות אחרי שעצרתי את החיים כדי לנשום רגוע יותר.
בשבילנו אנחנו צריכים ללמוד שחוץ מלנצל את היכולות שיש היום, אנחנו גם צריכים לדעת היכן בדיוק עובר הגבול בין שיעבוד לעבודה ולמרוץ החיים לבין עצירה מוחלטת, שעה של שקט, בלי מחשב, בלי נייד, בלי שום שיחות דחופות (אלא אם כן אתם מנתחים מומחים בתחום הלב…) תנו לעצמכם לעצור את המרוץ ולנשום, להיות עם הילדים, לדבר עם בני הזוג שלכם, לחיות. .

פשוט לחיות.

השארת תגובה